ג'וזפה (פיטר) מורלו, יליד העיירה קורליאונה בסיציליה, היה ראש משפחת המאפיה הראשונה שפעלה בניו יורק, אשר נודעה בכינוי "כנופיית היד השחורה" ולימים התפתחה להיות משפחת המאפיה הגדולה ביותר - משפחת ג'נוביז, ונחשב למי שהביא את המאפיה לניו יורק.

מורלו נולד בשנת 1867 בעיירה קורליאונה שהיתה אחת העיירות שנשלטו על-יד המאפיה מאז שנולד ארגון הסתרים, וככל הידוע כשהיה ילד קטן נפטר אביו ואמו נישאה בשנית לאדם בשם ברנרדו טרנובה, שלו כבר היו מספר ילדים מנישואים קודמים. כל החמולה הגיעה לארה"ב בסוף המאה ה-19 (כנראה סביב 1892/3), ואחרי שלא מצאה את עצמה בטקסס ובלואיזיאנה התיישבה במנהטן בשכונת הארלם האיטלקית.

מורלו נודע בכינויים "יד הצבת" בשל העובדה שעקב פגם מולד או תאונה בילדות בידו הימנית היתה אצבע אחת בלבד, ומאוחר יותר גם בכינוי ה"שועל הזקן", וכאמור הנהיג את משפחת מורלו-טרנובה (שבעיתוני התקופה כונתה "כנופיית היד השחורה") שפעלה בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 (סביב 1895) ותחילת המאה העשרים, וביחד עם כנופית חמש הנקודות סימנה את השינוי שעבר העולם התחתון של ניו יורק משליטת הכנופיות האיריות לשליטת כנופיות המהגרים שהחלו להגיע בהמוניהם מאיטליה.

השלד של משפחת מורלו-טרנובה היו מורלו עצמו, שלושת אחיו למחצה וינסנט, ניקולס וצ'ירו טרנובה, וגיסו אינציו (לופו) סאייטה – בעלה של אחותו למחצה סלווטרסה טרנובה, גם הוא כמובן יליד קורליאונה. החבורה הזו היתה קשורה, עוד לפני הגעתה לארה"ב, לשלושה ילידי קורליאונה נוספים שבהמשך יהיו מראשי המאפיה הסיציליאנית באמריקה - אנטוניו פאסאנטי, קרלו קונסטנטינו וניקולה ג'נטילה, וכן לדון ויטו קאשו פרו, מי שבהמשך יהיה לאחד הבוסים החזקים בסיציליה ושנחשב גם למי שלימד אותם את שיטות המאפיה המסורתיות של סחיטה במנות קטנות (היד השחורה - Mano Nera).

הכנופיה שהנהיגו מורלו וסאייטה בהארלם האיטלקית עסקה בעיקר בגביית דמי חסות בשיטה הסיציליאנית העתיקה (במנות קטנות - כך שהנסחט יוכל תמיד להמשיך לשלם והמחיר יהיה נסבל מבחינתו) ובסחיטה ממש של בעלי ממון שאינם בני קהילתם. את השם כנופיית היד השחורה קיבלה החבורה בעיתונות בזכות מכתבי האיום שהיו נשלחים לנסחטים או לבני משפחותיהם של אנשים/ילדים שנחטפו לשם תשלום כופר, שנחתמו בציור של כף יד שחורה. 

עיסוק מרכזי נוסף של המשפחה (שגם בו כבר היה לה ניסיון עוד מהבית בקורליאונה) היה זיוף כסף. לפני שהגיע לארה"ב כבר הספיק מורלו לרצות עונש מאסר בסיצילה לאחר שהורשע בזיוף.

מורלו 

לכנופיית היד השחורה של משפחת מורלו-טרנובה, שהיתה ידועה באכזריותה, מיוחס רצח של עשרות מיריביה במבנה באזור הארלם האיטלקית שנודע בשם "אורוות הרצח". המקרה הראשון אירע כנראה באפריל 1903, אז נמצאה באזור הידוע לשמצה גופת אדם נפוחה ומעוותת במיוחד, אך לבושה בהידור. הקורבן נמצא ע"י עוברת אורח כאשר ראשו, עטוף בשק, נמצא בין ברכיו ובגופו סימני דקירה רבים. ליד הגופה נתגלו בדלי סיגרים איטלקיים שחורים. מספרים שערב לפני כן ראו את האיש, בנדטו מאדוניה, בבר של ג'וזפה מורלו. כאשר מורלו נעצר מצאו השוטרים ברשותו את אותם סיגרים שנמצאו בזירת הרצח, אבל בחקירתו סירב מורלו לומר לשוטרים דבר. הוא סירב אפילו לספר כיצד איבד את אצבעות ידו.

