משפחת לוקזי (גגליאנו)

Gaetano_reina
tommy_gaglliano
circa 1952:  Headshot of mafia leader Thomas 'Three Finger Brown' Lucchese in a jacket and tie.  (Photo by New York Times Co./Getty Images)
Anthony_Corallo1
Victor_amuso1

ריינה

גגליאנו

לוקזי

קורלו

אמוסו

הוקמה: 1931

מקורות באיטליה: סיציליה

אזור הפעילות המקורי: מנהטן

הבוסים הגדולים: גאיטנו ריינה, גאיטנו גגליאנו, טומי לוקזי, קרמיין טרמונטי, אנטוניו קוראלו, ויטוריו אמוסו

שמות בולטים: ג'וזף פינזולו, ג'ו דה פדה, סטיבן קראה, אלפונס ד'ארקו, אנתוני קאסו, ג'וזף דינפולי, ניל מיליורה, מתיו מדונה, פול ואריו, הנרי היל, ג'ימי ברק, טומי ד'סימונה, לואיס דאידונה

משפחת לוקזי היא אחת מחמש המשפחות של ניו יורק, אך בניגוד למשפחות הוותיקות - משפחת ג'נוביז, משפחת גמבינו ומשפחת בוננו - ההיסטוריה של המשפחה הקטנה יחסית (מונה היום לפי ההערכות כ-150 חברים) קצרה יותר ומתחילה סביב מלחמת הקסטלמרים (1930-1931) ששינתה את עולם המאפיה בארה"ב.

גאיטנו ריינה היה הבוס הראשון של המשפחה שפעלה בעיקר ברובע ברונקס, תחת מלך המאפיה בשנות העשרים של המאה העשרים - ג'וזפה (הבוס) מסרייה. הארגון של ריינה עדיין לא נחשב אז ל"משפחה" ומעמדו היה קאפו תחת מסרייה, אך ריינה היה מנהיג פופולארי ואיש של כבוד בקרב אנשי המאפיה של התקופה.

ערב מלחמת הקסטלמרים שירת ריינה בנאמנות את הבוס שלו מסרייה, שהתכונן למלחמה נגד הפלג הקסטלמרי (יוצאי העיירה קסטלמר דל גולפו בסיציליה) בראשותו של סלווטורה מרנזנו ובשליחותו של הדון הסיציליאני ויטו קאסיו פרו, שביקשו להשתלט על פעילות משפחות המאפיה בארה"ב ולארגן אותן כגוף אחד לפי המודל הקוזה נוסטרה בסיציליה.

בשלב מסויים החליט כנראה ריינה להעביר את תמיכתו לצד של הקסטלמרים, מה שכמובן לא התקבל בעין יפה ע"י ג'ו הבוס. בפברואר 1930 נורה ריינה בזמן שעזב את בית פילגשו בשדרות שרידן ברונקס לאחר ארוחת ערב (לפי גרסה אחרת כשיצא מבית דודתו - מה שפחות הגיוני). מי שירה בו במכונת ירייה (לפי גרסה אחרת - רובה צייד) מטווח אפס היה מחסל של משפחת מסרייה בשם ויטו ג'נוביז שפעל תחת קאפו אחר של מסרייה - צ'רלי לוצ'יאנו שהיה האיש שאירגן את החיסול. הרצח של ריינה נחשב לאחד משיאי מלחמת הקסטלמרים.

לאחר שנפטר מריינה, החליט ג'ו הבוס להציב בראש הצוות של הארגון שלו ברובע ברונקס את חברו ג'וזף פינזולו - דווקא אחד הגנגסטרים השנואים במשפחה של ריינה - ובכך לדלג על שני סגניו של ריינה, גאיטנו (טומי) גגליאנו וגאיטנו (טומי) לוקזי. זה לקח בדיוק שבעה חודשים עד שפינזולו חוסל, ככל הנראה בידי הבוס לעתיד לוקזי. פינזולו נורה למוות במשרד אותו חלק עם לוקזי בברודווי, אך המשטרה מצאה את גופתו במשרדי חברה לייבוא פירות יבשים כשבגופו שני כדורים: אחד בחזה ואחד בצוואר.

