משפחת לוקזי

משפחת לוקזי היא אחת מחמש המשפחות של ניו יורק, אך בניגוד למשפחות הוותיקות - משפחת ג'נוביז, משפחת גמבינו ומשפחת בוננו - ההיסטוריה של המשפחה הקטנה יחסית (מונה היום לפי ההערכות כ-150 חברים) קצרה יותר ומתחילה סביב מלחמת הקסטלמרים (1930-1931) ששינתה את עולם המאפיה בארה"ב.

גאיטנו ריינה היה הבוס הראשון של המשפחה שפעלה בעיקר ברובע ברונקס, תחת מלך המאפיה בשנות העשרים של המאה העשרים - ג'וזפה (הבוס) מסרייה. הארגון של ריינה עדיין לא נחשב אז ל"משפחה" ומעמדו היה קאפו תחת מסרייה, אך ריינה היה מנהיג פופולארי ואיש של כבוד בקרב אנשי המאפיה של התקופה.

ערב מלחמת הקסטלמרים שירת ריינה בנאמנות את הבוס שלו מסרייה, שהתכונן למלחמה נגד הפלג הקסטלמרי (יוצאי העיירה קסטלמר דל גולפו בסיציליה) בראשותו של סלווטורה מרנזנו ובשליחותו של הדון הסיציליאני ויטו קאסיו פרו, שביקשו להשתלט על פעילות משפחות המאפיה בארה"ב ולארגן אותן כגוף אחד לפי המודל הקוזה נוסטרה בסיציליה.

בשלב מסויים החליט כנראה ריינה להעביר את תמיכתו לצד של הקסטלמרים, מה שכמובן לא התקבל בעין יפה ע"י ג'ו הבוס. בפברואר 1930 נורה ריינה בזמן שעזב את בית פילגשו בשדרות שרידן ברונקס לאחר ארוחת ערב (לפי גרסה אחרת כשיצא מבית דודתו - מה שפחות הגיוני). מי שירה בו במכונת ירייה (לפי גרסה אחרת - רובה צייד) מטווח אפס היה מחסל של משפחת מסרייה בשם ויטו ג'נוביז שפעל תחת קאפו אחר של מסרייה - צ'רלי לוצ'יאנו שהיה האיש שאירגן את החיסול. הרצח של ריינה נחשב לאחד משיאי מלחמת הקסטלמרים.

לאחר שנפטר מריינה, החליט ג'ו הבוס להציב בראש הצוות של הארגון שלו ברובע ברונקס את חברו ג'וזף פינזולו - דווקא אחד הגנגסטרים השנואים במשפחה של ריינה - ובכך לדלג על שני סגניו של ריינה, גאיטנו (טומי) גגליאנו וגאיטנו (טומי) לוקזי. זה לקח בדיוק שבעה חודשים עד שפינזולו חוסל, ככל הנראה בידי הבוס לעתיד לוקזי. פינזולו נורה למוות במשרד אותו חלק עם לוקזי בברודווי, אך המשטרה מצאה את גופתו במשרדי חברה לייבוא פירות יבשים כשבגופו שני כדורים: אחד בחזה ואחד בצוואר.

אבל החלטתו של מסרייה לדלג על שני הקפואים של ריינה היתה טעות אסטרטגית של הבוס. הצעד הזה דחף את שני הסגנים לחצות את הקווים ולעבור לשתף פעולה תחילה עם מרנזנו ולאחר מכן עם הכוח העולה של המאפיה - צ'רלי לוצ'יאנו, אשר הסתייע בשניים כדי לחסל בסופו של דבר גם את מסרייה וגם את מרנזנו ולהשתלט על המאפיה בניו יורק. בתמורה לנאמנותם של גגליאנו ולוקזי, בסדר החדש שהתחיל לערוך מרנזנו והמשיך לוצ'יאנו - לאחר המלחמה - הם זכו לייסד משפחה חדשה משלהם: משפחת גגליאנו, והשתתפו בהקמת מועצת המאפיה שייסד לוצ'יאנו - המלך החדש של העיר. גגליאנו היה הבוס של המשפחה ולוקזי האנדר-בוס שלו.

