פרנק קוסטלו

פרנק קוסטלו (במקור: פרנצ'סקו קסטיליה) היה ממקימי הקוזה נוסטרה ומראשיה במשך שלושה עשורים וזכה לכינוי "ראש הממשלה של העולם התחתון". הוא נולד בלאורופולי, קלבריה שבדרום איטליה והגיע לארה"ב בגיל 4 עם אמו ואחיו אדוארד כדי להתאחד עם אבי המשפחה שהיגר כמה שנים קודם לכן. למרות שמשפחתו התיישבה בהארלם האיטלקית (רחוב 108), בתוך השטח שהיה בשליטת משפחת מורלו-טרנובה הסיציליאנית, קוסטלו הצעיר התחיל להתערבב דווקא עם חברי כנופיית חמש הנקודות מהלוואר איסט סייד שם מצאו בית גנגסטרים צעירים בני כל הלאומים שפעלו תחת הבוס פול קלי. היה זה אחיו המבוגר בעשר שנים, אדוארד, שהכיר לו את חיי הכנופיות אליהם הצטרף בגיל 13. בשנים 1908 ו-1912 בילה קוסטלו הצעיר כמה חודשים בכלא לאחר שהורשע בתקיפה ובשוד.

פרנק קוסטלו עם הוריו

בשנת 1915, בגיל 24, נכלא קוסטלו שוב, הפעם לשנה שלמה, לאחר שהורשע בנשיאת נשק ללא רישיון. זמן קצר לפני המשפט שבסיומו נכלא, הספיק קוסטלו להתחתן עם אחותו של חבר קרוב, צעירה יהודיה בשם לורטה גייגרמן. לאחר ששוחרר, החליט קוסטלו שהוא לכלא לא ייכנס יותר לעולם ולשם כך טיפח את הרעיון של פעילות עבריינית לא אלימה ולא מושכת תשומת לב – בקיצור יותר מוח מאשר כוח. העיקרון הזה הצליח להשאיר אותו מחוץ לכלא למשך 37 השנים הבאות.

עם שחרורו מהכלא, בשנת 1916, התחבר קוסטלו עם המאפיונר הבכיר של מזרח הארלם באותה תקופה צ'ירו (מלך הארטישוק) טרנובה. טרנובה, באותם ימים האנדר-בוס של משפחת מורלו-טרנובה ומנהיג הכנופיה שזכתה לכינוי הכנופיה של רחוב 107, צירף את קוסטלו לכנופיה שלו ששלטה בתחומי ההימורים, הסחיטה, הלוואות בריבית קצוצה, שוד וסמים במנהטן ובברונקס. קוסטלו התבלט מהר מאוד כגנגסטר קשוח אך חשוב מכך כבעל מוח חריף ותמיד נכון לפעול. בזמן שעבד עבור הכנופיה של טרנובה, פגש קוסטלו את אחד המנהיגים הצעירים של הלוואר איסט סייד, בחור ממוצא סיציליאני בשם סלווטורה לוקניה, מי שלימים כל העולם יכיר כמלך העולם התחתון של אמריקה - צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו. בין השניים נוצרה כימיה טובה וכך ביחד עם צעירים איטלקים ויהודים נוספים כמו ויטו ג'נוביז, טומי לוקזי, מאייר לנסקי ובנג'מין סיגל, החלה החבורה לפעול ככנופיה שעסקה בשוד, גניבה, סחיטה, הימורים וסמים.

חבורת לוקניה-קסטיליה-לנסקי המשיכה לפרוח ולשגשג, כאשר חוקי היובש שנכנסו לתוקף בשנת 1920 הולידו הזדמנות לרווחים עצומים עוד יותר. הצלחת החבורה בפעילות הברחת האלכוהול העמידה אותם בעמדה כזו שהם כבר יכלו לעשות עסקים עם העבריינים הגדולים של התקופה, מחוץ לשורות המאפיה, כמו היהודים ארנולד (המוח) רוטסטין וארתור (דאץ' שולץ) פלגנהיימר, והאירים אווני (הרוצח) מאדן ו-וויליאם (ביג ביל) דוייר. קסטיליה, שהחל לכנות עצמו קוסטלו בעקבות הסתופפותו עם החבר'ה האירים, טיפח קשרים עם פקידי ממשל בכירים שהבטיחו את הפעלת העסק שלו ללא חשש מפני רשויות החוק, בתמורה כמובן. ארנולד רוטסטין הפך למעין אב רוחני לקוסטלו, לוצ'יאנו, לנסקי וסיגל והיה מי שחנך אותם בזמן שנכנסו לעסקי ההברחה וההפצה של אלכוהול.

