ג'ון גוטי

John Gotti

1940-2002

ג'ון גוטי, שנודע גם בכינויים הדון הנאה ("The Dapper Don") בזכות מראהו ודון הטפלון ("The Teflon Don") בזכות כישוריו לחמוק מהעמדה לדין, היה הבוס של משפחת גמבינו מניו יורק, מאמצע שנות השמונים ועד מותו בשנת 2002. גוטי נחשב לאחד המאפיונרים המוכרים ביותר בהיסטוריה של הקוזה נוסטרה בעיקר בזכות אישיותו המוחצנת וסגנונו הראוותני שהפכו אותו למותג מאפיה שממשיך להתקיים עד היום.

גוטי נולד בשנת 1940 ברובע ברונקס בניו יורק. הוא היה הילד החמישי מתוך 13 הילדים שנולדו לג'ון ופילמונלה (פאני) גוטי. משפחתו של ג'ון גוטי האב הגיעה מנפולי לניו-ג'רזי, שם נולד האב. בניסיון לגדל את ילדיו בתנאים טובים יותר מאלה שבהם הוא עצמו גדל, העביר ג'ון גוטי האב את משפחתו לברונקס. כשהיה גוטי בן 12 עברה משפחתו מהברונקס לברוקלין, לשכונה איטלקית קשוחה. הילד הטמפרמנטי ראה את הגנגסטרים המצועצעים של תחילת שנות החמישים מסתובבים ברחובות לבושים בהידור וזוכים לכבוד ורצה להיות כמוהם.

ג'ון גוטי עם אמו פאני

ביחד עם שניים מאחיו, ריצ'רד ופיטר גוטי, הצטרף ג'ון הצעיר לכנופיית רחוב מקומית שביצעה שליחויות עבור הגנגסטרים המקומיים. הוא העדיף את בית הספר של הרחוב על זה האמיתי, כמעט שלא הגיע ללימודים וגם כשהגיע הוא התרכז בעיקר בסחיטה של שאר התלמידים. בקיץ של שנת 1954 השתתף גוטי ביחד עם הכנופיה בשוד של אתר בניה. במהלך השוד כשניסו הילדים לגנוב מערבל בטון, הכלי הכבד נפל לו על הרגל ומעך לו את כל האצבעות. את כל אותו קיץ בילה גוטי בבית חולים.

כשהיה בן 16 עזב גוטי באופן סופי את בית הספר. במקביל הוא הצטרף לכנופיה שנקראה הנערים של פולטן-רוקוואי (the Fulton-Rockaway Boys), כנופיה שעסקה בעיקר בגניבת מכוניות וסחורות שונות, שוב עבור הגנגסטרים. בכנופיה הזו הכיר גוטי את החברים שליוו אותו עד הפסגה אנג'לו ("קואק קואק") רוג'ירו ו-וילפרד ("ווילי בוי") ג'ונסון. בזמן שהיה חבר בכנופיית פולטון-רוקוואי נעצר גוטי חמש פעמים, אך בכל המקרים בוטל כתב האישום או שהוא רק נשלח לשירות מבחן.

בשנת 1962 התחתן גוטי עם ויקטוריה דיגרגוריו, נערה שבה התאהב שנתיים קודם לכן. לאחר נישואיו ניסה גוטי למצוא עבודה חוקית והחל לעבוד כמגהץ במפעל למעילים וכעוזר לנהג משאית, אבל כמובן שהוא לא מצא את עצמו בעבודות מהסוג הזה. בשנת 1963 נעצר גוטי שוב, ביחד עם אנג'לו רוג'ירו, לאחר שהשניים נתפסו נוהגים במכונית שדווח שנגנבה מסוכנות להשכרת רכב. בעקבות המקרה בילה גוטי 20 יום בכלא. באותה תקופה גוטי נעצר שוב ושוב, על עבירות קטנות כמו גניבה, שוד או סיוע בארגון הימורים לא חוקיים וגם בשנת 1966 הוא בילה מספר חודשים בבית הסוהר.

