קרלו גמבינו

קרלו גמבינו נולד בפלרמו-סיציליה בשנת 1902 למשפחה שהיתה קשורה למאפיה במשך שנים ארוכות וכפי הנראה הוא שירת כמחסל עבור הבוס הסיציליאני-אמריקאי הכל יכול דון ויטו קאשו פרו עוד בארץ הישנה. כנראה שקאשו פרו העביר את גמבינו לידיהם של פיטר (יד הצבת) מורלו ובני משפחת טרנובה שהיו למעשה משפחת המאפיה הראשונה בניו יורק - מה שהפך להיות ברבות השנים משפחת לוצ'יאנו ובהמשך משפחת ג'נוביז. לפי הסיפורים היה גמבינו השאפתן אחד מהנערים החביבים על קאשו פרו.

עלייתו לשלטון באיטליה של בניטו מוסוליני בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים והמלחמה שהכריז על המאפיה בדרום איטליה, הביאה רבים מאנשי הארגון לברוח לארה"ב. גמבינו היה אחד מהם. הוא הסתנן לארה"ב באופן בלתי חוקי, מסתתר בספינה שהביאה מאירופה לאמריקה אנשובי, יין ושמן זית. בגלל שהוא נחשב לפליט מדיני, הוא מעולם לא נזקק להשיג אזרחות אמריקאית.

כשהגיע לניו יורק חבר גמבינו למשפחת קסטלאנו, בני משפחתו המורחבת, שכבר היתה משפחה מבוססת במאפיה של ניו יורק ופעלה תחת הבוס סלווטורה ד'אקווילה. בבעלותם של בני קסטלאנו היתה חברת משאיות שהיו שימושיות ביותר בזמן תקופת היובש. באותה תקופה, תקופת הזוהר של המאפיה בשנות העשרים, עבד גמבינו כמבריח, נהג ומחסל עבור הבוס הגדול ג'וזפה (ג'ו הבוס) מסריה תחת הקאפו הבכיר של הבוס, צ'רלי לוצ'יאנו. גמבינו היה זה שהכניס את בן דודו - פול קסטלאנו, לימים ראש המשפחה - לארגון. גמבינו התחתן עם אחותו של פול קסטלאנו, קתרין, שהיתה גם בת דודו, נישואין שהיו יותר אינטרס פוליטי מאשר כל דבר אחר. בזכות החתונה הצטרף גמבינו באופן רשמי למשפחת קסטלאנו וצבר כוח בארגון החזק שהפעילה המשפחה.

קרלו גמבינו בצעירותו

בזמן מלחמת הקסטלמרים ששינתה בתחילת שנות השלושים את עולם המאפיה בניו יורק ובארה"ב בכלל, נקלע גמבינו לבעיית נאמנות. מצד אחד של המתרס עמד בוס כל הבוסים, ג'ו מסריה, שלוצ'יאנו היה קאפו שלו וגמבינו חייל שלו, אך מהעבר השני היתה הברית הקסטלמרית (ע"ש העיר קסטלמר דל גולפו בסיציליה) שבראשה עמד סלווטורה מרנזנו שהיה שליחו בארה"ב של הבוס הסיציליאני דון ויטו קאשו פרו, פטרונו לשעבר של גמבינו בארץ הישנה.

לא ברור אם אם מתוך מזל או מתוך ראייה נכונה של המצב, החליט גמבינו לדבוק בבוס הישיר שלו לוצ'יאנו ונצמד אליו בנאמנות לכל אורך המלחמה. זה היה המהלך המשתלם ביותר שגמבינו עשה עד אז. לוצ'יאנו יצא מהמלחמה, שהחלה כקרב בין שני ענקי המאפיה - מסריה ומרנזנו, כבוס כל הבוסים של המאפיה בארה"ב. לאחר שבגד במסריה וחיסל אותו עבור מרנזנו ולאחר מכן כשבגד גם במרנזנו וחיסל גם אותו, הפך לוצ'יאנו למנצח הגדול של מלחמת הקסטלמרים ולמלך העולם התחתון האמריקאי. הוא הציב את נאמניו וחבריו בצמרת משפחות המאפיה והשיג הגמוניה כמעט מלאה. גמבינו שהלך איתו לכל אורך הדרך הפתלתלה, טיפס לצמרת הארגון של לוצ'יאנו והפך לאחד הגורמים החזקים במאפיה לאורך שנות השלושים והארבעים.

