ג'וזף ולאצ'י

ג'וזף ואלצ'י היה חייל במשפחת ג'נוביז מניו יורק שהפך בשנת 1963 למשתף פעולה עם רשויות החוק. ואלצ'י היה חייל המאפיה הראשון שאישר מעדות אישית את קיומו של ארגון פשיעה מסועף ורב זרועות ששולט בכל הפשע המאורגן האיטלקי בניו יורק ובארה"ב בכלל, והיה גם הראשון שחשף את שמו של ארגון זה - הקוזה נוסטרה שמשמעותו באיטלקית: "הדבר שלנו" (La Cosa Nostra).

ואלצ'י נולד למשפחה ממוצא נפוליטני בברוקלין-ניו יורק. הרקורד הפלילי המוכר שלו מתחיל בגיל 20, אז הוא נעצר על שוד ונידון לתשעה חודשי מאסר. בשנת 1925, לא ידוע מאיזו סיבה, שוב ישב ואלצ'י בבית הסוהר. בזמן שישב בכלא (סינג-סינג המפורסם) הוא פגש את אחד מראשי הקאמורה (המאפיה הנפוליטנית) שפעלה בברוקלין בעשור קודם לכן וכעת התפזרו חבריה לאחר שהובסו במלחמה נגד כנופיית מורלו-טרנובה ממנהטן (לימים משפחת ג'נוביז), במה שנודע כמלחמת המאפיה - קאמורה 1914-1917. האיש, אלסנדרו וולרו, הזהיר את ואלצ'י שלא להתערבב עם הסיצליאנים האכזרים, והמליץ לו כשישתחרר מהכלא להצטרף לג'וני טוריו הבוס יליד דרום איטליה שעזב את ניו יורק לטובת שיקגו ביחד עם בן חסותו (גם הוא מדרום איטליה) אלפונס קפונה.

אבל ואלצ'י לא שמע לעצתו של הבוס הנפוליטני, וכשהשתחרר מהכלא בשנת 1928 הוא חבר דווקא לכנופיה של סיציליאנים. ככל הנראה לאור סיפורי האימה ששמע בכלא מוולרו על משפחת מורלו-טרנובה ועל ראשיה ג'וזפה (פיטר) מורלו ואינציו (לופו) סאייטה, בחר ואלצ'י שלא להצטרף לכנופיה מהארלם שנשלטה אז ע"י צ'ירו טרנובה אלא הצטרף לכנופיה מרובע ברונקס שפעלה תחת גאיטנו ריינה, שהיה אז קאפו של מלך המאפיה של ניו יורק באותן שנים ג'וזפה (הבוס) מסרייה.

אלא שזמן לא רב לאחר הצטרפותו לצוות של ריינה (הצוות שלימים יהפוך להיות משפחת לוקזי תחת מי שהיו אז סגניו של ריינה - טומי גגליאנו וטומי לוקזי), החלה מלחמת הקסטלמרים בין הפלגים השונים של המאפיונרים יוצאי סיציליה בניו יורק, והצוות של ריינה שפעל תחת הבוס מסרייה חצה את הקווים ועבר להילחם בשרותו של יריבו הגדול של מסרייה, סלווטורה מרנזנו. ריינה חוסל ע"י מסרייה בשל בגידתו ובמקומו הציב הבוס בראש הצוות את נאמנו ג'וזף פינזולו, למורת רוחם של אנשיו של ריינה. פינזולו שרד זמן קצר מאוד בראש הצוות ונרצח ע"י חייליו.

הצוות של ריינה לקח חלק פעיל מאוד במלחמה, בשרותו של מרנזנו. בנובמבר 1930 השתתף ואלצ'י בחיסולם של שניים מבני בריתו הנאמנים ביותר של מסרייה - סטיב פרג'ינו ואלפרד מינאו שעמד אז בראש המשפחה מברוקלין (לימים משפחת גמבינו). יחד עם ואלצ'י היו בחולית החיסול ניקולס קפוצי והמפוצץ משיקגו. ואלצ'י נטל חלק גם בחיסולו של ג'וזף קטניה, בן דודו של צ'ירו טרנובה ומראשי מחנהו של הבוס ג'ו מסרייה בפברואר 1931. בשלב הזה שימש ואלצ'י כאחד משומרי ראשו של מרנזנו.