ג'ון גוטי במעצר. 1965

בשנת 1966 הצטרף גוטי לצוות שהנהיג קרמיין פאטיקו, חבר במשפחת גמבינו, אשר עבד עבור אניילו דלקרוצ'ה (מי שהיה האנדר-בוס האגדי של המשפחה תחת הבוס דון קרלו גמבינו), והתעסק בעיקר בסחורות גנובות ומוברחות. בנובמבר 1967 זייפו גוטי ורוג'ירו מסמכים של חברת הובלות, נכנסו עם משאית שכורה למסוף המטענים של חברת יונייטד איירליינס בנמל התעופה J.F.K ויצאו עם סחורה בשווי של 30 אלף דולר. זמן קצר לאחר שהחל לעבוד עם הצוות של פאטיקו התעשר גוטי מספיק כדי להעביר את אשתו ובנו הקטן ג'ון גוטי ג'וניור לדירה גדולה ויפה יותר בברוקלין.

ימים ספורים לאחר המבצע בנמל התעופה החל ה-F.B.I לעקוב אחר גוטי ורוג'ירו, ותפס אותם על חם משחזרים את אותו המבצע רק במסוף המטענים של חברת נורת'ווסט. יחד איתם נתפס גם ג'ין גוטי, אחיו הצעיר של ג'ון. דרך אגב, ג'ון גוטי הגדול נתפס כשהוא מתחבא באחורי תא מטען של משאית, מסתתר בין קופסאות קרטון. בחודש פברואר 1968 זיהה עובד חברת יונייטד איירליינס את גוטי כמי שהיה מעורב בגניבה הראשונה. הוא נעצר זמן קצר לאחר מכן.

ג'ון גוטי במעצר. 1968

חודשיים לאחר מכן, כשהיה משוחרר בערבות, נתפס גוטי שוב, הפעם בזמן שוד של מטען סיגריוות בשווי של 500 אלף דולר על הכביש העוקף של ניו-ג'רזי. במשפט שנערך לו בעקבות שלוש הפרשות הודה גוטי בגניבה ממחסני נורת'ווסט ויונייטד איירליינס, אך דחה את ההאשמות בנוגע לשוד הסיגריות. לא ברור איך, אבל סעיף שוד הסיגריות בוטל בסופו של דבר וגוטי הורשע בשני מקרי הגניבה בשדה התעופה ונידון לשלוש שנות מאסר בכלא לואיסבורג. לאחר ששוחרר מהכלא חויב גוטי להתייצב בפני קצין מבחן ולמצוא עבודה חוקית. הוא הצטרף כביכול לחברת הבניה של אביה החורג של אשתו, ואף כי מעולם לא הגיע לעבודה הוא קיבל משכורת והיה רשום כעובד החברה. במקביל הוא חזר לעבוד עם הצוות הישן שלו.

כאשר ראש הצוות (הקאפו), פאטיקו, הורשע בעבירות של הלוואות בשוק האפור ונכנס לכלא, הוא מינה את גוטי למפקח מטעמו על עבודתו היום יומית של הצוות. התפקיד החדש עזר לגוטי למשוך את תשומת לבם של הגמבינואים ובמיוחד את הסנדק של הצוות של פאטיקו - האנדר-בוס דלקרוצ'ה. כך, בגיל 31 הפך גוטי לאקטינג-קאפו בצוות של פאטיקו.

למרות פער הגילים ביניהם, הפכו גמבינו ודלקרוצ'ה מהר מאוד לחברים טובים, כשהצעיר נותן למבוגר הרבה כבוד. לשניים היה הרבה במשותף: שניהם היו אכזריים, אלימים, גסים, בעלי פה מלוכלך ואינטיליגנטים. הקשר הקרוב עם דלקרוצ'ה קירב את גוטי גם לבוס הגדול של המשפחה, קרלו גמבינו, שמת בשנת 1976 והוחלף (בהוראתו של גמבינו) ע"י גיסו פול קסטלאנו ולא ע"י האנדר-בוס דלקרוצ'ה שנחשב למועמד הטבעי לרשת את דון קרלו ראש המשפחה.