אבל החלטתו של מסרייה לדלג על שני הקפואים של ריינה היתה טעות אסטרטגית של הבוס. הצעד הזה דחף את שני הסגנים לחצות את הקווים ולעבור לשתף פעולה תחילה עם מרנזנו ולאחר מכן עם הכוח העולה של המאפיה - צ'רלי לוצ'יאנו, אשר הסתייע בשניים כדי לחסל בסופו של דבר גם את מסרייה וגם את מרנזנו ולהשתלט על המאפיה בניו יורק. בתמורה לנאמנותם של גגליאנו ולוקזי, בסדר החדש שהתחיל לערוך מרנזנו והמשיך לוצ'יאנו - לאחר המלחמה - הם זכו לייסד משפחה חדשה משלהם: משפחת גגליאנו, והשתתפו בהקמת מועצת המאפיה שייסד לוצ'יאנו - המלך החדש של העיר. גגליאנו היה הבוס של המשפחה ולוקזי האנדר-בוס שלו.

צמד ה"טומים" הוביל את המשפחה לתקופה משגשגת ביותר כשהם מתרכזים בעסקים שפחות מושכים את תשומת לב רשויות החוק, כמו תעשיית הבגדים, בנייה, משאיות ואיגודי עובדים, אבל מה שבאמת הפך את המשפחה למצליחה מאוד מבחינה כלכלית היה השקט הפנימי שאיפיין אותה. שני ה"טומים" ישעו לשמור את אנשיהם מרוצים ולאף אחד לא היתה סיבה להתמרמר. כשכולם הרוויחו, אף אחד לא חיפש מלחמה.

בשנת 1953 גגליאנו מת, ולוקזי שהיה נאמן לבוס/חבר שלו מהיום הראשון תפס את ההנהגה והחליף את שם המשפחה לשמו שלו. אבל במהות לא שינה לוקזי דבר והמשיך את המסורת של המשפחה - מסורת שהפכה אותה למרות גודלה לאחת המשפחות המרוויחות ביותר בניו יורק. לוקזי פיתח את עסקי השליטה באיגודים המקצועיים ושלט למעשה בארגון נהגי המשאיות, בארגון עובדי נמל התעופה המרכזי של ניו יורק - איידלווילד (שבשנת 1963 הוסב שמו לשם הנשיא שאך נרצח - J.F.K), ובארגוני עובדים גדולים נוספים. הוא נודע גם כמי שרקם מערכת יחסים טובה מאוד עם פוליטיקאים ואנשי רשויות החוק אשר סייעו למשפחה לא פעם להיחלץ מבעיות כאלה ואחרות, והכל תוך שמירה על פרופיל נמוך - מה שהקנה לו הערצה של בוסים אחרים. לוקזי היה חבר במאפיה במשך 44 מבלי שספג אפילו הרשעה פלילית אחת.

לוקזי, שהיה בן בריתו של הבוס החזק בניו יורק של תקופתו, קרלו גמבינו, שיתף איתו פעולה בתחומים רבים, והוביל את המשפחה בעידן החזק ביותר שלה. בתו של לוקזי היתה נשואה לתומס גמבינו, בנו של קרלו גמבינו. בשנת 1966 החלה המועצה, בראשות גמבינו, לדאוג לחלקו של לוקזי, לאחר שאושפז בבית חולים למשך שנה. בשנת 1967 מת לוקזי (בגיל 68) בלידו ביץ' שלו בלונג איילנד, מהתקף לב, לאחר שהיה חולה זמן רב. את מקומו בראש המשפחה תפס קרמיין טרמונטי, גם הוא מקורב לקרלו גמבינו, שעמד בראש המשפחה עד שהורשע ונכנס לכלא בשנת 1974.