צמד ה"טומים" הוביל את המשפחה לתקופה משגשגת ביותר כשהם מתרכזים בעסקים שפחות מושכים את תשומת לב רשויות החוק, כמו תעשיית הבגדים, בנייה, משאיות ואיגודי עובדים, אבל מה שבאמת הפך את המשפחה למצליחה מאוד מבחינה כלכלית היה השקט הפנימי שאיפיין אותה. שני ה"טומים" ישעו לשמור את אנשיהם מרוצים ולאף אחד לא היתה סיבה להתמרמר. כשכולם הרוויחו, אף אחד לא חיפש מלחמה.

בשנת 1953 גגליאנו מת, ולוקזי שהיה נאמן לבוס/חבר שלו מהיום הראשון תפס את ההנהגה והחליף את שם המשפחה לשמו שלו. אבל במהות לא שינה לוקזי דבר והמשיך את המסורת של המשפחה - מסורת שהפכה אותה למרות גודלה לאחת המשפחות המרוויחות ביותר בניו יורק. לוקזי פיתח את עסקי השליטה באיגודים המקצועיים ושלט למעשה בארגון נהגי המשאיות, בארגון עובדי נמל התעופה המרכזי של ניו יורק - איידלווילד (שבשנת 1963 הוסב שמו לשם הנשיא שאך נרצח - J.F.K), ובארגוני עובדים גדולים נוספים. הוא נודע גם כמי שרקם מערכת יחסים טובה מאוד עם פוליטיקאים ואנשי רשויות החוק אשר סייעו למשפחה לא פעם להיחלץ מבעיות כאלה ואחרות, והכל תוך שמירה על פרופיל נמוך - מה שהקנה לו הערצה של בוסים אחרים. לוקזי היה חבר במאפיה במשך 44 מבלי שספג אפילו הרשעה פלילית אחת.

לוקזי, שהיה בן בריתו של הבוס החזק בניו יורק של תקופתו, קרלו גמבינו, שיתף איתו פעולה בתחומים רבים, והוביל את המשפחה בעידן החזק ביותר שלה. בתו של לוקזי היתה נשואה לתומס גמבינו, בנו של קרלו גמבינו. בשנת 1966 החלה המועצה, בראשות גמבינו, לדאוג לחלקו של לוקזי, לאחר שאושפז בבית חולים למשך שנה. בשנת 1967 מת לוקזי (בגיל 68) בלידו ביץ' שלו בלונג איילנד, מהתקף לב, לאחר שהיה חולה זמן רב. את מקומו בראש המשפחה תפס קרמיין טרמונטי, גם הוא מקורב לקרלו גמבינו, שעמד בראש המשפחה עד שהורשע ונכנס לכלא בשנת 1974.

ימי של טרמונטי כבוס מאופיינים בעיקר בשליטה כמעט מלאה שהיתה הבוס החזק ביותר בניו יורק באותה תקופה. טרמונטי היה חייב לגמבינו את מינויו לבוס המשפחה לאחר מותו של לוקזי וכנראה נשאר נאמן וחייב לו. הוא שלט בחלק גדול מעסקי הסחיטה בהארלם וניהל את אחד ממשחקי ההימורים הבלתי חוקיים הגדולים ביותר של התקופה - "Harlem Game" - המשחק של הארלם.

בשנת 1971 הוא נשפט וזוכה בעקבות הונאת מניות בהיקף אדיר שכנראה הכניסה למשפחה מיליונים של דולרים, ובשנת 1973 החלה נגדו חקירה של משרד התובע המחוזי של ברוקלין.

חקירה זו הולידה בסופו של דבר כתב אישום חמור נגדו, בחשד כי מימן מבצע הברחת הרואין ענקי (מבצע "הקשר הצרפתי" במסגרתו הועברו בסוף שנות השישים ותחילת השבים מאות טון של הרואין מטורקיה, דרך צרפת לארה"ב) ובשנת 1974 הוא נידון ל-15 שנות מאסר. טרמונטי תמיד הכחיש את מעורבותו בפרשת הקשר הצרפתי ואמר: "אני אולי מאפיונר ואלי עשיתי דברים רעים בחיי, אבל אני לא סוחר סמים". פרשת הקשר הצרפתי הסתעפה לאחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות משטרת ניו יורק (NYPD): הסמים שנתפסו לאחר חשיפת הקשר הצרפתי - הירואין בשווי של בערך 70 מיליון דולר - אוחסנו בחדרי הראיות של משטרת ניו יורק, ותוך כמה שבועות שמו לב מספר שוטרים כי חרקים החלו לכרסם את חבילות ההירואין ולאכול בתאווה את תכולתן. כשבדקו השוטרים מה בדיוק מצא חן כל כך בעיני החרקים, התברר כי חבילות ה"הירואין" הכילו... קמח. הירואין בשווי 70 מיליון דולר מצא את עצמו ברחוב, כשאת מקומו במחסן הראיות של המשטרה תפסו עשרות קילוגרמים של קמח. עשרות שוטרים וקציני משטרה נחקרו במטרה לגלות מי ביצע את ההחלפה, ולאחר שנמצאו האשמים הם נידונו לשנות מאסר ארוכות.