גוטי בתחילת שנות השמונים. הכוח העולה

בתחילת שנות השמונים החל קסטלאנו לחשוש מגוטי, אשר נחשב לכוח העולה של המשפחה, והיחסים בין השניים עלו על מסלול חד כיווני של התנגשות. קסטלאנו חזר שוב ושוב על האיום כי הוא יחסל כל חבר במשפחה שיעסוק בסחר בסמים - בידיעה שזה בעיקר מה שגוטי עושה, בעוד שהקאפו הצעיר החל להתסיס את השטח נגד הבוס המרוחק. גוטי ניצל את העובדה שהבוס החדש אף פעם לא זכה לכבוד אמיתי בשטח, אצל החיילים של משפחת גמבינו. קסטלאנו ניהל את המשפחה מאחוזתו המפוארת וכמעט שלא נפגש עם החיילים והדרגים הנמוכים של המשפחה (מה שכמובן לא מנע ממנו להמשיך לדרוש ולקבל מהם את המסים).

קסטלאנו ביקש לנהל את המשפחה כחברה עסקית לכל דבר. הוא הרחיב את עסקיה הרחק מעבר לגבולות ארה"ב ולפי הסיפורים הגיע אפילו עד כווית. גם במישור האישי הוא התנהל הרבה יותר כאיש עסקים מאשר כגנגסטר ורכש לו אחוזה מפוארת בפרבר מרוחק של סטייטן איילנד, הרחק מהרחובות הצפופים של ברוקלין - שטח המחייה המקורי והעיקרי של המשפחה. סגנונו המרוחק של הבוס קסטלאנו עורר לא מעט ביקורת בקרב חברים במשפחה, במיוחד דרגי הביניים אשר טענו כי "הבוס שכח בכלל מה זה להיות גנגסטר". אבל למרבה האירוניה, הגורם היחיד שמנע מהשטח לעלות על הבוס היה דווקא האנדר-בוס של קסטלאנו, אניילו דלקרוצ'ה הנערץ, שאמנם לא זכה לעמוד בראש המשפחה אך שלט בשטח ולא איפשר לפגוע בקסטלאנו.

בחודש דצמבר 1985 מת אניילו דלקרוצ'ה מסרטן בריאות. עם מותו של דלקרוצ'ה ביצע קסטלאנו שתי טעויות קריטיות: ראשית הוא לא נכח בהלוויה, מה שנחשב לחוסר כבוד ועלבון צורב גם למנוח, גם למשפחתו וגם למשפחה. ה-משפחה. שנית, במקום דלקרוצ'ה מינה קסטלאנו לאנדר-בוס את הנהג שלו ושומר ראשו, תומס בילוטי. למרות שבילוטי היה חבר ותיק במשפחת גמבינו עם עבר עשיר כגובה אלים ומלווה בריבית בשוק האפור, לא היו לו הכישורים ולא היכולת למלא תפקיד בכיר כמו תפקיד האנדר-בוס של המשפחה. וחוץ מזה הוא היה מזוהה מדי עם הבוס השנוא.

הדון הנאה

שבועיים בדיוק לאחר מותו של דלקרוצ'ה נורו ונרצחו הבוס קסטלאנו והאנדר-בוס החדש בילוטי מחוץ למסעדת Sparks Steak House במנהטן, כאשר הגיעו לפגישה עם ג'ון גוטי כדי ללבן ביניהם את העניינים. את הרצח יזם גוטי, אשר חיכה למותו של פטרונו דלקרוצ'ה, כדי לחסל את קסטלאנו ולהשתלט על המשפחה. בדרך להשתלטות על המשפחה קיבל גוטי את הכינוי הדון הנאה ("The Dapper Don") משום שנהג להופיע בציבור בחליפות של עשרת אלפים דולר, תמיד מסורק ומתוקתק. לתקשורת שהחלה מגלה בו עניין הוא ידע תמיד לומר בדיוק את מה שהעיתונאים רצו לשמוע. במגרש הביתי שלו, שכונת מגוריו ברובע קווינס, הוא בכלל היה המלך. פופולרי באופן יוצא דופן. הוא נהג לארגן מסיבות ואירועי רחוב בחינם לכל התושבים ודאג לאפס מעשי פשיעה ברחובות. מסיבות יום העצמאות שאירגן ומופעי הזיקוקין בהן, הפכו לשם דבר ואירוע תקשורתי שאסור להפסיד.

