משפחת גמבינו

הבוס הראשון של משפחת גמבינו היה סלווטורה (טוטו) ד'אקווילה. יליד פלרמו בירת סיציליה, שצמח והתבסס בתחילת המאה העשרים, במשפחה שהוקמה בתחילת המאה ה-20 בברוקלין על בסיס המשפחה של אנשי הקמורה הנפוליטנית פלגרינו מוראנו ואנריקו אלפאנו, שהובסה במה שזכה לכינוי מלחמת המאפיה-קאמורה של 1914.

בשנת 1909 עם כליאתו של פיטר מורלו (ראש משפחת מורלו-טרנובה ובוס כל הבוסים הקודם), לאחר שהורשע בעבירות של זיוף, בחרו ראשי המאפיה בארה"ב (אז עוד לא היתה קיימת מועצת המאפיה) בד'אקווילה למלא את תפקיד בוס כל הבוסים. למעשה לא בדיוק ראשי המאפיה בחרו בו, אלא יותר ד'אקווילה בעצמו הכריז על עצמו כבוס כל הבוסים, אך לא היה ממש מי שיתנגד לו אז.

בין השנים 1910-1920 שלט ד'אקווילה ללא עוררין במאפיה הסיציליאנית בניו יורק, אלא שבתחילת שנות העשרים של המאה העשרים קם כוח חדש שאיים על מעמדו ובסופו של דבר גם חיסל אותו. זה היה ג'וזפה (הבוס) מסרייה, קאפו במשפחת מורלו-טרנובה, שביחד עם סירו טרנובה החזיר את ההגמוניה בעולם התחתון האיטלקי בניו יורק ממשפחת ד'אקווילה למשפחה ממזרח הארלם. לאחר שחיסל מסרייה את ד'אקווילה בשנת 1928, הציב הבוס החדש של העיר את נאמנו אלפרד מינאו (אלפרדו מנפרדי) בראש משפחת ד'אקווילה היריבה שהפכה לבת ברית.

מינאו היה בן ברית נאמן למסרייה בתחילת מלחמת הקסטלמרים, בה נלחם מסרייה נגד הפלג הקסטלמרי המאפיה הסיציליאנית, בראשות סלווטורה מרנזנו, ג'וזף בוננו וסטפנו מגדינו, שביקש לכבוש את העיר מידיו של מסרייה. אבל בשנת 1930 חוסל מינאו ע"י אקדוחנים של מרנזנו והוחלף ע"י פרנק צ'ליזי (דון צ'יצ'י) שזיהה לאן נושבות רוחות המלחמה, הפך לבן בריתו של מרנזנו והצטרף לברית הקסטלמרית ולצד הקסטלמרי במלחמה.

מלחמת הקסטלמרים הסתיימה באפריל 1931 עם חיסולו של מסרייה. חודש לאחר מכן כינס המנצח הגדול מרנזנו את כל הבוסים של כל המשפחות בניו יורק כדי למסד את חמש המשפחות של ניו יורק, לגבש תוכנית שלום ולהקים מועצה משותפת שתפתור גם חילוקי דעות עתידיים בדרכי שלום. צ'ליזי קיבל מושב במועצה החדשה והוכר כראש המשפחה הוותיקה של ד'אקווילה.

אבל חמישה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1931 נרצח גם מרנזנו ע"י המנצח הגדול של מלחמת הקסטלמרים צ'רלי לוצ'יאנו, וצ'ליזי אולץ לפנות את תפקיד בוס המשפחה בשל קשריו הקרובים עם מרנזנו. וינסנט מנג'אנו הוצב ע"י לוצ'יאנו מלך המאפיה החדש בראש משפחת ד'אקווילה, אלברט (הכובען המטורף) אנסטסיה חברו הטוב של לוצ'יאנו קודם להיות מספר 2 במשפחה וצ'ליזי הורד בדרגה. למרות זאת המשיך צ'ליזי לשרת בנאמנות, ביחד עם אחיו ג'וזף, את המשפחה שנים ארוכות כיועץ תחת מנג'אנו ולאחר מכן כאנדר-בוס תחת מחליפו של מנג'אנו, אנסטסיה.

מנג'אנו, מאפיונר אולד סקול בסגנון של מסרייה ומרנזנו וממש לא גנגסטר ברוח המאפיונרים הצעירים שהשתלטו על הארגון כמו לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, אלברט אנסטסיה וחבריהם, היה מחובר היטב לאיגוד פועלי הנמל הבינ"ל. בזכות קשרים אלה השתלטתה המשפחה בראשותו נמלי ברוקלין ושיגשגה בזכות עסקי סחיטה, הברחות ושוד. כמו גם בזכות עסקי הימורים ענפים - מרוצי סוסים ולוטו. באותה תקופה עשו את צעדיהם הראשונים לכיוון הנהגת הארגון שני הבוסים לעתיד קרלו גמבינו ופול קסטליאנו.

מנג'אנו, שכעת המשפחה כבר נקראה על שמו, היה ממייסדי "המועדון הדמוקרטי העירוני" - ארגון שהוקם כביכול כדי לקדם ערכי יסוד אמריקאים, אך למעשה שימש כיסוי לפעילותו של הארגון הידוע לשמצה רצח בע"מ - חבורת הרוצחים האיטלקית-יהודית ששימשה כזרוע הביצועית של מועצת המאפיה בראשותם של אלברט אנסטסיה ולואיס (לפקה) בוכהאלטר ובשליחותו של צ'רלי לוצ'יאנו.

למרות שמנג'אנו ומספר 2 המטורף שלו, אנסטסיה, מעולם לא ראו עין בעין את האופן שבו יש להנהיג את המשפחה והשניים אף הגיעו לא פעם כמעט עד לעימות פיזי ביניהם, עמד מנג'אנו בראש המשפחה במשך עשרים שנה. אבל זה לא היה יכול להיגמר טוב מבחינתו. באפריל 1951 נמצאה גופתו של אחיו של וינסנט מנג'אנו, פיל מנג'אנו, בביצה לחוף הים בברוקלין. מנג'אנו עצמו מעולם לא נראה יותר וקרוב לוודאי שגם הוא חוסל ע"י אנסטסיה.