בשנות החמישים הפך גמבינו לבן בריתו של הכוח העולה במשפחת לוצ'יאנו - דון ויטו ג'נוביז, וביחד עם אלברט "הכובען המטורף" אנסטסיה (גם הוא מנאמניו לשעבר של לוצ'יאנו) הפכו השניים לבכירים במשפחת מנג'אנו מברוקלין, משפחת הפשע השנייה בגודלה ובעוצמתה (בעבר משפחת ד'אקווילה ולימים משפחת גמבינו), לה הם היו שייכים מאז ארגון חמש משפחות המאפיה ע"י לוצ'יאנו בשנות השלושים.

וינסנט מנג'אנו, מאפיונר מהדור הישן, שעמד בראש המשפחה במשך 20 שנה, נעלם יום אחד בשנת 1951 (עקבותיו לא נמצאו עד היום) הודות למספר 2 שלו שהפך ליריבו המר  - אלברט "הכובען המטורף" אנסטסיה - שתפס כעת בחסותו של לוצ'יאנו את תפקיד בוס המשפחה. בשנת 1956 מינה אנסטסיה, שנודע כרוצח מטורף בעל אישיות מופרעת במיוחד, במפתיע את גמבינו למספר 2 שלו - מינוי מפתיע לאור העובדה שאנסטסיה שנא את גמבינו. לימים טען הבוס ג'וזף בוננו בספר שפרסם, כי הסיבה למינויו של גמבינו לא היתה שהוא היה מרוויח טוב או מאפיונר מתוחכם במיוחד, אלא דווקא בשל העובדה שהוא נחשב בעיני רבים במאפיה לפחדן. בוננו סיפר גם שפעם ראה את אנסטסיה צורח על גמבינו בגלל שלא ביצע עבודה שהוא הטיל עליו ואפילו איים להכניס לו אגרוף בפרצוף, מה שהיה מעורר בד"כ בין מאפיונרים קרב מיידי, אלא שגמבינו רק שתק וחייך.

קרלו גמבינו במעצר

בשל תכונות האופי שיוחסו לו, המהלך אליו הצטרף גמבינו בשנת 1957 לחסל את אנסטסיה הפתיע רבים. את התוכנית יזם והוביל ויטו ג'נוביז מסיבותיו שלו:  אנסטסיה היה בן ברית נאמן של פרנק קוסטלו, מי שכונה ראש ממשלת העולם התחתון, הבוס הקודם של משפחת לוצ'יאנו, אותו ניסה ג'נוביז לחסל לפני שתפס את מקומו כראש המשפחה. למרות שהצליח ג'נוביז להתשלט על משפחת לוצ'יאנו, כל עוד אנסטסיה המטורף ביקש לנקום בו על ניסיון החיסול של חברו הטוב קוסטלו, ג'נוביז לא היה בטוח. לכן הוא החליט לחסלו ולשם כך גייס קואליציה שבתוכה היה גם האנדר-בוס של אנסטסיה - גמבינו. המהלך השתלב היטב עם הכוונה של גמבינו לתפוס את ראשות המשפחה לאחר שגם בתוך משפחתו של אנסטסיה, התנהגתו המטורפת עוד יותר מתמיד של "הכובען המטורף", הביאה את כולם להבין שהבוס כנראה איבד את זה לחלוטין.

המבצע לחיסולו של אנסטסיה לא היה מבייש אותו עצמו בימיו הגדולים כראש ארגון רצח בע"מ. בבוקר ה-25 באוקטובר 1957 נכנס אנסטסיה למספרה במלון פארק שרתון במנהטן. שומר הראש שלו הוריד אותו בפתח המלון ונסע להחנות את המכונית בחניון התת קרקעי של בית המלון. בעודו מתרווח על כסא הספר, נכנסו למספרה בריצה שני מחסלים כאשר צעיפים מסתירים את פניהם (ככל הנראה האחים גאלו, המחסלים של משפחת פרופצ'י). הם העיפו את הספר מדרכם ופתחו באש מאקדחיהם לעבר אנסטסיה. לאחר המטח הראשון שנורה לעברו קפץ אנסטסיה מהכסא והתכוון להתנפל על תוקפיו, אך ברגע של בלבול הוא התקדם לכיוון המראה במקום לכיוון היורים עצמם, שניצלו את המצב וירו בו מטח כדורים נוסף. אנסטסיה, הרוצח המטורף, ראש משפחת הפשע השנייה בגודלה בניו יורק, נפל מת על הרצפה.

חודש לאחר חיסולו של אנסטסיה נערכה ועידת אפלאצ'ין שהפכה לפיאסקו הגדול בתולדות המאפיה. מטרת הועידה שכינס ויטו ג'נוביז וארגנו סטפנו מגדינו וג'וזף ברברה היתה אישרור מעמדו של ג'נוביז כבוס כל הבוסים החדש במקומו של צ'רלי לוצ'יאנו. נושא נוסף שהיה צריך להיות על סדר היום בועידה שהסתיימה באסון היה ההכרזה על קרלו גמבינו כבוס החדש של משפחת מנג'אנו.