מלך השכונה

מול הפופולריות הגבוהה לה זכה גוטי ברחוב ובקרב חברי משפחת גמבינו, מי שמאוד לא מצאו חן ברהבתנות שלו היו הבוסים האחרים בניו יורק. גוטי חיסל את הבוס שלו - ראש אחת מחמש משפחות המאפיה של העיר - ללא אישור של אף אחד וזה בעיני הבוסים נחשב לאקט מובהק של בגידה והפרה של אחד מחוקי המאפיה העתיקים ביותר (מי שמחסל את הבוס לא יכול להפוך לבוס במקומו). בין השנים 1986 ל-1991 ניסו ראשי משפחות ג'נוביז ולוקזי לחסל את גוטי שלוש פעמים, אך נכשלו. בשנת 1986 הם הגיעו כמעט עד הראש, אך חיסלו רק את מספר 2 של גוטי - פרנק דה-צ'יקו ובשנים 1990 ו-1991 חוסלו שני חיילים של גוטי ששמרו על הבוס.

למרות שברקורד של גוטי היו עשרות מעצרים, מספר לא מבוטל של הרשעות ותקופות לא קצרות שבילה בבתי כלא (כולל לאחר שהורשע בהריגה של גנגסטר אירי בשנת 1973), החלו כלי התקשורת בשנות השמונים לכנות אותו "דון הטפלון", כאילו היה אחד מאותם גנגסטרים שהצליח תמיד לחמוק מכתבי אישום ולא בילה בכלא. מה שכן היה נכון, הוא שמרגע שהוא התפרסם והפך לבוס, הצליח גוטי לחמוק מהמעמדה לדין בזכות שוחד ואיום על מושבעים ובזכות מודיעים בתוך המשטרה, שעזרו לו להיות תמיד צעד לפני חוקריו. הוא הפך לסלבריטי עד כדי כך שהוא נהג ללחוץ ידיים ולהצטלם עם אנשים שבאו לראות אותו מחוץ למועדון החברים שלו במנהטן, משם ניהל את עסקיו.

גוטי יושב בפתח המועדון שממנו ניהל את עסקיו

גוטי היה תחת מעקב של ה-F.B.I (אנושי ואלקטרוני) מאז חיסולו של קסטלאנו, והוא כמובן ידע זאת. המועדון שלו, הטלפונים שלו וכנראה שגם ביתו היו נתונים כולם להאזנה של סוכני הבולשת הפדרלית. כדי להתגבר על כך נהג גוטי לקיים את פגישותיו תמיד בחוץ, בזמן צעידה ברחוב, בחסות הרעש הניו-יורקי. אבל בסופו של דבר המעקב הצמוד של ה-F.B.I הוכיח את עצמו. מכשיר האזנה שהותקן בדירה שמעל המועדון של גוטי באיטליה הקטנה, בו התגוררה אלמנה זקנה שנתנה לבוסים הבכירים לקיים בביתה את פגישותיהם החשאיות, קלט את הבוס מדבר על מספר מעשי רצח ועוד פעולות פליליות. מכשירי ההקלטה של הבולשת גם תפסו את גוטי מלכלך על האנדר-בוס שלו סלווטורה (סמי השור) גרבאנו.

