ארנולד רוטסטין
Arnold Rothstein
1882-1928
מקום של כבוד, אולי אפילו את המושב המרכזי על בימת הכבוד של האבות המייסדים של הפשע המאורגן בארה"ב, תופס ארנולד (המוח) רוטסטין. מהמר ואיש עסקים, בן למשפחה אמידה ומכובדת בקהילה היהודית של ניו יורק, שהיה בזמן תקופת היובש בארה"ב גם הבוס וגם מורה הדרך של רבים מהגנגסטרים שהפכו בהמשך לראשי המאפיה והפשע המאורגן באמריקה: צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, מאייר לנסקי, בנג'מין (בגסי) סיגל, דאץ' שולץ, וואקסי גורדון, לואיס (לפקה) בוכהאלטר, גורה שפירו ג'ק דאימונד ועוד. איטלקים, יהודים ואירים שלמדו בעבודתם עבור המוח את היתרונות שבשיתוף פעולה, היעילות שבארגון, השקעת רווחים מעסקים פליליים בעסקים חוקיים ולא פחות חשוב - קלאסה.
רוטסטין לימד אותם להתנהג בכבוד, לדבר בנימוס ובעיקר להתלבש כמו שצריך. אם תרצו, נוסף על הקרדיט כמי שהיה אחד ממייסדי הפשע המאורגן בארה"ב, עומד לזכותו של רוטסטין גם הקרדיט על כך שלימד את הגנגסטרים המחוספסים משכונות העוני של ניו יורק מהו סטייל ולמעשה המציא את מראה הגנגסטר המהודר. לאקי לוצ'יאנו העיד על כך בעצמו כשאמר פעם: "ארנולד רוטסטין לימד אותי להתלבש".
שום דבר בילדותו של רוטסטין (שנולד בשנת 1882) לא רמז על הקריירה שיבחר מי שיהפוך לאחד מגדולי מבריחי האלכוהול באמריקה של שנות העשרים של המאה שעברה. בנו של סוחר טכסטיל ובעל מפעל לעיבוד כותנה מצליח שפעל ברובע הטכסטיל המפורסם של מנהטן, שהלך לבתי הספר הטובים באמצע השבוע ולבית הכנסת בסופי שבוע, הוכיח כישרון במתמטיקה ובשאר מקצועות הלימוד ונראה היה שיילך בדרכו של אביו ויהפוך לאיש עסקים מצליח ומנהיג מכובד בקהילה היהודית של מנהטן.
אלא שבארנולד רוטסטין היה גם משהו אחר. בגיל 17 הוא עזב את בית הספר והתחיל לבלות בדרום העיר בלוואר איסט סייד של מנהטן, שם החל להתעסק בהימורים ובסופו של דבר הפך לאיש עסקים מצליח, מקושר מאוד לפוליטיקאים, ראשי הטמני-הול של ניו יורק (מרכז המפלגה הדמוקרטית של העיר), שופטים, פרקליטים וראשי המשטרה, רק שחלק גדול מהעסקים שבהם הוא בחר לעסוק לא היו בדיוק מהצד החוקי של ספר החוקים.
אחד הסיפורים המפורסמים על רוטסטין הוא משחק הסנוקר הבלתי נגמר שלו עם האלוף מפילדלפיה ג'ק קונוואי בשנת 1911. לפי אגדות המאפיה, יריביו המובסים של רוטסטין בהימורים, אשר ביקשו ללמד אותו לקח ועל הדרך גם לדלל את חבילת השטרות המגולגלים שהוא נשא תמיד בכיסו, הזמינו לניו יורק את אגדת הסנוקר ג'ימי קונוואי מפילדלפיה, אשר ערב אחד בבר אחד ניגש לרוטסטין כאילו במקרה ואמר לו: "שמעתי שאתה משחק סנוקר, חושב שתוכל לנצח אותי?".
לא היה צריך יותר מזה והשניים קבעו ליום למחרת, משחק עד מאה נקודות, בסלון הביליארד של ג'ון מק'גרו, מועדון הביליארד החביב על רוטסטין. בערב למחרת (ליל חמישי) התאספו במועדון של מק'גרו, אז מנהל קבוצת הבייסבול ניו יורק ג'איינטס, רבים מהגנגסטרים הגדולים והמהמרים הגדולים של ניו יורק, לצפות בקרב בין המאסטר מפילדלפיה לגאון ממנהטן ולהמר עליו. כל מי שהכיר את קונוואי הימר עליו, השאר שמו את כספם על רוטסטין כולל הוא עצמו.
