סלווטורה מרנזנו

סלווטורה מרנזנו היה בוס כל הבוסים למשך תקופה קצרה מאוד (חצי שנה) בשנת 1931 ושלט על כל פעילות המאפיה בארה"ב. הוא היה בן למשפחה סיציליאנית מכובדת (כילד הוא רצה להיות כומר והוא אף החל בלימודים לכך) שהיתה קשורה למאפיה של קסטלמר דה גולפו, וכבר מגיל צעיר התבלט מרנזאנו כצעיר כריזמטי וסמכותי ואנשים נשמעו לו. כמאפיונר צעיר מהר מאוד הכפופים לו, גם מבוגרים ממנו, כיבדו אותו. היתה לו משיכה מיוחדת ליוליוס קיסר ולאימפריה הרומית והוא כנראה היה בוס המאפיה היחיד באמריקה שהיה בוגר אוניברסיטה.

מרנזנו נולד בעיירה הסיציליאנית קסטלמר דל גולפו, שהיתה בסיס של משפחת מאפיה ותיקה וחזקה באי, בשנת 1886. בקסטלמר דל גולפו הוא שימש כסוג של מפקד-לוחם במאפיה המקומית, זכה לכבוד רב ונחשב לאחד שיגיע רחוק. בשנת 1927, (לפי חלק מהמקורות 1925) כשהוא כבר סוג של אגדת מאפיה במולדתו וגם בארה"ב, הגיע מרנזנו לניו יורק במטרה אחת ברורה: להשתלט על כל משפחות המאפיה בארה"ב. הוא נשלח לאמריקה ע"י דון ויטו קאשו פרו שהיה הבוס החזק ביותר בסיצילה באותה תקופה ושהתכוון להרחיב את עסקיו אל מעבר לים לארץ החדשה ואולי אף לעבור אליה בעצמו - תכנית שנקטעה עם מעצרו בשנת 1926 ע"י הפשיסטים שהכריזו מלחמת חורמה במאפיה.

באופן טבעי נחת מרנזנו בברוקלין (שם כבר התמקמו רבים מיוצאי קסטלמר דל גולפו - ובראשם סטפנו מגדינו וגספר מילאזו שהקימו משפחת פשע מקומית ובינתיים נאלצו לעזוב את העיר) והצטרף למשפחה שבראשה עמד אז קולה צ'ירו החלש. לא מן הנמנע כי הגעתם של ג'וזף בוננו וג'וזף פרופצ'י (שניהם גם כן בכירים במאפיה הסיציליאנית) לניו יורק, זמן לא רב לפני הגעתו של מרנזנו לעיר, נועדה להכין לו את הקרקע ולסלול לו את הדרך.

ניו יורק שאליה הגיע מרנזנו ב-1927, היתה גן עדן לכנופיות לנוכח חוק היובש שהיה בתוקף כבר 7 שנים וסופו לא נראה באופק, מה שסיפק לכנופיות מקור תעסוקה בלתי נדלה. מקור תעסוקה נוסף היה הברחת סיציליאנים נוספים, חלקם פושעים מוכרים בבית, לארה"ב. כנופיות רבות על בסיס אתני שונה (יהודים, אירים) הסתובבו בעיקר במנהטן, ברוקלין ובברונקס ונלחמו ביניהן. מרנזנו זכה מהר מאוד לתמיכת מנהיגי מאפיה שונים בעיר (בעיקר בברוקלין) ומחוצה לה, משפחות שהיו נאמנות לבוס כל הבוסים הקודם סלווטורה ד'אקווילה ועכשיו סבלו מהתערבות הבוס החדש ג'ו מסריה בענייניהן (למשל וינסנט מנג'אנו), ובעיקר זכה מרנזנו לתמיכה מהקסטלמרים שהתמקמו כבר בארה"ב, דוגמת מגדינו שהקים משפחת מאפיה בבפאלו ושלח למרנזנו 5000 דולר מדי שבוע, וג'ו איילו משיקגו.

