בשנת 1999 קלטו מכשירי ההאזנה של ה-FBI את ג'וזף סקלפני, חייל במשפחת המאפיה ד'קבלקנטה מניו ג'רזי, משוחח עם הקאפו שלו, אנתוני רוטונדו, על סדרת הטלוויזיה 'הסופרנוס' שעלתה לאוויר בתחילת אותה שנה ושואל: Whats this fucking thing Sopranos? What the fuck are they? Is this supposed to be us. בכך תימצת סקלפני את הקשר הרופף בין משפחת ד'קבלקנטה, משפחת המאפיה האמיתית של ניו ג'רזי לבין משפחת ד'מאו, הלא היא משפחת המאפיה הדמיונית שאת קורותיה מגוללת סדרת הטלוויזיה הטובה בכל הזמנים.
נתחיל דווקא עם החבר'ה של HBO:
משפחת ד'מאו נוסדה מתישהו בשנות החמישים בצפון ג'רזי. בראש המשפחה עמד באופן רשמי הבוס הרקול ד'מאו, אך למעשה מי שניהל את צפון ג'רזי היה הצוות שבראשו עמדו האחים ג'ון פרנסיס (ג'וני בוי) וקורדו (ג'וניור) סופרנו, שהיו מקושרים למשפחת לופרטצי, אחת מחמש המשפחות של ניו יורק. בתחילת שנות השמונים צורף למשפחה באופן רשמי אנתוני סופרנו, בנו של ג'וני בוי סופרנו, לאחר שביצע את החיסול הראשון שלו וצבר נקודות בזכות שוד נועז שביצע ביחד עם חברו ג'קי אפריל. השניים, בחוצפה ואומץ יוצאי דופן, שדדו את משחק הקלפים המפורסם של הקאפו פיץ' למאנה, פעולה כה מפתיעה שבמקום להיענש עליה, הפכו השניים לשניים מהחיילים המכובדים במשפחה.
שנים אחדות לאחר מכן נפטר ג'וני בוי סופרנו ממחלת ריאות קשה ואת מקומו לצד ג'וניור בראש הצוות תפס טוני, תוך שהוא זוכה לגיבוי מצד שני חייליו הוותיקים של אביו, פולי גולטיירי וסלווטורה (ביג פוסי) בומפנסירו, מחברו מילדות סילביו דאנטה (בעליו של מועדון החשפנות באדה בינג) ומשני בני דודיו אנתוני (טוני B) בלונדטו וכריסטופר מולטסנטי. בתוך זמן קצר הפך טוני סופרנו לאחד המרוויחים הגדולים של משפחת ד'מאו ולאחר הכוחות החזקים בה.
בשנת 1995 הורשע הבוס הרקול ד'מאו ונידון למאסר עולם. עם מאסרו מינה ד'מאו את ג'קי אפריל לאקטינג בוס של המשפחה, מהלך שכמובן לא מצא חן בעיניו של ג'וניור סופרנו, שראה עצמו (וגם אחרים ראו בו) את היורש הטבעי של ד'מאו ומי שאמור להחליפו כאקטינג בוס בהיעדרו. אלא שד'מאו, שהעריך את אפריל שהוכיח את עצמו כקאפו של הצוות שהפך הגדול והחזק (והמרוויח) ביותר של המשפחה, בחר בכוח הצעיר כמחליפו. ואכן תקופתו של אפריל בראש המשפחה (עד 1999) התאפיינה בשלום פנימי ובשגשוג בזכות מנהיגותו היעילה, הכבוד שזכה לו מכל דרגי המשפחה, התכונה (הלא בהכרח נפוצה אצל בוסים) לחלוק עם אנשיו את מרבית הכנסות המשפחה וגם בזכות קבלתו של ג'וניור סופרנו את הדין.
בשנת 1998 התגלתה בגופו של ג'קי אפריל מחלת הסרטן ומהר מאוד הוא איבד את יכולתו לתפקד כראש המשפחה. את שרביט ההנהגה העביר אפריל לחברו הטוב, טוני סופרנו, שוב תוך עקיפתו של ג'וניור סופרנו. זה כבר היה יותר מדי עבור ג'וניור, והיחסים בין הדוד לאחיינו האהוב עלו על שירטון. ג'וניור לא קיבל את מנהיגותו של טוני ולא היה מוכן לקבל ממנו הוראות. העימות הראשון בין השניים פרץ לאחר שג'וניור סירב לבקשתו של טוני שלא לבצע חיסול במסעדה של חברו הטוב מילדות - השף ארטי בוקו.