את טרמונטי בראש המשפחה החליף אנתוני ("דאקס") קוראלו שהמשיך לדבוק במודל של טומי לוקזי לניהול המשפחה (למעט העיסוק בסחר בסמים שתמיד משך אש מכיוון רשויות החוק) והמשיך לשמור על מערכת היחסים המועילה עם קרלו גמבינו. גם הוא היה מעורב מאוד בתחום של שליטה באיגודים המקצועיים ועבד באופן צמוד עם ג'ימי הופה, נשיא האיגוד הבינ"ל של נהגי המשאיות שחוסל בסופו של דבר לאחר שאיים לפרסם את קשריו עם המאפיה (והונצח בסרט "הופה" בכיכובם של ג'ק ניקולסון ודני דה-ויטו).

קוראלו, שכונה ducks (מתחמק) בזכות הצלחתו להתחמק מכתב אישום במשך השנים, המשיך להוביל את המשפחה בהצלחה, עד שלא הצליח להתחמק יותר נכתב אישום ונכנס לכלא בשנת 1986. קוראלו, בניגוד לקודמו טרמונטי, לא התבייש בעיסוק בסחר בסמים - מה שבסופו של דבר הציב אותו על הכוונת של ה-F.B.I. בתחילת שנות ה-80 הצליחה הבולשת הפדראלית לשתול מכשיר האזנה במכוניתו של קוראלו, שם הוא נהג לערוך את כל פגישות העסקים שלו, והצליחה להקליט אותו מדבר באריכות על כל ענייני המשפחה. הוא הועמד לדין עם שאר הבוסים הגדולים במסגרת משפט מועצת המאפיה של 1986, הורשע ונשלח לכלא לשארית חייו. הוא מת בכלא בשנת 2000.

מי שנבחר ע"י קוראלו להחליפו כבוס המשפחה לאחר שנכנס לכלא היה ויטוריו (ויק) אמוסו. אמוסו לא היה המועמד הראשון לתפקיד שאותו היה אמור לקבל בן חסותו של קוראלו – הקאפו באדי לונגו. אלא שזמן קצר לפני העברת השרביט ללונגו, נעלם האיש במפתיע ולא נראה יותר מעולם. אמוסו שהיה שומר ראשו ונהגו של לונגו קיבל את המינוי, אך אז עדיין אף אחד לא עשה את החיבור.

לעומת התקופה הרגועה שהיתה מנת חלקה של משפחת לוקזי כמעט מיום הקמתה, תקופת שלטונו של ויק אמוסו נראתה כמו רכבת הרים. אמוסו והאנדר-בוס שלו אנתוני קאסו, ראשי צוות ברוקלין של משפחת לוקזי, הובילו את המשפחה לאחת התקופות האלימות בהסיטוריה של חמש המשפחות כשהשליטו משטר של טרור בתוך המשפחה ובכלל הקוזה נוסטרה של ניו יורק. שיטת הטרור שלהם דמתה במידה רבה לשיטה שבה נהג באותו הזמן בדיוק הפלג הקורליאונזי שהשתלט על המאפיה בסיציליה – חיסולים המוניים ללא אבחנה, חיסול קרובי משפחה, יצירת אוירת פחד וחוסר ודאות כאמצעי להגברת כוחם והשפעתם. בראייה היסטורית, שיטות הטרור של אמוסו וקאסו הביאו לצמצומה של משפחת לוקזי בכמעט מחצית לעומת גודלה לפני תקופתם.

כך לדוגמא, החליטו השניים מתישהו בתחילת שנות התשעים לדרוש מהצוות של המשפחה שפעל בניו ג'רזי דרישה מוגזמת של 50% אחוז מכל רווחיו. ראשי הצוות של ג'רזי, אנתוני אצ'טורו ומייקל טצ'טה סירבו כמובן לדרישה ובתגובה הורו אמוסו וקאסו על חיסול כל צוות ג'רזי. הצוות הוזמן ל"פגישת עסקים" בברוקלין שבה אמור היה להתבצע החיסול ההמוני, אלא שגם החברים מג'רזי לא נולדו אתמול ולמרות שאישרו שיגיעו לפגישה איש מהם לא הופיע ובמקום זה הם ירדן למחתרת עד יעבור זעמם של הבוסים מברוקלין.