אבל המשימה שעמדה בפניו של מרנזנו לא היתה פשוטה בכלל. בראש המאפיה הסיציליאנית בארה"ב עמד אז הבוס הכל יכול ג'ו (הבוס) מסריה ששלט בכל משפחות הפשע החזקות בעיר ובארה"ב ביחד עם בן בריתו משיקגו אלפונס (ביג אל) קפונה. מסריה היה מאפיונר אולד סקול (מוסטש פיט) יליד פלרמו שזכה במעמדו לאחר מלחמה ארוכה והוא לא התכוון לוותר על מעמדו לטובת הגיבור החדש שהגיע מהארץ הישנה. זה היה הרקע למלחמת הקסטלמרים שפרצה בין נאמני מסריה לנאמני מרנזנו בשנת 1930 ושינתה את פני המאפיה הסיציליאנית בארה"ב.

מרנזנו החל בהתגרות כאשר חטף משאיות מלאות באלכוהול שהבריחו אנשיו של מסריה מקנדה. הבוס הזועם פתח בסדרת חיסולים של ראשי המחנה הקסטלמרי. ערימת הגופות ברחובות ניו יורק הלכה ותפחה, אך בסופה של המלחמה ההפכפכה - לאחר חיסול מרבית מראשי מחנהו ובראשם אלפרד מינאו, סטיב פרג'ינו וג'וזפה מורלו, בגידתם של אחרים  (ובראשם צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, גאיטנו ריינה וגאיטנו גגליאנו) שהבינו לאן נושבת הרוח או סתם מאסו בהפסדים הכבדים שגבתה מהם המלחמה ובסופו של דבר לאחר חיסולו של מסריה - יצא מרנזנו מהמלחמה כשידו על העליונה.

זמן קצר לפני שחוסל עוד ניסה מסריה להגיע להסכם שלום עם מרנזנו. הוא שיגר אליו את ניקולה ג'נטילה, שהיה ידוע כמתווך הוגן ומשכין שלום מקצועי, עם הצעה לגמור את המלחמה באופן שיהיה מוסכם על שניהם כדי לחסוך חיי אדם וכסף רב - שני משאבים ששני הצדדים איבדו רבים מהם במלחמה. מאוחר יותר תיאר ג'נטילה את המעמד. הוא סיפר שכשכנס לחדרו של מרנזנו הקיפו אותו מספר מאפיונרים חמושים ואת מרנזנו הוא תיאר כסוג של לוחם גרילה מכסיקני עם שני אקדחים ענקים תחובים בחגורתו.

מרנזנו סירב לשאת ולתת עם מסריה משום שהבין שהמלחמה כנראה כבר הוכרעה. להחלטתו זו תרמה בעיקר העובדה שהקאפו הבכיר של מסריה, צ'רלי לוצ'יאנו, החליט שהמלחמה כבר עלתה לו יותר מדי (גם מבחינה כלכלית אך בעיקר לאחר שניצל מנסיון חיסול עליו הורה מסריה) והחליט לחבור לצד המנצח ולבגוד בבוס הקודם שניסה לרצוח אותו. כשנפגש לוצ'יאנו עם מסריה, כדי להוכיח לבוס המנצח את אמינותו ורצינותו, הבטיח לוצ'יאנו למרנזנו את ראשו של מסריה. ואכן, באפריל 1931 חיסלו אנשיו של לוצ'יאנו את מסריה במסעדה בקוני איילנד לאחר פגישה בין השניים (לוצ'יאנו קם רגע לשירותים לאחר שביקש שאת רשותו של מסרייה...). מלחמת הקסטלמרים הסתיימה בנצחונו של מרנזנו.

מספר ימים לאחר חיסולו של מסריה כינס מרנזנו את ראשי מחנהו כדי לחגוג את הניצחון במלחמה ובעיקר כדי לחלק את השלל והסדיר את שילטונו. במעמד זה הגדיר מרנזנו את חמש המשפחות של ניו יורק וראשיהן (אף כי באופן מעשי הן כבר היו קיימות בדרך זו או אחרת וראשיהן היו מוכרים). לצ'רלי לוצ'יאנו העניק מרנזנו את השליטה על הארגון של מסריה (לשעבר מורלו-טרנובה - לעתיד משפחת ג'נוביז).