בעקבות סכסוך עסקי שפרץ ביניהם, ביקש ג'וניור סופרנו לחסל את המאפיונר ג'נרו (ביג פוסי) מלנגה. במקרה המסעדה החביבה על פוסי מלנגה היתה המסעדה של ארטי בוקו, ודווקא שם החליט ג'וניור סופרנו שיתבצע החיסול. טוני ידע שניסיון חיסול במסעדה יחסל גם את המסעדה ולכן ביקש מג'וניור שהחיסול יתבצע במקום אחר. אבל באווירה שנוצרה ביניהם באותה תקופה ג'וניור החליט לעשות דווקא וסירב. בלית ברירה שלח טוני את סילביו דאנטה להצית את המסעדה של חברו הטוב כדי למנוע את הרצח שתוכנן בה.
אבל גם טוני לא ממש ישב בחיבוק ידיים. אחיינו, כריטופר מולטסנטי וחברו של מולטסנטי, ברנדון פילון, התחילו לחטוף משאיות של חברת הובלות ששילמה לג'וניור פרוטקשן בדיוק בשביל שדברים כאלה לא יקרו. כאשר סירב טוני להורות למולטסנטי להפסיק עם זה, שלח ג'וניור את שומר ראשו, מייקי פלמיסי, לחסל את ברנדון פילון ושכר את שירותיו של מחסל רוסי כדי שזה יביים את חיסולו של מולטסנטי. הרוסי חטף את מולטסנטי, גרר אותו לפארק חשוך, הצמיד אקדח לראשו ולחץ על ההדק. רק כששמע את הקליק, הבין מולטסנטי, שעשה במכנסיים בזמן שראה את חייו חולפים לנגד עיניו, שהאקדח לא טעון ושמדובר באזהרה בלבד. הוא לא התאושש מאז.
בשנת 1999 מת ג'קי אפריל ולפי המתח שהיה באוויר בין הדוד והאחיין לבית סופרנו, היו הכל בטוחים כי מלחמה עומדת לפרוץ, אלא שבחוכמתו במקום להלחם עם ג'וניור על תפקיד הבוס, ויתר טוני על התואר ועל העמדה הבכירה במשפחה. כמו כולם הוא ידע שביחד עם התואר והכבוד, מקבל בוס המשפחה גם יחס מיוחד מצד ה-FBI ואת הכאב ראש הזה הוא שמח להשאיר לדוד שלו. אלא שלמעשה גם לאחר שוויתר על תפקיד הבוס, נותר טוני סופרנו הכוח החזק ביותר במשפחה והגורם המחובר ביותר לחמש המשפחות של ניו יורק בזכות קשריו הקרובים עם משפחת לופרטצי ובמיוחד עם האנדרבוס שלה, ג'ון (ג'וני סאק) סאקרמוני.
אבל היחסים בין הבוס החדש ג'וניור סופרנו לבין אחיינו לא השתפרו, להפך. לאחר שגילה, בזכותה של ליביה סופרנו - אמו של טוני ואשת אחיו המנוח ג'וני בוי, שטוני סופרנו מטופל אצל פסיכולוגית, החליט ג'וניור סופרנו להוציא חוזה על ראשו של אחיינו. מבחינתה של ליביה סופרנו זו היתה כביכול רק נקמה קטנה בבנה על כך שהכריח אותה לעבור להתגורר בבית אבות, אבל עבור מאפיונר ותיק כמו ג'וניור סופרנו העובדה שקאפו במשפחה, אפילו זה אחיינו, מדבר עם גורם מחוץ למאפיה על עניינים שיכולים להיות קשורים לעסקי המשפחה וחמור מכך עוד עם פסיכולוגית, היתה עילה מוצדקת לגזר דין מוות. ליביה ידעה זאת.
את החוזה, שלא ניתן היה לתת לבצע למישהו מתוך המאפיה, העביר מייקי פלמיסי לשני מחסלים שחורים אשר הוציאו אותו לפועל זמן קצר לאחר מכן. אלא שניסיון החיסול נכשל והסתיים בשריטה קטנה באוזנו של טוני ובמותו של אחד המחסלים. בתחילה לא ידע טוני מי ניסה לחסלו, אך הקלטות שהשמיע לו ה-FBI (שבוצעו בבית האבות של אמו) הוכיחו לו מעל לכל ספק כי מאחורי ניסיון החיסול שלו עמד לא אחר מאשר הדוד הכועס שלו. התגובה לא אחרה לבוא. זמן קצר לאחר מכן חוסלו בהוראתו של טוני סופרנו שלושה מבכירי אנשיו של ג'וניור, בהם מייקי פלמיסי ופיל פאריסי.