אנסטסיה מעולם לא הודה בחיסול האחים מנג'אנו, אך טען כי הוא ידע שמנג'אנו זמם לחסל אותו. לאחר ששיכנע את המועצה שכך אכן הדבר, קיבל אנסטסיה באופן רשמי את הסכמת המועצה להפוך לראש המשפחה. קרלו גמבינו הערמומי הצליח לפלס את דרכו כדי להפוך למספר 2 של הכובען המטורף.

כל מי שחשב שהמעמד החדש ירגיע את הבוס החדש (שמלבד הכינוי "הכובען המטורף", נודע גם בכינוי "לורד התליינים") התבדה. תוך זמן קצר התברר לחרדתם של רבים מאנשי המשפחה, שאנסטסיה כבוס לא רק שלא נרגע אלא הפך לתאב דם עם יד קלה על ההדק עוד יותר מאשר היה קודם. בשנת 1952 הורה אנסטסיה לחסל שוליית חייט מברוקלין לאחר שזה הסכים לשמש עד תביעה במשפטו של שודד בנק שלא היה קשור למאפיה ושאנסטסיה אפילו לא הכיר. "אני לא יכול לסבול מלשנים", נטען שאנסטסיה צעק על אנשיו, "תחסלו את הבחור".

בשלב הזה משתלבים קורותיה של משפחת אנסטסיה, המשפחה השניה בגודלה ובחוזקה, עם אלו של המשפחה החזקה בניו יורק אז - משפחת לוצ'יאנו. האנדר- בוס של משפחת לוצ'יאנו באותו זמן היה דון ויטו ג'נוביז השאפתן ותאב השלטון, שכבר זמן רב זמם להשתלט על הנהגת המשפחה (תוך סילוק מי שעמד בראשה אז - הבוס פרנק קוסטלו) ועל המועצה (תוך סילוק הבוס הגדול שישב בגלות בנאפולי - צ'רלי לוצ'יאנו).

ג'נוביז היה מוכן לעשות הכל כדי לחסל את אנסטסיה, שהיה המכשול האחרון בינו לבין הדחת קוסטלו מהנהגת משפחת לוצ'יאנו. לאחר חיסול האנדר-בוס של קוסטלו, ווילי מורטי, שהחזיק בניו ג'רזי צבא חזק שעליו נשען שלטונו של קוסטלו, הכוח הצבאי היחיד שגיבה את קוסטלו היה חברו הוותיק אנסטסיה.

ג'נוביז ניצל את חיסול שוליית החייט מברוקלין כדי לשכנע את האנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שהבוס שלו ירד סופית מהפסים ושאם הוא ייעלם ייטב לשניהם. לאחר שלמזימה הצטרפו שני כוחות חזקים נוספים שהיה להם חשבון עם אנסטסיה, טומי לוקזי ראש משפחת לוקזי והיועץ הוותיק של לוצ'יאנו מאיר לנסקי, מבצע חיסולו של הכובן המטורף יצא לדרך.

המבצע לחיסולו של "לורד התליינים" לא היה מבייש את "הלורד" עצמו בימיו הגדולים כראש חבורת רצח בע"מ. בבוקר ה-25 באוקטובר 1957 נכנס אנסטסיה למספרה במלון פארק שרתון במנהטן. שומר הראש שלו הוריד אותו בפתח המלון ונסע להחנות את המכונית בחניון התת קרקעי של בית המלון.

בעודו מתרווח על כסא הספר, נכנסו למספרה בריצה שני מחסלים כאשר צעיפים מסתירים את פניהם. הם העיפו את הספר מדרכם ופתחו באש מאקדחיהם לעבר אנסטסיה. לאחר המטח הראשון שנורה לעברו קפץ אנסטסיה מהכסא והתכוון להתנפל על תוקפיו, אך ברגע של בלבול הוא התקדם לכיוון המראה במקום לכיוון היורים עצמם, שניצלו את המצב ירו בו מטח כדורים נוסף.

מי שהזמין את הרצח של אנסטסיה (שלא פוענח מעולם ויוחס במשך השנים לשלושה צוותי מחסלים שונים - ג'ואי גאלו ושני אחיו, קרמיין פרסיקו וצוות מאנשיו, וחבורה של מחסלים, סוחרי הרואין מהאיסט סייד של מנהטן, שאירגן ג'וזף "ג'ו הבלונדי" ביונדו) היה קרלו גמבינו שתפס מיד את תפקיד הבוס. למספר 2 של גמבינו מונה ג'וזף ביונדו, מה שיכול להעיד אולי על מי באמת היה אחראי לחיסולו של אנסטסיה. ביונדו החזיק בתפקיד האנדר-בוס של גמבינו עד לפרישתו בשנות השישים, אז הוא הוחלף ע"י אניילו דלקרוצ'ה.

בשנת 1959 היה מעורב גמבינו במהלך של צ'רלי לוצ'יאנו ומאיר לנסקי להפליל את ויטו ג'נוביז ומספר בכירים נוספים במשפחת ג'נוביז בניהול רשת להברחת הרואין. בסיום הפרשה נידון ג'נוביז ל-15 שנות מאסר. מאחורי המהלך עמדה תוכניתו של לוצ'יאנו לסלק את ג'נוביז מהשטח כדי לפנות את המקום למי שלוצ'יאנו ראה כיורשו בתפקיד בוס כל הבוסים - גמבינו. עם הגב של לוצ'יאנו ועם התמיכה הכספית ממאיר לנסקי שהפעיל בתי הימורים מצליחים במיוחד בקובה ובאיי הבהמה, התבסס גמבינו מהר מאוד בראש המשפחה והפך את משפחת מנג'אנו (שכעת קיבלה את שמו) לאחד הכוחות החזקים ביותר במועצה ובסינדיקט הפשע הלאומי. לאחר שהמזימה של ג'וזף בוננו, ראש משפחת בוננו ואחד הכוחות החזקים ביותר במאפיה, לחסל את גמבינו בשנת 1962 נכשלה ובוננו נאלץ לברוח (לאחר שבוננו חזר הוא טען שהוא נחטף..), הפך גמבינו לבוס החזק ביותר מבין ראשי חמשת המשפחות.