לאחר שנים של ברית הדוקה בין משפחות לוקזי לגמבינו (ששיאה היה נישואי ילדי הבוסים קרלו גמבינו ותומס לוקזי), בתקופת אמוסו וקאסו הפכה משפחת לוקזי לבת ברית נאמנה של משפחת ג'נוביז בראשותו של וינסנט (צ'ין) ג'יגנטה ויריבה קשה של משפחת גמבינו בראשותו של ג'ון גוטי. האירוע המפורסם ביותר בהקשר זה היה ניסיון החיסול שניסו לארגן השניים לגוטי בחודש אפריל 1986, זמן קצר לאחר שהשתלט על משפחת גמבינו כשחיסל את הבוס הקודם של המשפחה פול קסטלנו ללא אישור מועצת המאפיה.

בזעמם על חיסול קסטלנו, החליטו ראשי המועצה – בניצוחם של וינסנט ג'יגנטה ואנתוני קוראלו – לחסל את ג'ון גוטי ואת החוזה על ראשו של הבוס החדש של הגמבינואים, הטיל קוראלו על אמוסו וקאסו, שהניחו מטען חבלה רב עוצמה במכוניתו של גוטי. אלא שלרוע מזלם של כל המעורבים (חוץ מגוטי) מטען החבלה התפוצץ כאשר רק נהגו של גוטי, פרנק דה צ'יקו, היה ברכב והוא נהרג. גוטי ניצל מהאירוע שהיה יריית הפתיחה לשנים של אלימות בין שלוש המשפחות.

בשנת 1990 נאלצו אמוסו והאנדר-בוס שלו, אנתוני קאסו, להיעלם כדי להתחמק מכתב אישום שאמור היה להיות מוגש נגדם על עבירות סחיטה בקשר לקרטל החלונות של הקוזה נוסטרה. קרטל החלונות פעל בניו יורק מסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים ובמסגרתו השתלטו משפחות לוקזי, ג'נוביז, גמבינו וקולומבו על כל עסקי החלפת החלונות בניו יורק וחילקו ביניהן את השליטה בשוק זה. הפעילות נוהלה על-ידי בכירי המשפחות – קאפואים כמו וינסנט מנג'אנו ממשפחת ג'נוביז, פיטר גוטי ממשפחת גמבינו, בנדטו אלוי ממשפחת קולומבו ואמוסו וקאסו ממשפחת לוקזי. במשפט קרטל החלונות שהתנהל בתחילת שנות התשעים הוכיחה התביעה כי קרטל החלונות הניב למאפיה כ-150 מיליון דולר בתקופת פעילותו.

ממקום מחבואם המשיכו השניים לנהל את המשפחה ביד קשה ("אגרוף ברזל" היה הכינוי שדבק באמוסו) וכל מי שנראה לשניים כאלמנט שמאיים על מעמדם או כוחם, יריב אמיתי או מדומה, או מודיע פוטנציאלי של ה-FBI – חוסל. באופן טבעי הפעולות של השניים רק גרמו לחברים במשפחה, שהחלו להבין שהשניים אינם פועלים באופן הגיוני, להפוך למודיעים כדי לנסות ולהיפטר מהבוסים הרצחניים או לפחות כדי להישאר בחיים.

כך לדוגמא הורה אמוסו על חיסולו של הקאפו פיטר (פיט השמן) צ'ידו אשר היה מעורב בעסקי קרטל החלונות ואמוסו חשש שיהפוך לעד מדינה. פיט השמן נורה 12 פעם אך שרד רק כדי לשמוע שאמוסו הוציא חוזה על חייהן של אשתו ושל אחותו – הפרה של אחד מחוקי המאפיה העתיקים ביותר (שוב – בדומה לקורליאונזים בסיציליה שהיו הראשונים לשבור את הקוד הזה). מיד לאחר מכן חתם צ'ידו על הסכם עד מדינה וסיפק ראיות להרשעתם של כל המעורבים בקרטל החלונות. קאפו נוסף שהפך לעד מדינה נגד אמוסו היה אנתוני אצ'טורו, מיודענו מניו ג'רזי.