ג'וניור עצמו ניצל מגורל דומה. גם משום שבדיוק באותו זמן הוגש נגדו כתב אישום פדרלי (ביחד עם האנדרבוס שלו ג'וזף סאסו והקאפו לארי באריסי) והוא הושם במעצר בית, אך כנראה בעיקר משום שטוני העדיף לשמור את ג'וניור כקולט הברקים של המשפחה - הדמות שהתקשורת וגם ה-FBI תופסים כבוס של המשפחה.
וכך, בעוד ג'וניור סופרנו יושב במעצר בית, ממתין למשפט ומחזיק בתואר (הריק) של הבוס, התייצב טוני סופרנו בראש המשפחה והפך לבוס שלה בפועל. הוא השתלט על כל עסקיו של ג'וניור (משאיר לו רק פירורים למחייתו) ואת אנשיו הוא פיזר בין הצוותים השונים. את ג'יג'י סיסטון הוא קידם לדרגת קפטן/קאפו ונתן לו את השליטה על הצוות של ג'קי אפריל. את פאטסי פאריסי, אחיו התאום של פיל פאריסי שחוסל בסיבוב האלים הקודם, הוא העביר לצוות של פולי גולטיירי שהועלה גם הוא בדרגה וקיבל את הפיקוד על הצוות הישן של טוני. גם בובי בקלה (עוד לפני שהפך לגיסו של טוני כשהתחתן עם אחותו ג'ניס) צורף לצוות של פולי גולטיירי. לקונסיליירי שלו מינה טוני את חברו מילדות סילביו דאנטה וזמן קצר לאחר מכן אנשים התחילו לקרוא למשפחת ד'מאו מניו ג'רזי משפחת סופרנו.
סופרנוס הסעודה האחרונה. אנני לייבוביץ' למגזין ואניטי פייר 1999
אז מה מכל זה דומה למשפחה האמיתית מניו ג'רזי? ובכן, לא הרבה אבל בהחלט כמה רמיזות לאירועים ואנשים שהיו באמת ובעיקר השראה.
את העובדה שניו ג'רזי היתה ביתם של גנגסטרים רבים שפעלו באזור ניו יורק לאורך השנים, ידעו היטב גורמי אכיפת החוק באמריקה. דמויות כמו ווילי מורטי (הסנדק של פרנק סינטרה), הגנגסטר היהודי המפורסם אבנר זווילמן או אנוך (נאקי) תומפסון (שעל דמותו מבוססת הסדרה השנייה הטובה בהיסטוריה - 'אימפריית הטיילת') היו מוכרות היטב לרשויות אכיפת החוק כמו גם לציבור הרחב.
אבל רק באמצע שנות השישים למדו רשויות החוק כי בניו ג'רזי פועלת משפחה בפני עצמה, אמנם קטנה יותר מחמש המשפחות של ניו יורק, מעין אחות חורגת (שאף זכתה לכינוי המעליב מעט 'משפחת החוואים' - The Farmers), אך לא פחות אלימה מאחיותיה המפורסמות ולא פחות מאורגנת ששלחה ידה למגוון רחב של פעילות פלילית כולל סחר בסמים, הימורים לא חוקיים, הונאה, איגודים מקצועיים וכמובן סחיטה, בערים ג'רזי, ניוארק, טרנטון ואליזבת. בראש המשפחה עמד אז הבוס סימונה (סם) ד'קבלקנטה, בעליה של חנות גדולה למוצרי בניין ואינסטלציה, מה שהקנה לו את הכינוי "סם השרברב" (Sam the Plumber) והפך את המשפחה מצפון ג'רזי למוכרת בשם משפחת ד'קבלקנטה.
סם ד'קבלקנטה נחשב לבוס מהסוג המחושב, הדיפלומטי, השקט. לא הטיפוס המוחצן, הרוצח המטורף או הרהבתן, תכונות שאפיינו בוסים רבים בתקופתו. אולי זה היה קשור לכך שד'קבלקנטה טען כי הוא נצר לשושלת המלוכה האיטלקית, מה שהקנה לו כינוי נוסף - "הרוזן" (The Count) ואולי משום שכאשר התגלה לעולם, בעקבות מעצרו בשנת 1969, הוא כבר היה בן 56 ונראה כמו אדם מכובד מאוד. בתקופתו כבוס, משנת 1964 (אז תפס את מקומו של דודו ניקולס דלמור שנפטר) ועד מעצרו בשנת 1969, הוא הצליח 'לפתוח את הספרים' ולהכפיל את מספרם של חברי המשפחה - הישג גדול עבור בוס של משפחה לכאורה נידחת. הישג נוסף שלו היה מושב זמני לו זכה במועצת המאפיה, לצד ראשי חמש המשפחות מניו יורק והאאוטפיט של שיקגו, וזאת בזכות תפקודו כמתווך ואיש הקשר בין מועצת המאפיה לבין משפחת בוננו בתקופה הסוערת של תחילת שנות השישים, אז ניסה ג'וזף בוננו לחסל את ראשי המועצה, קרלו גמבינו וטומי לוקזי, ולהתשלט על הקוזה נוסטרה.