השפעתו של גמבינו חרגה הרבה מעבר לגבולות משפחתו. בין היתר יוחס לו חיסולו של ג'וזף קולומבו, הבוס של משפחת פרופצ'י-קולומבו אשר נורה בעת שהתכונן לצעוד בראש מצעד הליגה האמריקאית-איטלקית למען זכויות האדם - ארגון שהוא הקים כדי למחות נגד הדימוי שנוצר לכל האמריקאים ממוצא איטלקי כאילו שהם כולם קשורים למאפיה... . לגמבינו מיוחסת גם שליטה כמעט מוחלטת במשפחת לוקזי תחת הנהגתו של הבוס קרמיין טרמונטי, מי שהחליף את הבוס הקודם של המשפחה - בן בריתו וחברו הטוב של גמבינו - טומי לוקזי. כמו כן מיוחסת לגמבינו הצבתו של חברו פרנק טיירי בראש משפחת ג'נוביז לאחר חיסולו של הבוס הקודם של המשפחה - תומס אבולי, חיסול שמיוחס גם הוא לגמבינו (בעקבות חוב של 4 מיליון דולר של אבולי לגמבינו, שאבולי סירב להחזיר).

בחודש אוקטובר 1976 מת קרלו גמבינו מהתקף לב. הוא נחשב לבוס הטוב ביותר שידעה המשפחה, שבתקופתו הפכה לרווחית והמצליחה ביותר. גמבינו שמר תמיד על פרופיל נמוך, לעומת שאר הבוסים שתמונותיהם הופיעו כמעט מדי יום על שערי העיתונים, מה שסייע למשפחה להתחזק וגם הפך אותו לאחד הבוסים הבודדים שלא בילה אפילו יום אחד בכלא.

כשהיה על ערש דווי, בחר גמבינו בפול קסטלנו, בן דודו שהיה גם גיסו, ליורשו כראש המשפחה. הצעד הזה עורר את כעסו של אניילו דלקרוצ'ה, מי שהיה מספר שתיים של גמבינו מאז 1969 וחשב שעם מותו של הבוס הוא יירש את מקומו. אלא שבניגוד לציפיות מילא דלקרוצ'ה אחר הוראותיו של גמבינו ואיפשר לקסטלנו לתפוס את כסא הבוס באופן חלק. קסטלנו גמל לו בכך שהשאיר אותו בתפקיד מספר 2 במשפחה.

בסוף שנות השבעים היה קסטלנו הבוס החזק ביותר במאפיה, כאשר רק אחד לא סר למרותו - הבוס האמביציוזי של משפחת בוננו - קרמיין גלנטה. לאחר שגלנטה חוסל ביולי 1979 הפך קסטלנו לבוס הבכיר במאפיה. יחד עם זאת, במשך הזמן קסטלנו נחשב יותר לאיש עסקים מאשר לגנגסטר. הוא חי באחוזה שלו בפרבר היוקרה טודט היל בסטאטן איילנד, ורק לעיתים רחוקות ביותר הסתכן בהגעה למנהטן או לחלקים האחרים של העיר. התנהגות זו גרמה לתרעומת בקרב רבים מהקפטנים והחיילים של המשפחה, במיוחד בקרב אנשיו של האנדר-בוס דלקרוצ'ה. הם הרגישו שהבוס מתרחק מהם ומאבד מגע עם השטח.

למרות שדלקרוצ'ה קיבל את "דין התנועה" והסכים, כמצוות קרלו גמבינו, לוותר על ההנהגה עבור קסטלנו, אנשיו של דלקרוצ'ה אף פעם לא קיבלו את מנהיגותו של קסטלנו וסברו שהבוס החדש ירש את התפקיד במקום לזכות בו. קסטלנו נאלץ להפעיל כוח כדי "להרגיע" את אנשי הצוות של דלקרוצ'ה, ביניהם השם הבולט ביותר של המשפחה אז - הכוח העולה ג'ון גוטי.

באותו הזמן הפכה משפחת גמבינו להיות היעד העיקרי של מאמצי ה-F.B.I בתחום הלחימה בפשע המאורגן. אפילו חוקרי האירגון הופתעו לגלות עד כמה קל היה לחדור את מעטה החשאיות של המשפחה ולהתוודע את ההמתרחש בתוך קרביה. מכשיר האזנה שהושתל בתוך מנורה במטבח ביתו של קסטלנו תפס מהר מאוד את הבוס דן בכל עסקיו הבלתי חוקיים עם הכפופים לו ובתחילת שנות השמונים עמד קסטלנו בפני כתב אישום חזק שעלול היה להכניסו לכלא לשנים רבות. כשהבין קסטלנו את מצבו הוא הודיע שלאחר שייכנס לכלא הוא רוצה שמי שיחליף אותו כבוס המשפחה יהיה תומס גמבינו - בנו של הבוס הקודם קרלו גמבינו, כשלצידו יכהן כאנדר-בוס תומס בילוטי - נהגו ושומר ראשו האישי של קסטלנו. כמעט מיותר לציין שתכתיב זה הגביר עוד יותר את זעמם של אנשי מחנה דלקרוצ'ה במשפחה.

מלבד ההאזנה לבוס קסטלנו, כבר משנת 1980 האזינו חוקרי ה-F.B.I לטלפון של אנג'לו ("קוואק קוואק") רוג'ירו, חייל וותיק במשפחת גמבינו - מקורב מאוד לג'ון גוטי וחברו הטוב ביותר של אחיו של גוטי, ג'ין גוטי. רוג'ירו זכה לכינוי "קוואק קוואק" משום שדיבר בלי סוף ועבור ה-F.B.I מדובר היה באוצר של ממש. הם שמעו אותו מדבר על ענייני המשפחה, מארגן עסקאות סמים ומרכל על ראשי הארגון ובייחוד על קסטלנו. על בסיס הבירבורים של רוג'ירו בטלפון הוגש בשנת 1983 כתב אישום נגד 13 מבכירי המשפחה (בהם הוא עצמו וג'ין גוטי) על עבירות של סחר בסמים.