לאחר סיום המלחמה, כאשר גם מסרייה וגם מרנזנו חוסלו על-ידי המלך החדש של המאפיה בניו יורק - צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, הצטרף ואלצ'י באופן רשמי למאפיה. הסנדק שלו היה ג'וזף בוננו. ואלצ'י הצטרף למשפחת לוצ'יאנו (לימים משפחת ג'נוביז), לצוות של הקאפו אנתוני (טוני בנדר) סטרולו, שבסדר החדש שעשה לוצ'יאנו בעיר קיבל לידיו את השליטה על ענף ההימורים הבלתי חוקיים באזור גריניץ' ווילג' במנהטן.

למרות שהשתתף בכמה מהחיסולים היותר משמעותיים של מלחמת הקסטלמרים והיה בן סנדקותו של ג'וזף בוננו, נותר ואלצ'י מאפיונר קטן, רוצח יעיל, אך לא הצליח להתקדם בשורות המאפיה. אפילו הייחוס המשפחתי שהשיג עם הינשאו למילדרד - בתו של גאיטנו ריינה המנוח, לא שיפר את מעמדו.

בשנת 1959 נעצר ואלצ'י בשל מעורבותו בעסקי הסחר בסמים של משפחת ג'נוביז והוא נידון ל-15 שנות מאסר על הברחת הירואין לארה"ב במסגרת מה שכונה הקשר הצרפתי. בשנות החמישים קשר לוצ'יאנו קשרים הדוקים עם המאפיה הקורסיקנית, שנחשבה למסוכנת וקשוחה אפילו מזו הסיציליאנית. במסגרת הברית רקמו הארגונים מנגנון הברחת הרואין שנודע לימים בשם הקשר הצרפתי, ואף זכה לסרט קולנוע בכיכובו של ג'ין הקמן.

בשנת 1962, בעודו מרצה את עונש המאסר שנגזר עליו, נשפט ואלצ'י שוב על ייבוא הירואין ונידון לעוד 25 שנות מאסר, כחלק מהתיק שהפילו לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו ומאיר לנסקי על ויטו ג'נוביז ובכירים נוספים במשפחה. בתחילת שנות השישים היה לוצ'יאנו בגלות באיטליה, קוסטלו - מי שהחליף את לוצ'יאנו בראש המשפחה - ניצל מניסיון חיסול שיזם ג'נוביז כדי להשתלט על המשפחה, ולנסקי ראה איך הבוס החדש של המשפחה מנסה להשתלט על עסקי ההימורים המשגשגים שלו. שלושת החברים הוותיקים רקמו את המזימה שהביאה להפללתו של ג'נוביז בעבירות של סחר בהירואין ושלחה אותו לכל חייו לכלא.

למרות שנשפט למאסר ממושך המשיך ויטו ג'נוביז לנהל את המשפחה (שכעת נקראה על שמו) מתוך בית הכלא. אחד הדברים הראשונים שעשה לאחר מאסרו היה פתיחה במסע צייד נגד כל מי שהוא חשד כי היה מעורב בקשר להפילו. רבים מחברי המשפחה מצאו את מותם באותה תקופה, ועוד אחד שהיה על הכוונת היה ג'וזף ואלצ'י.

הבוס והמחסל, היו שניהם מבועתים אחד מפני מהלכיו של השני. הבוס פחד שהחייל שלו יפתח את הפה וישפוך מידע שיקבור אותו ועוד רבים במשפחה לשנים ארוכות בכלא. המחסל היה בטוח שהבוס שלו הוציא עליו חוזה כדי שלא יפתח את הפה (דבר שהיה נכון - ג'נוביז הוציא חושה על ראשו והבטיח 100 אלך דולר למי שיחסל אותו), מה שגרם לו אפילו לרצוח את אחד האסירים שישבו איתו כי הוא היה בטוח שמדובר במחסל מטעמו של ג'נוביז (דבר שלא היה נכון). זה קרה ביוני 1962, כאשר ואלצ'י השתמש בצינור שפירק מאתר בניה בתוך הכלא והיכה בראשו של אסיר אותו הוא חשב בטעות לאדם בשם ג'וזף ד'פלרמו - חייל של ג'נוביז שהיה כלוא ביחד איתו באותו בית סוהר.