בשנת 1969 הועמד ד'קבלקנטה לדין ביחד עם 54 חברים ומקושרים למשפחה. הוא הורשע ונידון ל-15 שנות מאסר בגין עבירות סחיטה והפעלת רשת הימורים לא חוקיים שגילגלה כ-20 מיליון דולר בשנה, ממצאים שעלו מאלפי שעות האזנה של ה-FBI שתומללו לתיק בן 2,300 עמודים. באותה תקופה, כך העריך ה-FBI, שלטה משפחת ד'קבלקנטה על 90% מחנויות הסקס בניו יורק, אך בכך כמובן לא היתה עבירה והוא לא הועמד לדין על כך. ד'קבלקנטה ערער על הרשעתו ובערעור התקבלו טענותיו הוא זוכה מכל עבירות הסחיטה בהן הואשם. בסופו של דבר הוא ריצה רק שנתיים של מאסר בפועל (מתוך חמש שנגזרו עליו), מהן השתחרר בשנת 1976.
לאחר שחרורו מהכלא פרש לכאורה ד'קבלקנטה מעסקי המאפיה ויצא לגמלאות במקום החביב על מאפיונרים מזדקנים - דרום פלורידה. למעשה, טוענים רבים, הוא המשיך לעמוד בראש המשפחה, או לכל הפחות לייעץ לה ולהיות מעורב בענייניה עד שנת 1991, אז תפס את מקומו באופן רשמי כבוס המשפחה ג'ובניני (John the Eagle) ריג'י, ששימש כאקטינג-בוס מאז מאסרו של ד'קבלקנטה עד שנאסר בעצמו. ד'קבלקנטה מת מהתקף לב בשנת 1997 בגיל 85.
ג'ון ריג'י, שמונה כאמור לאקטינג-בוס ע"י ד'קבלקנטה באמצע שנות השבעים עמד באופן רשמי בראש המשפחה עד מותו בשנת 2008. ריג'י היה מעורב מאוד בענייני האיגודים המקצועיים (מעורב = השתלטות על איגודים ושימוש בכספי קופות הפנסיה שלהם למטרות המשפחה), בעיקר באיגוד הפועלים והשליחים הגדול של ניו ג'רזי ובאיגוד הבנאים, אך שלח את ידו גם לעסקי הבניה, הלוואות בריבית, הימורים לא חוקיים וכמובן סחיטה. גם הוא היה מהבוסים נעימי הדיבור, אך בניגוד לקודמו ד'קבלקנטה שהיה בעל אופי דומה, הוא דווקא כן נתן חשיבות למסורת של המאפיה, לטקסים הישנים ולאמונות שנזנחו בתקופת קודמו. ריג'י החזיר את טקס הקבלה לארגון - כולל הסכין, האקדח, הקזת הדם מהאצבע ושריפת הקלף בידו של החייל החדש שהתקבל למאפיה.
ג'ון ריג'י נחשב מקורב לבוס של משפחת גמבינו, ג'ון גוטי, ונראה לא פעם בחברתו ברובע ליטל איטלי במנהטן. למעשה, בתקופתו של ריג'י כבוס, היתה משפחת ד'קבלקנטה שלוחה של משפחת גמבינו בניו ג'רזי ונשלטה על-ידה. כך למשל, לא היסס גוטי בשנת 1987 להורות לריג'י לחסל את אחד הקאפואים שלו, גאיטנו (קורקי) ואסטולה, בשל סכסוך שנתגלע בין ואסטולה לבין גורמים במשפחת גמבינו. ואסטולה היה מעורב בעסקי המוסיקה ובין היתר נודע בכך שנישל מזכויות היוצרים שלהם זמרים שחורים בשנות החמישים, על-ידי כך שנרשם כמי שחיבר את הלהיטים שביצעו זמרים ולהקות שחורות (מזכיר לכם מישהו?), מה שלא הפריע לו להסתובב בחברתו של הבדרן השחור סמי דיוויס ג'וניור. בסופו של דבר חיסולו של ואסטולה נמנע הודות ל-FBI שחשף את המזימה והזהיר את המיועד לחיסול.