לפי החוק האמריקאי זכאים מי שמוגש נגדם כתב אישום על בסיס האזנות סתר, לקבל לידיהם את ההקלטות כדי לתמללן. קסטלנו דרש לקבל לידיו את ההקלטות במלואן, מה שהיה מגלה לו גם איך מדברים עליו בכירי המשפחה מאחורי הגב. אף אחד לא רצה שזה יקרה, במיוחד לא דלקרוצ'ה שניסה להניא אותו מלעשות את זה, אבל קסטלנו לא ויתר. הוא ידע שמלכלכים עליו ורצה לשמוע את זה.

בשנת 1985, עוד טרם קיבל קסטלנו לידיו את ההקלטות, הבין גוטי - אז כבר קאפו בכיר במשפחה - שהוא חייב לשים לסאגה הזו סוף ולאחד מחדש את המשפחה. בדצמבר אותה שנה חוסל קסטלנו, ביחד עם שומר ראשו, טומי בילוטי, בפתח מסעדה ברחוב 46 במנהטן. להחלטה של גוטי תרמה במידה רבה מאוד העובדה שהסנדק שלו אניילו דלקרוצ'ה האנדר-בוס שהבטיח את נאמנותו לקסטלנו למרות המחלוקת במשפחה, נפטר שבועיים לפני כן. אחרי שדלקרוצ'ה מת שום דבר כבר לא מנע מבעדו של גוטי לחסל את קסטלנו. עם מותו של הבוס, תפס גוטי את השליטה על המשפחה. הוא מינה את דומיניק דה צ'יקו לאנדר-בוס ואת אנג'לו רוג'ירו לקאפו בראש הצוות שהיה שלו.

ג'ון גוטי זכה לכינוי הדון הנאה ("Dapper Don") ונודע בחליפות האיכותיות העשויות בעבודת יד ובעניבות המשי אותן נהג ללבוש. הוא היה אחד מהבוסים שנהנה לשזוף את עורו באור זרקורי התקשורת ולא פעם ידע איך לזרוק לעיתונאים הערות שנונות שהיקנו לו כותרות והכרה. תמונת אחוזתו בהווארד ביץ', קווינס הופיעה לא פעם בטלוויזיה והוא נראה באופן קבוע מבלה במסעדות היוקרתיות של העיר. השיטה של גוטי להימנע ממכשירי ההאזנה הרגישים של ה-F.B.I היתה לקיים את פגישותיו במקומות ציבוריים סואנים, שם יכולים היו אנשי הבולשת לצלם אותו אך לא לשמוע על מה הוא מדבר.

בעיני רבים הפרופיל התקשורתי הגבוה של גוטי היה לצנינים. במיוחד לא אהב את ההתנהלות הזו הבוס הסופר דיסקרטי של משפחת ג'נוביז באותה תקופה וינסנט גיגנטה האיש שבמשך שלושים שנה התחזה לחולה רוח כדי להרחיק ממנו את ה-F.B.I וניהל את אימפריית הפשע שלו תוך שהוא מסתובב ברחובות בפיג'מה ונעלי בית ממלמל לאנשים ומדבר לעצים. גיגנטה שהיה בן ברית של קסטלנו הוציא חוזה על ראשו של הבוס הרברבן. באפריל 1986 התפוצץ מטען חבלה שהונח במכונית שבה אמור היה גוטי לנסוע, אך הבוס לא היה במכונית. מי שכן היה במכונית ומצא בה את מותו היה האנדר-בוס דה צ'יקו. מי שבפועל ביצע את הפעולה היה אנתוני קאסו - בן ברית של גיגנטה - לימים האנדר-בוס של משפחת לוקזי.

בזכות התחמקותו מפיצוץ מטען החבלה והצלחתו לצאת זכאי בשלושה משפטים בהם ניצב על דוכן הנאשמים בסוף שנות השמונים, זכה גוטי גם לכינוי "דון טפלון", אבל בסופו של דבר השחצנות שלו עלתה לו ביוקר. לאחר לא מעט מאמצים הצליח ה-F.B.I בסוף שנות השמונים לשתול מכשירי האזנה בדירה ברובע איטליה הקטנה בה התגוררה אלמנה זקנה שנתנה לבוסים הבכירים לקיים בביתה את פגישותיהם החשאיות. בהאזנות הסתר נשמע גוטי מתכנן את פעילות המשפחה ולא פחות מזה מתלונן על הכפופים לו, בעיקר האנדר-בוס סלווטורה (סמי השור) גרבנו. כאשר שמע גרבנו את ההקלטות הוא החליט להפוך לעד מדינה ולהעיד נגד הבוס. בזכות עדותו נגד גוטי ושאר חברי משפחת גמבינו נידון גרבנו רק ל-20 שנות מאסר בגין 19 מקרי רצח וישב בסופו של דבר 5 שנים בלבד.

בעקבות עדותו של גרבנו הורשע גוטי בחודש אפריל 1992 בעבירות של רצח וסחיטה, ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם. לאחר שנכלא המשיך גוטי לעמוד רשמית בראש המשפחה, אך תנאי מאסרו הקשים בבית הכלא הקשוח במריון - מרילנד לא איפשרו לו לשלוט בה בפועל והוא הורה על הקמת מועצה קטנה שכללה את בנו ג'ון (ג'וניור) גוטי, אשר הוכנס למאפיה רק ארבע שנים קודם לכן (כשהיה בן 24) וקודם לדרגת קפטן שנתיים קודם לכן (ובכך הפך לקפטן הצעיר ביותר בהיסטוריה של משפחת גמבינו); את אחיו הקאפו פיטר (עין אחת) גוטי; את נאמנו הקאפו ג'ון (ג'קי נואוז) ד'אמיקו ואת הקאפו ניקולס (ליטל ניק) קורוזו, אשר אמורה היתה לנהל את ענייניה של המשפחה.

