משפחת גמבינו (מנג'אנו)

Salvatore-DAquila
Vincent_Mangano
albert_anastasia5
קרלוס גמבינו
John_Gotti81

ד'אקווילה

מנג'אנו

אנסטסיה

גמבינו

גוטי

הוקמה: סביב 1900

מקורות באיטליה: פלרמו, סיציליה

אזור הפעילות המקורי: ברוקלין

הבוסים הגדולים: סלווטורה ד'אקווילה, וינסנט מנג'אנו, אלברט אנסטסיה, קרלו גמבינו, פול קסטליאנו, ג'ון גוטי

שמות בולטים: אלפרד מינאו, פרנק צ'ליזי, תומס גמבינו, אנג'לו רוג'ירו, אניילו דלקרוצ’ה, ג'ון ד'אמיקו, ניקולס קרוזו, סלווטורה (סמי) גרבאנו, פלגרינו מוראנו, אנריקו אלפאנו, ג'וזף ביונדו, דומיניק ספאלו, ג'ון גוטי ג'וניור, פיטר גוטי, ג’ין גוטי, ג'ון פברה, ריצ'רד גומס, ווילפרד ג'ונסון, ארנולד סקויאטיירי, אנתוני מגאלה, רוי ד'מאו, ריצ'רד קוקלינסקי, אנתוני גאגי, ג'וזף גגליאלמו, אלסנדרו וולרו

הבוס הראשון של משפחת גמבינו היה סלווטורה (טוטו) ד'אקווילה. יליד פלרמו בירת סיציליה, שצמח והתבסס בתחילת המאה העשרים, במשפחה שהוקמה בתחילת המאה ה-20 בברוקלין על בסיס המשפחה של אנשי הקמורה הנפוליטנית פלגרינו מוראנו ואנריקו אלפאנו, שהובסה במה שזכה לכינוי מלחמת המאפיה-קאמורה של 1914.

בשנת 1909 עם כליאתו של פיטר מורלו (ראש משפחת מורלו-טרנובה ובוס כל הבוסים הקודם), לאחר שהורשע בעבירות של זיוף, בחרו ראשי המאפיה בארה"ב (אז עוד לא היתה קיימת מועצת המאפיה) בד'אקווילה למלא את תפקיד בוס כל הבוסים. למעשה לא בדיוק ראשי המאפיה בחרו בו, אלא יותר ד'אקווילה בעצמו הכריז על עצמו כבוס כל הבוסים, אך לא היה ממש מי שיתנגד לו אז.

בין השנים 1910-1920 שלט ד'אקווילה ללא עוררין במאפיה הסיציליאנית בניו יורק, אלא שבתחילת שנות העשרים של המאה העשרים קם כוח חדש שאיים על מעמדו ובסופו של דבר גם חיסל אותו. זה היה ג'וזפה (הבוס) מסרייה, קאפו במשפחת מורלו-טרנובה, שביחד עם סירו טרנובה החזיר את ההגמוניה בעולם התחתון האיטלקי בניו יורק ממשפחת ד'אקווילה למשפחה ממזרח הארלם. לאחר שחיסל מסרייה את ד'אקווילה בשנת 1928, הציב הבוס החדש של העיר את נאמנו אלפרד מינאו (אלפרדו מנפרדי) בראש משפחת ד'אקווילה היריבה שהפכה לבת ברית.

מינאו היה בן ברית נאמן למסרייה בתחילת מלחמת הקסטלמרים, בה נלחם מסרייה נגד הפלג הקסטלמרי המאפיה הסיציליאנית, בראשות סלווטורה מרנזנו, ג'וזף בוננו וסטפנו מגדינו, שביקש לכבוש את העיר מידיו של מסרייה. אבל בשנת 1930 חוסל מינאו ע"י אקדוחנים של מרנזנו והוחלף ע"י פרנק צ'ליזי (דון צ'יצ'י) שזיהה לאן נושבות רוחות המלחמה, הפך לבן בריתו של מרנזנו והצטרף לברית הקסטלמרית ולצד הקסטלמרי במלחמה.

מלחמת הקסטלמרים הסתיימה באפריל 1931 עם חיסולו של מסרייה. חודש לאחר מכן כינס המנצח הגדול מרנזנו את כל הבוסים של כל המשפחות בניו יורק כדי למסד את חמש המשפחות של ניו יורק, לגבש תוכנית שלום ולהקים מועצה משותפת שתפתור גם חילוקי דעות עתידיים בדרכי שלום. צ'ליזי קיבל מושב במועצה החדשה והוכר כראש המשפחה הוותיקה של ד'אקווילה.