בשנת 1989 חיסל רוצח של משפחת ד'קבלקנטה בשירותו של ג'ון ריג'י את פרד וייס, בחור שניסה להתקרב לחברי משפחת גמבינו ונחשד על-ידי הבוס ג'ון גוטי כסמוי של ה-FBI או סתם כמשתף פעולה. עבור ריג'י זו היתה עוד הזדמנות להוכיח נאמנות לבוס הגדול מניו יורק ועבור וייס, עיתונאי לשעבר וסוכן נדל"ן שעשה יותר מדי רעש והסתבך עם האנשים הלא נכונים, זו היתה סוף הקריירה.
בשנת 1989 הורשע ריג'י בסחיטה ומעורבות בלתי חוקית באיגודי עובדים ונידון ל-15 שנות מאסר בכלא הפדרלי פורט דיקס. עם מאסרו מינה הבוס המורשע כאקטינג-בוס (בוס בשטח שמנהל את חיי היום-יום של המשפחה) את הקאפו קורקי ואסטולה, אלא שזה כזכור לא היה אהוד במיוחד במשפחת גמבינו, ולכן הבוסים של המשפחה מניו יורק, ג'ון גוטי וסמי גרבאנו, נכנסו לפעולה כדי שבראש המשפחה בניו ג'רזי יעמוד בן חסותם, הקאפו ג'ון (ג'וני בוי) ד’אמטו. עם או בלי קשר, בשנת 1991 נידון ואסטולה לשמונה שנות מאסר. במקומו מינה ריג'י לאקטינג-בוס את ד’אמטו ובכך הפך הלכה למעשה את משפחת ד'קבלקנטה לשלוחה של משפחת גמבינו בניו ג'רזי.
אלא שזמן קצר לאחר מכן החלה אחת הפרשות הג'וסיות בהיסטוריה המשפחה מג'רזי בפרט ושל המאפיה בכלל: חברתו של האקטינג-בוס החדש ד’אמטו, שהסתכסכה איתו, סיפרה לקאפו אחר במשפחה, אנתוני רוטונדו, שגם איתו היא היתה שוכבת, שד’אמטו נוהג לקיים יחסי מין גם עם גברים ושהוא לכל הפחות בי-סקסואל, אם לא מאה אחוז הומוסקסואל. רוטונדו כמובן שלא שמר את המידע לעצמו ושיתף את חבריו להנהגת המשפחה, האנדר-בוס גי'אקומו (ג'קי) אמארי, הקונסיליירי של המשפחה סטפנו (סטיב) ויטאבילה והקאפו וינסנט פלרמו. בין שהיתה זו באמת רק שמועה שהפיץ מי מיריביו, או שמדובר היה באמת, לראשי המשפחה לא היתה ברירה אלא לחסל את ד’אמטו לפני שהסיפור יגיע לרחוב ושם המשפחה יפגע כמו שרק שמועה על בוס הומוסקסואל יכולה לפגוע. לאחר שעדכנו את הבוס הכלוא, ריג'י, החליטו ראשי המשפחה לחסל את ד’אמטו שנעלם בחודש ינואר 1992. גופתו לא נמצאה עד היום. כל הסיפור נחשף בעקבות מעצרם של כמעט כל ראשי המשפחה בתחילת שנות ה-2000 ועדותו, בין היתר, של הקאפו רוטונדו שנכנס מיד לאחר מכן לתכנית להגנת עדים.
עם חיסולו של ד’אמטו מונה ג'ק אמארי לאקטינג-בוס של המשפחה, אלא שגם אמארי לא החזיק זמן רב בתפקיד ולאחר שחלה בסרטן בשנת 1994 איבד את יכולתו לשמש בתפקיד. כך, בתוך חמש שנים התחלפו ארבעה בוסים (ריג'י, ואסטולה, ד’אמטו ואמארי), אך חמור מכך - יציבות גם לא נראתה באופק, שכן ארבעה מבכירי המשפחה: צ'רלס מאצ'ורי, סטפאנו ויטאבילה, וינסנט פלרמו ואנתוני רוטונדו, ראו עצמם כיורשים הטבעיים של אמארי בראשות המשפחה.
