משפחת בוננו

שורשיה של משפחת בוננו נטועים עמוק עמוק באדמת העיירה קסטלמר דל גולפו בסיציליה. למעשה משפחת בוננו היא המשפחה היחידה מבין משפחות המאפיה שכל ראשיה לכל אורך השנים הגיעו כולם מאותו מקום בארץ הישנה - קסטלמר דל גולפו - או שהם צאצאים למי שבאו מאותה עיירה. למשפחת בוננו היסטוריה עשירה בקוזה נוסטרה והיא היתה אחת ממשפחות המאפיה הבולטות בסיציליה עד שמרבית ענפיה היגרו לארה"ב. בני משפחת בוננו היו קשורים, עוד בארץ הישנה, בקשרי דם וקשרי עסקים עם משפחות בונוונטרה ומגדינו, וביחד שלוש המשפחות יצרו ברית קשוחה ורבת עוצמה שנלחמה לאורך השנים במשפחה יריבה - משפחת בוצ'לטו. את המלחמה בין בני בוננו/בונוונטרה/מגדינו לבין בני משפחת בוצ'לטו הביאו צאצאי שתי המשפחות גם לניו יורק.

בן המשפחה הראשון שהגיע מסיציליה לניו יורק היה ככל הנראה ג'וזפה בוננו, דודו של הבוס לעתיד ג'וזף בוננו. ג'וזפה בוננו הגיע לארה"ב מתישהו בשנות התשעים של המאה ה-19 והתיישב בוויליאמסבורג-ברוקלין, שם נוסדה הקהילה של יוצאי קסטלמר דל גולפו בניו יורק. בן המשפחה הידוע הבא שהגיע לתפוח הגדול היה ויטו בונוונטרה שהצטרף לקרוב משפחתו בברוקלין. ג'וזפה בוננו מת בשנת 1901 (אולי נרצח? לא ידוע) ובונוונטרה הפך למנהיג הקהילה הקסטלמרית, כשאליו מצטרפים גספר מילאזו, מנאנו גלנטה (דודו של הבוס לעתיד קרמיין גלנטה) וסלווטורה בוננו - אחיו של גוזפה בוננו המנוח ואביו של ג'וזף בוננו הקטן.

סביב שנת 1907 בונוונטרה וחבריו מתחילים להפעיל כנופיה של רוצחים, אותה הם מכנים בחינניות "הרוצחים הטובים" ('The Good Killers'). משטרת ניו יורק ייחסה לרוצחים הטובים 125 מקרי רצח בתוך ומחוץ לעיר. בשנת 1911 חזר סלווטורה בוננו, עם אשתו ובנו הקטן, לסיציליה לאחר שמלחמה התלקחה מחדש בין בני משפחת מגדינו לבני משפחת בוצ'לטו בקסטלמר דל גולפו. באיטליה גויס בוננו לצבא ולאחר שחלה במחלה קשה הוא מת בשנת 1915.

בשנת 1919 נציגי הענף השלישי של המשפחה - סטפנו מגדינו ואחיו אנטונינו -מגיעים גם הם לניו יורק (כמהגרים בלתי חוקיים), מתיישבים במושבה הקסטלמרית בברוקלין ומתחילים לעבוד כמחסלים עבור ויטו בונוונטרה בכנופיית "הרוצחים הטובים". ניסיון קרבי לא חסר להם אחרי שנים של מלחמה עם הבוצ'לטים בבית. סטפנו מגדינו, אז כבר בן 28, מתבלט מהר מאוד מבין שורות הרוצחים הטובים והופך למנהיג הכנופיה - מס' 2 רק לבונוונטרה. כבכיר בכנופייה מתרכז מגדינו במטרה אחת עיקרית: חיסול בן משפחת בוצ'לטו שרצח שנים קודם לכן את אחיו הבכור פייטרו מגדינו בסיצליה, ונמצא כעת גם הוא בניו יורק. לאחר שמגדינו מצליח להשיג את הנקמה שלו, מתברר כי המחיר היה יקר. בונוונטרה ומספר בכירים נוספים בכנופייה נעצרים ומגדינו עצמו נאלץ לברוח לבפאלו כדי להימלט ממעצר. גם אחרי שבונוונטרה והחבר'ה השתחררו בשל מחסור בראיות ומגדינו חזר לניו יורק, מסתבר שהסיפור עם הבוצ'לטים לא נגמר. ניסיון חיסול שכמעט עולה בחייהם של מגדינו וחברו גספר מילאזו, מביא את השניים לעזוב את ניו יורק. מילאזו עובר לדטרויט ומגדינו חוזר (הפעם לצמיתות) לחיק הקהילה הסיציליאנית העניפה בבפאלו. לפני שעזב את ניו יורק, סביב שנת 1922-3, מינה מגדינו את ניקולא צ'ירו למחליפו והציב אותו בראש המשפחה. אך למרות שצ'ירו נחשב לראש המשפחה עד אמצע שנות העשרים, ידוע היום כי למעשה הוא רק שימש כבובה של מגדינו שהמשיך לשלוט במשפחה מבפאלו.

בשנת 1924 ברח מסיציליה ג'וזף בוננו, בנו של סלווטורה בוננו. בשנת 1922 עלה לשלטון באיטליה הרודן הפשיסטי בניטו מוסוליני והכריז מיד מלחמת חורמה במאפיה שהיתה האיום הגדול ביותר על מפלגת השלטון. מאות סיציליאנים, ביניהם כמובן מאפיונרים רבים, נעצרו וחלקם הגדול הוצא להורג. מושפע ביותר מהאירועים האלה הצטרף בוננו הצעיר (אז תלמיד תיכון בפלרמו), ביחד עם בן דודו, פטר מגדינו, לקבוצת סטודנטים אנטי פאשיטסית. לאחר שהקבוצה נחשפה ע"י המשטרה, נאלצו בוננו ומגדינו ביחד עם עוד מספר חברים לברוח מאיטליה. הם הפליגו למרסיי, משם לפריז ומשם המשיכו לקובה. משם הבריח בוננו את הגבול והגיע לפלורידה ואז התגלגל צפונה והגיע לברוקלין. בגיל 19 חזר בוננו לשכונת ילדותו, שם הוא התגורר בבית דודו הסָפָר פטר בונוונטרה - אחיהם של אמו של בוננו שנפטרה גם היא באיטליה ושל מוכתר הקהילה הקסטלמרית ויטו בונוונטרה שפרש עליו את חסותו והכניס אותו שותף למאפייה שפתח באזור.