בדצמבר 1991 פרצו סוכני F.B.I ביחד עם בלשים ממשטרת ניו-יורק למועדון החברים של גוטי ועצרו אותו ביחד עם סמי גרבאנו, פרנק לוקצ'יו ותומס גמבינו בנו של מי שהיה הבוס הגדול. ביום שלמחרת המעצר פרסם הניו-יורק טיימס מאמר מערכת שהביע הזדהות עם הבוס העצור. כתב האישום שהוגש נגד גוטי כלל 13 סעיפי אישום ובתוכם הלוואות בשוק אפור, סחיטה, שיבוש הליכי חקירה, הימורים לא חוקיים, העלמת מס וגם אישום ברצח פול קסטלאנו ותומס בילוטי.

לגוטי לא היה סיכוי. הראיות שהביאה התביעה היו חזקות כברזל. לא רק שהיה להם את גוטי מוקלט, היו להם גם כמה וכמה עדים שהיו מוכנים להפליל בבית המשפט את הבוס. פיליפ לאונטי, לשעבר האנדר-בוס של המשפחה מפילדלפיה, העיד שגוטי התרברב בפני ראשי המשפחה מפילדלפיה שהוא היה זה שהורה לחסל את קסטלאנו. סמי (השור) גרבאנו הסכים להעיד גם הוא נגד הבוס שלו, לאחר ששמע איך הוא דיבר עליו ולאחר שהובטח לו שהוא ייכנס לתוכנית להגנת עדים. לעומת המהלכים בתוך אולם בית המשפט, מחוץ לבניין התגודדו רבים שבאו לתמוך בבוס. גם באולם עצמו זכה גוטי לקהל אוהד שהורכב מרבים מחברי המשפחה שליוו אותו לכל דיון, ביניהם אחיו פיטר גוטי ומי שלימים יהפוך לראש המשפחה ג'ון ("Jackie Nose") ד'אמיקו, ומסלבריטיז ניו-יורקים כמו השחקן מיקי רורק והזמר ג'יי בלאק ("...Love is in the air").

גוטי מגיע לבית המשפט

בחודש יוני 1992 הסתיים משפטו של גוטי. הוא הורשע בכל סעיפי האישום ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור על תנאי. ההנחה היתה שגוטי יישלח לרצות את עונשו בבית הכלא הפדרלי החדיש "סופרמקס" (supermax) בקולורדו, אך במקום זאת החליטו הרשויות להתנקם בבוס ושלחו אותו למתקן המאסר הישן והנודע לשמצה - כלא מריון (Marion) באילינוי, שם הוא הוחזק נעול בתאו (כוך בגודל של 2X2.5 מטר, מתחת לאדמה) 23 שעות ביממה. באותו אגף בידוד נורא היה כלוא גם ג'ונתן פולרד.

גוטי היה זכאי לשתי מקלחות בשבוע והורשה להכניס לתאו מכשיר רדיו וטלוויזיה קטנה שחור/לבן. את ארוחותיו, אותן היה מקבל דרך חריץ בדלת, הוא היה אוכל בתא. הוא הורשה לצאת את התא למשך שעה אחת בלבד בכל יממה, וגם אז אסור היה לו להתרועע עם אסירים אחרים. הוא קיבל שעה לאימון גופני ואויר צח בחצר מבודדת מגודרת בחומות בטון גבוהות, לבדו לגמרי. רשויות הכלא עשו הכל כדי למנוע ממי שהוגדר כפושע המסוכן ביותר באמריקה מגע עם העולם. כולם הכירו את הסיפורים על איך במאסר קודם שלו, בשנות השבעים, שכר גוטי את שירותי האחווה הארית (נאצים מקועקעים ומגולחי ראש) כדי לבצע עבורו חיסולים בתוך בית הסוהר.

גוטי בתאו בכלא מריון

אבל בכלא מריון הסיפור היה אחר לגמרי. גוטי איבד את כוחו והפך לעוד אסיר מן המניין. בשנת 1996 הוא אפילו נפל קורבן לתקיפה מצד אסיר אחר, בשם וולטר ג'ונסון, אשר היכה אותו עם צינור בראשו. נסיבות האירוע לא ממש ידועות, אך ידוע שבכלא הופרד גוטי מאנשיו ומאסירים מאפיונרים בכלל, וכך הצליח האסיר האחר לפגוע בו. עוד ידוע כי גוטי הציע פרס של 40,000 דולר למי שיצליח לחסל את מי שפגע בו, אך הדבר התגלה (כנראה בעקבות הלשנה של אסירים מהאחווה הארית) וג'ונסון הועבר לכלא אחר.