מסתבר שכמו בחיים, גם במאפיה כאשר לא יודעים מה לעשות מקימים ועדה. ואמנם, במקום למנות אקטינג-בוס ולעורר מלחמה פנימית הורה הבוס הכלוא ריג'י על הקמת ועדה מנהלת למשפחה - מועצה אם תרצו, למרות שכל קשר בין "המועצה" לבין המועצה של משפחת ד'קבלקנטה מקרי בהחלט. לחברי המועצה, שתפקידה היה לנהל את ענייני המשפחה ולקבל החלטות שברגיל מקבל בוס המשפחה, נבחרו ראשי הצוותים היריבים: מהצוות של העיר אליזבת - הקאפו וינסנט פלרמו, מהצוות של צפון ג'רזי - האנדר-בוס לשעבר ג'ימי פלרמו ומהצוות של העיר ניוארק - הקאפו צ'רלס מאצ'ורי, בנו של הקוניסליירי הוותיק של המשפחה פרנק מאצ'ורי שהשתתף כנציג המשפחה בועידת ראשי המאפיה באפלצ'ין בשנת 1957. כן צורף, שוב כקונסיליירי, סטפנו ויטאבילה אשר היה למעשה מי שרקח את תבשיל המועצה המשותפת ותפר את הקאפואים הבכירים יחד.
הרעיון מאחורי הקמת המועצה היה איחוד שלושת הפלגים היריבים בתוך המשפחה. אך זה היה רעיון יפה בתיאוריה שלא החזיק מים במציאות של יריבות עסקית והיסטורית. צ'רלי מאצ'ורי, הנסיך שראה עצמו כמועמד הטבעי לקבל את תפקיד האנדר-בוס באופן בלעדי ולא כחבר איזו מועצה, זמם לחסל את שני הפלרמואים (אגב, לא קרובי משפחה אך כמובן במקור מאותה העיר - בירת סיציליה) ולהשתלט על הצוותים שלהם באליזבת וצפון ג'רזי. אך מזימתו נחשפה (הרוצח ששלח למשימה היה אחד מחבריו הטובים של וינסנט פלרמו...) ובתגובה שני חברי המועצה האחרים הוציאו חוזה על ראשו של הקאפו של ניוארק.
אלא שגם מזימתם של פלרמו את פלרמו לחסל את מאצ'ורי נכשלה ובסופו של דבר לא יצא כלום מכל המלחמה הקרה הזו, מלבד פיצול עמוק בתוך המשפחה. אקטינג-בוס, במקומו של ג'ון ריג'י הכלוא, לא הוכרז, ועד שנת 2000 ניהלה לכאורה מועצת השלושה את ענייני היומיום של המשפחה אך למעשה הגורם החזק והמשפיע ביותר במשפחה היה וינסנט פלרמו אשר ניהל אותה כאקטינג-בוס לא רשמי מהחדר האחורי של מועדון החשפנות וויגלס (Wiggles) אותו ניהל חבר המשפחה טום סלבטה.
הפרשה המפורסמת ביותר הקשורה למשפחת ד'קבלקנטה היא שוד בנק אוף אמריקה במרכז הסחר העולמי במנהטן (מגדלי התאומים ז"ל). בינואר 1998 שדדו שלושה רעולי פנים את המשאית של בנק אוף אמריקה, שהיתה מגיעה בכל יום למרכז הסחר העולמי, נושאת בתוכה מיליוני דולרים. שלושת השודדים נשלחו למשימה על-ידי ראלף גווארינו וסלווטורה קלצ'יאנו (שעבד במגדלים), שניהם מקושרים (לא חברים) למשפחת ד'קבלקנטה. הרעיון היה מוצלח וגם הביצוע לא רע (1.6 מיליון דולר היה השלל שעמו יצאו השודדים), אלא שזמן קצר לאחר מכן נתפסו שלושת השודדים והסגירו את שולחיהם. כאשר סגר ה-FBI על גווארינו, בחר האיש להפוך למשתף פעולה וסיפר לאנשי הבולשת את כל מה שידע אודות משפחת ד'קבלקנטה, והוא ידע המון. תמורת ביטול העמדה לדין ועונש צפוי של 20 שנות מאסר, שפך גווארינו על כל צמרת המשפחה וסיבך כמעט את כל חבריה. בזכות האבטחה לה זכה, לא הצליח איש להגיע לגווארינו, אך מי ששילם בחייו על העניין היה ג'וזף מאסלה, חבר משפחת ד'קבלקנטה שהיה האיש שחיבר את גווארינו למשפחה שחוסל בהוראתו של וינסנט פלרמו.