בשנת 1925 (לפי גרסאות אחרות 1927) הגיע לניו יורק סלווטורה מרנזנו, ככל הנראה בשליחותו של הבוס הגדול של הקוזה נוסטרה בסיציליה - דון ויטו קאשו פרו - להשתלט על המאפיה בארה"ב. הלחץ של מוסוליני על המאפיה באיטליה הלך וגבר וקאשו פרו שלח לארץ החדשה את האיש החזק ביותר שלו כדי שיאחד את הכוחות הקסטלמרים בארה"ב, יסלק את מלך המאפיה של ניו יורק בשנים האחרונות - ג'וזפה (הבוס) מסרייה ראש משפחת מורלו-טרנובה (לימים משפחת ג'נוביז) - ויארגן את משפחות הפשע הסיציליאניות בארה"ב במסגרת מסודרת דוגמת הקוזה נוסטרה הסיציליאנית.

עם הגעתו של מרנזנו, שכבר אז נחשב לאגדת מאפיה, לאמריקה, הוא תפס את השליטה על משפחת מגדינו שהבוס בפועל שלה - ניקולא צ'ירו - ברח ונעלם בעקבות הלחץ שהפעיל עליו מסרייה. מרנזנו החל לפעול למען המטרה שלשמה הגיע לאמריקה ואיחד תחת הנהגתו בוסים קסטלמרים כמו ויטו בונוונטרה מברוקלין, סטפנו מגדינו שישב כבר בבפאלו, גספר מילאזו שישב כעת דטרויט וג'ו איילו משיקגו. הבוסים האלה, שכבר היו מבוססים היטב בארה"ב סיפקו למרנזנו כלי נשק, תחמושת, כסף וחיילים שנדרשו כדי לצאת למלחמה נגד מסרייה. במהלך מלחמת הקסטלמרים רבים מהם נהרגו.

ג'וזפה מסרייה, שהבין מה מתכננת הברית הקסטלמרית והבין את האיום שנשקף ממרנזנו, היה הראשון לפעול. כדי להבהיר שהוא לא מתכוון לחכות בשקט למהלך של הקסטלמרים חיסל מסרייה בשנת 1930 את גספר מילאזו ואת ויטו בונוונטה, אך למרות חיסולים אלה וחיסול בכירים נוספים במחנה הקסטלמרי, אפילו אנשי המחנה שלו הבינו לאן נושבת הרוח. קפואים ובכירים אחרים של מסרייה כמו צ'רלי לוצ'יאנו, גאיטנו גגליאנו, טומי לוקזי, ג'ו אדוניס, אלברט אנסטסיה ופרנק קוסטלו ראו שלמסרייה אין סיכוי מול העוצמה שסחף אחיו מרנזנו, בגדו בבוס שלהם והחליפו צדדים לצד המנצח. רק את אחד מהם, גאיטנו ריינה, הצליח מסרייה לחסל.

לאחר שמרנזנו הצליח לחסל גם את יד ימינו של הבוס מסרייה, פיטר (יד הצבת) מורלו הזקן - מייסד משפחת מורלו-טרנובה ולשעבר בוס כל הבוסים - ושני בכירים נוספים במחנהו - אלפרד מינאו וסטיב פרג'ינו, מצבו של הבוס הפך נואש. ב-15 באפריל 1931 מסרייה נרצח ע"י אנשיו של צ'רלי לוצ'יאנו שבגד בבוס הקודם שלו, המלחמה נגמרה בנצחון הפלג הקסטלמרי ולמאפיה הסיציליאנית בארה"ב היה מלך חדש (שלא דיבר אנגלית) - סלווטורה מרנזנו.

על-פי התוכנית שהביא מהבית, התחיל מרנזנו לעשות סדר. המאפיה בארה"ב חולקה למשפחות מסודרות, כשבעיר ניו יורק נקבע שיפעלו במקביל 5 משפחות (אף כי באופן מעשי הן כבר היו קיימות בדרך זו או אחרת וראשיהן היו מוכרים): לצ'רלי לוצ'יאנו העניק מרנזנו את השליטה על הארגון של מסרייה (לימים משפחת ג'נוביז); לגאיטנו גגליאנו העניק מרנזנו (גם באופן רשמי - כי הוא כבר היה באופן מעשי) את השליטה על משפחת ריינה/פינזולו (לעתיד משפחת לוקזי); ג'וזפה פרופצ'י שעמד בראש משפחת פרופצ'י ושמר על נייטרליות בזמן המלחמה, זכה גם הוא למעמד רשמי כבוס של משפחה (לעתיד - משפחת קולומבו); פרנק צ'ליזי קיבל באופן רשמי את השליטה על משפחת ד'אקווילה בעלת השורשים הנפוליטנים (לעתיד - משפחת גמבינו).

לצד ארבעת הבוסים, מינה מרנזנו את עצמו לבוס של משפחת מגדינו לשעבר (לעתיד משפחת בוננו) - המשפחה הקסטלמרית - שהיתה עכשיו המשפחה החזקה באמריקה. אבל יותר חשוב מזה, מינה מרנזנו את עצמו לבוס כל הבוסים של המאפיה הסיציליאנית בארה"ב. הוא כינס את ראשי כל המשפחות בארה"ב, בשיקגו, שם הוא קיבל מהם סכומי כסף גדולים במזומן, כתשורה לבוס כל הבוסים החדש של המאפיה האמריקאית. אך למרות שהוא היה כעת הבוס הבכיר ביותר בארה"ב ושכל ראשי המשפחות היו נתונים למרותו, חש מרנזנו באיום שנשב לכיוונו מצידו של צ'רלי לוצ'יאנו האמביציוזי ובני בריתו. ללוצ'יאנו היה קשר טוב עם הכנופיות של היהודים ועם גורמים נוספים מחוץ למאפיה הסיציליאנית, שאיתם הוא רצה לעשות עסקים, למורת רוחו של הבוס מרנזנו.

כדי להבטיח את עתיד מעמדו כבוס כל הבוסים ולחסל את מי שהוא ראה כאיום המרכזי על שלטונו, זמם מרנזנו לחסל שניים: צ'רלי לוצ'יאנו והמלך של שיקגו אלפונס קפונה. אבל לוצ'יאנו המרושת שמע על כוונתו של מרנזנו והחליט לפעול קודם. בספטמבר 1931, שישה חודשים בלבד לאחר רצח מסרייה וסיום מלחמת הקסטלמרים, שלחו לוצ'יאנו ויד ימינו מאיר לנסקי ארבעה מתנקשים יהודים למשרדו של מרנזנו בקומה התשיעית של בניין הלמסלי במנהטן.

