קרלוס מרצ'לו

Carlos Marcello

1910-1993

קרלוס מרצ'לו, אשר נולד כקאלוגרו מינאצ'ורה בשנת 1910 בטוניס למשפחה ממוצא סיציליאני, היה הבוס הדומיננטי של משפחת המאפיה של ניו אורלינס מאז שנת 1947 ועד מותו בשנת 1993 (ויש אף הגורסים שגם לאחר מכן...). מרצ'לו היה בוס אהוד ומוערך על-ידי אנשיו וגם על ידי משפחות המאפיה האחרות בארה"ב. הוא כונה הסנדק של ניו אורלינס, נחשב גם לבוס של דאלאס, זכה במושב מכובד במועצת המאפיה ושלטונו לא עורער במשך כל השנים שבהן עמד בראש המשפחה. מסוחר מריחואנה קטן הפך מרצ'לו לבוס משפחה שגילגלה כשני מיליארד דולר בשנה, איש עסקים שתרומותיו התקבלו בשמחה גם בקרב הגדולים ביותר, למשל הנשיא ה-37 של ארה"ב - ריצ'רד ניקסון, שמרצ'לו היה אחד מגדולי התורמים לו, וגם לאחד החשודים בהזמנת רצח הנשיא ה-35 של ארה"ב, ג'ון פ. קנדי בשנת 1963 על-ידי בן העיר של מרצ'לו - ניו אורלינס, לי הארווי אוסוולד, בעיר השניה שהיתה בשליטתו של מרצ'לו - דאלאס, טקסס.

כילד היה מרצ'לו, שהגיע עם הוריו כתינוק לארה"ב, שם התיישבה משפחתו בעיר מטאיירי בלואיזיאנה, לא רחוק מניו אורלינס, עבריין קטן שעסק בגניבה וכייסות ברובע הצרפתי. כשהתבגר הפך לסוחר סמים שהנהיג כנופיה קטנה של סוחרי סמים ושודדים בערים הקטנות סביב ניו אורלינס, ועוד לפני גיל עשרים הוא כבר נידון לתשע שנות מאסר, מהן ריצה בסופו של דבר חמש.

לאחר גירושו של הבוס הקודם של משפחת מטרנגה (המשפחה של ניו אורלינס), אנתוני קארולה, מארה"ב בשנת 1947, תפס מרצ'לו את מקומו בראש המשפחה. מי שהיה עבריין קטן עד שהצטרף למשפחת מטרנגה, תחת פיקודו של קארולה, החליף כעת את הבוס הגדול של המשפחה. גם בתקופתו המשיכה המשפחה להיות מעורבת בעסקאות סמים גדולות וייבוא טונות של חומרים אסורים מדרום אמריקה, אלא שבזכות חברותו עם אילי ההימורים מניו יורק, הגנגסטרים פרנק קוסטלו ובעיקר מאייר לנסקי הפך תחום ההימורים לאחד מעסקיה העיקריים והמשגשגים של המשפחה מניו אורלינס. מרצ'לו היה מעורב גם בתרמית הקזינו הגדולה שניהלה האאוטפיט של שיקגו בבתי הקזינו הגדולים של לאס וגאס בשנות השבעים, וזאת בתמורה לשמירה על אינטרסים של האאוטפיט בעסקי הנדל"ן שלה בפלורידה.

למרות הקשרים הטובים שהיו לו עם ראשי המשפחות בניו יורק ובשיקגו, שמר מרצ'לו על המסורת של המשפחה מניו אורלינס והקפיד לשמור על מרחק ביטחון סביר בין משפחתו לבין יתר משפחות המאפיה. זה לא שהוא לא סמך על המאפיונרים מהערים האחרות, אבל ליתר ביטחון הוא הנהיג מדיניות שלפיה אף מאפיונר לא מגיע ללואיזיאנה ללא אישורו. כלל זה - שהיה מקובל על כל המשפחות באמריקה - מעיד אולי יותר מכל על המעמד שהיה לקרלוס מרצ'לו במועצת המאפיה.

בחודש מרץ 1959 זומן קרלוס מרצ'לו להעיד בפני ועדה מיוחדת של הסנאט שחקרה את הפשע המאורגן בארה"ב. בראש הוועדה עמד אז רוברט קנדי לימים התובע הכללי. אחיו, הסנטור ג'ון קנדי, לימים הנשיא, היה אחד מחברי הוועדה. בתגובה לשאלות חברי הוועדה, הודיע מרצ'לו כי הוא עושה שימוש בזכותו לפי התיקון החמישי לחוקה (זכות השתיקה) ולכן הוא מסרב לענות לכל שאלה בנוגע לעברו, פעילותו ושותפיו.