לתפקיד האקטינג-בוס בהיעדרו, מינה אמוסו את אלפונס (ליטל אל) ד'ארקו. אלא שגם ד'ארקו לא היה חסין מפני משטר הטרור של אמוסו וקאסו. כאשר שמע אמוסו שפיט השמן ניצל מניסיון החיסול שלו, הוא חטף עצבים והורה על חיסולו של ד'ארקו שנכשל במשימתו לחסל את השמן. אמוסו האשים את ד'ארקו גם בכישלון חיסול הצוות של ניו ג'רזי וכן בניסיון חיסול כושל נוסף של ג'ון גוטי אשר לשמו הובא מומחה למטעני חבלה מפילדלפיה.

החיסול של האקטינג-בוס אמור היה להתבצע במלון במנהטן, אליו הוזמן ד'ארקו בחודש ספטמבר 1991 לפגישה עם קאפואים אחרים במשפחה. במהלך הפגישה הבחין ד'ארקו באחד מחיילי המשפחה (מצוות אחר) נכנס לשירותים במלון כשאקדח בחגורתו והבין שהוא בסכנת חיים. הוא נמלט החוצה וכשלא מצא את הנהג שלו בחוץ כבר לא היה לו ספק שהוא ניצל ברגע האחרון מניסיון חיסול. למחרת הלך ד'ארקו ל-FBI והודיע שהוא מוכן להפוך לעד מדינה כדי להבטיח את חייו ואת חיי בני משפחתו. אבל מחשש כי גם ב-FBI יש לאמוסו מודיעים, הוא לא הלך למשרד של הבולשת במנהטן, אלא בעיר אחרת בדרום מדינת ניו יורק. בזמנו היה ד'ארקו חבר המאפיה הבכיר ביותר ששבר את קוד השתיקה (אומרטה) והעיד נגד המאפיה, תואר מפוקפק שבו החזיק עד שנת 2004 אז הפך הבוס של משפחת בוננו ג'וזך מאסינו לבוס הקוזה נוסטרה הראשון ששבר את האומרטה והפל לעד מדינה.

עוד שמות שהיום ידוע שהיו ברשימת החיסולים של אמוסו וקאסו, אך ניסיון החיסול שלהם לא יצא לפועל בשל הלחץ הגדול של רשויות החוק על שני הנמלטים, היו סטיבן קריאה האנדר-בוס של המשפחה וג'ון ג'וניור גוטי, בנו של ג'ון גוטי שהיה במשך תקופה האקטינג-בוס של משפחת גמבינו בזמן שאביו כבר ישב בכלא.

המבצע המאומץ של רשויות החוק ללכוד את הבוסים הנמלטים של משפחת לוקזי נשא פרי באמצע שנת 1991, קצת יותר משנה לאחר שאמוסו וקאסו ירדו למחתרת. בחודש יולי 1999 נתפס אמוסו בעיר סקרנטון בפנסליבניה, סירב בכל תוקף לכל הצעה לשתף פעולה ולהעיד נגד חבריו, הועמד לדין ונשלח בשנת 1992 למאסר עולם. בכלא הוא שמע שמועות שקאסו בחוץ נותן טיפים ל-FBI במטרה להשתלט על המשפחה ואפילו שהוא היה זה שגילה לבולשת היכן הוא (אמוסו) התחבא. בתגובה הוא הדיח אותו מתפקיד האנדר-בוס ואף גירש אותו מהמשפחה. הנידוי שהטיל אמוסו על קאסו היקשה מאוד על האנדר-בוס הנמלט להמשיך ולהסתתר ובחודש ינואר 1993 הוא נתפס בניו ג'רזי. כשאין לו מה להפסיד יותר, הסכים קאסו לשתף פעולה עם רשויות החוק ובשנת 1994 החל להעיד נגד חבריו לשעבר ולחשוף את סודות המשפחה.