בשנת 1922 הוכנסו קוסטלו (כשהוא בן 31), לוצ'יאנו, ג'נוביז, לוקזי ושאר חבריהם האיטלקים למאפיה הסיציליאנית בניו יורק - למשפחתו של מי שהיה הבוס הגדול באותה תקופה - ג'ו (הבוס) מסריה, ששלט בעולם התחתון האיטלקי בניו יורק ונודע כמי שהתנגד לשיתוף פעולה של אנשיו עם עבריינים ממוצא אתני אחר. מסריה שהאמין שלסמוך אפשר רק על סיציליאנים, לא הסכים להכניס לארגון שלו מי שלא היה איטלקי וכך לכאורה נותקה הברית בין קוסטלו ולוצ'יאנו ללנסקי לסיגל, אך למעשה החבורה המשיכה לשתף פעולה ולפעול גם בשיתוף עם עבריינים אירים וגם שחורים בתפעול מערכי הברחת והפצת האלכוהול היקר בתקופת היובש.

בשנת 1926 הבוס האירי ביל דוייר הורשע במתן שוחד לפקיד במשמר החופים ונשלח לשנתיים בכלא. לאחר מאסרו הפך קוסטלו לראש מערך ההברחה וההפצה של האלכוהול (שכונה "הקומבינה" – the combine) ביחד עם הגנגסטר האירי הנודע אווני מאדן. זה גרם למתיחות בין מאדן וסגנו הבכיר של דוייר – צ'רלס (ויני) היגינס. היגינס, מי שכונה הבוס האירי האחרון של ברוקלין, חשב שהוא זה שצריך לעמוד בראש מערך פעילות "הקומבינה" ולא קוסטלו. כך פרצה המלחמה שכונתה "מלחמת הבירה של מנהטן" בין היגינס לקוסטלו שנתמך ע"י מאדן ודאץ' שולץ. בהיגינס תמכו יריביו של שולץ – הגנגסטרים האירים ג'ק (לֵגס) דיימונד ו-ווינסנט (מד דוג) קול. בסופו של דבר הברית של קוסטלו-מאדן-שולץ חוסלה ע"י גורמים בעולם התחתון הניו-יורקי שביקשו גם הם נתח מהרווחים העצומים שבהברחת אלכוהול, אך קוסטלו המשיך להיות גנגסטר משפיע לאורך שנות העשרים של המאה העשרים, תוך שהוא שומר על קשר קרוב עם שותפיו לוצ'יאנו, לנסקי וסיגל ומעורב ביחד איתם בעסקי ההימורים – בעיקר משחקי קלפים, מכונות מזל, ארגון הימורי ספורט והפעלת ספינות קזינו.

כישרונו של קוסטלו בטיפוח קשרי ידידות ושיתוף פעולה עם המאפיונרים של ניו-יורק כמו גם עם אנשי עסקים, פוליטיקאים, שופטים וקציני משטרה בעיר, הקנו לו כבר בשנות העשרים את התואר "ראש הממשלה של העולם התחתון". קוסטלו פיתח לדרגת אמנות את העירוב בין פשע, עסקים ופוליטיקה, מה שהגדיל את כוחו בעולם התחתון, עד שנחשב ע"י עמיתיו העבריינים לחוליה המקשרת החשובה ביותר בין המאפיה לבין הפוליטיקאים של הטמאני הול – המנגנון החזק של המפלגה הדמוקרטית בניו-יורק. הצלחתו של קוסטלו לקשור קשרים עם פוליטיקאים, קציני משטרה, תובעים ופקידי ממשל בניו-יורק, אפשרו לשותפיו הקרובים ליהנות מחסינות כמעט מלאה מפני רשויות החוק ולנהל את פעילותם העבריינית כאוות נפשם.

בשנת 1927 ארגנו קוסטלו, לוצ'יאנו, לנסקי וג'וני (השועל) טוריו משיקגו קבוצה של מבריחי אלכוהול מהחוף המזרחי לשיתוף פעולה בהברחת אלכוהול מקנדה ומאירופה. הקבוצה שנודעה בשם "Big Seven Group" עשתה סדר בהברחות דרך החוף המזרחי והרוויחה מיליונים. פעילות הקבוצה נחשבת גם לצעד הממשי הראשון של הפשע המאורגן האמריקאי לקראת כינון סינדיקט פשע לאומי אחד. בעקבות הצלחת המבצע ושיתוף הפעולה בין ארגוני הפשע של שבעת הגדולים, כינסו בשנת 1929 קוסטלו, לוצ'יאנו, טוריו, לנסקי ומאפיונרים מדרום ג'רזי ומאטלנטיק סיטי ועידת פשע ראשונה מסוגה בעיר אטלנטיק סיטי בניו ג'רזי. בוועידת הפשע המאורגן הראשונה שנערכה בארה"ב, השתתפו ראשי שבעת הארגונים ונציגים של ארגוני פשע מכל רחבי המדינה, וקיבלו החלטות בדרך ליצירת סינדיקט פשע אחד מאורגן. בין היתר דנו המתכנסים במדיניות שצריך ארגון כזה לפעול לפיה, כללי אכיפה וסמכויות. מי שלא הוזמנו לוועידת אטלנטיק סיטי היו המאפיונרים של הדור הישן – ובראשם הבוסים ג'ו מסריה ויריבו הגדול שהגיע זמן לא רב לפני כן מסיציליה סלווטורה מרנזנו – שהאידיאולוגיה ופילוסופית הפשע שלהם שללה שיתוף פעולה עם גורמים לא איטלקים, והם ייצגו בדיוק את ההפך ממה שניסו משתתפי ועידת אטלנטיק סיטי להשיג.