האחים קנדי לא שכחו למרצ'לו את התחכמותו בהופעתו בפני הוועדה, ולימים כאשר הפך ג'ון קנדי לנשיא ארה"ב ומינה את אחיו לתובע הכללי, פעלו השניים באופן נמרץ ביותר נגד ראשי הפשע המאורגן. בין היתר פעל רוברט קנדי כדי להביא לגירושו של מרצ'לו מארה"ב לגואטמלה (המדינה שאותה רשם מרצ'לו באופן שקרי כמדינת הולדתו). בחודש אפריל 1961 נעצר מרצ'לו על-ידי רשויות החוק בארה"ב והועבר בכוח לגואטמלה, אלא שלא לקח לו זמן רב והוא שב לארה"ב ולפי האגדות החל לרקום את נקמתו בנשיא הצעיר והפופולרי. לפי הסיפורים סוכנים סמויים שמעו אותו מקלל את הנשיא ונשבע להרוג אותו, או כמו שמבטאים זאת בסיציליאנית מדוברת "להוציא את האבן מהנעל שלי". עוד מספרים ששמעו אותו אומר בהתייחס לחיסול האחים קנדי: "כלב ימשיך לנשוך אותך אם תחתוך לו את הזנב (בהתייחסו לתובע הראשי), אבל אם תחתוך לו את הראש (בהתייחס לנשיא) זה יפתור את הבעיה". עוד שמעו את מרצ'לו אומר כי הוא חייב "ביטוח" בקשר לחיסול הנשיא ושהוא חייב איזה משוגע שיעשה בשבילו את העבודה כדי שלא ניתן יהיה לקשור אותו לאירוע.

במקרה, או שלא, לקרלוס מרצ'לו היו שלושה חברים/שותפים שגם להם היה חשבון גדול ופתוח עם הנשיא הצעיר והפופולרי. הראשון היה הבוס של האאוטפיט של שיקגו, סם ג'יאנקנה אשר גם לו היה חשבון ארוך ופתוח עם משפחת קנדי ובעיקר עם אביו של הנשיא, ג'וזף קנדי. השני היה יריבו הפוליטי הגדול של קנדי ומי שלימים יהיה גם הוא נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון. השלישי היה מנהיג איגוד נהגי המשאיות והמובילים הבינ"ל ג'ימי הופה, אשר קשריו עם המאפיה היו ידועים והפכו אותו למטרה וליריב אישי של התובע הכללי של ארה"ב, אחיו של נשיא, רוברט קנדי. הופה וניקסון שיתפו פעולה בניסיון למנוע את בחירתו של קנדי בבחירות לנשיאות של שנת 1961. מנהיג מקומי של איגוד הנהגים, אשר הפך למודיע של ה-F.B.I בלואיזיאנה, סיפר שהופה נפגש עם מרצ'לו בניו אורלינס בחודש ספטמבר 1960, בזמן הקמפיין, כדי לארגן לניקסון מימון מכספי המאפיה. לפי עדותו של האיש, מרצ'לו מסר להופה מזוודה ובה חצי מיליון דולר במזומן עבור ניקסון, וגם אמר לו "עוד שתי מזוודות כאלה מגיעות מהחבר'ה בניו ג'רזי ובפלורידה". אלא שכל המאמצים לא עמדו מול הפופולריות של המועמד הצעיר והמבטיח, קנדי, אשר ניצח בבחירות 1961.

בחודש יולי 1963 התקיימה פגישה בניו אורלינס בה השתתפו הבוס המקומי מרצ'לו, הבוס של פלורידה סנטו טרפיקנטה ושליח מטעמו של ג'ימי הופה. לימים תיאר את הפגישה הזו עו"ד פרנק רגאנו, מי שהיה פרקליטם של הופה ושל רבים מהבוסים של המאפיה, בספר שכתב בשנת 1994. השליח של הופה הביא איתו מסר מהבוס שלו: מנהיג איגוד הנהגים מבקש טובה קטנה, הוא רוצה שאתם תחסלו את ג'ון קנדי. הוא רוצה להיפטר מהנשיא כמה שיותר מהר. בהמשך מספר רגאנו כי פניהם של שני הבוסים קפאו והם השתתקו כמי שאינם מוכנים בכלל לדון בנושא, אלא שבשנת 1987, על ערש דווי, התוודה סנטו טרפיקנטה שהוא ומרצ'לו אכן מילאו אחר בקשתו של הופה ועשו לו את הטובה הקטנה שביקש. בשנת 1966 הורשע הופה לאחר מסע שניהל נגדו התובע הראשי רוברט קנדי ונידון ל-13 שנות מאסר, אך הוא שוחרר כעבור 5 שנים בלבד לאחר שקיבל חנינה מהנשיא (הפתעה הפתעה) ריצ'רד ניקסון, שהצליח להיבחר לנשיא בבחירות 1968.