ד'אמיקו, שמסוף שנות השבעים עמד בראש הצוות של משפחת גמבינו שפעל בברוקלין, היה מקורב מאוד ונאמן לג'ון גוטי ועמד לצידו כשזה השתלט על המשפחה בסוף שנת 1985 לאחר חיסול הבוס הקודם פול קסטלנו. בניגוד אליו, ניק קורוזו היה יריב ותיק של גוטי במשפחה בתחילת ואמצע שנות השמונים. אבל לאחר שגוטי חיסל את קסטלנו ותפס את ראשות המשפחה בשנת 1985 הוא היה מספיק חכם כדי להצהיר לו נאמנות. עובדה זו, בנוסף להיותו מרוויחן מצוין עבור המשפחה, איפשרו לגוטי למחוק את ההיסטוריה ביניהם ולהשאיר אותו בחיים. יחד עם זאת, את דרגת הקאפו/קפטן שלו קיבל קורוזו, שכבר היה כוח משמעותי במשפחה, רק לאחר כניסתו של גוטי לכלא בשנת 1992.

קורוזו היה הכוח העולה במשפחה וכמו שזה נראה אז הוא אמור היה להפוך בהמשך לאקטינג-בוס של המשפחה, אבל בשנת 1997 הוא הורשע בעצמו בבית משפט בפלורידה בעבירות של ניהול עסק של הלוואות לא חוקיות ונידון לשבע שנות מאסר. בהמשך אותה שנה הוא הועמד לדין שוב לאחר שניסה לשחד סוהר בבית הכלא שבו היה כלוא.

עם מאסרו של קורוזו העביר גוטי את תפקיד האקטינג-בוס לבנו – ג'ון גוטי ג'וניור, אשר מילא גם הוא את התפקיד לתקופה קצרה משום שבשנת 1999 גם הוא הורשע בעבירות של סחיטה וניהול ארגון פשיעה ונידון לשבע שנות מאסר. היסטוריונים של משפחת גמבינו חושבים שאולי עדיף שכך, משום שג'ון ג'וניור נעדר את היכולות של אביו – הוא היה צעיר חם מזג וחמום מוח אך נטול כריזמה וכושר מנהיגות, ומשפחות המאפיה האחרות סירבו לדבר איתו.

בחיפוש שנערך במחסן של ג'וניור גוטי בשנת 1997 מצאו חוקרי ה-FBI, בנוסף לכ-350,000 דולר במזומן, שני אקדחים ורשימת האורחים שהגיעו לחתונתו (בצירוף סכומי הכסף שהביאו כמתנה), גם רשימות של חברים מחמש המשפחות שהתקבלו לקוזה נוסטרה בשנים 1991 ו-1992. רשימות מסוג זה היו מועברות בין המשפחות לפני קבלת חברים חדשים, לצורך אישור קבלת חברים חדשים על-ידי כל המשפחות, אך כמובן שהן לא היו אמורות להישמר. מיותר לציין שחשיפת הממצאים במחסן של ג'וניור לא שיפרה את תדמיתו, לא אצל חמש המשפחות (שחששו מפני העמדתם לדין של מישהופיעו ברשימות) ולא בתקשורת (שחגגה על הגילוי והדביקה לגוטי את הכינוי Dumbfella – בתרגום חופשי: המאפיונר המטומטם).

בשנת 1999 הורשע גם ג'ון ד'אמיקו בעבירות של הלוואות לא חוקיות והימורים לא חוקיים ונידון לשנתיים מאסר וכך כל המועצה שמינה ג'ון גוטי לנהל את משפחת גמבינו מצאה עצמה בבית הסוהר. למזלה של המשפחה, העוצמה שהיא קנתה בתקופתו של גוטי איפשרה לה להמשיך ולהיות כוח דומיננטי ביותר בעולם התחתון של ניו יורק ובקוזה נוסטרה.

בשנת 2002 מת ג'ון גוטי בכלא ומי שהפך לבוס הרשמי של המשפחה היה אחיו פיטר (עין אחת) גוטי, אז בן 63. למרות שנחשב לאח הפחות חכם במשפחה, נראה היה כי פיטר גוטי מצליח להשתלט על העניינים, אך בשנת 2003 הוא נעצר, נשפט, הורשע ונשלח למאסר שממנו הוא אמור להשתחרר רק בשנת 2032 אם יחיה כמובן. מי שנעץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של שושלת גוטי במשפחת גמבינו, היה הקאפו מייקל (מיקי סקארס) דילאונרדו, שעמד בראש הצוות של המשפחה שניהל את עסקי עבירות הצווארון הלבן ומאחרוני אנשי גוטי שנותרו בצמרת המשפחה. בשנת 2002, כאשר עמד דילאונרדו בפני העמדה לדין על עבירות שונות, הוא הסכים להפוך לעד מדינה ולהעיד נגד רבים מאנשי המאפיה מכל חמש המשפחות. בין קורבנותיו הבולטים במשפחת גמבינו היו הבוס הטרי פיטר גוטי והקאפו אנתוני (סוני) צ'יקונה מי שעמד בראש הצוות של המשפחה ששלט בנמלי ברוקלין וסייטן איילנד.

גם לאחר מאסרו נותר פיטר גוטי הבוס הרשמי של המשפחה, אך בפועל מי שניהלו אותה במהלך שנת 2003 היו ג'ון ד'מיקו (ששוחרר מהכלא בסוף 2001) ועל-פי המידע שהיה בידי ה-FBI הפך להיות האקטינג-בוס של המשפחה, ניקולס קורוזו (שהיה עדיין בכלא) ואחיו ג'וזף קורוזו.

בשנת 2004 השתחרר ניקולס קורוזו מהכלא לאחר שעונשו קוצר. זמן קצר לאחר מכן שוחרר גם לאונרד (לני) די מריה מי שהיה יד ימינו של קורוזו במשך שלושים שנה וביחד איתו הפך לקאפו לאחר מאסרו של גוטי. די מריה נכנס לכלא לאחר שהורשע בשנת 1997 בשורה של עבירות הימורים לא חוקיים, הלוואות בשוק האפור ופשעים נוספים שקשורים לפשע מאורגן ובמשפטו התברר כי הוא היה ראש הצוות של משפחת גמבינו שפעל בפלורידה.