בזמן מלחמת הקסטלמרים, מלחמת העולם של המאפיה בתחילת שנות השלושים, היה קוסטלו תחילה חלק מהמחנה של ג'ו מסריה, אך ביחד עם בכירים אחרים במחנהו של הבוס (כמו צ'רלי לוצ'יאנו, ויטו ג'נוביז, ג'ו אדוניס ואחרים), ערק גם הוא למחנהו של סלווטורה מרנזנו כשהבין לאן נושבת הרוח. מלחמת הקסטלמרים קרעה את המאפיה הסיציליאנית מבפנים, חברתית וגם כלכלית. פעילות הברחת האלכוהול הואטה וכל הפעילות העבריינית שניהלו חמש המשפחות בעיר נפגעה. הרווחים קטנו ולעיתים עסקים משגשגים וותיקים של סחיטה והימורים הפסיקו לפעול. המצב הידרדר עד שהיה חשש ממשי שאם המלחמה לא תסתיים במהרה ישתלטו הבוסים של הכנופיות היהודיות והאיריות מחדש על העיר שנכבשה ע"י האיטלקים בשני העשורים האחרונים.

בשנת 1928 נחשבו קוסטלו ולוצ'יאנו לשני גנגסטרים צעירים ומבטיחים, כוכבים עולים ואמביציוזיים בשמי המאפיה בניו יורק ומלחמת הקסטלמרים באה להם בדיוק זמן. האנדרלמוסיה שנוצרה בעולם התחתון הניו יורק בזמן הקרבות בין שני ענקי המאפיה מהדור הישן – ג'ו מסריה וסלווטורה מרנזנו, הכין את הקרקע למהלך של "התורכים הצעירים" (כך כונו המאפיונרים מהדור החדש לעומת "הפיטים המשופמים" – שהיה הכינוי למאפיונרים מהדור הישן) בדרך להשגת מטרתם - הקמת סינדיקט פשע לאומי.

פרנק קוסטלו, ביחד עם צ'רלי לוצ'יאנו, ויטו ג'נוביז, אלברט אנסטסיה, ג'ו אדוניס, טומי לוקזי, מאייר לנסקי ובנג'מין סיגל החליטו לסיים את המלחמה ולהביא להקמת סינדיקט הפשע הלאומי. החבורה שפעלה תחת ג'ו (הבוס) מסריה החליטה לחסל את הבוס שנראה היה שמצבו במלחמה היה גרוע יותר מזה של יריבו מרנזנו ולחבור לבוס הקסטלמרי. ב-15 באפריל 1931 חיסלו אנסטסיה, ג'נוביז, אדוניס וסיגל את ג'ו מסריה והעניקו את תואר בוס כל הבוסים בארה"ב למרנזנו. אלא שזה היה רק החלק הראשון של התכנית – שישה חודשים לאחר מכן, ב-10 בספטמבר 1931 חוסל גם סלווטורה מרנזנו ע"י המחסלים היהודים אברהם (בו) ויינברג וסמואל (רד) לוין, חברי הכנופיה של דאץ' שולץ, שנשכרו ע"י לנסקי ולוצ'יאנו.

לאחר סילוקם של שני הבוסים האגדיים של העולם הישן הפכו לוצ'יאנו, קוסטלו וג'נוביז לראשי משפחת לוצ'יאנו, שקמה על בסיס משפחתו של מסריה. לוצ'יאנו היה הבוס, ג'נוביז מונה לתפקיד אנדר-בוס (מספר 2 במשפחה) וקוסטלו "הפוליטיקאי" מונה להיות הקונסיליירי (מספר 3). אבל קוסטלו שנשאר אחד האנשים החזקים בעולם התחתון/פוליטיקה/עסקים בניו יורק החל מהר מאוד לפתח לו גם נישת פעילות משל עצמו.