הדמות המרכזית הקושרת את קרלוס מרצ'לו לפרשת רצח קנדי היא ג'ק רובי, האיש שחיסל את מי שרצח את קנדי - לי הארווי אוסוולד - ובכך סיכל את האפשרות לחקור את הרוצח ולגלות מי באמת עמד מאחורי הרצח. רובי ארב לאוסוולד לאחר מעצרו בקרבת בית המעצר והצליח לירות בו שני כדורים יומיים לאחר רצח קנדי, בזמן שרוצח הנשיא הועבר מבית המעצר בדאלאס לכלא אחר.

רובי, בעליו של מועדון חשפנות בדאלאס, במקור משיקגו, היה מקושר לאאוטפיט של שיקגו ונשלח על-ידה לדאלאס כדי להקים שם כמה "מיזמים עסקיים", הכל תוך שיתוף פעולה עם הקוזה נוסטרה של ניו יורק והמשפחה של קרלוס מרצ'לו בניו אורלינס שכאמור שלטה גם בדאלאס.

רובי היה חבר ושותף עסקי של ג'וזף סיוולו, אחד הקאפואים של קרלוס מרצ'לו, שניהל את ענייני המשפחה מניו אורלינס בדאלאס, טקסס. רובי היה גם קרוב מאוד לג'ו קאמפיזי, בכיר במשפחת המאפיה שפעלה בדאלאס תחת מרצ'לו ומעריץ של הבוס שהיה שולח לו ולמשפחתו בכל חג מולד 120 ק"ג של נקניקיות תוצרת בית. קאמפיזי, בעליו של מועדון האיג'יפשיאן לאונג' בדאלאס, סיפר בעדותו בפני אחת מוועדות החקירה שחקרו את רצח קנדי כי אכל ארוחת ערב עם רובי בערב לפני שקנדי נרצח. הוא גם סיפר כי ביקר את רובי  בבית הכלא בדאלאס שישה ימים לאחר שזה ירה באוסוולד.

עוד עדויות לקשר בין רובי לבין משפחת מרצ'לו ניתן ללמוד מכך שרובי נפגש עם ארבעה מפעילי מועדוני לילה בניו אורלינס, שותפים של מרצ'לו, בחודשים יוני ואוקטובר 1963, ושב-30 באוקטובר 1963, פחות מחודש לפני רצח קנדי, התקשר רובי למשרדו של נופיו פקורה, חבר בכיר במשפחת מרצ'לו, אשר חברו אמיל ברונאו שיחרר בערבות את לי הארווי אוסוולד בקיץ שלפני כן.

אבל לא רק רובי היה קשור למשפחת מרצ'לו. גם לרוצחו של קנדי עצמו היו קשרים משלו למשפחת מרצ'לו. לי הארווי אוסוולד נולד בניו אורלינס, עזב אותה לתקופה ארוכה (בין היתר לשירות במארינס ולתקופה שהעביר בברית המועצות) אך חזר אליה ובילה בה את התקופה שלפני הרצח. יותר מכך, דודו של אוסוולד שהיה גם אביו המאמץ – צ'רלס מורט – היה סוכן הימורים ("בוקי") בכיר בעסקי ההימורים הלא חוקיים שהפעיל מרצ'לו בניו אורלינס, וידוע גם (ועדת החקירה שחקרה את רצח קנדי מצאה זאת) כי אמו של אוסוולד, מרגרט, יצאה עם כמה מאנשי מרצ'לו.

ארבע חקירות רשמיות נערכו בניסיון לפענח את רצח הנשיא קנדי (בנוסף לעוד עשרות בלתי רשמיות). הראשונה, ועדת וורן, החלה את חקירתה שבועיים לאחר הרצח. היא ראיינה ושמעה מאות עדים ולאחר כמעט שנה פרסמה את מסקנותיה שקבעו כי לי הארווי אוסוואלד פעל לבדו, הוא היה היורה היחיד ולא היה קשר בינו לבין ג'ק רובי, שרצח אותו כנקמה על רצח הנשיא. מסקנות הוועדה היו כי לא היה קשר לרצוח את הנשיא ושהרוצח אוסוולד פעל ממניעים אידיאולוגיים. הוועדה גם לא מצאה קשר בין ג'ק רובי לבין קרלוס מרצ'לו או המאפיה.