הארבעה (בהם בו ויינברג וסמואל "רד" לוין) שהיו מחופשים לשוטרים הגיעו למשרדו של מרנזנו ופרקו מנשקם את השומרים החמושים שהוצבו במקום. משום שהם לא הכירו את מרנזנו ולא ידעו איך הוא נראה, נשלח לפניהם טומי לוקזי ובזמן שהארבעה נכנסו למשרד, סימן להם לוקזי מי הוא המטרה שלהם. לאחר שקיבלו את הסימן מלוקזי הסתערו הארבעה על מרנזנו בירי ובדקירות. עדויות מאוחרות מספרות שמרנזנו נלחם בארבעת מחסליו כמו חיה רעה עד שחוסל.

לוצ'יאנו, שהביא בתוך חצי שנה לחיסולם של שני מאפיונרים אגדיים - מסרייה ומרנזנו, הפך לדמות הדומיננטית ביותר במאפיה בארה"ב, ולא התנגד (לאחר שקיבל הבטחה ששום נקמה לא תבוא מכיוון הקסטלמרים) למינויו של ג'וזף בוננו לראש המשפחה שייסד 30 שנה קודם לכן דודו. בגיל 26 הפך בוננו לבוס הצעיר ביותר במועצת המאפיה שהקימו לוצ'יאנו ושותפיו.

ג'וזף בוננו ("ג'ו בננות") עמד בראש המשפחה שקיבלה את שמו, במשך 33 שנים ברציפות (יש הטוענים כי למעשה הוא המשיך לעמוד בראשה עד מותו בשנת 2002). למרות שמשפחת בוננו היתה רק השלישית בגודלה מבין הארגונים בניו יורק, היא היתה המשפחה שנוהלה בצורה הטובה ביותר. האנדרבוסים של בוננו היו במשך השנים פרנק גרופאלו, ג'ון בונוונטרה וקרמיין (הסיגר) גלנטה. הניהול היעיל והרווחי של המשפחה נבע משקט תעשייתי פנימי, גם בזכות התרחקות מסכסוכים עם הארגונים האחרים וגם בזכות מיעוט יחסי של הצקות מצד רשויות החוק. המשפחה הצליחה תוך זמן לא רב לצבור הון מהעסקים הלא חוקיים שלה כמו הלוואות בריבית, סחיטה, ניהול רשתות הימורים ושליטה על רשת בתי בושת.

חלק ניכר מהרווחים האדירים שהכניסה הפעילות הלא חוקית של המשפחה הפנה בוננו להשקעה בנדל"ן בזמן השפל הכלכלי הגדול. ההשקעה של בוננו בעסקים חוקיים היתה רחבה מאוד, בין היתר בתעשיית הביגוד, ייצור גבינה ובתי לוויות, וכאשר זכה בוננו באזרחות אמריקאית, בשנת 1945, הוא כבר היה מולטי-מיליונר. המפגש היחיד של בוננו עם החוק באותה תקופה היה כאשר מפעל שהיה בבעלות חלקית שלו נדרש לשלם קנס בסך 50 דולר, בשל הפרת חוקי העבודה ושכר המינימום הפדראליים.

משפחת בוננו נחשבה למשפחה המאוחדת ביותר מבין חמשת המשפחות בניו יורק בשל העובדה שהיתה מורכבת רובה ככולה מיוצאי קסטלמר דל גולפו וצאצאיהם. בוננו האמין שרק באמצעות קשרי דם אפשר לשמור על המסורת הסיציליאנית ועל ערכי הקוזה נוסטרה ולהישאר מאוחדים. את העיקרון הזה הוא גם יישם להלכה כאשר השיא בשנת 1956 את בנו סלווטורה (ביל) בוננו לרוזלי פרופצ'י - אחייניתו של בן בריתו הקרוב ביותר, הבוס ג'וזפה פרופצ'י. שתי המשפחות היו בקשרים כה הדוקים, שעד מותו של פרופצ'י בשנת 1962, אף גורם במאפיה אפילו לא חשב להתעסק איתם.

בשנת 1957 נסע בוננו למולדת הישנה לפגישה חשובה עם בוסים אמריקאים וסיציליאנים. לא ידוע מי בדיוק כינס את הפגישה ומי נכח בה, אך ההערכה היא שזו היתה יוזמה של צ'רלי לוצ'יאנו (אז כבר בן 60) שישב באיטליה מאז גורש מארה"ב בשנת 1946, ובין היתר השתתף בה גם קרמיין גלנטה - האנדר-בוס מעורר האימה של בוננו. בין הבוסים הסיציליאנים שכנראה השתתפו בפגישה היו תומסו בושטה, גאיטנו בדאלאמנטי, ג'וזפה גנקו רוסו וסלווטורה גרקו.

מטרת הפגישה היתה דיון בנתיבי הסחר בסמים. הבוסים הסיציליאנים עמדו בפני דילמה פנימית: הצעירים דחפו מאוד למעורבות גדולה הרבה יותר בתחום, בעוד המבוגרים היו חלוקים בדעתם. בסוף הועידה שנמשכה ארבעה ימים יצאה החלטה: כולם מסכימים שעל המאפיה להיות מעורבת בסחר בסמים - עסק שיכול להכניס רווחים עצומים אך עם זאת גורר הרבה מאוד תשומת לב מצד ה- F.B.I. השיטה היתה כזו: משלוחים של אופיום מתורכיה ייאספו על ידי סירות לחופי סיציליה. משם יישלח חומר הגלם למפעלים במערב האי, שם הוא יעובד להרואין, ומשם יישלח לארה"ב. באמריקה ידאגו הבוסים המקומיים שהחומר מסיציליה יגיע לרחובות. למרות שחלק מהמשפחות בארה"ב לא היו מעוניינות להיכנס לעסקי הסחר בסמים (במשפחה בשיקגו אפילו חיסלו את מי מבני המשפחה שנתפס עוסק בתחום), רוב המשפחות לא יכלו לעמוד בפני הפיתוי שברווחים העצומים שבעסקי הסמים.