אחד הסיפורים המעניינים שסיפר קאסו היה על שני בלשי משטרה מוערכים ממשטרת ניו יורק, לואי אפוליטו וסטיבן קראקאפה, אשר עבדו עבורו ועבור משפחת לוקזי לאורך שנות השמונים ותחילת התשעים. השניים לא רק שסיפקו לקאסו באופן קבוע מידע משטרתי רגיש, אלא אף שימשו כרוצחים שכירים עבור המשפחה ובין השנים 1986-1990 ביצעו שמונה חיסולים בשליחותה. רק תמורת עבודתם בארבע שנים אלו הם קיבלו כ-400 אלף דולר. בעיקר השתמש קאסו בשני הבלשים המושחתים כדי לבצע חיסולים במסגרת מלחמתה של משפחת לוקזי נגד משפחת גמבינו וכדי לקבל מידע משטרתי על משפחת גמבינו. כך למשל עצרו השניים לבדיקה שגרתית את הקאפו של משפחת גמבינו אדוארד (אדי) לינו, בדיקה שגרתית שהסתיימה בחיסולו של לינו אשר נמצא כעבור מספר ימים בתא המטען של מכונית המרצדס שלו. בשנת 2006 הורשעו אפוליטו וקראקאפה בשמונה מעשי רצח שביצעו עבור משפחת לוקזי ונידונו למאסר עולם.

אלא שמלבד העדות בנוגע לשני הבלשים המושחתים, עדותו של קאסו היתה בלתי עקבית שלא לומר שקרית במקרים לא מעטים. כאשר התברר שקאסו מעוות את הסיפורים שלו. ממציא דברים ומסתיר אחרים, חזרה בה הפרקליטות מההסכם איתו והוא הועמד לדין בכל החומרה בגין העברות שיוחסו לו. בקיצור, גם הלשין וגם נידון בסופו של דבר ל-13 מאסרי עולם (455 שנה ללא אפשרות לשחרור על-תנאי) על חלקו בשורה ארוכה של מעשי רצח.

כאשר נכנס אמוסו לכלא הוא מינה את ג'וזף (ליטל ג'ו) דה פדה לאקטינג בוס של המשפחה והמשיך לשלוט בה מתוך הכלא. דה פדה היה מהמרוויחים הגדולים של המשפחה, בעיקר מסחיטה של עסקי הטכסטיל והאופנה הרווחיים של ניו יורק. דה פדה העביר את ניהול עסקי הסחיטה בענפי הבנייה והאיגודים המקצועיים לקאפו סטיבן (וונדר בוי) קראה וגם כאן הרוויחה המשפחה כסף גדול. אלא שבשנת 1998 הועמד דה פדה לדין בתשעה אישומים של סחיטה ולאחר שחתם על עסקת טיעון הוא קיבל חמש שנות מאסר.

אמוסו שזעם על הסכמתו של דה פדה לחתום על עסקת טיעון, הדיח אותו (גם כך הוא נכנס לכלא) ומינה את קראה לאקטינג-בוס החדש. כשהחל אמוסו לקבל דיווחים על רווחיו הגבוהים של קראה מעסקי הבנייה והאיגודים המקצועיים הוא הבין שג'ו דה פדה העלים ממנו הכנסות כאשר היה האקטינג-בוס והוא הוציא חוזה על ראשו. כאשר האחרון שמע על כך הוא החליט להפוך לעד מדינה ולהציל את חייו. בזכות עדותו של דה פדה הורשעו רבים מראשי המשפחה, בהם הקאפואים סטיבן קריאה, לואיס דיאדונה, דומיניק טרוצ'לו ואחרים וגם נגד פיטר גוטי, אחיו של ג'ון גוטי שלמשך תקופה שימש האקטינג-בוס של משפחת גמבינו. לאחר שהעיד נגד חברי לשעבר נכנס דה פדה לתוכנית להגנת עדים וחי עד מותו בשנת 2012 בזהות בדויה.

תקופתו של קראה כאקטינג-בוס לא נמשכה זמן רב. בחודש ספטמבר 2000 הוא הועמד לדין, לצד שבעה חברים בכירים נוספים במשפחה, על מספר עבירות סחיטה בקשר לעסקי הבנייה ואיגודים מקצועיים, ולאחר משפט ארוך נידון בשנת 2004 ל-34 חודשי מאסר. גם האקטינג-בוס שאחריו לא האריך ימים: היה זה הקונסיליירי לואיס (לו בייגלס) דאידונה שהספיק להחזיק בתפקיד זמן קצר עד שנידון ב-2004 למאסר עולם לאחר שהורשע בשורה ארוכה של עבירות שביצע בעשור הקודם (הרשעה שהושגה בזכות עדותם של שני האקטינג-בוסים לשעבר אלפונס ד'ארקו וג'ו דה פדה).