אלא שמהרגע הראשון מסקנות ועדת וורן נדחו על-ידי רוב הציבור האמריקאי, אשר היה נתון בתחושה שגורם חזק יותר, גדול יותר ובעל אינטרס ברור יותר מאשר היורה הבודד אוסוולד, עומד מאחורי רצח הנשיא קנדי (לימים פורסמה גם הקלטה של הנשיא ניקסון בבית הלבן, אומר שמסקנות ועדת וורן הן המתיחה הגדולה ביותר שהונצחה אי פעם). תחושה זו הפכה לנחלת הכלל בשנת 1968, השנה בה נרצח אחיו של הנשיא המנוח, התובע הכללי רוברט קנדי. ברקע הדברים עמדו הגילויים החדשים שנתגלו לציבור האמריקאי, במסגרת העדויות בפני ועדת מקלילן, אודות זרועות התמנון של המאפיה ופעילותה החוקית והבלתי חוקית, וכן חשיפתם המדהימה של הקשרים בין המאפיה לבין סוכנות הביון המרכזית (ה-CIA) שנועדו להוציא לפועל את חיסולו של מנהיג קובה פידל קסטרו, אויב מר של המאפיה, לא פחות מאשר של הממשל האמריקאי. אם המאפיה וה-CIA חברו יחדיו לחסל את קסטרו, אולי נכון הדבר גם לגבי חיסול הנשיא קנדי?

במשך הזמן הלחץ הציבורי הלך וגדל (בינתיים חוסל גם המנהיג השחור מרטין לותר קינג והתהיות שמא יש קשר בין כל החיסולים הפוליטיים האלה הלכו וגברו) ובשנת 1976 מינה בית הנבחרים ועדה מיוחדת לחקירת מותם של האחים קנדי ושל קינג. מסקנותיה של ועדה זו, בניגוד לאלה של ועדת וורן, היו כי אכן אוסוולד היה היורה שפגע בנשיא, אך הוא הוא לא פעל לבד (כדור נוסף שפגע בנשיא נורה מכיוון אחר)  ושרצח הנשיא קנדי היה קרוב לוודאי תוצאה של קשר. מי היו הקושרים, מי היה היורה הנוסף ומה היה המניע? את זאת הוועדה לא הצליחה (או לא רצתה) לקבוע באופן רשמי. בכל מקרה, תאוריית הקשר החליפה כעת באופן רשמי את תיאוריית היורה הבודד.

באופן בלתי רשמי מסקנת הוועדה היתה כי המאפיה אחראית לרצח. האיש שעמד בראש הוועדה, רוברט באקלי, פרסם בשנת 1981 ספר בשם "הקשר להרוג את הנשיא" ("The Plot to Kill the President"), בו הוא טען כי החשודים בעיני הוועדה בקשר לחסול הנשיא קנדי היו הבוסים קרלוס מרצ'לו, סנטו טרפיקנטה וסם ג'יאנקנה, בשיתוף פעולה עם ג'ימי הופה. כמו כן טען באקלי כי היורה, לי הארווי אוסוולד, לא פעל לבדו אלא היה עוד לפחות מחסל אחד שירה מגבעה סמוכה בפארק העירוני של דאלאס, שמתחתיה עברה שיירת הנשיא קנדי ברגע החיסול, וכן שגם אוסוולד וגם ג'ק רובי היו קשורים למאפיה, ורובי חיסל את אוסוולד בהוראת הבוסים. תאוריה זו קיבלה תוקף גם מפיו של ביל בוננו, בנו של הבוס הניו-יורקי האגדי ג'וזף בוננו, בספר שכתב.

בין לבין (בסוף שנות השישים) ניהל גם התובע הכללי של דאלאס חקירה משלו (עליה מבוסס סרטו של אוליבר סטון משנת 1991 – "JFK תיק פתוח"), אך גם זו לא הצליחה להביא לפתרון התעלומה. מה שכן יצר סרטו של סטון, הוא דיון ציבורי מחודש בחשדות סביב רצח הנשיא קנדי, מה שהביא את בית הנבחרים בשנת 1992 להקים ועדת חקירה נוספת: "ועדה לעיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות". וועדת המומחים, שהיתה כפופה רק לנשיא ארה"ב, בחנה את כל הרשומות (הידועות) הנוגעות לרצח שנמצאו בידי הרשויות והחליטה לגבי כל מסמך אם לפרסמו לציבור. 