הועידה החשובה נקבעה להתקיים בעיירה הקטנה אפלאצ'ין שבמדינת ניו יורק, באחוזתו של אחד הבוסים מבפאלו ג'וזף ברברה. מי שבחר את המקום הפסטורלי היה הבוס הגדול של המשפחה מבפאלו (ומייסד משפחת בוננו) סטפנו מגדינו. כשבעים בוסים, אנדר-בוסים וקונסיליירים מכל רחבי ארה"ב וקנדה הגיעו לוועידה שהפכה להיות אחת הפארסות הגדולות בתולדות המאפיה. שוטר שהבחין בפעילות לא שגרתית בעיירה השקטה (בכל זאת לא כל יום ולא כל יומיים מגיעות לעיירה  בשעטה עשרות לימוזינות שחורות, שפורקות מתוכן בפתח וילה אחת גברים רבים לבושים בהידור), הזעיק תגבורת כדי לברר מה מתרחש באחוזה השקטה, מבלי לדעת שהוא עומד להפתיע את ראשי המאפיה של כל אמריקה. כאשר ראו הבוסים את השוטרים הם החלו להימלט אל היער הסמוך, אך כמעט כולם נתפסו ע"י המשטרה. למרות שאף אחד מהבוסים, האנדר-בוסים או הקונסיליירים לא נכלא בעקבות ועידת אפלאצ'ין, קיומה של המאפיה שעד אז היתה רק בגדר שמועה שאיש עוד לא הצליח להוכיח, הפך לעובדה שכבר אי אפשר היה להכחיש.

רבים מפקפקים בתיאורית החשיפה המקרית של ועידת אפלאצ'ין - שרק עירנות המשטרה המקומית היא שהביאה לפיאסקו הגדול בתלודות המאפיה. ישנן תאוריות רבות בנוגע לסיבות האמיתיות שהביאו לחשיפתה של הועידה, כאשר הנכונה ביותר היא כנראה שהיו אלה לוצ'יאנו, מאיר לנסקי ופרנק קוסטלו - יריביו הגדולים והמובסים (באותה עת) של הבוס החדש ג'נוביז - שנתנו למשטרה טיפ בנוגע למה שצפוי להתרחש באחוזה השקטה. תיאוריה זו מבוססת גם על העובדה ששניים מהמקורבים ביותר ללנסקי ולוצ'יאנו - הבוס קרלוס מרצ'לו מניו אורלינס והגגסטר היהודי ג'וזף (דוק) סטצ'ר מניו ג'רזי נעדרו מהכינוס במפתיע. תאוריה אחרת קושרת את הפיאסקו באפלאצ'ין לתוכנית של ראשי משפחות בוננו ומגדינו לחתור תחת הנהגתו של ג'נוביז.

בכל מקרה, גמבינו היה עכשיו ראש משפחת מנג'אנו (שהחליפה את שמה למשפחת גמבינו) והוא עמד להפתיע את כולם. הוא היה בוס פתוח לשינויים שהרחיב את מעגל עסקיה של המשפחה והפך אותה לחזקה ביותר ולעשירה ביותר מבין משפחות המאפיה בארה"ב. תקופת שלטונו במשפחה היתה שקטה מאוד באופן יחסי. הוא ביסס את השליטה על בני משפחתו הקרובים והכניס לארגון את בנו הבכור טומי גמבינו.

קרלו גמבינו בגיל 67

יש הטוענים כי גמבינו התנגד לעסקי סחר הסמים, טענה שלא מחזיקה מים. ראשית, עסקי הסמים הכניסו מיליונים של דולרים למשפחות ואף אחת לא הרשתה לעצמה לוותר על עיסוק בתחום. שנית, גמבינו היה מעורב (ביחד עם בן דודו פול קסטלאנו) כבר בשנת 1948 ברשת הברחת הרואין מסיציליה לארה"ב  שאירגן צ'רלי לוצ'יאנו ממקום גלותו באיטליה. שלישית, גמבינו היה אחד מהבוסים החזקים והנערצים שידעה המאפיה בארה"ב וקשה להאמין שהוא יכול היה להגיע למעמד שכזה ללא העושר הרב שנצבר בזכות עסקי הסמים. רביעית, אין חולקים על הסיפור לפיו בשנת 1960 ניסה הבוס הסיציליאני אנג'לו ברברה להבריח סמים ממכסיקו לארה"ב בטריטוריה שהיתה שייכת כנראה למשפחת גמבינו. גמבינו בעצמו איים על ברברה כי הוא יהרוג אותו אם הוא ימשיך לחדור לו לטריטוריה, והסיציליאני שהיה בן ברית קרוב של צ'רלי לוצ'יאנו וגם של ג'וזף בוננו, הפסיק לעבוד בשטח של גמבינו.