בשנת 2006 ההערכה ב-FBI היתה שצמרת משפחת גמבינו בעת ההיא היתה ניק קורוזו וג'ון ד'אמיקו אקטינג-בוסים במשותף, ארנולד (זיק) סקוייטרי אנדר-בוס וג'וזף קורוזו קונסיליירי. היחלשות פלג גוטי במשפחה (עם מותו של ג'ון גוטי, מאסרם של אחיו - ג'ין גוטי ופיטר גוטי, ושל בנו ג'ון ג'וניור גוטי ומאסרם או העמדתם לדין של רבים מאנשי הפלג), איפשרה לפלגים האחרים במשפחה לחזור ולצבור כוח.

בתחילת שנת 2008 הסתיים מבצע 'גשר ישן' (Old Bridge) שניהלה ה-FBI במשך ארבע שנים ושהביא למעצרם ולהעמדתם לדין של 54 חברים ומקושרים למשפחת גמבינו בניו יורק, ניו ג'רזי ולונג איילנד, באשמת רצח של 62 איש, קשירת קשר לביצוע רצח, סחר בסמים, שוד, סחיטה ופשעים נוספים של פשע מאורגן. בין העצורים היה גם ג'ון ד'אמיקו (שהתקשה לשלם לעורך דין בשל חובותיו האישיים שנבעו מהתמכרותו להימורים), אשר נידון לארבע שנות מאסר בלבד לאחר שהורשע בעבירות של סחיטה ואיומים.

מבצע אולד ברידג' החל בשנת 2004 עם גיוסו כמשתף פעולה של בעל חברת בניה וחברת הובלות בשם ג'וזף וולרו. וולרו חלק תא בכלא עם ניקולס קורוזובתחילת שנות האלפיים ולאחר שהשניים שוחררו הוא מצא כמה יתרונות בשיתוף פעולה עם משפחת גמבינו. אלא שכמו שקורה תמיד, בשל האופי הטפילי של עסקי המאפיה, בתוך זמן לא רב נאלץ וולרו לשלם יותר ויותר עבור השירותים שסיפקה לו המאפיה, עד שבשלב מסוים הוא נדרש לשלם עשרות אלפי דולרים לקורוזו וד'אמיקו מדי חודש. וולרו נשבר, פנה ל-FBI ובתמורה לחסינות מפני העמדה לדין החל לספר לבולשת את כל מה שהוא למד מאז ששוחרר על משפחת גמבינו. עדותו של וולרו הובילה את חוקרי הבולשת לנבכי עסקיה של משפחת גמבינו וכך נולד מבצע אולד ברידג'.

עם פתיחת מבצע המעצרים שנועד לסיים את מבצע אולד ברידג' נמלט קורוזו וירד למחתרת. הוא אמור היה לעמוד לדין על שני מקרי רצח וכן על ניהול רשת של הימורי ספורט לא חוקיים בקווינס שגילגלה כעשרה מיליון דולר בשנתיים, אך כשנודע לו שהחל מבצע המעצרים הוא נעלם ומיד הפך לאחד הפושעים המבוקשים ביותר באמריקה. רק ארבעה חודשים לאחר שנעלם, בחודש מאי 2008, הסגיר עצמו קורוזו לרשויות החוק כאשר לצידו עורכי דינו. הוא הועמד לדין בכל האישומים ונידון בסופו של דבר, במסגרת עסקת טיעון, לשני עונשי מאסר שירוצו במקביל. אם יחיה עד אז (האיש נולד בשנת 1940) הוא צפוי להשתחרר בשנת 2020.

מבצע אולד ברידג' והמשפטים שנפתחו בעקבותיו פתחו צוהר לפעילות הקרימינלית העניפה של משפחת גמבינו בעידן שלאחר ג'ון גוטי ובתחילת שנות האלפיים, ובעיקר חשפה את הברית ההדוקה שנרקמה בין משפחת גמבינו לבין המאפיה בסיציליה, באמצעות משפחת אינזרילו מפלרמו, שהיתה שותפה של משפחת גמבינו לסחר מאסיבי בסמים. כחלק מחשיפת הקשרים המחודשים של משפחת גמבינו עם המאפיה בארץ הישנה, נחשף במשפט אולד ברידג' גם הכוח העולה של המשפחה פרנצ'סקו (פרנקי) קאלי והפלג הסיציליאני של משפחת גמבינו.

קאלי, יליד 1965, נולד בניו יורק להורים שהיגרו מפלרמו-סיצילה. שמו של אביו היה מוכר למשטרה לאחר שעלה במסגרת חקירת 'קשר הפיצה' – רשת הברחת והפצת ההירואין הגדולה בהיסטוריה של הפשע המאורגן בארה"ב, בשנות השבעים והשמונים, שניהלה משפחת בוננו בשיתוף המאפיה הסיציליאנית, אך הוא מעולם לא הועמד לדין. קאלי היה קרוב משפחה של ג'ון גמבינו – ראש הפלג הסיציליאני של משפחת גמבינו, וכן של משפחת בונוונטרה שהיתה במשך שנים השלד של משפחת בוננו וגם של פול קסטלנו, הבוס לשעבר של משפחת גמבינו. הוא צורף כחבר רשמי למשפחת גמבינו סביב שנת 1997 והיה חייל בצוות ג'ון ד'אמיקו.

לקאלי היו קשרים עם המאפיה הסיציליאנית, בין היתר בזכות נישואיו לרוסריה אינזרילו, בת למשפחת אינזרילו שהיתה ממשפחות המאפיה החזקות של פלרמו, אך שראשיה נאלצו לברוח מסיציליה בתחילת שנות השמונים לאחר שהובסו במלחמת המאפיה השניה של סיציליה (הראשונה היתה בשנות השישים) בידי הפלג הקורליאונזי בראשותו של בוס כל הבוסים בסיציליה סלווטורה (טוטו החיה) ריינה. עם לכידתו של ריינה על-ידי המשטרה האיטלקית בשנת 1993 והיחלשותו של הפלג הקורליאונזי נחשב קאלי כמי שסייע למשפחת אינזרילו לחזור לפלרמו ולתפוס מחדש את מקומה במאפיה הסיציליאנית. לפי חלק מהמקורות קאלי הוא חבר רשמי גם במאפיה הסיציליאנית.