בסופו של דבר הפחד של ואלצ'י מפני הבוס שלו הניס אותו לזרועות רשויות החוק. להחלטתו להעיד נגד הבוס תרמה גם הבטחה שהוא לא יקבל עונש מוות על הריגתו בטעות של האסיר אותו הוא חיסל במכות צינור, וכך בחודש אוקטובר 1963 התייצב ג'וזף ואלצ'י בפני הסנטור ג'ון ל' מקלילן, ראש ועדת הקונגרס לחקירת הפשע המאורגן, והיה לחבר המאפיה הראשון אי פעם שהודה כי אכן יש דבר כזה מאפיה, ושהוא היה חבר בה. ואלצ'י שפך את כל מה שהוא ידע, וזה היה הרבה, מאז צעירותו בימים שבהם התחכך בארגון ועד ליום מאסרו כחבר בו. הוא פירט את שמות המשפחות, את שמות הבוסים, את מבנה הארגון, את האירועים המשמעותיים בהיסטוריה של המאפיה וגם את שמה - La Cosa Nostra - "הדבר שלנו".

ואלצי מעיד בפני ועדת מק'לילן

למרות שעדותו של ואלצ'י לא הובילה בסופו של דבר באופן ישיר להרשעתם של מנהיגי המאפיה (הוא היה בסך הכל חייל פשוט ולא היה בסוד ענייני המשפחות וניהול העסקים שלהן), עדותו סיפקה אינספור פרטים על ההיסטוריה של הארגון, הטקסים שלו ושיטות העבודה שלו. הוא פתר מקרי רצח בלתי מפוענחים רבים בהיסטוריה של ניו יורק וחשף נוספים שכלל לא היו ידועים לרשויות.

המשמעות של העדות של ואלצ'י, שקטעים ממנה שודרו ברדיו ובטלוויזיה ופורסמו בעיתונים, היתה הרסנית עבור המאפיה. זו היתה המכה הקטלנית השנייה לארגון בתוך 6 שנים. אם בעקבות ועידת הבוסים הכושלת באפלאצ'ין בשנת 1957 שנחשפה על-ידי המשטרה, נסדק באופן חמור סוד קיומה של המאפיה, כעת הארגון לא רק שלא היה סודי יותר, אלא אפילו הפך מפורסם ומוכר לכל.

בשנת 1966 ניסה ואלצ'י לשים קץ לחייו, כאשר תלה את עצמו בתאו בבית הסוהר באמצעות חוט מאריך, אך סוהרים שהבחינו בדבר הצילו את חייו. בשנת 1971 מצאה נפשו מנוחה לאחר שקיבל התקף לב ומת בבית החולים של בית הסוהר. הוא הספיק לחיות עוד שנתיים לאחר מותו של מי שהרס את חייו - ויטו ג'נוביז.

למרות ששלטונות ארה"ב התחרטו על הפרסום הרב שנתנו לעדותו של ואלצ'י ובשלב מסוים אף ניסו לאסור את פרסומה, בשנת 1968 התפרסם הספר יומני ואלצ'י על-ידי העיתונאי פטר מאס. הספר שהיה מבוסס על זיכרונותיו של ואלצ'י, הפך מאוחר יותר גם לסרט בכיכובו של השחקן צ'רלס ברונסון בתפקיד חבר המאפיה הראשון ששבר את האומרטה - קוד השתיקה (Omerta). דמותו של ואלצ'י שימשה גם השראה לדמותו של ווילי צ'יצ'י בסרט הסנדק 2 - אחד המחסלים של מייקל קורליאונה, אשר העיד בפני ועדת הקונגרס שחקרה את הפשע המאורגן, וזכור בזכות המשפט: "When the boss says push the button on a guy, I push the button, see, Senator?".

ואלצ'י בכניסה לעוד דיון בפני ועדת מק'לילן