הוועדה לעיון מחדש פעלה במשך שש שנים וסיימה את עבודתה בשנת 1998. היא ראיינה מאות אנשים, פרסמה אלפי מסמכים שהיו חסויים עד אז, המליצה המלצות אך למרות כל זאת לא הצליחה לאשר או להפריך אף אחת מהתיאוריות הרבות בקשר לרצח הנשיא קנדי.

נחזור לקרלוס מרצ'לו. עם או בלי קשר למעורבותו ברצח קנדי, כניסתו של ריצ'רד ניקסון לבית הלבן לאחר שניצח בבחירות 1968 עשתה רק טוב לבוס מניו אורלינס. ידידם המשותף, עו"ד מורי קוטינר – לשעבר בא-כוחם של עשרות גנגסטרים ומאפיונרים מקליפורניה, בין היתר של מיקי כהן ובנג'מין (בגסי) סיגל – שקיבל תפקיד רשמי בממשל ניקסון היה איש הקשר וידע לדאוג היטב לשני חבריו.

בשנת 1966 התקיימה פגישה של מועצת המאפיה בניו יורק, בה נדונו בין היתר טענותיו של מרצ'לו בנוגע לנסיונותיהם של הבוס מפלורידה סנטו טרפיקנטה ושל אנתוני קארולה, בנו של הבוס הקודם של ניו אורלינס סילווסטרו קארולה, לנגוס בממלכתו. פגישת המועצה נקטעה לפתע, כאשר עשרות סוכני FBI פרצו פנימה ועצרו רבים מהבוסים. גם מרצ'לו נעצר וכאשר נשלח למדינתו, לואיזיאנה, להמשך ההליכים המשפטיים נגדו הוא הכניס אגרוף לסוכן ה FBI שליווה אותו.

בהעדר אישום רציני שניתן היה להדביק לו, מרצ'לו הואשם בהתרועעות עם פושעים מורשעים ובתקיפת סוכן ה FBI ונידון לשנתיים מאסר בפועל, אך בזכות ידידיו בבית הלבן הוא ריצה בסופו של דבר חצי שנת מאסר בלבד. מי שעשו בשבילו את העבודה היה קוטינר, בחסות הנשיא ניקסון, ובאמצעות התובע הכללי המושחת ג'ון מיצ'ל. הידידים הטובים של הבוס מניו אורלינס לא רק גילחו לחבר של הנשיא את תקופת המאסר בשנה וחצי, אלא הם גם דאגו שהוא יבלה אותה במרכז רפואי ולא בבית כלא אמיתי. אגב, התובע הכללי מיצ'ל היה הראשון בתפקיד מאז ומעולם שלא עבר תחקיר ביטחוני של ה FBI לפני שנכנס לתפקיד (זאת הודות לבקשה מיוחדת של הנשיא ניקסון מנאמנו, ראש הבולשת הפדראלית ג'ון אדגר הובר) וגם הראשון בתפקיד זה שנכנס לכלא לאחר שהורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש הליכי משפט ומתן עדות שקר, הכל במסגרת פרשת ווטרגייט.  

באמצע שנת 1971 המליצה ועדה מיוחדת שבחנה את נושא הלגליזציה של סמים קלים בארה"ב, להתיר את השימוש במריחואנה בארה"ב. למרות המלצת הוועדה שמונתה מטעם הממשל, דחה הנשיא ניקסון את ההמלצה והותיר על כנו את האיסור על שימוש במריחואנה. לדעת רבים, גם להחלטה זו היה שותף קרלוס מרצ'לו. כמו ביטול החוק שאסר על שתייה ומכירת אלכוהול בין 1920-1931 (תקופת היובש), גם לגליזציה של סמים היתה עלולה לפגוע קשות בעסקי הפשע המאורגן ולמאפיה לא היה שום אינטרס שדבר כזה יקרה. להפך.

למרות הסערה שנגרמה מקשירת שמו לרצח קנדי, הצליח מרצ'לו להמשיך ולנהל את עסקיו בשקט, בלי למשוך אש ומבלי להיזקק לסיוע (גלוי לפחות...) של ידידיו בצמרת הממשל. הוא המשיך לשלוט בטריטוריה שלו ללא עוררין, נהנה ממעמד על במועצת המאפיה והצליח לשמור על עצמו גם כשרבים מחבריו הבוסים נפלו ברשתן של רשויות החוק.

בשנת 1993, כשהוא חולה באלצהיימר ולפי הסיפורים מתנהג כמו ילד בן חמש, מת מרצ'לו באחוזתו בעיר בה גדל, מטאיירי - לואיזיאנה.

קרלוס מרצ'לו