ימי של טרמונטי כבוס מאופיינים בעיקר בשליטה כמעט מלאה שהיתה הבוס החזק ביותר בניו יורק באותה תקופה. טרמונטי היה חייב לגמבינו את מינויו לבוס המשפחה לאחר מותו של לוקזי וכנראה נשאר נאמן וחייב לו. הוא שלט בחלק גדול מעסקי הסחיטה בהארלם וניהל את אחד ממשחקי ההימורים הבלתי חוקיים הגדולים ביותר של התקופה - "Harlem Game" - המשחק של הארלם.

בשנת 1971 הוא נשפט וזוכה בעקבות הונאת מניות בהיקף אדיר שכנראה הכניסה למשפחה מיליונים של דולרים, ובשנת 1973 החלה נגדו חקירה של משרד התובע המחוזי של ברוקלין.

חקירה זו הולידה בסופו של דבר כתב אישום חמור נגדו, בחשד כי מימן מבצע הברחת הרואין ענקי (מבצע "הקשר הצרפתי" במסגרתו הועברו בסוף שנות השישים ותחילת השבים מאות טון של הרואין מטורקיה, דרך צרפת לארה"ב) ובשנת 1974 הוא נידון ל-15 שנות מאסר. טרמונטי תמיד הכחיש את מעורבותו בפרשת הקשר הצרפתי ואמר: "אני אולי מאפיונר ואלי עשיתי דברים רעים בחיי, אבל אני לא סוחר סמים". פרשת הקשר הצרפתי הסתעפה לאחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות משטרת ניו יורק (NYPD): הסמים שנתפסו לאחר חשיפת הקשר הצרפתי - הירואין בשווי של בערך 70 מיליון דולר - אוחסנו בחדרי הראיות של משטרת ניו יורק, ותוך כמה שבועות שמו לב מספר שוטרים כי חרקים החלו לכרסם את חבילות ההירואין ולאכול בתאווה את תכולתן. כשבדקו השוטרים מה בדיוק מצא חן כל כך בעיני החרקים, התברר כי חבילות ה"הירואין" הכילו... קמח. הירואין בשווי 70 מיליון דולר מצא את עצמו ברחוב, כשאת מקומו במחסן הראיות של המשטרה תפסו עשרות קילוגרמים של קמח. עשרות שוטרים וקציני משטרה נחקרו במטרה לגלות מי ביצע את ההחלפה, ולאחר שנמצאו האשמים הם נידונו לשנות מאסר ארוכות.

את טרמונטי בראש המשפחה החליף אנתוני ("דאקס") קוראלו שהמשיך לדבוק במודל של טומי לוקזי לניהול המשפחה (למעט העיסוק בסחר בסמים שתמיד משך אש מכיוון רשויות החוק) והמשיך לשמור על מערכת היחסים המועילה עם קרלו גמבינו. גם הוא היה מעורב מאוד בתחום של שליטה באיגודים המקצועיים ועבד באופן צמוד עם ג'ימי הופה, נשיא האיגוד הבינ"ל של נהגי המשאיות שחוסל בסופו של דבר לאחר שאיים לפרסם את קשריו עם המאפיה (והונצח בסרט "הופה" בכיכובם של ג'ק ניקולסון ודני דה-ויטו).

קוראלו, שכונה ducks (מתחמק) בזכות הצלחתו להתחמק מכתב אישום במשך השנים, המשיך להוביל את המשפחה בהצלחה, עד שלא הצליח להתחמק יותר נכתב אישום ונכנס לכלא בשנת 1986. קוראלו, בניגוד לקודמו טרמונטי, לא התבייש בעיסוק בסחר בסמים - מה שבסופו של דבר הציב אותו על הכוונת של ה-F.B.I. בתחילת שנות ה-80 הצליחה הבולשת הפדראלית לשתול מכשיר האזנה במכוניתו של קוראלו, שם הוא נהג לערוך את כל פגישות העסקים שלו, והצליחה להקליט אותו מדבר באריכות על כל ענייני המשפחה. משפט על עבירות חוקי הפשע המאורגן (RICO) שנערך לו בשנת 1986 שלח אותו לכלא לשארית חייו. הוא מת בכלא בשנת 2000.