אבל גווארינו לא רק סיפר כל מה שידע, הוא גם פעל בשירות ה-FBI כמודיע. הוא הצליח להקליט את פלרמו מדבר על חיסולו של ג'וזף מאסלה, על כוונתו לחסל את חבר המשפחה פרנק ד'אמטו במסגרת מאבקי הכוח הפנימיים במשפחה וסיפק לבולשת הפדרלית עוד מידע רב בעל ערך (אגב, פרנק ד’אמטו נודע בעיקר בכך שהיה אחד משלושת חברי המאפיה היחידים שהגיעו להלוויתו של ג'ון גוטי, הבוס לשעבר של משפחת גמבינו). בעקבות החומר הרב שסיפק גווארינו, ערך ה-FBI מבצע גדול בסוף שנת 1999, במהלכו נעצרו לא פחות מארבעים חברים במשפחת ד'קבלקנטה (שמנתה אז בסך הכל כשבעים חברים ועוד כמאה מקושרים), ביניהם ראשי המשפחה וינסנט פאלרמו, צ'רלס מאצ'ורי, ג'ימי פלרמו, אנתוני רוטונדו ופרנק פוליצי. פלרמו ושאר החברים הואשמו במספר אין סופי של אישומים, מרצח, סחיטה, שוד, הונאה והימורים לא חוקיים ועד חברות בארגון פשיעה (עבירה על חוקי RICO).
אחד האישומים שנגע לחלק מחברי המשפחה היה השתתפות בהונאת ענק של מכירת מניות זבל שניהלו חברים ממשפחות בוננו וקולמבו מניו יורק, במסגרתה פעלו כעשרה מחברי המשפחה לשכנע זקנים לקנות מניות שלא שוות כלום. עומק החדירה של ה-FBI לארגון היה כה רב, עד כי אפילו הבוס של המשפחה, ג'ון ריג'י, אשר היה כלוא אז כבר עשר שנים והתחיל לראות את שחרורו באופק, הואשם גם הוא בחלק מהעבירות.
בשנת 2000 החל משפטם של חברי משפחת ד'קבלקנטה: הבוס הכלוא ג'ון ריג'י, האקטינג-בוס וינסנט פלרמו, האנדר-בוס ג'ימי פלרמו, הקונסיליירי סטפנו ויטאבילה, הקפואים צ'רלי מאצ'ורי, אנתוני רוטונדו, ג'וזפה צ'יפיליטי, פיל אברמו, פרנק פוליצי וכשלושים מחיילי המשפחה, בהם המחסלים אנתוני קאפו (שהשתתף בחיסולו של הבוס ההומו ג'ון ד’אמטו) וג'יימס גאלו (שחיסל את פרד וייס עבור משפחת גמבינו).
זמן קצר לאחר מכן החלו ליפול חברי המשפחה כמו אבני דומינו ברשת שתוו להם חוקי ה-FBI ובזה אחר זה התחילו לזמר על חבריהם, חייליהם ובוסיהם. כדי לחמוק ממאסר עולם, אם לא חמור מכך, הסכים המחסל אנתוני קאפו לפתוח את הפה והפליל את האקטינג-בוס וינסנט פלרמו בתכנון רצח ג'ון ד’אמטו ב-1992 ובחיסולו של פרד וייס ב-1989 ואת הקאפו אנתוני רוטונדו במתן ההוראה לחסל את וייס. זמן קצר לאחר מכן נשבר הקאפו רוטונדו וחשף את כל הסיפורים שמאחורי חיסולם של ג'ון ד'אמטו, לואיס לה-ראסו (לשעבר האנדר-בוס של המשפחה אשר השתתף גם הוא מטעמה בוועידת אפלצ'ין וחוסל ככל הנראה ע"י ג'ון ד'אמטו במסגרת התבססותו של האחרון בראש המשפחה בתחילת שנות התשעים), ג'וזף מאסלה והקנוניה של וינסנט פלרמו לחסל את חברי המשפחה צ'רלי מאצ'ורי, פרנק ד'מאטו וטום סלבאטה במסגרת מאבקי הכוח על ראשות המשפחה באמצע שנות התשעים.
לאחר שהבין וינסנט פלרמו את מצבו, בעקבות עדויותיהם של חבריו לשעבר (והמצב היה ברור - חשש ממשי מעונש מוות), החליט גם האקטינג-בוס להציל את התחת של עצמו ולהפוך גם הוא לעד מדינה. במשך ימים על ימים סיפר על כל אחד ואחד מעסקי הפשע של המשפחה, אותם הכיר מאז הפך לחבר בה בשנת 1965: סחיטת איגודי עובדים, השתלטות על פרויקטים של בניה, סחיטה, הלוואות בריבית, הימורים לא חוקיים, סחר בסמים ורצח. לאחר עדותו לא נותר חבר במשפחת פלרמו שהועמד לדין, כולל האנדר-בוס ג'ימי פלרמו והקונסיליירי סטפנו ויטאבילה (שעד אז לא הצליחו רשויות אכיפת החוק להוכיח את האישומים נגדם), שלא היה מספיק חומר כדי להביא להרשעתו. כמובן שלאחר מכן הוכנסו וינסנט פלרמו ומשפחתו הקרובה לתכנית להגנת עדים.