בראש המשפחות שהרחיבו מיד את העיסוק בסחר בסמים עמדה משפחת בוננו, שזכתה בשל כך לכינוי "משפחת ההרואין" (Heroin Family). קרמיין גלנטה, בוס המשפחה בשנות השבעים נחשב למי שעמד בראש קשר הברחת ההירואין הגדול ביותר (הידוע...) בהיסטוריה של ארה"ב, שפעל מ-1975 ועד שנחשף בשנת 1984 כשיתוף פעולה בין משפחת בוננו לקוזה נוסטרה בסיציליה, ונודע בשם "קשר הפיצה" (Pizza Connection).

באמצע שנות החמישים הקשרים העדינים שרקמה, כמעט עשרים שנה קודם לכן, מועצת המאפיה כדי לשמור על השלום בין המשפחות החלו להיפרם ומלחמות פנימיות במאפיה החלו לפרוץ. רבים מחבריה המקוריים של המועצה - הבוסים הוותיקים - הועמדו לדין, נכלאו, נאלצו לעזוב את ארה"ב או מתו, והמועצה של אמצע שנות החמישים התאפיינה במאבק הכוחות בין פרנק קוסטלו לבין ויטו ג'נוביז על השליטה במשפחת לוצ'יאנו. גם וינסנט מנג'אנו, הבוס הוותיק של משפחת מנג'אנו (לימים משפחת גמבינו) חוסל והוחלף במועצה ע"י הבוס החדש של המשפחה - אלברט (הכובען המטורף) אנסטסיה המפחיד והבלתי צפוי. בסוף 1957 בעקבות הפיאסקו של ועידת אפלאצ'ין נעצרו לזמן מה עשרות מראשי המאפיה, ביניהם בוננו, ודבר קיומה של המאפיה נודע לציבור הרחב. לאחר מותו של ג'וזפה פרופצ'י בשנת 1962, ומאסרו של ויטו ג'נוביז באותה שנה, נותר בוננו השריד היחיד מהמועצה המקורית.

מי שהחליף את ג'וזפה פרופצ'י בראש המשפחה שלו היה ג'וזף מגליוקו, אשר נתקל מהר מאוד בבעיות עם האחים גאלו, שהיו כוח רב השפעה במשפחת פרופצ'י. האחים גאלו הרשו לעצמם להתעמת עם הבוס החדש בזכות הגב שקיבלו משני הבוסים החזקים של ניו יורק באותה תקופה - טומי לוקזי וקרלו גמבינו. הלחץ של מגליוקו ביחד עם השאיפות של בוננו הביאו את השניים לתכנן בשנת 1963 מהפכה שכמוה לא נראתה מאז תקופת לוצ'יאנו: מהלך לחיסולם של טומי לוקזי וקרלו גמבינו והשתלטות על מועצת המאפיה.

את משימת החיסול הטיל בוננו על המחסל של משפחת פרופצ'י - ג'וזף קולומבו. אבל קולומבו, לא רק שלא יצא לחסל את גמבינו ולוקזי, אלא הוא פשוט הלך ישר לגמבינו ולוקזי והפליל את שני הבוסים ששלחו אותו למשימה. בוננו ומגליוקו נקראו להופיע בפני המועצה כדי להודות בתוכנית שרקמו למהפכה במאפיה. בוננו נעלם ולא הופיע בכלל ומגליוקו, שכבר היה חולה מאוד, הופיע בפני המועצה אך זכה לרחמיה, נקנס בחמישים אלף דולר והועבר מתפקיד הבוס של המשפחה. ג'וזף קולומבו מונה לעמוד בראש המשפחה במקומו והחליף את שמה מפרופצ'י לקולומבו. מגליוקו מת חודש לאחר מכן.

לאחר מותו של מגליוקו כמעט ולא נותרו לבוננו בעלי ברית מבין הבוסים בארה"ב. המועצה היתה נגדו, הם הרגישו שאפילו בעבור מאפיונר תאוותו לכוח היתה מוגזמת. לבוס מפלורידה - סנטו טראפיקנטה, מיוחס הציטוט לגבי בוננו: "הוא מנסה לתקוע דגלים בכל העולם!". גם בעיני כמה חברים במשפחתו שלו, ההיעדרויות הממושכות של בוננו מניו יורק, לצורך טיפול בעסקיו בקנדה ובטוסון לא התקבלו בעין יפה. ואז בוננו נחטף.

בשנת 1964 נחטף בוננו בשעה שצעד בפארק אווניו, כנראה על-ידי אנטוניו מגדינו - אחיו של סטפנו מגדינו, בן דודו של בוננו ובעבר פטרונו והתומך הגדול שלו. היחסים בין בני הדודים נפגעו לאחר שבוננו החל לפזול גם לעבר עסקי משפחת מגדינו בבפאלו ובקנדה. לפי השמועות גם שמו של סטפנו מגדינו הופיע ברשימת החיסול של בוננו לצד שמם של לוקזי וגמבינו. לפי הסיפורים כאשר הובא בוננו בפני מגדינו (שקיבל אישור לחטיפה מהמועצה), אמר לו בן דודו כי הוא "took up too much space in the air" - אימרה סיציליאנית ידועה ביחס למי שפועל בגאוותנות ויהירות. למעשה איש לא יודע מי חטף את הבוס הסורר, וגם לאחר שהוא שוחרר – שנתיים לאחר שנחטף, אף פעם לא נחשף מי חטף אותו. מה שכן ידוע הוא שמאז החטיפה לא דיברו ביניהם יותר מגדינו ובן דודו בוננו.

סיפור נחמד נכון? אבל ייתכן מאוד שהוא מעולם לא קרה והוא רק עוד אחת מאגדות המאפיה. לפי לא מעט מקורות בוננו מעולם לא נחטף, אלא נעלם כשהרגיש שהאדמה תחתיו לוהטת. כשהבין שהרוחות מעט נרגעו הוא חזר והמציא את סיפור החטיפה. מה שמחזק את התיזה הזו היא העובדה שבוננו טען כי לא ידע מי חטף אותו, למה נחטף ולמה שוחרר. בכל מקרה הסיבה להיעלמות של בוננו נראית דווקא הגיונית ביותר - תירוץ כדי שלא יצטרך להופיע בפני המועצה.