אחד השוטרים שחקרו את הרצח היה ג'וזף פטרוסינו, קצין במשטרת ניו יורק ממוצא איטלקי, שנחשב ללוחם מספר באנשי המאפיה האיטלקית בעיר ומצא את מותו מספר שנים לאחר מכן בסיציליה. פטרוסינו ידע שגיסו של מאדוניה מרצה עונש מאסר בכלא סינג-סינג והחליט לדבר איתו. כשראה הגיס את גופתו של מאדוניה הוא התחיל להשתולל ולאחר שנרגע הסכים לספר לשוטר כי הוא וגיסו היו מעורבים בעסקי הזיוף שהפעילו מורלו-טרנובה.

מורלו ולופו סאייטה שיתפו פעולה עם קאשו פרו, בעסק של ייבוא דולרים מזויפים שיוצרו בסיציליה והגיעו לארה"ב דרך רציפי ברוקלין. בשלב מסוים עלו הרשויות האמריקאיות על עקבות הכסף המזויף, אך השניים שהיו מנותקים מדרג השטח שהפיץ את הדולרים המזויפים לא נפגעו.

בכל מקרה, הגיס סיפר לפטרוסינו שבלילה שבו נרצח מאדוניה הוא נשא על גופו כמו תמיד שעון כיס שעל גבו היתה חריטה של רכבת. שעון שענה בדיוק על התיאור הזה נמצא אצל תומאסו פטו, חבר בכנופיה של מורלו שנעצר גם הוא לאחר הרצח. זמן קצר לאחר מכן הובא פטו לבית המשפט כדי להישפט על הרצח, אך כאשר עמד בנו של מאדוניה לעלות להעיד, סימן לו אדם בקהל עם יד על הפה. מרגע שהתיישב הבן על דוכן העדים הוא כבר לא ידע יותר כלום. גם הגיס ואלמנתו של מאדוניה קיבלו לפתע התקף שיכחה ושתקו על דוכן העדים. איש לא הורשע בבית המשפט, אך הגיס השיג את נקמתו שנתיים מאוחר יותר כאשר רצח במו ידיו את תומסו פטו.

כנופיית היד השחורה בעיתון

ובמעצר

מזלם של מורלו ולופו התהפך לאחר פרשת הונאת נדל"ן גדולה שנכשלה ועלתה להם בהרבה כסף. מנהיגי הכנופיה נאלצו לשלם הרבה כסף מכיסם וכדי לעשות זאת הם החלו לזייף בכמויות מסחריות. השירות החשאי עצר אותם בשנת 1909 ושניהם נשפטו ונשלחו לכלא: מורלו ל-25 שנה ולופו ל-30. יחד איתם נשלחו לכלא עוד 14 מחברי הכנופיה.

בעשור שהיו השניים בכלא, הובילו את המשפחה שלושת האחים טרנובה. התקופה הזו התאפיינה במלחמות עם הכנופיות האחרות של המהגרים הסיציליאנים בניו-יורק, אך בעיקר עם הכנופיה של יוצאי הקאמורה של נאפולי שהגיעו גם הם לארץ החדשה והתיישבו בברוקלין. שיאו של העימות בין הטרנובות לאנשי הקאמורה היה מה שנקרא מלחמת המאפיה-קאמורה בין 1914-1917 - סדרת התקפות והתקפות נגד שבמסגרתן נרצח אחד האחים - ניקולס טרנובה, אך בסופן הובסה הקאמורה ומרבית אנשיה נעצרו או הוחזרו לאיטליה.

בשנת 1919 השתחרר מורלו מהכלא וחזר לניו יורק, אך בעשור שבו היה כלוא איבדה המשפחה הרבה מכוחה. מלבד אחיו למחצה שנהרג במלחמת המאפיה-קאמורה, איבד מורלו גם את אחד מבניו, ומי שכעת הכריז על עצמו כבוס כל הבוסים של המאפיה האיטלקית בארה"ב היה סלווטורה ד'אקווילה - בוס המשפחה שהיתה כעת החזקה מכולן, משפחת ד'אקווילה (לימים משפחת מנג'אנו-גמבינו) מברוקלין. ד'אקווילה שנתמך ע"י פרנקי ייל מהבוסים החזקים של התקופה שפעל בברוקלין וע"י הבוס ג'וזף לונארדו מקליבלנד, היה נחוש לחסל את ראשי משפחת מורלו-טרנובה, ובראשם מורלו כמובן, לפני שיתחילו לצבור כוח מחדש ויאיימו על המלך החדש.

גורם נוסף שעמד על הכוונת של ד'אקווילה היה הגנגסטר אומברטו (רוקו) ואלנטי, חבר בכיר בכנופיה של מורלו-טרנובה, אשר היה מספיק חכם כדי להבין לאן נושבת הרוח והציע את שירותיו לד'אקווילה. ואלנטי הבטיח את נאמנותו לד'אקווילה בכך שיחסל את כל צמרת משפחת מורלו-טרנובה, וקיים מהר מאוד. בשנת 1922 חיסל ואלנטי את וינסנט טרנובה. בתגובה לכך, זמן לא רב לאחר מכן, חוסל ואלנטי בעצמו ע"י ג'וזפה מסריה המנהיג החדש של משפחת מורלו-טרנובה, שהחל לקבל תמיכה מהאאוטפיט של ג'וני טוריו ואלפונס קפונה בשיקגו. מסריה שהמשיך לצבור כוח בשנות העשרים, חיסל בשנת 1928 את הבוס ד'אקווילה והציב בראש המשפחה שלו בברוקלין את האנדר-בוס של ד'אקווילה שבגד בו ושיתף פעולה עם מסריה, אלפרד מינאו.