לאחר ביטול חוקי היובש התמקד קוסטלו בתחום ההימורים וניצל את קשריו הפוליטיים כדי להציב מכונות מזל (slot machines) כמעט בכל מקום בניו יורק. בשיאו החזיק קוסטלו יותר מ-25,000 מכונות כאלה ברחבי העיר, בבארים, מסעדות, בתי קפה, תחנות דלק, בתי מרקחת ותחנות אוטובוס. זה הביא אותו לעימות ישיר עם ראש העיר המהפכן של ניו יורק (גם הוא ממוצא איטלקי), פיוריו לה גווארדיה, אשר למרות שבית המשפט אישר את הצבת מכונות המזל בעיר, הורה לה גווארדיה בשנת 1934 לאסוף אותן ולהשמידן.

לאחר שמכונות המזל שלו גורשו מניו יורק, מצא להן קוסטלו בית חם בלואיזיאנה. הוא הגיע להסכם עם מושל לואיזיאנה לפיו יותר לו להציב את מכונות המזל שלו ברחבי המדינה ובעיקר בניו אורלינס, ובתמורה הוא יעביר למושל 10% מהרווחים. קוסטלו הטיל את הטיפול בענייני המכונות בלואיזיאנה בידיו של הגנגסטר הניו יורקי לשעבר דאנדי פיל קסטל (Dandy Phil Kastel), שניהל את הפעילות ביחד עם בוס המאפיה המקומי קרלוס (ליטל מן) מרצ'לו מניו אורלינס, שידע בדיוק היכן כדאי להציב את "הבנדיטים עם היד האחת" כפי שכונו מכונות המזל. בשנות החמישים פתחו קוסטלו וקסטל גם קזינו (בשם בוורלי קלאב) מחוץ לניו אורלינס. עסקי מכונות המזל וההימורים של קוסטלו בלואיזיאנה הכניסו לו במשך השנים עשרות מילונים של דולרים והפכו אותו לאחד המאפיונרים העשירים ביותר.

בשנת 1936 הורשע צ'רלי לוצ'יאנו בניהול רשת בתי בושת ונשלח לכלא Dannemora בצפון מדינת ניו יורק (שכונה סיביר של ניו יורק) לתקופה של 30 שנה. ראש המשפחה החזקה ביותר בארה"ב עוד ניסה להמשיך ולנהל את משפחתו מהכלא, באמצעות שני יועציו הנאמנים – קוסטלו ולנסקי – אך לאחר שהבין כי הדבר בלתי אפשרי בלי להרגיש את רחובות ניו יורק, הוא החליט למנות את קוסטלו לבוס בפועל בהעדרו (acting boss). מינויו של קוסטלו הוביל מהר מאוד לחיכוך בינו לבין ויטו ג'נוביז, שהיה האנדר-בוס של לוצ'יאנו וראה עצמו כיורש הטבעי לעמוד בראש המשפחה. מה שבסופו של דבר מנע התלקחות של ממש בין השניים היה בריחתו של ג'נוביז לאיטליה כדי לחמוק מהעמדה לדין בארה"ב באשמת רצח.

בשנת 1937 הואשם ג'נוביז ברצח ונאלץ להימלט מארה"ב לעיר הולדתו נאפולי כדי לחמוק מהעמדה לדין. כשהגיע לאיטליה נפגש ג'נוביז עם הרודן הפשיסט בניטו מוסוליני ו"תרם" לו 250 אלף דולר אותם שלף ממזוודה שאיתה הגיע מארה"ב, ובה 750 אלף דולר במזומן. עזיבתו של ג'נוביז את ארה"ב מנעה את שפיכות הדם הצפויה, והותירה את קוסטלו לעמוד באופן יציב בראש המשפחה. בעזרת הקפואים הבכירים שלו ג'ו אדוניס, אנתוני (ליטל אוגי פיסאנו) קרפאנו ומייקל (טריגר מייק) קופולה, המשיכה המשפחה לפעול ולהרוויח באופן חלק וללא הפרעה. התקופה בה הוביל קוסטלו את משפחת לוצ'יאנו היתה הרווחית ביותר, עם הכנסה מחוף לחוף (מכונות המזל של מרצ'לו בניו אורלינס, ההימורים של לנסקי במיאמי, המרוצים המכורים של סיגל בלוס אנג'לס ועוד). במקביל גם גדל כוחה הפוליטי של המשפחה והיא היתה המשפחה המקושרת ביותר מבחינה פוליטית בארה"ב.