 עימות אלים אחד שבכל זאת מיוחסת לגמבינו מעורבות בו לאחר שכבר היה בוס, הוא חיסולו של ג'וזף קולומבו הבוס של משפחת קולומבו (לשעבר משפחת פרופצ'י). ג'ו קולומבו, שעמד בראש המשפחה שנשאה את שמו מאז החליף כבוס את ג'וזף מגליוקו בשנת 1963, נורה בראשו בשנת 1971 בזמן שצעד במצעד של הליגה האיטלקית-אמריקאית למען זכויות האזרח - הארגון הציבורי שהקים קולומבו כדי לבטא את מחאתם של אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי על כך שמייחסים להם מעורבות במאפיה... . הוא נפצע באורח אנוש ונותר צמח במשך 7 שנים עד מותו בשנת 1978. אחד החשודים בהזמנת חיסולו של קולומבו היה גמבינו, שזעם על מהלכיו הציבוריים של קולומבו ועל הופעותיו התכופות בטלוויזיה. לפי הסיפורים דרש גמבינו מקולומבו להפסיק את פעילותו הציבורית בענייני הליגה, שמשכה את התקשורת להתעסק בענייני המאפיה, אך זה "ירק בפרצופו" כאשר סירב לעשות זאת. לפי הסיפורים, מי שירה בקולומבו (ומיד לאחר שנתפס חוסל גם הוא), ג'רום ג'ונסון, היה מוכר כקשור לאנשים שהיו מקושרים לבני משפחת גמבינו.

למרות שנישא לאשתו/בת דודו כדי לקדם את מעמדו במשפחת קסטלאנו, היה גמבינו איש של כבוד והוא מעולם לא בגד באשתו. בשנת 1971 נפטרה אשתו, קתרין, ממחלת הסרטן ולפי העדויות הותירה אותו שבור לב. בניגוד לכמה מהבוסים בני דורו, הוא השתדל תמיד להתרחק מאור הזרקורים ומהתקשורת, אם כי הוא לא התנזר וחי באחוזה מפוארת. כאשר הצליחו רשויות השלטון סוף סוף להרשיעו, בשנת 1975, נעשה ניסיון להגלותו לאיטליה כפי שעשו לצ'רלי לוצ'יאנו שלושים שנה קודם לכן, אך מחלת הלב ממנה סבל מנעה זאת. כאשר הפך גמבינו לחולה ממש, בשנת 1976, הוא הכריז על פול קסטלאנו ליורשו. את מי שנחשב ליורשו הטבעי, הקאפו הבכיר אניילו דלקרוצ'ה, מינה גמבינו כראש צוות "הצווארון הכחול" של המשפחה (צוות השטח שעוסק בעסקים המלוכלכים) - מהלך שעבר חלק ומעיד גם הוא על עוצמתו של הבוס אפילו כשכבר היה גוסס. גמבינו נפטר מהתקף לב בשנת 1976 ונקבר בבית הקברות בקווינס - ניו יורק. במסע הלוויה שלו השתתפו יותר מאלף איש, בהם שוטרים, פרקליטים, פוליטיקאים, אזרחים וכמובן מאפיונרים רבים.

לאחר מותו של גמבינו נתקל היורש קסטלאנו בקושי רב להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר קודמו ורבים, במיוחד בדרגים הנמוכים של המשפחה, התחילו ללכלך עליו. בצעד חכם מינה קסטלאנו את דלקרוצ'ה, שהיה דמות נערצת בקרב חיילי המשפחה, להיות האנדר-בוס שלו, כדי למנוע מלחמה פנימית ולהרגיע את השטח. אבל כאשר הגיע יומו של דלקרוצ'ה, שכבר לא היה צעיר, והוא נפטר בשנת 1985 שוב מצא עצמו קסטלאנו בצרה. היו אלו אנשיו של דלקרוצ'ה - ג'ון גוטי וסלוואטור (סמי השור) גרבאנו, שהורו על חיסולו של קסטליאנו. קסטליאנו חוסל באותה שנה בכניסה למסעדה במנהטן ואת מקומו בראש המשפחה תפס גוטי. בנו של גמבינו, טומי גמבינו, נשאר קאפו גם בתקופת קסטלאנו וגם תחת גוטי, וכבנו של האגדה קרלו גמבינו הוא נותר חסין והפך למולטי מיליונר.

גמבינו עם הקומיקאי הנודע סמי דיוויס ג'וניור