המשחק נמשך כמה שעות ובסיומו היה זה קונוואי שהגיע ראשון למאה נקודות. רוטסטין ברך את המנצח, שילם את חובותיו ושאל אותו אם הוא מעוניין להמשיך לשחק. קונוואי הסכים. את המשחק השני ניצח רוטסטין וגם את המשחק השלישי, וכשעלה הבוקר חבילת השטרות בכיסו של רוטסטין תפחה בשלושת אלפים דולר. הפעם היה זה תורו של קונוואי לברך את המנצח ולשאול: "רוצה להמשיך?"
לא אחד כמו רוטסטין ישתפן במצב כזה והוא הסכים. אז הם המשיכו לשחק. והמשיכו לשחק. והמשיכו לשחק. וביום שבת בבוקר כאשר מי שהימרו על קונוואי כבר מצאו את עצמם בהפסד של יותר מעשרת אלפים דולר, לחץ קונוואי את ידו של רוטסטין ואמר לו: "מכה יפה. אתה רוצה להמשיך?". לפי הסיפורים בשלב זה התערב בעל הבית, ג'ון מק'גרו, ואמר: "מספיק. אם אני לא עוצר אותכם עכשיו, אתם עוד תמותו לי פה". המשחק האגדי שימש השראה לסצנה דומה בסרט The Hustler משנת 1961, בכיכובו של פול ניומן. אחרי שהתפרסם ניצחונו של רוטסטין בקרב 40 השעות עם קונוואי, הוא הפך לשם דבר בעולם התחתון / עולם ההימורים / עולם הספורט של ניו יורק, דמות שדוגמניות וכוכבניות מצד אחד ואנשי עסקים וספורט מצד שני, ביקשו את קרבתו.
סיפור מפורסם נוסף שבו מככב רוטסטין הוא סיפור הטיית תוצאות משחק גמר אליפות הבייסבול של ארה"ב בשנת 1919. למי שלא בקיא בהוויה האמריקאית, משחק הגמר על אליפות ארה"ב בבייסבול (הקרוי "אליפות העולם") נחשב לעניין כמעט קדוש בארה"ב והטיית התוצאה של משחק כזה נחשבה ועדיין נחשבת בעיני האמריקאים ללא פחות מאשר חילול הקודש. לפי הסיפורים, עמד רוטסטין מאחורי הטיית תוצאת המשחק בו הפסידה קבוצת השיקגו וויט סוקס (Chicago White Sox) לקבוצת סינסינטי רדס (Cincinnati Reds) בניגוד לכל התחזיות.
זמן קצר לאחר המשחק התגלה ששמונה משחקני שיקגו קיבלו כסף כדי להפסיד בכוונה, במה שהפך להיות אחד הסקנדלים הגדולים בהיסטוריה של הספורט האמריקאי (וידוע עד היום כ-Black Sox Scandal), והאיש שעליו נפל מיד החשד כמי שעמד מאחורי הפרשה היה רוטסטין אשר הימר בסכומי עתק על נצחון האדומים מסינסינטי ועשה הון באותו הערב.
הוא זומן לשיקגו כדי להעיד בפני חבר מושבעים גדול (חלק מההליך הפלילי האמריקני - עדות בפני חבר מושבעים שקובע האם יש מספיק ראיות כדי להעמיד אדם לדין), אך הצליח לשכנע את המושבעים כי לא היתה לו יד או רגל במכירת המשחק. היום ידוע שרוטסטין כנראה באמת לא היה מעורב בסקנדל, אף כי הוא ידע על הכוונה של גורמים שונים להטות את תוצאות משחק הגמר משום שאלה פנו אליו תחילה (כפי שעשה כל מי שרצה להרים מיזם קרימינלי בקנה מידה גדול באותה תקופה), אך הוא סירב לשתף פעולה עם מה שנתפס אפילו על-ידו כקדוש או לפחות כמשהו שלא שווה להסתבך בו.
אז איך זאת נקשר שמו של רוטסטין לפרשה? הכל מתחיל ונגמר באגדות המאפיה שמתגלגלות בתרבות האמריקאית ולא מרפות. בספר/סרט 'גאטסבי הגדול' מתואר מאייר וולפשיים, גיבור הספר המבוסס על דמותו של רוטסטין, כמי שסידר (Fixed) את אליפות העולם של 1919. בסרט הסנדק חלק 2, הגנגסטר היהודי הזקן היימן רות' מזכיר את רוטסטין כמודל להערצה וכהשראה, כמי שהצליח לסדר את אליפות העולם בבייסבול.