קוסטלו עצמו היה בוס פופולארי ואהוד, שחילק את רווחי המשפחה בין ראשיה ולא דרש כמו בוסים אחרים נתח עצום לעצמו וזרק פירורים לאחרים. המשפחה הרוויחה מיליונים בשנה גם מעסקים החוקיים והשקעות חוקיות, בין היתר בנדל"ן ובמניות. הוא הרחיב את פעילות המשפחה והשקיע בבתי קזינו בלאס-וגאס ובקובה, אך בתחום אחד הוא לא נגע מעולם. בניגוד לבוס שלו, לוצ'יאנו, קוסטלו האמין בכל ליבו שהמאפיה לא צריכה לעסוק בסחר בסמים והיא לא זקוקה לכסף שמכניסים עסקי הסמים. בדיוק ההפך גם מיריבו ויטו ג'נוביז, שהיה ידוע כסוחר סמים לכל אורך הקריירה הקרימינלית שלו.

בשנת 1946 (לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה ומוסולוני כבר מזמן לא היה בין החיים) נעצר ויטו ג'נוביז בנאפולי בחשד לניהול רשת של שוק שחור שסחרה בעודפי הצבא האמריקאי, וגורש בחזרה לארה"ב כדי להתמודד עם האישומים ברצח שעדיין עמדו נגדו משנת 1937. כשהגיע ג'נוביז לארה"ב עזר ככל הנראה קוסטלו לחברו-יריבו הוותיק לחמוק מהעמדה לדין, בכך שדאג שהעד לרצח שעליו הורה ג'נוביז ב-1937 יורעל בזמן ששהה במעצר מגן, ממתין למשפט.

למרות העזרה של קוסטלו, ג'נוביז שחש כי ביזבז עשר שנים יקרות מחייו באיטליה בזמן שהיה צריך להיות ראש משפחת לוצ'יאנו, היה נחוש לתפוס את ראשות המשפחה ולסלק את קוסטלו. הזעם שלו על קוסטלו התחזק עוד יותר לאחר שעם חזרתו מהגלות בנאפולי, הוא לא שב למעמדו במשפחה וכבר לא היה אחד הבוסים הבכירים במשפחה, אלא היה עכשיו קאפו רגיל – בוס רחוב – ראש צוות של חיילים. יחד עם זאת, ג'נוביז נזהר מלאיים על קוסטלו באופן ישיר עד שיצבור כוח מחדש. המוניטין של קוסטלו כגנגסטר אהוד, אך עם זאת אלים וקשוח, המעמד הגבוה שלו במועצת המאפיה ובנוסף התמיכה הנאמנה שקיבל מהאנדר-בוס שלו ווילי מורטי, מהקפואים הבכירים האחרים ומראש משפחת מנג'אנו אלברט אנסטסיה, עשו לעת עתה את קוסטלו לכוח שלא כדאי להתעסק איתו. מורטי, שהיה גם בן דודו של קוסטלו, החזיק אז צבא קטן אך חזק של חיילים נאמנים בניו-ג'רזי. ג'נוביז החליט בינתיים לשמור על פרופיל נמוך.

אבל לא לזמן רב. לאט לאט החל ג'נוביז לחתור תחת מנהיגותו של קוסטלו. השיטה שלו היתה להלוות לחיילי המשפחה כסף או לעשות להם טובות כדי שיהיו "חייבים לו" ויאלצו "להחזיר לו" ברגע שהוא יבחר. כמי שהיה בוס בכיר לשעבר הוא דרש וקיבל יחס של דון מהחיילים הפשוטים של המשפחה שהעריצו אותו ואת ההיסטוריה שלו – בריוני הרחוב שלכלכו את הידיים בפעולות של סחיטה, שוד, חטיפות, גניבה ורצח. לעומת ג'נוביז קוסטלו היה אהוד וזכה לכבוד גדול מצד הדרגים הגבוהים יותר של המשפחה – הבוסים והחיילים שניהלו את עסקי הצווארון הלבן של המשפחה, ניהול עסקי ההימורים, ההלוואות בריבית, הבנייה, פינוי האשפה, משאיות, רציפים, מרכזי קניות, איגודי מקצועיים, וכן העסקים הלגיטימיים הרבים שהיו בשליטת המשפחה. דרך החיילים הפשוטים קנה ג'נוביז מחדש את מעמדו במשפחה, ולאחר שהצליח לחזק את מעמדו בתוך המשפחה, החל ג'נוביז לפעול גם כדי לקבל תמיכה מיתר חברי המועצה.