לאחר מאסרו של דיאדונה מינה אמוסו מועצה של שלושה שתנהל את המשפחה: אניילו (ניל) מיליורה (אז בן 71) הקאפו של מזרח הארלם שבעבר היה דווקא מיריביו של אמוסו במשפחה ואפילו בשנת 1992 היה קורבן לניסיון חיסול בעקבות חוזה שהוציא עליו אמוסו כחלק ממסע הטרור שניהל נגד בכירי משפחת לוקזי שאיימו על שלטונו, ג'וזף דינאפולי (אז בן 69) הקאפו הוותיק של צוות ברונקס של משפחת לוקזי ומתיו מדונה אשר רק בשנת 1998 (כשהיה בן 63) התקבל כחבר למשפחת לוקזי (לאחר שישב 20 שנה בכלא על עבירות סחר בסמים עבור משפחת לוקזי ובמשך כל התקופה סירב להעיד נגד חברי המשפחה שהיו קשורים לפרשה) וזמן קצר לאחר מכן קודם לדרגת קאפו.

בשנת 2007 נעצרו דינאפולי ומדונה, ביחד עם שלושים חברים נוספים במשפחה בעיקר מהצוות של ניו ג'רזי, בשל מעורבותם בניהול רשת של הימורים לא חוקיים, סחיטה והלבנת הון, בהיקף של 2.2 מיליארד דולר, שבסיסה היה בניו ג'רזי ובקוסטה ריקה. המעצר ההמוני, שהיה שיאו של מבצע שערך ה-FBI ונקרא  Operation Heatהביא לסופו של מיזם פשע שפעל במשך כ-15 חודשים וחשף גם שיתוף פעולה של משפחת לוקזי עם כנופיית הפשע המאורגן השחורה ה-Bloods שבמסגרתה שיתפו שני ארגוני הפשיעה פעולה כדי להכניס סמים ומכשירי טלפון לתוך בית הכלא של ניו ג'רזי בסיוע סוהרים ששיתפו עמם פעולה. בסופו של דבר השניים שוחררו לאחר שמשפטם נדחה.

כעבור שנתיים, בסוף שנת 2009 נפגעה המשפחה שוב משני כתבי אישום משמעותיים שהוגשו נגד חברים ומקושרים למשפחה. במסגרת האישום הראשון הועמדו לדין 29 מחברי המשפחה, ביניהם דינאפולי, מתיו מדונה והקאפו אנתוני קרוצ'ה, באשמת ניהול פעילות לא חוקית של הימורים, הלוואות בריבית, סחר נשק, שוד וסחיטה בסכום של כ-400 מיליון דולר. במסגרת האישום השני הועמדו לדין 12 מחברי המשפחה באשמת שוחד, בין היתר של שוטרים במשטרת ניו יורק אשר קיבלו כסף כדי לוודא שלא יאונה רע למועדון משחקי פוקר לא חוקי. גם הפעם הצליחו הבוסים לדחות את הקץ כאשר סירבו להודות במיוחס להם ומשפטם נדחה שוב.

למרות שלא נכנסו לכלא, מצבם המשפטי של שני חברי המועצה דינאפולי ומדונה לא איפשר להם להמשיך ולנהל את המשפחה והמועצה שהקים אמוסו התפרקה למעשה. סטיבן (ילד הפלא) קראה (אז בן 62) קיבל מחדש את תפקיד האקטינג-בוס של המשפחה. הוא שוחרר מהכלא שלוש שנים קודם לכן, אך תנאי שיחרורו אסרו עליו מפגש עם חברי המשפחה למשך שלוש שנים. עם סיומן של שלוש שנות התנאי שלו חזק קראה לעניינים והפך לאקטינג-בוס של המשפחה ולאנדר-בוס הרשמי תחת הבוס הכלוא אמוסו.   

רק בשנת 2015 הסכים מדונה להודות, במסגרת עסקת טיעון, בחלק מהאיושמים שיוחסו לו בכתבי האישום משנת 2007 ו-2009 ונידון לחמש שנות מאסר.

גם במהלך העשור האחרון המשיכו חברי משפחת לוקזי לככב במצעדי המעצרים הגדולים של ה-FBI ומשטרת ניו יורק. כך בינואר 2013 נעצרו חברים ומקושרים למשפחה, ביחד עם חברים ומקושרים למשפחות ג'נוביז וגמבינו, בחשד לניהול קרטל וסחיטה של עסקי פינוי פסולת בניו יורק וניו ג'רזי (בעיקר גביית דמי חסות מחברות איסוף אשפה כדי למנוע מהן סחיטה של מאפיונאים אחרים...).  