כאשר שב בוננו מהחטיפה שהיתה או לא היתה, הוא גילה כי מועצת המאפיה הציבה בראש המשפחה בה עמד יותר משלושים שנה אדם אחר - גספר דיגרגוריו. בוננו לא הסכים לוותר וניסה לתפוס מחדש את ראשות המשפחה, במה שהוביל למלחמה שנודעה כמלחמת הבננות ('bananas war') שנמשכה מ-1964 עד 1968. למעשה מלחמת הבננות לא החלה עם חזרתו של בוננו, אלא כבר עם היעלמותו. בנו של בוננו, ביל (סלווטורה) בוננו, ונאמני הבוס לא קיבלו את תכתיב המועצה ואת הבוס החדש דיגרגוריו, והחלו להתכתש.

שיאה של מלחמת הבננות היתה מלכודת שהכין דיגרגוריו לבננות. בשלב מסוים ביקש דיגרגוריו מביל בוננו לכנס פגישת שלום בכל מקום שבו הוא יבחר. בוננו הצעיר הסכים, אך כאשר הגיעו דיגרגוריו ואנשיו למקום הפגישה הם מיד פתחו באש מכלי נשק אוטומטיים לעבר אנשיו של בוננו שהיו מזויינים באקדחים בלבד. לפי הערכת המשטרה נורו באותו אירוע יותר מ-500 כדורים, אך למרבה הפלא איש לא נפגע.

המועצה היתה בטוחה כי עם הזמן יוכנעו אנשיו של בוננו, אך תקווה זו נגוזה עם שחרורו של ג'וזף בוננו וחזרתו לניו יורק. הדבר הראשון שעשה בוננו עם חזרתו היה שליחת מסר לכל ראשי המשפחות, שעל כל חייל מנאמניו שייהרג, הוא יחסל קאפו של המשפחה שאחראית לכך. הבננות חזרו לעצמם, גספר דיגרגוריו נאלץ לברוח מניו יורק וכבר נראה היה שהבוס הוותיק הצליח להשתלט מחדש על המשפחה, ואז (1968) קיבל בוננו התקף לב. בעקבות התקף הלב החליט בוננו להעביר את עסקיו לטוסון-אריזונה, ולהשאיר את המשפחה המפוררת שלו לפול סצ'יאקה, שהחליף את דיגרגוריו בראש הפלג ביריב לבננות. על פניו נראה היה שבוננו הובס על-ידי המועצה, אבל עד היום יש הטוענים כי גם התקף הלב של בוננו היה הצגה, שהוא העביר את עסקיו לאריזונה לפי תכנון, ושבכל מקרה הוא נשאר באופן רשמי הבוס של המשפחה עד מותו בשנת 2002.

בכל מקרה סצ'איקה התחיל בניסיון לאחד את המשפחה המפוררת, אך בשנת 1971 הוא הורשע בעבירות של סחר בסמים ונכנס לכלא (לפי מקורות אחרים הוא בכלל מת - לא ברור ממה), ומי שהחליף אותו בראש המשפחה היה נטלה (ג'ו דאימונדס) אבולה. אבל גם תקופת הנהגתו של אבולה היתה קצרה. הוא נפטר מוות טבעי בשנת 1973 והוחלף ע"י פיליפ (ראסטי) רסטלי שתפס את הפיקוד על המשפחה שכבר איבדה כמעט לגמרי מכוחה אחרי כמעט עשור של מלחמות פנימיות. מצבה האומלל של המשפחה הגיע עד כדי כך שהיא איבדה את המושב שלה במועצת המאפיה - את העלבון הצורב שהיה כרוך בכך ואת משמעות הדבר, ממש אין צורך להסביר.

בשנת 1974 נכלא רסטלי לאחר שהורשע בעבירות סחיטה, ובזמן שישב בכלא השתלט על המשפחה קרמיין גלנטה טייקון ההירואין. גלנטה האכזר, שעסקי הסחר בסמים שלו (דרך מונטריאול-קנדה לארה"ב) היו הענף היחיד של משפחת בוננו שעוד תיפקד בתקופה השחורה שעברה עליה, הצליח להחזיר את המשפחה לפסים. בזכות הרווחים העצומים של גלנטה מהברחות ההרואין הוא הצליח לחזק את המשפחה ואפילו קיבל ביטחון לסרב לשתף בעסק את יתר המשפחות. כאשר שמונה מבני משפחת גמבינו חוסלו בהוראתו של גלנטה, לאחר שניסו לקחת בכוח חלק בעסקי ההירואין שלו, החליטו המשפחות שזה הזמן להיפטר ממנו. ביולי 1979 נורה גלנטה למוות על ידי שלושה רעולי פנים, שנשלחו ע"י האנדר-בוס של משפחת גמבינו - אניילו דלקרוצ'ה, במסעדה באזור בושוויק בברוקלין.

חיסולו של גלנטה שוב זרק את המשפחה לכאוס מוחלט. גם ברחוב לא ברור היה מי שולט במשפחה ומי עומד בראשה. היציבות היחסית אליה הגיעה המשפחה בתקופתו של גלנטה הסתיימה והיא שוב נקלעה למערבולת. באופן רשמי מי שהיה מחליפו של הבוס גלנטה היה הקאפו הבכיר פיליפ רסטלי, אלא שרסטלי היה עדיין בכלא ואת ההנהגה ניסתה לתפוס חבורת הקפואים שכללה את פיליפ גיאקונה, דומיניק טרינצ'רה ובראשה עמד הקאפו אלפונס ("סוני רד") אינדליקאטו.

גורם נוסף שניסה, ובסופו של דבר גם הצליח לתפוס פיקוד על המשפחה היה סלווטורה קטלאנו, הקאפו שהגיע מסיציליה עשר שנים קודם לכן ועמד בראש צוות שהורכב רובו ככולו מסיציליאנים שהגיעו זמן קצר קודם לכן לאמריקה. את העוצמה שאפשרה לו להשתלט על המשפחה השיג קטלאנו בזכות מעורבותו במפעל הברחת הירואין מסיציליה לארה"ב, שזכה לשם "קשר הפיצה" (Pizza Connection).