אבל הכרסום במעמדו ובכוחו של קוסטלו לא נבע רק מפעולותיו החתרניות של ג'נוביז. בין השנים 1950-1951 נפגע קוסטלו בעיקר מהשימוע הפומבי שנערך לעשרות גנגסטרים, עבריינים, פוליטיקאים ועורכי דין שהעידו בנושא הפשע המאורגן. את השימוע יזם הסנטור מטנסי אסטס קפאובר (Estes Kefauver) במסגרת חקירה שניהלה ועדה של הקונגרס בנוגע להשפעות הפשע המאורגן על המסחר בארה"ב. ההשפעה העצומה של השימוע על החברה האמריקאית והחשיבות הרבה שנודעה לו, נבעו בראש ובראשונה מהעובדה שהעדויות הוקרנו בפלא החדש שהשתלט על המדינה – בטלוויזיה. מצעד הגנגסטרים שהופיעו על המסך הקטן המהפנט, והדברים שהשמיעו (או בעיקר הדברים שסירבו לומר) הפנו את אור הזרקורים למאפיה, הגבירו את פעולות רשויות אכיפת החוק האמריקאיות ופגעו בעסקים.

השימוע של קפאובר הפך את קוסטלו, בניגוד לרצונו, לכוכב ולאטרקציה המרכזית, בעקבות הגדרתו כגנגסטר מספר 1 בארה"ב והמנהיג האמיתי של הטמאני הול. כדי לתאר את מעמדו הסבירו כלי התקשורת כי "אף אחד בניו יורק אינו יכול להתמנות לתפקיד שופט, ללא הסכמתו של קוסטלו". קוסטלו הסכים להעיד בשימוע, תוך שהוא מוותר על זכות השתיקה המוקנית לו (לפי סעיף 5 לחוקה האמריקאית), אך תוך הסכם עם ועדת החקירה ועם רשתות הטלוויזיה שפניו לא יצולמו וכל מה שאפשר יהיה לראות בעדותו יהיו ידיו בלבד. הידיים של פרנק קוסטלו הפכו לידיים המפורסמות במדינה. קוסטלו סירב לענות על שאלות רבות ומחלקן התחמק. כשנשאל "מר קוסטלו, מה אתה עשית עבור מדינתך", השיב "שילמתי את מיסי".

ג'ו אדוניס צופה בידיים של פרנק קוסטלו בזמן עדותו בפני ועדת קפאובר

שנות החמישים היו התקופה הרעה בחייו של קוסטלו. מרגע שהפך למאפיונר המפורסם ביותר באמריקה, מאז אל קפונה, גם התקשורת וגם רשויות אכיפת החוק לא נתנו לו מנוחה. בנוסף לכך הלחץ מבית (המועצה והמשפחה) פרי עבודתו המאומצת של ג'נוביז החל לתת את אותותיו. באוקטובר 1951 נרצח האנדר-בוס הנאמן שלו ווילי מורטי במסעדה בניו ג'רזי, לפי הוראת המועצה. הסיבה לחוזה שהוציאה המועצה על ראשו של מורטי היתה מחלת העגבת (סיפיליס) ממנה הוא סבל שהתפשטה לראשו וגרמה לו לשיגעון, סכיזופרניה ושיתוף פעולה עם ועדת קפאובר לחקר הפשע המאורגן.

גם רשויות החוק החליטו לפגוע בו. הצרה הראשונה נחתה על קוסטלו בשנת 1952,  כאשר בעקבות עדותו המזלזלת בשימוע קפאובר הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בשל ביזיון הסנאט. הוא שוחרר לאחר 14 חודשים, אך זמן קצר לאחר מכן (1954) הוא נידון שוב ל-5 שנות מאסר, הפעם על עבירות של העלמת מס. הוא ישב 11 חודשים בכלא עד שערעור על עונשו התקבל והוא שוחרר. בשנת 1956 הוא הורשע שוב בעבירות דומות ונשלח שוב לכלא, ממנו שוחרר כשנה לאחר מכן בעקבות ערעור נוסף. מכה נוספת שנפלה על קוסטלו באמצע שנות החמישים (1956) היתה בחירתו של הקאפו הנאמן שלו ג'ו אדוניס לחזור לעיר הולדתו, נאפולי, במקום לעמוד לדין בארה"ב ולהסתכן במאסר עולם. עזיבתו של אדוניס הותירה את קוסטלו פגיע יותר בפני ניסיונותיו של ג'נוביז להשתלט על המשפחה.

המאפיונר המפורסם באמריקה

אבל לויטו ג'נוביז היה עוד מכשול אחד רציני לעבור בדרך להגיע לקוסטלו ולהשתלט על המשפחה. היה זה אלברט (הכובען המטורף) אנסטסיה הבוס החדש של משפחת מנג'אנו מברוקלין, משפחת המאפיה השניה בגודלה בארה"ב (לימים משפחת גמבינו), שהיה חברו הוותיק של קוסטלו. עם הכנסתו של אנסטסיה למועצת המאפיה בשנת 1951, לאחר שהחליף את וינסנט מנג'אנו בראש המשפחה בברוקלין (המשפחה הוותיקה של סלווטורה ד'אקווילה), קיבל האגף "הליברלי" במועצה (בני בריתו של קוסטלו) חיזוק משמעותי. בשנת 1953 כאשר צורף למועצה גם טומי לוקזי, ראש משפחת גגליאנו (לימים משפחת לוקזי), האגף "השמרני" במועצה, בראשותם של ג'וזף בוננו וג'וזף פרופצ'י, ששלט בה משנת 1936 עמד בפני יריבות אמיתית – חבורה של "ליברלים" בדמותם של קוסטלו-אנסטסיה-לוקזי.