בתחילת פברואר 2008 נעצר קאלי במסגרת מבצע אולד ברידג' ביחד עם כל צמרת משפחת גמבינו, והואשם במעורבות בסחר בסמים, בקשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות של פשיעה מאורגנת. בכתב האישום נגדו תואר קאלי כ"שגריר של משפחת גמבינו למאפיה הסיציליאנית" ותוארו קשריו עם משפחת אינזרילו מפלרמו. אך למרות כל מה שיוחס לו, בסופו של דבר הצליח התובע של ניו יורק להרשיע את קאלי רק בקשירת קשר לסחיטה בפרשת וולרו והוא נידון לעשרה חודשי מאסר בלבד. בחודש אפריל 2009 קאלי כבר היה שוב אזרח חופשי.

אבל מבצע אולד ברידג' לא היה המכה היחידה שהנחיתו רשויות החוק על משפחת גמבינו באותן שנים. בסוף שנת 2009 עצרה משטרת ניו יורק 22 חברים ומקושרים של משפחות גמבינו ולוקזי במבצע שנקרא מבצע 'מזל טהור' (Pure Luck), במסגרתו נחשפה מעורבות נמשכת של המאפיה בהימורי ספורט לא חוקיים, הלבנת הון, הלוואות בריבית ושוחד של פקידים בבית המשפט של ניו יורק ובמחלקת התברואה של עיריית ניו יורק.

עם מעצרה של כמעט כל צמרת המשפחה בעקבות מבצע אולד ברידג', ניהולה של משפחת גמבינו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הופקד בידי מועצה של שלושה שתיפקדו כסטריט-בוסים: דניאל (דני) מרינו – קאפו במשפחה שהיה מיריביו של ג'ון גוטי בתחילת דרכו בצמרת המשפחה ואף הוזכר על-ידי אנתוני קאסו (האנדר-בוס לשעבר של משפחת לוקזי שהפך לעד מדינה) כמעורב בניסיון חיסולו של גוטי בתחילת שנת 1986; הקאפו ברתולמאו (בובי) ורנצ'ה – ראש הצוות של משפחת גמבינו ברובע קווינס; והקאפו ג'ובאני (ג'ון) גמבינו – ראש הצוות הסיציליאני של המשפחה. גמבינו, יליד פלרמו, צורף למשפחת גמבינו בארה"ב בשנת 1975 על-ידי הבוס האגדי דון קרלו גמבינו (על אף השם המשותף - לא היה קשר משפחתי ביניהם) ומונה לקפטן כעבור עשור וקצת על-ידי הבוס ג'ון גוטי.

משפחתו של ג'ון גמבינו היתה מחוברת בפלרמו למשפחת אינזרילו שהיתה כאמור ממשפחות המאפיה החזקות בסיציליה עד תחילת שנות השמונים, אז נרצח הבוס שלה סלווטורה אינזרילו במסגרת מלחמת המאפיה השניה, על-ידי הפלג הקורליאונזי בראשות טוטו ריינה שהשתלט על הקוזה נוסטרה בסיציליה. עד אז ניהל עמה גמבינו שותפות נרחבת של יבוא הירואין לאמריקה דרך תורכיה וסיציליה, כאשר על-פי השופט החוקר ג'ובאני פלקונה (מי שרדף את המאפיה בסיציליה עד שחוסל בשנת 1992) בסוף שנות השבעים הבריחה הברית גמבינו-אינזרילו הירואין לארה"ב בשווי של 600 מיליון דולר בשנה.

לאחר חיסולו של הבוס סלווטורה אינזרילו בשנת 1981 על-ידי הקורליאונזים של טוטו ריינה, עמדה המשפחה בפני כיליון כפי שקרה לכל יריביו של החיה מקורליאונה, ורק בזכות התערבותה של משפחת גמבינו בניו יורק, הצליח ג'ון גמבינו להגיע להסדר עם הקורליאונזים שלפיו חברי משפחת אינזרילו לא יחוסלו כולם, בתנאי שיעזבו את סיציליה ולא ישובו אליה לעולם. בעקבות הסדר זה הגיעו רבים מחברי המשפחה לניו יורק והשתלבו בעסקי הפשע של משפחת גמבינו. בקוזה נוסטרה (של סיציליה וגם של ניו יורק) קיבלו החברים האלה את הכינוי 'הנמלטים'.

לאורך שנות השמונים הוביל ג'ון גמבינו את פעילות יבוא ההירואין של משפחת גמבינו ביחד עם השותפים בסיציליה וניצל פעם אחר פעם מהעמדה לדין בארה"ב וגם בסיציליה (שם הוא אמנם הורשע במעורבות בסחר בסמים ונידון לשבע שנות מאסר, אך משום שהיה בארה"ב ובין שתי המדינות לא קיים הסכם הסגרה הוא לא הגיע לאיטליה לרצות את העונש שנגזר עליו). רק בשנת 1993 הועמד גמבינו לדין (ביחד עם אחיו ג'ו ושני שותפים נוספים) באשמת ניהול רשת הברחת סמים מתאילנד למיאמי וניו יורק, בשיתוף המאפיה הסיציליאנית. הארבעה נתפסו בפלורידה כמה שעות לפני שהתכוונו לעלות על מטוס שיבריח אותם לוונצואלה.

למרות האישומים הכבדים נגדו, הגיע גמבינו בסופו של דבר להסדר טיעון עם התובע הכללי של ניו יורק ונידון ל-15 שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירות של פשיעה מאורגנת ולא של סחר בסמים. הוא שוחרר בשנת 2005 לאחר שעונשו קוצר בשל בעיות הבריאות מהן בסבל בבית הכלא. בין היתר, בתקופת מאסרו עבר גמבינו ניתוח לב פתוח, קיבל שבץ מוחי וגם התקף לב – את כולם הוא שרד כדי להפוך בשנת 2008 לאחד מראשי משפחת גמבינו מחוץ לבית הסוהר.