מי שנבחר ע"י קוראלו להחליפו כבוס המשפחה היה ויטוריו ("ויק") אמוסו, שהיה שומר הראש והנהג הצמוד של באדי לונגו. באדי לונגו היה בן חסותו של קוראלו ומי שנראה היה כעומד לרשת את הבוס בראש המשפחה, אך באופן מפתיע לונגו נעלם יום אחד וקוראלו החליט להעביר את השליטה במשפחה לידיו של אמוסו.

לעומת התקופה הרגועה שהיתה מנת חלקה של משפחת לוקזי כמעט מיום הקמתה, תקופת שלטונו של ויק אמוסו נראתה כמו רכבת הרים. בשנת 1990 נאלצו אמוסו והאנדר-בוס שלו, אנתוני קאסו, להיעלם כדי להתחמק מכתב אישום שאמור היה להיות מוגש נגדם על עבירות של סחיטה. ממקום מחבואם ניהלו השניים את המשפחה ביד קשה ובזרוע נטויה, או נכון יותר ב"אגרוף ברזל" - הכינוי שדבק באמוסו. כל מי שנראה לשניים כאלמנט שמאיים על מעמדם או כוחם - חוסל, כולל את כל הצוות של משפחת לוקזי בניו ג'רזי. בחודש אפריל 2006 התברר ששני בלשי משטרה מוערכים ממשטרת ניו יורק עבדו גם כרוצחים שכירים ומודיעים עבור האנדר-בוס אנתוני קאסו. השניים, לואי אפוליטו וסטיבן קראקאפה ביצעו שמונה חיסולים עבור משפחת לוקזי בין השנים 1986-1990 וחוץ מזה גם סיפקו למשפחה מידע מתוך המשטרה באופן קבוע. במשך אותה תקופה קיבלו השניים כ-400 אלף דולר מקאסו על המידע ועל העבודה שביצעו.

אבל אגרוף הברזל של אמוסו הביא בדיוק לתוצאה ההפוכה מזו שלה הוא התכוון. כדי להציל את חייהם, הפכו רבים מבני המשפחה למודיעים של הבולשת, ביודעם כי אחרת גורלם יהיה כגורל העשרות שחוסלו. רשימת החיסול של אמוסו הגיעה אפילו עד לאלפונס ("ליטל אל") ד'ארקו שהיה האקטינג-בוס בזמן שאמוסו היה מבוקש. כשנודע לד'ארקו שגם הוא על הכוונת של אמוסו לא היתה לו הרבה ברירה אלא לשתף פעולה עם הרשויות, כדי לשמור על חייו ועל חיי משפחתו.

בחודש יולי 1991 תפסו סוכני הבולשת את אמוסו בפנסילבניה, ושנתיים לאחר מכן נתפס גם קאסו בניו-ג'רזי. בניגוד לאמוסו שלא נכנע למאמצי ה-F.B.I לשתף פעולה, קאסו דווקא לא ביזבז הרבה זמן לפני שהתחיל לזמר. לרוע מזלו של קאסו עדותו היתה כל-כך בלתי עקבית ולא מועילה, עד שהפרקליטות חזרה בה מההסכם איתו והוא הועמד לדין בכל החומרה בגין העברות שיוחסו לו. בקיצור, גם הלשין וגם לא הרוויח מזה כלום.