ויטו ג'נוביז קפץ על ההזדמנות שזימן לו הקונפליקט בתוך המועצה, כדי להשיג את מטרתו. בשנת 1957 הוא הצליח לשכנע את הבוס טומי לוקזי ואת האנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו שחיסולם של פרנק קוסטלו ובן בריתו אלברט אנסטסיה יסלול את הדרך לשלושה להשתלט על הנתח המשמעותי ביותר של פעילות המאפיה בניו יורק ובארה"ב בכלל. זמן קצר לאחר ששוחרר קוסטלו מהכלא, במאי 1957, זה קרה. בזמן שקוסטלו צעד לכיוון המעלית בלובי בניין הדירות שלו במנהטן, הוא נורה בראשו ע"י נהגו ובן חסותו של ג'נוביז, וינסנט ג'יגנטה. לפני שירה בו צעק לו ג'יגנטה "זה בשביל פרנק!". קוסטלו סובב את ראשו כדי לראות מי זה שצועק עליו ובזכות סיבוב הראש הכדור שירה בו ג'יגנטה רק שפשף את ראשו של הבוס. קוסטלו נפצע באורח קל וחייו ניצלו. לאחר שקוסטלו נפל על הרצפה מדמדם, ברח החייל ג'יגנטה מהמקום, משוכנע כי הבוס חוסל. הוא ירד למחתרת והוריד קילוגרמים רבים ממשקלו כדי להסתיר את זהותו, אך לאחר מכן הסגיר את עצמו מתוך תקווה שקוסטלו ישמור על קוד השתיקה של המאפיה ולא יפליל אותו. למרות הניסיון לרצוח אותו, אכן שמר קוסטלו על האומרטה, במשפט הוא טען כי הוא אינו מזהה את ג'יגנטה וכך איפשר את זיכויו.

     קוסטלו לאחר ניסיון החיסול

כדי להוכיח את השתלטותו על המשפחה הורה ג'נוביז לכל חברי משפחת לוצ'יאנו שהיו נאמנים לו להגיע לכינוס שערך באחוזתו בניו ג'רזי. כל הקפואים של המשפחה הגיעו כדי להצהיר נאמנות לבוס החדש, מלבד הקאפו הנאמן האחרון שנשאר לקוסטלו, אנתוני קרפאנו (שמאוחר יותר – 1959 – שילם על כך בחייו). למרות שניסיון ההתנקשות בקוסטלו נכשל, ג'נוביז מינה עצמו לבוס של משפחת לוצ'יאנו וקרא לכנס את המועצה לוועידה כדי לדון בענייני המאפיה בניו יורק ונושאים חשובים נוספים שדרשו החלטות דחופות. משפחת לוצ'יאנו – המשפחה הגדולה, החזקה, המרוויחה והמשפיעה ביותר במאפיה האמריקאית קיבלה כעת באופן רשמי את השם משפחת ג'נוביז.

וקוסטלו? לאחר שהחלים מניסיון ההתנקשות קיבל קוסטלו את הצעתו של ג'נוביז להסכם שלום תמורת ויתור מרצון על תפקיד הבוס של המשפחה לטובתו של ג'נוביז. בתמורה לויתור על הנהגת המשפחה קיבל קוסטלו את הזכות להמשיך ולהרוויח מכל עסקי ההימורים שלו בלואיזיאנה ובפלורידה וכן מכל העסקים החוקיים שלו. כל השאר עבר לג'נוביז. באופן רשמי ירד קוסטלו מדרגת בוס לדרגת חייל במשפחה אך הוא אף פעם לא נתפס ככזה. בעיני כולם, גם לאחר שנושל מתפקיד ראש משפחת לוצ'יאנו/ג'נוביז, נחשב קוסטלו ללא פחות מאשר בוס בדרגה הגבוהה ביותר בקוזה נוסטרה בארה"ב שהוא היה אחד ממקימיה.