"קשר הפיצה" היה, כפי הוזכר קודם לכן, קשר להברחת הירואין, הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, שנרקם בין משפחת בוננו תחת הנהגתו של הבוס קרמיין גלנטה לבין משפחת הקוזה נוסטרה מפלרמו - משפחת בדלמנטי - שבראשה עמד אז דון גאיטנו בדלמנטי. הסיציליאנים היו מעבירים את הסמים לארה"ב ושם הם היו מופצים באמצעות מספר רשתות של פיצריות שנפתחו במיוחד לשם כך. הקשר שהחל לפעול בשנת 1975 והתגלה רק בשנת 1984 גלגל במשך אותה תקופה 1.6 מיליארד דולר והסתיים לאחר שמספר מבריחים סיציליאנים נתפסו בשדה התעופה של פלרמו עם מזוודות מלאות במיליוני דולרים. קדם למעצר מבצע משותף ל-F.B.I, משטרת ניו-יורק והמשטרה האיטלקית.

לאחר חיסולו של גלנטה השתלטו קטלאנו והסיציליאנים שלו על "קשר הפיצה". קטלאנו בעצמו נסע לסיציליה כדי להיפגש עם הבוסים המקומיים ולהסביר להם שמעכשיו הוא הכתובת שלהם באמריקה. בצד השני הבוסים היו מרוצים שאחד משלהם מנהל עכשיו את העניינים בניו-יורק והעסקים שגם ככה שגשגו, התפתחו והשתכללו עוד יותר. אין כמו שפה משותפת כדי למנוע בעיות ואי הבנות שעלולות לצוץ כל שנייה כשעושים עסקים בענף רגיש כמו סחר בהירואין. "הפיצריות" של הרשתות שהיו השלד החוקי של "קשר הפיצה" החלו לצוץ גם בדטרויט ובשיקגו, ופעילות הרשת התרחבה גם לדרום אמריקה ובעיקר לברזיל, שם התחבא באותו זמן דון גאיטנו בדלמנטי - אז כבר בוס כל הבוסים של הקוזה נוסטרה הסיציליאנית - שהיה מבוקש באיטליה ובארה"ב.

במציאות הזו חשב קטלאנו שאין סיבה שהוא בעצמו יתפוס את הנהגת המשפחה ויתיישב על כסא הבוס, ולמשך תקופה מסויימת הצליח קטלאנו, בעזרת צוות הסיציליאנים שלו, לעמוד לכאורה בראש המשפחה, אלא שכאשר השתחרר רסטלי מהכלא הוא העביר אליו בחזרה את השליטה ולמעשה איפשר לו להפוך לבוס. החלטתו של קטלאנו לוותר על תפקיד הבוס של המשפחה נבעה בעיקר מהסיבה שהוא בקושי דיבר אנגלית והתקשה לתקשר עם שאר הקפואים של המשפחה ועם הבוסים מהמשפחות האחרות שכבר בקושי דיברו איטלקית. הנסיגה מתפקיד הבוס אפשרה לקטלאנו גם להתרכז יותר בניהול "קשר הפיצה" ולהמשיך לעשות מיליונים.

אבל הבלגן בצמרת המשפחה לא נגמר. זמן קצר לאחר שרסטי חזר לעניינים התחילו שוב שלושה הקפואים גיאקונה, סוני רד אינדליקאטו וטרינצ'רה לערער על מנהיגותו ובסופו של דבר ניסו אפילו להדיחו ולהציב במקומו את אינדליקאטו. בברכת המועצה (ובסיועה) הצליח רסטי, בשנת 1981, לחסל את שלושת הבוגדים. מי שאירגן את החיסול היה הבוס לעתיד ג'ואי ("ביג ג'ו") מאסינו. בשנת 2006 הוסגר מקנדה לארה"ב מי שנחשב לבוס המאפיה במונטריאול - ויטו ריזוטו, ושנה לאחר מכן הוא הועמד לדין והורשע ברצח שלושת הקפואים הסוררים של רסטלי.

שני אנשים נוספים שהיו מעורבים בחיסול הקפואים הסוררים היו הרוצח בנג'מין ("לפטי גאנס") רוג'ירו והקאפו שלו דומיניק ("סוני בלאק") נפוליטנו. רוג'ירו היה האיש שהכיר לקאפו שלו בחור צעיר בשם דוני ברסקו, שעשה עליו רושם טוב, בלי לדעת שברסקו הוא למעשה סוכן F.B.I בשם ג'וזף פיסטון. גם סוני בלאק התרשם מהבחור הצעיר שהיה מומחה ליהלומים ואפילו הציע להכניס אותו באופן מלא למשפחה. סיפור המקרה מוכר כמובן מהסרט שנושא את שם הסוכן החשאי - "דוני ברסקו" בכיכובם של ג'וני דפ (בתפקיד פיסטון) ואל פצ'ינו (בתפקיד רוג'ירו).

מספר כתבי אישום הוגשו בתחילת שנות השמונים נגד חברים במשפחת בוננו בעקבות עדותו של הסוכן פיסטון. רוג'ירו והבוס רסטלי נידונו למאסרים ממושכים ומתו שניהם בכלא במהלך שנות התשעים. גורלו של נפוליטנו היה גרוע יותר. באוגוסט 1981 הוא נורה למוות במרתף ביתו של אחד מחברי המשפחה - רון פילוקומו, ע"י פילוקומו עצמו וע"י פרנק לינו, ונמצא מת כאשר שתי ידיו כרותות - גורלו של חבר במאפיה שלחץ יד לשוטר.

עד שמת בבית הסוהר בשנת 1991, המשיך רסטלי לעמוד בראש המשפחה ושלט בה מתוך הכלא. באותו זמן עשה את דרכו לצמרת המשפחה הבוס הבא של המשפחה - ג'ואי מאסינו. אחרי שנים של שפל סוף סוף מצאה המשפחה אדם שיוכל להחזיר את המשפחה למעמד שאבד לה. מאסינו שם דגש על חשאיות ועל סודיות בה עושים עסקים במאפיה, ובניגוד לבוסים הקודמים של "משפחת ההירואין" הוא התרכז מלבד בסחר בסמים, גם בעסקים שמושכים פחות את תשומת הלב של רשויות החוק כמו הונאות וסחיטה בשוק ההון, הלבנת כספים והלוואות בריבית.

כתוצאה מהמהלכים של מאסינו השתפר מעמדה של המשפחה בקוזה נוסטרה וגם הלחץ של ה-FBI עליה פחת. היא הלכה וצברה כוח ונראה היה שהיא מצליחה להשיב לעצמה את הכבוד שאבד לה בשנים האחרונות. אלא שבשנת 2000 החלה שרשרת של אירועים שהובילה את המשפחה למצב הגרוע ביותר בהיסטוריה שלה.