בלאק סוקס סקנדל
באמצעות עשרות אנשים שפעלו עבורו, הפעיל רוטסטין בשנות העשרים מערך ענק ומסועף של פעילות הימורים, הלוואות בריבית, סחיטה, סחר בסמים וכמובן הברחת והפצת אלכוהול. היו אלה ואקסי גורדון ומאקסי גרינברג, שני סוחרי סמים ועבריינים קטנים, שבתחילת שנת 1920, זמן קצר לאחר החלת חוקי היובש בארה"ב, פנו לרוטסטין עם הרעיון להבריח וויסקי מקנדה לארה"ב (דטרויט), דרך אגם מישיגן, באמצעות סירות מירוץ מהירות ואז למכור את האלכוהול המוברח בכל רחבי המדינה. רוטסטין הבין מיד את פוטנציאל הרווח האדיר שבהברחת הנוזלים האסורים לתוך ארה"ב והפצתם ובמקום לממן את העסק כפי שביקשו השניים, הוא פשוט קנה אותו מהם והחל להפעיל אותם כעובדיו. בכך הפך רוטסטין לראשון מבין מבריחי האלכוהול הגדולים של תקופת היובש.
ביחד עם שותפו של רוטסטין לעסקים, ג'וני (השועל) טוריו, נחשבים השניים לבוסים הראשונים בעולם התחתון של ארה"ב שהבינו את הפוטנציאל האדיר שבאיסור על מכירת אלכוהול ובפשע מאורגן ברמה לאומית - חוצה מוצאים אתניים - שחוסך מלחמות מיותרות בין הכנופיות בערים השונות ומנצל את הפריסה הגיאוגרפית שלהן. לא לחינם מחשיבה ההיסטוריה של הפשע המאורגן באמריקה את רוטסטין (הפטרון של לאקי לוצ'יאנו) וטוריו (הפטרון של אל קפונה) לפושעים החשובים ביותר בתקופתם.
לקח לרוטסטין זמן קצר בלבד כדי להבין שהברחת האלכוהול מקנדה לא מממשת את הפוטנציאל הגלום בעסקי האלכוהול בתקופת היובש. אז את ייבוא בקבוקי הוויסקי באמצעות סירות קטנות מקנדה הוא החליף בייבוא אוניות עמוסות בחביות וויסקי מאנגליה, אשר לאחר חציית האוקיינוס האטלנטי עגנו מחוץ למים הטריטוריאלים של ארה"ב מול לונג איילנד. מהאוניות הועברו הנוזלים האסורים בסירות מהירות לחוף ומשם במשאיות היישר למחסנים במנהטן, משם הופצו ונמכרו לברים ומסעדות ברחבי העיר.
רק שהפעילות הרווחית הזו היתה חשופה לסכנות, וכמובן שאין הכוונה לסכנה מפני המשטרה שאנשיה שומנו היטב כדי לאפשר את המשך הפעילות. הבעיה של רוטסטין היתה כנופיות עבריינים אחרות מאזור ניו יורק אשר הפתיעו את אנשיו, שדדו את המשאיות שלו וגנבו את האלכוהול שלו. רוטסטין הבין שאין לו ברירה, אלא לאבטח את המשאיות שלו וגייס צבא של עבריינים מהמגרש הביתי שלו - הלואר איסט סייד של מנהטן. גנגסטרים נערים, בעיקר יהודים ואיטלקים שהגיעו כילדים לאמריקה מרוסיה, פולין ואיטליה והפכו בה לגנגסטרים אמריקאים חצופים, שחיים את החלום האמריקאי ויודעים בדיוק מה הם רוצים (כסף!).
הוא בחר אותם אחד אחד, אימן אותם וטיפח אותם, טיפוסים שהוכיחו את עצמם בשירותו ולאחר מכן כבוסים הגדולים של הפשע המאורגן כמו לאקי לוצ'יאנו, מאיר לנסקי, באגסי סיגל, פרנק קוסטלו, ג'ק (לגס) דאימונד, וואקסי גורדון, דאץ' שולץ, לואס (לפקה) בוכהאלטר, גורה שפירו ואחרים. כולם היו תלמידיו של רוטסטין שלמדו ממנו את כל מה שצריך לדעת והפכו לפושעים הגדולים של תקופתם.