המקורות לא ממש מצליחים להבהיר מה היה בדיוק מעמדו של פיטר מורלו לאורך שנות העשרים, מאז השתחרר מהכלא, בימים בהם התבסס ג'ו מסריה כבוס של משפחת מורלו-טרנובה ולבסוף כבוס הגדול של המאפיה האיטלקית באמריקה. חלק מהמקורות טוענים כי הוא נקלע למאבק עם הבוס החדש של המשפחה, אך טענה זו לא מסתדרת עם העובדה שמסריה מינה מאוחר יותר את מורלו מחדש לתפקיד בוס כל הבוסים והיה קרוב מאוד לאחיו למחצה, צ'ירו טרנובה. גרסה אחרת טוענת כי למעשה מורלו היה הבוס האמיתי של המשפחה, ומסריה רק הבוס בשטח.

האמת נמצאת כרגיל כנראה איפשהו באמצע - מסריה הצעיר היה ראש המשפחה ומורלו שהשתחרר מהכלא כ"שועל הזקן" היה מספר 2 שלו אך נהנה מהיוקרה והכבוד שהגיעו לו לנוכח מעמדו וההיסטוריה שלו. ג'וזף בוננו, יריבם של השניים בזמן מלחמת הקסטלמרים, תיאר שנים מאוחר יותר את היחסים בין מורלו למסריה כ"מוצקים" וכן תיאר את מורלו כמאפיונר שזכה לכבוד רב גם מהאויבים שלו. הדברים של בוננו מסתדרים עם העובדה שכאשר ביקש מסריה להנמיך את הלהבות ולמנוע פיצוץ, ערב פרוץ מלחמת הקסטלמרים, הוא מינה את מורלו לבוס כל הבוסים בתקווה שאדם בדמותו יוכל למנוע את הניסיון של הפלג העוין למסריה לתפוס את השלטון.

אם זו היתה מטרתו של מורלו זה לא עזר. הפלג הקסטלמרי בראשותו של סלווטורה מרנזנו שניסה להשתלט על המאפיה בניו יורק ולחסל את מסריה, לא התרשם מהמהלך ובאוגוסט 1930 נרצח מורלו במשרדו במזרח הארלם - בזמן היה עסוק בספירת 30 אלף דולר במזומן - במה שנחשב לאחד משיאי מלחמת הקסטלמרים - מלחמת העולם של המאפיה. זהות המחסל לעולם לא נודעה בוודאות, אך אגדות המאפיה מייחסות את החיסול לאלברט "הכובען המטורף" אנסטסיה ופרנק צ'ליזי שנשלחו למשימה ע"י צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו. לפי גרסה אחרת, אותה הציג ג'וזף ואלצ'י החייל ממשפחת ג'נוביז אשר שבר את קוד השתיקה וחשף את הקוזה נוסטרה, מי שחיסל את מורלו היה המפוצץ משיקגו - המחסל המסתורי של המאפיה שאיש לא ידע את זהותו. שנה לאחר מכן נרצח גם ג'ו (הבוס) מסריה ע"י אנשיו של לאקי לוצ'יאנו, אשר השתלט על העולם התחתון של ניו יורק, תוך סילוק כל המאפיונרים הישנים - אלו שכונו ה"Mustache Petes"  בשל שפמיהם המטופחים - ושפיטר מורלו היה אחד הבולטים שבהם.

למעשה, המונח "מוסטש פיטס" (הפיטים המשופמים)  - אשר מתאר את המאפיונרים אולד סקול, אלה שנולדו או בגרו בסיציליה והגיעו לאמריקה עם כל המטען העודף של מסורת הקוזה נוסטרה הסיציליאנית - מבוסס על דמותו של מורלו. הוא היה הפיט (פיטר/פייטרו - אחד השמות הנפוצים ביותר במאפיה) המשופם (ועוד איזה שפם) הראשון, ועל שמו כונו בני דורו שחוסלו כמעט כולם לאחר מלחמת הקסטלמרים ותחילת עידן המאפיונרים הצעירים בראשות צ'רלי לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, ג'ו אדוניס, אלברט אנסטסיה וחבריהם. הצעירים (שכונו "התורכים הצעירים" על שם תנועת המהפכנים התורכית) בניגוד למוסטש פיטס, לא קידשו את המסורות הסיציליאניות של עשיית עסקים רק עם בני המוצא הסיציליאני או מקסימום עם יוצאי מקומות אחרים בדרום איטליה, אלא שיתפו פעולה גם עם גורמים מחוץ למאפיה (בעיקר החברים היהודים) לטובת העסקים הטובים בתקופת היובש.

מורלו במעצר (לאחר שאולץ לגלח את השפם)