הכל החל כאשר שני חוקרים של רשות המסים גילו חשד להונאת מס של אדם בשם בארי ווינברג, שהיה הבעלים של מספר חניונים בניו יורק ועל-פי החשד העלים מסים בגובה מיליוני דולרים במשך כעשור. לווינברג זה היו שותפים סמויים - ריצ'רד קנטרלה, קאפו במשפחת בוננו ואנשי הצוות שלו, וכאשר הבין ווינברג שהוא צפוי לעונש מאסר כבד הוא הסכים לשתף פעולה עם ה-FBI ולהביא להפללתם של שותפיו ממשפחת בוננו.

לאחר כשנתיים שבהן הסתובב ווינברג עם מכשיר ציטוט והקליט את אנשי משפחת בוננו, הוגשו בשנת 2002 כתבי אישום נגד 21 חברים ומקושרים למשפחה. בין השמות הבולטים שהועמדו לדין היו קנטרלה שאז כבר שימש בתפקיד האקטינג אנדר-בוס בזמן שסלווטורה ויטאלה המתין למשפטו על הלוואות לא חוקיות והלבנת הון, וקאפו נוסף של המשפחה – פרנק קופה. זמן קצר לאחר הגשת כתב האישום נגדו הסכים פרנק קופה להפוך לעד מדינה והיה לחבר הראשון במשפחת בוננו מעולם, אשר שבר את קוד השתיקה (אומרטה) והלשין על חבריו לשעבר. בתמורה ניתן לו לשמור על נכסים בשווי 1.7 מיליון דולר שהיו לו בפלורידה.

העדות הראשונה והמנצחת שנתן קופה, לאחר שהפך למשתף פעולה, היתה הפללתו של הבוס מאסינו במתן ההוראה לחסל את נפוליטנו. עדותו השניה קשרה את הקאפו קנטרלה ואת האנדר-בוס לשעבר ויטאלה לחיסולו של חייל במשפחת בוננו, רוברט פרינו, בשנת 1992. כשהבין קנטרלה שקופה מתכוון להעיד נגדו, הסכים גם הוא להפוך לעד מדינה ולהעיד נגד מאסינו וויטאלה.

בשנת 2003 הועמדו מאסינו וויטאלה לדין על בסיס עדויותיהם של קנטרלה וקופה, אך זה עדיין לא היה הסוף של שרשרת אבני הדומינו הנופלות של משפחת בוננו. בין שאר עדויותיהם, קנטרלה וקופה סיפרו ל-FBI גם שמאסינו חשד שויטאלה הוא מודיע של ה-FBI והורה לחסלו. כאשר סיפרו זאת החוקרים לויטאלה, החליט גם האנדר-בוס שהיה עד אז נאמן למאסינו להחליף צדדים ולהפוך לעד מדינה. כאשר התפרסם כי גם ויטאלה הפך לעד מדינה, מיד הודיעו ארבעה נאשמים נוספים כי גם הם מוכנים להעיד נגד מאסינו בתמורה להקלה בעונשם. בשלב זה נראה היה כי משפחת בוננו מתפרקת לגמרי, אך בהמשך הסתבר שאפילו זאת לא היתה הנקודה הנמוכה ביותר שאליה הגיעה המשפחה.

כאשר הבוס ג'ואי מאסינו, שכעת עמד בפני יותר מעשרה אישומים בעבירות של פשיעה מאורגנת, כולל שבעה אישומים ברצח, ובנפרד הואשם גם ברצח נוסף של הקאפו ג'רלנדו (ג'ורג' מקנדה) צ'צ'ה (שהרשעה בו עלולה היתה לשלוח אותו לכיסא החשמלי), הבין ששבעה מאנשיו מוכנים להעיד נגדו, הוא עשה את החשבון הפשוט, הסכים לשתף פעולה עם ה-FBI והפך לבוס הראשון בקוזה נוסטרה שלא רק שבר את האומרטה והלשין על חבריו אלא אפילו הפך למודיע של הבולשת הפדרלית.

לאחר מעצרו של מאסינו תפס את מקומו בראש המשפחה הקאפו הוותיק אנתוני אורסו, אך תוך זמן קצר גם הוא נעצר והוחלף על-ידי וינסנט בשיאנו. בסוף 2004 הועמד לדין גם בשיאנו באשמת חברות בארגון פשיעה ובקשירת קשר לביצוע רצח בשל מעורבותו במזימה לחסל את הפרקליט גרג אנדרס, התובע שניהל את החקירות נגד משפחת בוננו. עם פתיחת משפטו של בשיאנו נחשפה הידיעה (המדהימה מבחינת הבולשת והמזעזעת מבחינת המאפיה ומשפחת בוננו) כי ג'ואי מאסינו הסתובב עם מכשיר הקלטה עליו בשנה החולפת והקליט את כל חבריו לשעבר מדברים על פשעים שביצעו.

בזכות פעילותו של מאסינו עבור ה-FBI, בשנת 2005 היו 90 מתוך 150 חברי משפחת בוננו מאחורי הסורגים, מה שהבטיח לו חסינות מפני האישומים הקשים נגדו ובסופו של דבר הביא לשחרורו מהכלא בשנת 2013 לאחר שריצה עשר שנות מאסר בלבד. בין שאר המידע שמסר מאסינו ל-FBI היה גם חשיפת בית הקברות הסודי של משפחת בוננו - 'החור'(The Hole)  - בשכונת אוזון פארק בקווינס. בחור נמצאה בשנת 1981 גופתו של אלפונס אינדליקטו והמקום היה מוכר לבולשת, אך מאסינו הציע להרחיב קצת את החפירה וכך נמצאו במקום גם שרידי גופותיהם המתפוררות של דומיניק טרינצ'רה ופיליפ גיאקונה - הקפואים הסוררים שבגדו בבוס פיליפ רסטלי בתחילת שנות השמונים. יחד איתם נמצאה בחור גם גופה נוספת, שחוקרי ה-FBI העריכו כי מדובר בגופתו של ג'ון פברה - שכנו חסר המזל של ג'ון גוטי - אשר ביום ארור אחד בשנת 1980 דרס למוות בטעות את פרנק גוטי בן ה-12, בנו של מי שיהפוך בהמשך לבוס המפורסם של משפחת גמבינו, וזמן קצר לאחר מכן נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

לאחר מאסרו ב-2004 מינה בשיאנו, הבוס החדש שבכלל לא הספיק ליהנות מתפקידו מחוץ לכלא וכבר נעצר נשפט ונידון למאסר עולם (על הניסיון לרצוח את התובע ואת השופט שטיפלו במשפחה ואת הקאפו של המשפחה פטריק דה פיליפו), את סלווטורה מונטנה לאקטינג-בוס של המשפחה שהפכה שקופה עבור רשויות החוק. לאקטינג-אנדרבוס מונה ניקולס סנטורה ולקונסיליירי אנתוני ראביטו. השלישיה הזו ניהלה עבור בשיאנו את משפחת בוננו המרוסקת.