בחודש מאי 2017 הואשמו 19 מחברי משפחת לוקזי בשורה של עבירות פשיעה מאורגנת: סחיטה, תקיפה, הלבנת הון, הימורים לא חוקיים, סחר בסמים וסיגריות מוברחות ועוד עבירות מאז תחילת שנות האלפיים. בין הנאשמים היו ראשי המשפחה דינאפולי, מדונה וקראה אשר הואשם בקשירת קשר לביצוע רצח (הוראה לחסל מקור למשפחה שנחשד בהלשנה), עבירות פדרליות של הונאת דואר והונאת רשת ועבירות שחיתות בקשר לעבודות קבלנות בבית חולים בניו יורק.

בחודש מרץ 2018 נעצרו 10 חברים ומקושרים למשפחה בחשד לניהול רשת של הלוואות לא חוקיות לאחר חקירה ארוכה אשר על-פי התובע הכללי היתה חקירת ההלוואות הלא חוקיות הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. על-פי פרטי כתב האישום סחטה הרשת מעל 45 קורבנות אשר נאלצו לשלם ריבית של מעל 200% על הלוואות שלקחו מהמאפיה. במסגרת החקירה התברר שעל הדרך ניהלה הרשת גם מערך הימורים לא חוקיים שגילגל כמיליון וחצי דולר בשנה.

בחודש אפריל 2018 הוגש כתב אישום נגד שני חיילים במשפחה אשר הואשמו בסחיטה של רופא כדי שימכור להם מעל 230,000 גלולות של משכך הכאבים אוקסיקודון אשר נחשב היום לסם הנפוץ ביותר בארה"ב. בקיצור, המשפחה, אשר מעריכים כיום את גודלה בכ-100 חברים, ממשיכה להיות פעילה ביותר. נכון להיום נחשב ויק אמוסו (בן 84) עדיין לבוס הרשמי של משפחת לוקזי וסטיבן קריאה (בן 71) לאקטינג-בוס של המשפחה.

מבחינת ההיסטוריה של הקולנוע בכלל וסרטי המאפיה בפרט, אם הסרט "דוני ברסקו" הוא הסרט של משפחת בוננו, אזי הסרט "החבר'ה הטובים" ('Goodfellas') של מרטין סקורסזה מ-1990 הוא הסרט של משפחת לוקזי. כאשר הנרי היל היה ילד קטן הוא היה משקיף כל הזמן מחלון חדר השינה שלו על המאפיונרים של משפחת לוקזי, שישבו מול ביתו, וחלם יום אחד להפוך לאחד מהם. כבר בגיל צעיר הוא החל לשמש כשליח עבור חבר המשפחה פול ואריו ועבור הגנגסטר האירי ג'ימי ברק שכמובן לא היה חבר במאפיה אך היה מקושר היטב למשפחה. מאוחר יותר התחבר היל לטומי ד'סימונה, חייל של המשפחה אך לא חבר בה, שהיה ידוע באצבע הקלה שלו על ההדק ופעם גם ירה באדם רק כדי לנסות אקדח חדש.

בסרט "החבר'ה הטובים" מגלמים ג'ו פשי את דמותו של ד'סימונה, רוברט דה-נירו את ג'ימי ברק (בסרט שם הדמות שמגלם דה-נירו היא ג'ימי קונווי), ריי ליוטה את הנרי היל ופול סורבינו את פול ואריו (שנקרא בסרט פול סיסרו). לימים סיפר היל שהדמות המוטרפת של ד'סימונה כפי ששיחק אותה פשי בסרט, היא מאה אחוז המקור. היל סיים את קריירת הפשע שלו, לאחר שהיה שנים מקושר למשפחה (אם כי לא חבר בה כי אמו לא היתה איטלקיה), כמלשין לאחר שנתפס כשברשותו עשרות ק"ג של הרואין. לאחר ששיתף פעולה עם הרשויות והעיד נגד חבריו, הוכנס היל לתוכנית להגנת עדים של ה-F.B.I. בזכות עדותו נכנסו פול ואריו ורבים אחרים מחבריו לשעבר לכלא - מה שהיווה בזמנו מכה רצינית למשפחת לוקזי.

עדכון אחרון: נובמבר 2018