לגאיטנו גגליאנו העניק מרנזנו (גם באופן רשמי - כי הוא כבר היה באופן מעשי) את השליטה על  משפחת ריינה/פינזולו (לעתיד משפחת לוקזי). ג'וזפה פרופצ'י, שעמד בראש משפחת פרופצ'י ושמר על נייטרליות בזמן המלחמה, זכה גם הוא למעמד רשמי כבוס של משפחה (לעתיד - משפחת קולומבו), ופרנק צ'ליזי קיבל באופן רשמי את השליטה על משפחת ד'אקווילה בעלת השורשים הנפוליטנים (לעתיד משפחת גמבינו). לצד ארבעת הבוסים, מינה מרנזנו את עצמו לבוס של משפחת מגדינו לשעבר (לעתיד משפחת בוננו) - המשפחה הקסטלמרית -  שהיתה עכשיו המשפחה החזקה באמריקה. אבל יותר חשוב מזה - מינה מרנזנו את עצמו לבוס כל הבוסים של המאפיה הסיציליאנית בארה"ב.

מספר שבועות לאחר מכן כינס מרנזנו כינוס נוסף, הפעם של ראשי המאפיה מכל המדינה - הפעם בשיקגו, שם קיבל מרנזנו סכומי כסף גדולים במזומן מראשי כל המשפחות כתשורה לבוס כל הבוסים החדש של המאפיה האמריקאית. אך למרות שהוא היה כעת הבוס הבכיר ביותר בארה"ב ושכל ראשי המשפחות היו נתונים למרותו, חש מרנזנו באיום שנשב לכיוונו מצידו של צ'רלי לוצ'יאנו האמביציוזי ובני בריתו. ללוצ'יאנו היה קשר טוב עם הכנופיות של היהודים ועם גורמים נוספים מחוץ למאפיה הסיציליאנית, שאיתם הוא רצה לעשות עסקים, למורת רוחו של הבוס מרנזנו.

כדי להבטיח את עתיד מעמדו כבוס כל הבוסים ולחסל את מי שהוא ראה כאיום המרכזי על שלטונו, זמם מרנזנו לחסל שניים: צ'רלי לוצ'יאנו והמלך של שיקגו אלפונס קפונה. מרנזנו שכר את שירותיו של המחסל האירי הידוע לשמצה וינסנט (מד דוג) קול לחסל את לוצ'יאנו. אבל לוצ'יאנו המרושת שמע על כוונתו של מרנזנו והחליט לפעול קודם. בספטמבר 1931, שישה חודשים בלבד לאחר רצח מסריה וסיום מלחמת הקסטלמרים, שלחו לוצ'יאנו ויד ימינו מאייר לנסקי ארבעה מתנקשים למשרדו של מרנזנו בקומה התשיעית של בניין הלמסלי.

הארבעה (בהם בו ויינברג וסמואל "רד" לוין) שהיו מחופשים לשוטרים הגיעו למשרדו של מרנזנו ופרקו מנשקם את השומרים החמושים שהוצבו במקום. משום שהם לא הכירו את מרנזנו ולא ידעו איך הוא נראה, נשלח לפניהם טומי לוקזי למשרדו של מרנזנו ובזמן שהארבעה נכנסו, סימן להם לוקזי מי הוא המטרה שלהם. לאחר שקיבלו את הסימן מלוקזי הסתערו הארבעה על מרנזנו בירי ובדסירות. עדויות מאוחרות מספרות שמרנזנו נלחם בארבעת מחסליו כמו חיה רעה. וינסנט קול שהיה בדרך לפגוש את מרנזנו כדי לדון בפרטי חיסולו של לוצ'יאנו שמע את הסירנות של המשטרה וברח מהאיזור. הוא לא ממש התאבל על אובדן העבודה, משום שאת רוב הכסף תמורת חיסולו של לוצ'יאנו (החיסול שלא קרה) הוא כבר קיבל.

גופתו של מרנזנו במשרדו במנהטן

עם חיסול מרנזנו, ביטל לוצ'יאנו את תפקיד בוס כל הבוסים -capo di tutti capi בארה"ב. מה שנשאר מהאימפריה של מרנזנו, לאחר חיסולו, הועבר לשליטתו של ג'וזף בוננו והמשפחה הקסטלמרית קיבלה את שמו. לימים כתב בוננו בספרו כי הוא לא ידע על התוכנית לחסל את מרנזנו עד לאחר המעשה. לוצ'יאנו תפס את מקומו של מרנזנו כראש המאפיה באמריקה, אך עשה זאת באמצעות מועצת המאפיה.