מונטנה היה חייל בצוות של המשפחה שפעל בברונקס תחת פיקודו של הקאפו פטריק ("פאטי מברונקס") ד'פיליפו והפך לאקטינג-קאפו של הצוות לאחר הרשעתו של ד'פיליפו בשנת 2003 באשמת רצח וסחיטה. להערכת גורמי החוק מינה בשיאנו את מונטנה להיות האקטינג-בוס במטרה לשמר את בסיס הכוח של משפחת בוננו בצוות של רובע ברונקס. זה מעניין משום שמסורתית מרכז הכוח של המשפחה היה תמיד בברוקלין, שם התיישבו מייסדי המשפחה - בני משפחות מגדינו, בונוונטרה ובוננו - שהגיעו מקסטלמר דל גולפו לפני יותר ממאה שנה. בתחילת שנות השבעים עבר מרכז הכוח של המשפחה לרובע קווינס שם התבלט הצוות שהיה תחת פיקודו של פיליפ רסטלי. עלייתו של הצוות של הברונקס החלה עם קידומו של בשיאנו לתפקיד האקטינג-בוס של מאסינו ולאחר מכן הפיכתו לבוס המשפחה, והמשיכה עם מינויים של מנקוזו (עד שנעצר) ומונטנה לאקטינג-בוסים של בשיאנו.

מונטנה היה בן למשפחה שמקורה בקסטלמר דל גולפו, העיירה בסיציליה שממנה הגיעה כל שושלת בוננו, והיה קשור למשפחות המאפיה שם, בין היתר למשפחתו של הקאפו לשעבר של המשפחה - סיזר בונוונטרה, הסיציליאני שהגיע לניו יורק כדי לשמש כשומר ראשו של הבוס קרמיין גלנטה, היה שותף למזימה לחסלו בשנת 1979 וחוסל בעצמו בשנת 1984.

אבל למרות שבשנת 2005 יותר ממחצית חברי המשפחה ישבו בכלא, החברים בשטח המשיכו לעבוד: בחודש יוני אותה שנה נעצרו והואשמו 12 חברים ומקושרים למשפחה, ביניהם הקונסיליירי ראביטו, בהפעלת רשת של הימורים לא חוקיים שגילגלה 10 מיליון דולר בשנה; בחודש ספטמבר אותה שנה הורשע צ'רלס (צ'רלי פפסי) צ'נטארו, מקושר למשפחת בוננו, בהלבנת כחצי מיליון דולר שהושגו כחלק מפעילות הסחר במסים ונשק שניהלו חברי משפחת גמבינו בשיתוף המאפיה של קלבריה (נ'דרנגטה); בסוף שנת 2006 הורשעו הקפואים לואי ("לואי הא הא") אטנאסיו ופטר ("הארנב") קלבריזי ברצח הקאפו סיזר בונוונטרה בקווינס בשנת 1984 ;בתחילת 2007 הואשמו הקונסיליירי ראביטו, האנדר-בוס סנטורה ועוד 3 קפואים במשפחה בעבירות של פשיעה מאורגנת ובשנת 2009 גורש האקטינג-בוס מונטנה לקנדה (שם הוא נרצח בשנת 2011 לאחר שתחב את אפו למלחמה פנימית בתוך המאפיה של מונטריאול).

בשנת 2013, תשע שנים לאחר שג'ואי מאסינו הפך עד מדינה, מונה בוס רשמי רשמי חדש למשפחת בוננו: הקאפו מייקל מנקוזו אשר מרצה עונש מאסר וצפוי להשתחרר בתחילת 2019. לאקטינג-בוס עד לשחרורו מהכלא מונה האנדר-בוס שלו תומס דיפיורה אך לאחר הרשעתו של זה בשנת 2016 מונה לאקטינג-בוס במקומו הקאפו ג'וזף קמראנו. בחודש דצמבר 2016 הצליח ה-FBI לעקוב אחר סעודה בהשתתפות 12 מבכירי המשפחה (שמחוץ לכלא) אשר בה הוכרזה ונחגגה העלתו בדרגה של קמראנו.

בשנת 2017 הצליח ה-FBI להוכיח שוב עד כמה עמוק הוא חדר למשפחת בוננו, כאשר בהודעה שפרסמה הבולשת היא חשפה כי הצליחה לצלם בווידאו טקס קבלה למאפיה של חבר חדש במשפחה שהיה למעשה סוכן סמוי. בעקבות ההצלחה הגדולה של הבולשת (ומנגד ההשפלה הגדולה של המשפחה) נעצרו 13 חברים במשפחה. עוד באותה שנה נעצרו מספר חברים אחרים במשפחה, לצד חברים ממשפחת גמבינו, לאחר שנחשפה רשת שהפעילו חברי שתי המשפחות לסחר בסמים והלוואות לא חוקיות.

אבל למרות הצלחות ה-FBI מול משפחת בוננו, אנשי המשפחה הקשוחה לא הורידו מהגז. איך יודעים את זה? כי בתחילת 2018 גל נוסף של מעצרים של חברים במשפחה חשף פעילות עניפה של סחיטה, הלוואות לא חוקיות, הונאות דואר והונאות רשת, הפצת סמים, תקיפה, קשירת קשר לביצוע רצח ועבירות נוספות של פשיעה מאורגנת. בין העצורים היו גם האקטינג-בוס ג'וזף קמראנו, הקונסיליירי ג'ון זנקוצ'יו וחברים נוספים שלפי כתב האישום היו כעת קאפואים במשפחה. באוגוסט 2018 נידונו שני חברים במשפחה ל-14 שנות מאסר לאחר שהורשעו בעבירות של ארגון הימורים לא חוקיים וסחיטה. אז אם מישהו תהה אם המאפיה עוד קיימת, נראה שהתשובה די ברורה...

עדכון אחרון: אוקטובר 2018