תקופתו האגדית של ארנולד רוטסטין הסתיימה ב-4 בנובמבר 1928, כאשר הוא נורה בפתח בית המלון פארק סנטרל במנהטן. הוא הגיע למלון כדי ליישב ויכוח על חוב קטן שלו, משהו כמו 320 אלף דולר שהוא הפסיד במשחק פוקר שנמשך שלושה ימים, כחודשיים קודם לכן. רוטסטין סירב לשלם בטענה כי המשחק היה מכור והפגישה במלון פארק סנטרל נועדה לפתור את המחלוקת אגב החוב. כאשר נכנס רוטסטין למלון הוא נורה בידי מתנקש אלמוני וכאשר שאלו אותו השוטרים אם הוא יודע מי ירה בו, אמר: "עזבו, אני כבר אטפל בזה". אלא שכעבור כמה ימים הוא נפטר מפצעיו.
המהמרים ג'ורג' מק'מנוס, נייט ריימונד וטיטאניק תומפסון, יריביו של רוטסטין למשחק הפוקר, נעצרו בחשד למעורבות ברצח, אך שוחררו לאחר שלא נמצאו ראיות ממשיות שקשרו אותם למעשה. סברה אחרת שקשורה לחיסולו של רוטסטין, קושרת למקרה את הגנגסטר היהודי המפורסם דאץ' שולץ. על-פי תיאוריה זו, ירה שולץ השאפתן והמורד ברוטסטין, כנקמה על חיסולו של חברו ושותפו של שולץ, ג'ואי נו, בידי אחד מבני חסותו של רוטסטין - ג'ק (לגס) דאימונד, או פשוט בניסיון להשתלט על חלק מהאימפריה של המוח.
רוטסטין נקבר בטקס דתי בבית הקברות יהודי, כאשר את הקדיש שאמר עליו אביו (בפעם השניה - הפעם הראשונה היתה לאחר שהתחתן עם גויה וניתק מגע ממשפחתו) שמעו אלפים שבאו ללוות אותו בדרכו האחרונה, ביניהם גנגסטרים, נוכלים ומהמרים וגם פוליטיקאים, שופטים ואנשי עסקים.
כותרת העיתון שבישרה על חיסולו של רוטסטין
המיזמים העסקיים שאותם ניהל רוטסטין, חולקו לאחר מותו בין אנשיו כאשר את מירב פעילות הברחת האלכוהול (עד סיום תקופת היובש בשנת 1932) המשיכו יורשיו העיקריים מאיר לנסקי, לאקי לוצ'יאנו ולפקה שהמשיכו לנהל בעצמם גם את עסקי הסחר בהירואין. מעניין שדווקא לנסקי ולוצ'יאנו, שני האנשים שהרוויחו הכי הרבה מחיסולו של רוטסטין, שלאחר מותו מימשו את הרעיון שלו להקמת סינדיקט פשע לאומי חוצה מוצאים אתניים וגבולות גאורגרפיים, ששולח זרועותיו לכל פעילות קרימינאלית וחוקית אפשרית, שהצליחו להביא לשיתוף פעולה בין אנשיו של רוטסטין (למשל לואיס לפקה וגורה שפירו) לבין יריביו ובראשם דאץ' שולץ ובסופו של דבר הצליחו לחסל גם את ראשי המאפיה הגדולים של התקופה ג'וזפה (הבוס) מסריה וסלווטורה מרנזנו, דווקא הם מעולם לא נחשדו במעורבות בחיסולו של ארנולד רוטסטין.
דמותו הצבעונית של רוטסטין הוזכרה כאמור ושימשה השראה לדמויות בדיוניות רבות שהיו מבוססות על דמותו. בין היתר, בסרט קזינו, שיחק רוברט דה נירו דמות שמבוססת על דמותו פרנקי רוזנטל, אך נקראת בסרט "סם רוטסטין". דמותו של רוטסטין מופיעה גם בסרט Mobsters (מאפיונרים), בסרט Eight Men Out המגולל את סיפור פרשת ה-Black Sox וכמובן בסרט סיפורו של ארנולד רוטסטין מ-1961. בסדרה אימפריית הטיילת מופיעה דמותו של רוטסטין כמי שהיה מגדולי מבריחי האלכוהול בתקופת היובש ושותפו לעסקים של כוכב הסדרה נאקי תומפסון, שדמותו שלו מבוססת על דמותו של מלך העולם התחתון (והעליון) של אטלנטיק סיטי באותה תקופה אנוך (נאקי) ג'ונסון.