באופן רשמי הבוס המשפחה של המשפחה לאורך כל התקופה הזו היה עדיין פיטר גוטי בבית הסוהר, אולם בשנת 2011 נודע כי דומיניק צ'פאלו, גם הוא איש הפלג הסיציליאני של משפחת גמבינו, החליף את פיטר גוטי ותפס באופן רשמי את תפקיד הבוס של משפחת גמבינו. צ'פאלו, יליד פלרמו גם הוא, הגיע לאמריקה בסוף שנות השבעים והשתלב במערך ייבוא ההירואין של משפחת גמבינו ושותפיה הסיציליאנים. בשנת 1982 הוא הועמד לדין באשמת הברחת סמים ונידון לשש שנים בכלא, אותן הוא ריצה מבלי לומר מילה על שותפיו לפשע. שתיקתו במהלך תקופת מאסרו וסירובו להלשין על חברי משפחת גמבינו שהיו מעורבים ברשת הברחת הסמים, קנו לו בשנת 1991 את הכרטיס להתקבל כחבר רשמי במשפחת גמבינו ולהצטרף לצוות 'הסיציליאני' של המשפחה שבראשו עמד אז הקאפו פסקואלה קונטה.  

גם בשנים 1992 ו-1993 הוכיח צ'פאלו את נאמנותו לאומרטה (קוד השתיקה של המאפיה) כאשר סירב להעיד בפני חבר מושבעים גדול ולאחר מכן גם במשפטו של הקאפו שלו קונטה. על סירובו להעיד בפני חבר המושבעים נידון צ'פאלו ל-18 חודשי מאסר ועל סירובו להעיד בבית המשפט הוא נידון ל-33 חודשי מאסר. לאחר ששוחרר תפס צ'פאלו את מקומו קונטה כראש הצוות הסיציליאני. בשנת 2006 הפך צ'פאלו לאנדר-בוס של משפחת גמבינו, לאחר מאסרו של האנדר-בוס הקודם ארנולד (זיק) סקוייטרי וכמו שאר צמרת הארגון גם הוא נעצר בתחילת שנת 2008 במבצע אולד ברידג'. לאחר שחתם על עסקת טיעון, במסגרתה הוא הודה בעבירות קלות יחסית של סחיטה באיומים של חברת משאיות לפינוי פסולת מאתרי בניה, הוא נידון לשנתיים מאסר. בסוף שנת 2009 הוא כבר שוב היה אזרח חופשי.

עם החלפתו של גוטי בידי צ'פאלו הסתיים עידן שליטת משפחת גוטי במשפחת גמבינו, תקופה של חצי יובל, שהחלה בשנת 1985 עם חיסולו של הבוס פול קסטלנו ללא רשות ממועצת המאפיה והשתלטות ג'ון גוטי על המשפחה. כניסתו של צ'פאלו לתפקיד הבוס הרשמי של משפחת גמבינו סימלה גם את ההשתלטות הסופית של הפלג הסיצליאני על המשפחה.

עד כמה שידוע, נכון להיום עומד פרנק קאלי בראש משפחת גמבינו לאחר שבשנת 2015 (כשהוא בן 50) הוא החליף את דומיניק צ'פאלו (אז בן 68) כבוס הרשמי של המשפחה. קאלי שהיה האנדר-בוס של משפחת גמבינו מאז שנת 2012 כנראה שלט במשפחה גם כאשר צ'פאלו עמד רשמית בראשה וכעת הוא הבוס גם באופן רשמי. גם ג'ון גמבינו החזיק בשנים האחרונות בתפקיד בכיר במשפחה, לא ברור איזה, אך הוא נפטר בשנת 2017. מקומם של הקאפואים לשעבר דני מרינו (שהשתחרר מהכלא בשנת 2014 לאחר שלוש שנות מאסר בגיל 74), סוני צ'יקונה (שהשתחרר מהכלא בשנת 2013 לאחר עשר שנות מאסר בגיל 79), לני די מריה (שהשתחרר מהכלא בשנת 2012 לאחר ארבע שנות מאסר בגיל 71) וארנולד סקוייטרי (שהשתחרר מהכלא בשנת 2012 לאחר שש שנות מאסר בגיל 76) – לא ידוע אך קרוב לוודאי שהם כבר אינם בין ראשי המשפחה לפחות לא באופן מעשי.

לפי ההערכות משפחת גמבינו מונה היום בין 150-200 חברים ועוד כאלף מקושרים, והיא ממשיכה לפעול בכל תחומי הפשע המאורגן המסורתיים – הימורים לא חוקיים, הלוואות בשוק האפור, סחיטה, איגודי עובדים, הונאה, הלבנת כספים וכמובן סחר בסמים, כמו גם בתחומים חדשים כגון הונאות רשת ופשעי סייבר. למשפחה יש עדיין שליטה בנמלים של ברוקלין ושל סטייטן איילנד וכתבי אישום שהוגשו נגד חבריה בשנים האחרונות מלמדים שהיא פעילה מאוד בעיר ניו יורק. כך למשל,  בשנת 2017 נעצרו חמישה מקושרים למשפחת גמבינו והועמו לדין באשמת ניהול רשת של פעילות לא חוקית עבור משפחת גמבינו, בין היתר סחיטה, סחר בסמים, הלוואות בשוק אפור והימורים לא חוקייים.

בנוסף לכך נראה כי היא ממשיכה בקשריה עם המאפיה בסיציליה וכן עם המאפיה של קלבריה (הנדראנגטה). בשנת 2014 במבצע משותף של ה-FBI ושל המשטרה האיטלקית נעצרו 17 חברים ומקושרים של הנדרנגטה ועוד שבעה חברים ומקושרים של משפחות גמבינו ובוננו אשר הפעילו רשת טרנס-אטלנטית של הברחת קוקאין מרפובליקת גויאנה בדרום אמריקה לאירופה דרך נמל קלבריה באיטליה. 

עדכון אחרון: אוקטובר 2018