כמו שהוזכר קודם לכן, גם הבוס הכלוא ג'ון ריג'י נפל קורבן לעדויותיהם של ראלף גווארינו, אנתוני קאפו, אנתוני רוטונדו וכמובן וינסנט פלרמו. הוא נעצר, הועמד לדין במקום להשתחרר (כפי שצפוי היה לקרות בשנת 2003) ולאחר שהורשע בהוצאת חוזים ומעורבות במעשי רצח, נידון למאסר עולם (אותו הוא מרצה כיום בבית חולים של הכלא). המכה שספגה המשפחה בעקבות מעצר יותר מחצית חבריה היתה כמובן אנושה, אך מתוך בית הסוהר מינה ריג'י בשנתת 2005 את ג'ון מירנדה ולאחר מכן בשנת 2007 את פרנק גוראצ'י לאקטינג-בוסים שאמורים היו לשמור את המשפחה בחיים. את יכולתו של ריג'י להמשיך ולשמור על מעמדו במשפחה, מייחסים בין היתר לשני בניו עמנואל (מני) ריג'י וג'ון (ג'וניור) ריג'י, אנשי עסקים מוכרים ועשירים מאוד מניו ג'רזי אשר ככל הנראה מחזיקים כיום בעמדות הבכירות במשפחה.
אז למי שהגיע עד פה - קודם כל כבוד, ועכשיו בואו נראה מה באמת בין משפחת סופרנו למשפחת ד'קבלקנטה:
הבוסים ניקולס דלמור וסם ד'קבלקנטה היו דוד ואחיין כמו קורדו (דוד ג'וניור) וטוני סופרנו.
כמו הבוס של משפחת ד'קבלקנטה, ג'ון ריג'י, שנאלץ למנות למשפחה אקטינג-בוסים בעקבות מאסרו, גם הרקול ד'מאו, בוס המשפחה שלימים תהיה משפחת סופרנו, נאלץ לעשות אותו דבר.
את היחסים בין הבוס של ניו ג'רזי ג'רזי, ג'ון ריג'י, לבין הבוס של ניו יורק, ג'ון גוטי, בהחלט אפשר להקביל ליחסים בין טוני סופרנו לג'ון (ג'וני סאק) סקרמוני.
אין ספק כי חיסולו של האקיטנג-בוס של משפחת ד'קבלקנטה שהתגלה כהומוסקסואל, ג'ון ד'אמטו, היווה את ההשראה לסיפור חיסולו של הקאפו של משפחת סופרנו, ויטו ספטאפורה.
אין ספק גם שעסקי המוסיקה של הקאפו קורקי ואסטולה היוו השראה לדמותו של הרמן (האש) רבקין, חברו היהודי של טוני סופרנו, שעשה את הונו באותה הדרך שבה עשה זאת ואסטולה, על חשבונם של זמרים שחורים בשנות החמישים.
הכינוי של ג'ון ד'אמטו (ג'וני בוי) היה גם הכינוי של ג'ון (ג'וני בוי) סופרנו, אביו של טוני.
כמו האקטינג-בוס של ד'קבלקנטה ג'קי אמארי, גם האקטינג-בוס של משפחת ד'מאו, ג'קי אפריל חלה בסרטו בזמן שהיה בשיא כוחו ונפטר מהמחלה.
כמו האקטינג-בוס של משפחת ד'קבלקנטה, וינסנט פלרמו, שניהל את עסקיו מהחדר האחורי של מועדון חשפנות (הוויגלס), גם טוני סופרנו ניהל את עסקיו במשרד דומה בחדר אחורי של מועדון חשפנות (באדה בינג).
גם משפחת סופרנו, כמו משפחת ד'קבלקנטה, עסקה תקופה מסויימת בהונאה שעירבה מכירת מניות זבל ללקוחות תמימים, וכמוה היתה גם היא מעורבת מאוד בענף הבניין ו"בעלת עניין" בפרויקטים הגדולים בתחום זה בניו ג'רזי.
גם משפחת סופרנו, כמו משפחת ד'קבלקנטה, קיבלה יחס מזלזל מצד רבים מהמאפיונרים חברי חמש המשפחות של ניו יורק, אשר ראו בה לא יותר מאשר צוות שתפס קצת נפח, בטח לא משפחת מאפיה שוות ערך לחמש המשפחות של העיר הגדולה. החוואים מג'רזי קראו להם בניו יורק. תשאלו את פיל לאוטרדו.