לאחר שד'ארקו נמלט מציפורניו של אמוסו ישר לזרועות ה-F.B.I מי שנבחר להחליף אותו כאקטינג-בוס של המשפחה היה ג'וזף ("ליטל ג'ו") דה פדה, אך מי שעדיין המשיך למשוך בחוטים שהניעו את משפחת לוקזי היה ויק אמוסו מאחורי הסורגים. לאחר שאמוסו חשד שגם דה פדה גונב כסף מהמשפחה (מה שכנראה היה נכון) הוא החליט לחסל גם את האקטינג-בוס החדש, אך לדה פדה נודע על כוונתו של הבוס וגם הוא בחר להציל את עצמו ע"י הפיכה לעד מדינה. סטיבן ("וונדר בוי") קראה היה האיש הבא שעמד (מחוץ לכלא) בראש המשפחה, אך הוא הספיק לעשות זאת לזמן קצר ביותר עד שהורשע בעבירות של סחיטה. גם האקטינג-בוס שאחריו לא האריך ימים: היה זה לואיס דאידונה שנידון ב-2004 למאסר עולם על רצח (הרשעה שהושגה בזכות עדותו של אלפונס ד'ארקו).

באופן רשמי ויק אמוסו עדיין שולט במשפחת לוקזי, אם כי לא ברור כמה שליטתו מתוך הכלא, כשהוא כבר כבן 75 ומרצה מאסר עולם, היא שליטה אפקטיבית. בשטח ניהלו את המשפחה בשנים האחרונות שלושה: ג'וזף דינפולי, אניילו (ניל) מיליורה ומתיו מדונה. שלושתם קפואים וותיקים ביותר של המשפחה והם מנהלים אותה ביחד, כאשר למיליורה - עם וותק של שלושים שנה בצמרת המשפחה והערכה רבה ברחוב – היתה כנראה המילה האחרונה.

בשנת 2006 השתחרר סטיבן קראה מהכלא לאחר שסיים לרצות עונש של ארבע שנות מאסר. הוא נחשב למי שמסוגל להוביל את המשפחה, אך בשל תנאי השחרור שלו הוא התרכז בעיקר בעסקי הבנייה שלו והעדיף שלא להיראות (בפומבי לפחות) בצוותא עם בני המשפחה. למרות זאת קראה נחשב לאקטינג-בוס הנוכחי של המשפחה.

מבחינת ההיסטוריה של הקולנוע בכלל וסרטי המאפיה בפרט, אם הסרט "דוני ברסקו" הוא הסרט של משפחת בוננו, אזי הסרט "החבר'ה הטובים" ('Goodfellas') של מרטין סקורסזה מ-1990 הוא הסרט של משפחת לוקזי. כאשר הנרי היל היה ילד קטן הוא היה משקיף כל הזמן מחלון חדר השינה שלו על המאפיונרים של משפחת לוקזי, שישבו מול ביתו, וחלם יום אחד להפוך לאחד מהם. כבר בגיל צעיר הוא החל לשמש כשליח עבור חבר המשפחה פול ואריו ועבור הגנגסטר האירי ג'ימי ברק שכמובן לא היה חבר במאפיה אך היה מקושר היטב למשפחה. מאוחר יותר התחבר היל לטומי ד'סימונה, חייל של המשפחה אך לא חבר בה, שהיה ידוע באצבע הקלה שלו על ההדק ופעם גם ירה באדם רק כדי לנסות אקדח חדש. בסרט "החבר'ה הטובים" מגלמים ג'ו פשי את דמותו של ד'סימונה, רוברט דה-נירו את ג'ימי ברק (בסרט שם הדמות שמגלם דה-נירו היא ג'ימי קונווי), ריי ליוטה את הנרי היל ופול סורבינו את פול ואריו (שנקרא בסרט פול סיסרו). לימים סיפר היל שהדמות המוטרפת של ד'סימונה כפי ששיחק אותה פשי בסרט, היא מאה אחוז המקור. היל סיים את קריירת הפשע שלו, לאחר שהיה שנים מקושר למשפחה (אם כי לא חבר בה כי אמו לא היתה איטלקיה), כמלשין לאחר שנתפס כשברשותו עשרות ק"ג של הרואין. לאחר ששיתף פעולה עם הרשויות והעיד נגד חבריו, הוכנס היל לתוכנית להגנת עדים של ה-F.B.I. בזכות עדותו נכנסו פול ואריו ורבים אחרים מחבריו לשעבר לכלא - מה שהיווה בזמנו מכה רצינית למשפחת לוקזי