לאחר שקוסטלו פינה את הבמה לג'נוביז באופן חלק, המשיך ג'נוביז במימוש תכניתו להשתלט על המועצה ופנה כעת לסלק מדרכו גם את אלברט אנסטסיה. כדי לסלק את הכובען המטורף מהתמונה חבר שוב ג'נוביז לבני בריתו הבוס טומי לוקזי והאנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שאנסטסיה עמד בינו לבין תפקיד ראש משפחה וחבר במועצה. אנסטסיה, הרוצח המטורף, לשעבר ראש ארגון רצח בע"מ (Murder, Inc.), ראש משפחת הפשע השנייה בגודלה בניו יורק, נורה ונהרג בזמן שישב במספרה במלון פארק שרתון בניו יורק באוקטובר 1957, ככל הנראה בידי האחים גאלו, המחסלים של משפחת פרופצ'י.

מי שצפה מהצד בכל ההתפתחויות היה צ'רלי לוצ'יאנו. הבוס האמיתי של המשפחה שעד אז נקראה על שמו שנא את ג'נוביז עוד מאז ועידת הוואנה, וזעם על מהלכיו של ג'נוביז, ניסיון החיסול של קוסטלו חברו הטוב, השתלטותו על המשפחה וניסיונותיו להשתלט גם על תפקיד בוס כל הבוסים בו עדיין החזיק לוצ'יאנו. אבל כמי שאסור היה לו לדרוך באמריקה ידיו של לוצ'יאנו היו כבולות. זמן מה אחרי שויטו ג'נוביז השתלט על המשפחה, החליט לוצ'יאנו בכל זאת לפעול. ככל הנראה היתה זו יוזמה של לוצ'יאנו וחברו מאייר לנסקי, אשר ביחד עם קוסטלו וקרלו גמבינו תכננו לסלק את ג'נוביז ולהעביר את השליטה במשפחה למי שלוצ'יאנו ראה בו את היורש המתאים ביותר לתפקיד בוס כל הבוסים – קרלו גמבינו.

התוכנית שיצאה אל הפועל בשנת 1959 היתה הפללת ויטו ג'נוביז ביחד עם וינסנט ג'יגנטה, קרמיין גלנטה ואחרים בביצוע עסקת סמים ענקית. מעצרם של ג'נוביז וגלנטה - הבוס לעתיד של משפחת בוננו, סללה את הדרך עבור גמבינו. ג'נוביז הורשע ונידון ל-15 שנות מאסר, במהלכן הוא נפטר (1969). גלנטה נידון לעשרים שנה ושוחרר בערבות ב-1974.

גם לאחר שכבר לא היה בוס באופן רשמי, המשיך קוסטלו להיות דמות חשובה ביותר במאפיה האמריקאית וחזר לשאת את התואר הלא רשמי "ראש הממשלה של העולם התחתון" עד יומו האחרון. הבוסים הגדולים של התקופה, קרלו גמבינו וטומי לוקזי, המשיכו להיוועץ בו, ומדי פעם גם היו מגיעים לבקר אותו בדירת הפנטהאוז שלו במלון וולדורף אסטוריה המפואר במנהטן כדי לדון בעניינים חשובים הנוגעים למאפיה. בשנת 1973, כשהוא כבר בן 82, מת קוסטלו מהתקף לב בבית חולים.

ראש הממשלה של העולם התחתון. קוסטלו 

כשנה לאחר שנקבר קוסטלו פוצצה אחוזת הקבר שלו. המבנה המפואר נהרס, דלתותיו עפו באוויר וארון הקבורה נקבר תחת ההריסות. לפיצוץ אחוזת הקבר של קוסטלו היה אחראי קרמיין גלנטה, שביקש לנקום את הפללתו בידי קוסטלו וחבריו כמעט עשרים שנה קודם לכן, ויותר מכך ביקש להודיע שהוא חזר העירה. אחרי 15 שנה בכלא רצה גלנטה שכל העולם התחתון של ניו יורק יידע שהוא שוב כאן כדי להחזיר לעצמו את מה שאבד לו, ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר פיצוץ קברו של מנהיג המאפיה המפורסם והחזק ביותר לשעבר.

דמותו של קוסטלו הונצחה במספר סרטים, ביניהם Gangster Wars  משנת 1981, בגסי (1991), מאפיונרים (1991) ועוד. יש הרואים גם את דמותו של דון ויטו קורליאונה בסרט הסנדק 1 כמבוססת על קוסטלו, כולל סגנון הדיבור והקול המחוספס. מרלון ברנדו סיפר פעם שהשתמש בהקלטות מהשימוע של קפאובר כדי לעבוד על המבטא של "דון קורליאונה". גם קשריו הפוליטיים הענפים והשופטים שהיו בכיסו של "דון קורליאונה", כמו גם התנגדותו הנחרצת של "הסנדק" לעיסוק בסחר בסמים, יוצרים את ההקשר בין פרנק קוסטלו לדון ויטו.

ללא ספק אחד הגדולים. קוסטלו