גוטי החבול בכלא

ימים אחדים לפני שהסתיים המשפט מינה גוטי את בנו - ג'ון גוטי הבן - שכבר היה קאפו במשפחה לאקטינג-בוס ולצידו מועצה של שלושה - ג'ון ד'אמיקו, ניקולס קרוזו ואחיו פיטר גוטי - שתעזור לו לנהל את ענייני משפחת גמבינו. ארבעה ימים לאחר שנשלח למאסר, מת אביו של גוטי - ג'ון גוטי האב - מהתקף לב בגיל 85.

פיטר גוטי וג'ון ד'אמיקו מימינו ומשמאלו של הבוס

בחודש יוני 2002 מת ג'ון גוטי מסרטן בצוואר, בבית החולים לאסירים פדראלים בספרינפילד - מיזורי, לשם הוא הועבר לאחר שהתגלתה אצלו המחלה. משפחתו טענה כי גוטי לא זכה לטיפול רפואי הולם בכלא ושטיפול שיניים כושל הוא שהביא להחמרת מחלתו. בדומה לעמדתה לאחר מותו של פול קסטלאנו, גם במקרה של גוטי הודיעה הכנסייה הקתולית בברוקלין כי למשפחה לא יותר לערוך טקס קבורה קתולי לבוס המנוח. עם זאת, התירה הכנסייה למשפחה לערוך מיסה לכבודו של ג'ון גוטי לאחר שייקבר וגם התירה לקבור אותו במבנה הקבר המשפחתי המפואר בבית הקברות סיינט-ג'ונס בקווינס.

ג'ון גוטי נקבר לצד גופת בנו, פרנקי, שנדרס למוות בטעות ליד הבית, על-ידי שכן תמים של משפחת גוטי, כשהיה בן 12, בשנת 1980. מספר שבועות לאחר האירוע הטרגי נעלם השכן כאילו בלעה אותו האדמה, אך קשה לומר שהיעלמותו הפתיעה מישהו. בשנת 2003 חשף חברו של גוטי, ג'ואי מאסינו - הבוס לשעבר של משפחת בוננו שהפך למלשין, את מקום קבורתו של השכן המסכן שדרס את הילד.

במסע הלוויה המפואר של גוטי לא השתתף אף אחד מהבוסים של המשפחות האחרות. הדבר העיד על שני דברים: 1. הפופולריות המועטה של גוטי בקרב המשפחות (לעומת הפופולריות הרבה שלה זכה בציבור); 2. חששם של הבוסים להיראות ביחד בפומבי. אפילו חברו הטוב של גוטי, ג'ואי מאסינו, לא הגיע להלוויה. מכל משתתפי הלוייה הצליח ה-F.B.I לזהות בקושי 2 חיילים ממשפחת קולומבו ועוד גנגסטר זניח מניו-ג'רזי.

מסע הלוויה של ג'ון גוטי

לג'ון וגרגוריה גוטי נולדו חמישה ילדים: אנג'לה, ויקטוריה (שכיכבה ביחד עם שלושת ילדיה בסדרת הריאלטי ''Growing up Gotti'' ועשתה בושות למשפחה), ג'ון ג'וניור (היחיד שהוכנס ל"משפחה" האחרת של גוטי אך לימים נשבע שהוא יצא מעולם הפשע והתנתק מהמאפיה ואף החל להרצות בנושא למרות שיש מי שמאמינים שעד היום הוא עומד בראש משפחת גמבינו), פרנק (שנדרס בילדותו) ופיטר. לפי השמועות לגוטי נולדו עוד שני ילדים מפילגשו, עקרת בית מסטייטן איילנד, בשם שאנון קונלי שהיתה אשתו של חייל במשפחה, אד גרילו.

ג'ון גוטי ג'וניור. היורש?