אבל חמישה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1931 נרצח גם מרנזנו ע"י המנצח הגדול של מלחמת הקסטלמרים צ'רלי לוצ'יאנו, וצ'ליזי אולץ לפנות את תפקיד בוס המשפחה בשל קשריו הקרובים עם מרנזנו. וינסנט מנג'אנו הוצב ע"י לוצ'יאנו מלך המאפיה החדש בראש משפחת ד'אקווילה, אלברט (הכובען המטורף) אנסטסיה חברו הטוב של לוצ'יאנו קודם להיות מספר 2 במשפחה וצ'ליזי הורד בדרגה. למרות זאת המשיך צ'ליזי לשרת בנאמנות, ביחד עם אחיו ג'וזף, את המשפחה שנים ארוכות כיועץ תחת מנג'אנו ולאחר מכן כאנדר-בוס תחת מחליפו של מנג'אנו, אנסטסיה.

מנג'אנו, מאפיונר אולד סקול בסגנון של מסרייה ומרנזנו וממש לא גנגסטר ברוח המאפיונרים הצעירים שהשתלטו על הארגון כמו לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, אלברט אנסטסיה וחבריהם, היה מחובר היטב לאיגוד פועלי הנמל הבינ"ל. בזכות קשרים אלה השתלטתה המשפחה בראשותו נמלי ברוקלין ושיגשגה בזכות עסקי סחיטה, הברחות ושוד. כמו גם בזכות עסקי הימורים ענפים - מרוצי סוסים ולוטו. באותה תקופה עשו את צעדיהם הראשונים לכיוון הנהגת הארגון שני הבוסים לעתיד קרלו גמבינו ופול קסטליאנו.

מנג'אנו, שכעת המשפחה כבר נקראה על שמו, היה ממייסדי "המועדון הדמוקרטי העירוני" - ארגון שהוקם כביכול כדי לקדם ערכי יסוד אמריקאים, אך למעשה שימש כיסוי לפעילותו של הארגון הידוע לשמצה רצח בע"מ - חבורת הרוצחים האיטלקית-יהודית ששימשה כזרוע הביצועית של מועצת המאפיה בראשותם של אלברט אנסטסיה ולואיס (לפקה) בוכהאלטר ובשליחותו של צ'רלי לוצ'יאנו.

למרות שמנג'אנו ומספר 2 המטורף שלו, אנסטסיה, מעולם לא ראו עין בעין את האופן שבו יש להנהיג את המשפחה והשניים אף הגיעו לא פעם כמעט עד לעימות פיזי ביניהם, עמד מנג'אנו בראש המשפחה במשך עשרים שנה. אבל זה לא היה יכול להיגמר טוב מבחינתו. באפריל 1951 נמצאה גופתו של אחיו של וינסנט מנג'אנו, פיל מנג'אנו, בביצה לחוף הים בברוקלין. מנג'אנו עצמו מעולם לא נראה יותר וקרוב לוודאי שגם הוא חוסל ע"י אנסטסיה.

אנסטסיה מעולם לא הודה בחיסול האחים מנג'אנו, אך טען כי הוא ידע שמנג'אנו זמם לחסל אותו. לאחר ששיכנע את המועצה שכך אכן הדבר, קיבל אנסטסיה באופן רשמי את הסכמת המועצה להפוך לראש המשפחה. קרלו גמבינו הערמומי הצליח לפלס את דרכו כדי להפוך למספר 2 של הכובען המטורף.

כל מי שחשב שהמעמד החדש ירגיע את הבוס החדש (שמלבד הכינוי "הכובען המטורף", נודע גם בכינוי "לורד התליינים") התבדה. תוך זמן קצר התברר לחרדתם של רבים מאנשי המשפחה, שאנסטסיה כבוס לא רק שלא נרגע אלא הפך לתאב דם עם יד קלה על ההדק עוד יותר מאשר היה קודם. בשנת 1952 הורה אנסטסיה לחסל שוליית חייט מברוקלין לאחר שזה הסכים לשמש עד תביעה במשפטו של שודד בנק שלא היה קשור למאפיה ושאנסטסיה אפילו לא הכיר. "אני לא יכול לסבול מלשנים", נטען שאנסטסיה צעק על אנשיו, "תחסלו את הבחור".

בשלב הזה משתלבים קורותיה של משפחת אנסטסיה, המשפחה השניה בגודלה ובחוזקה, עם אלו של המשפחה החזקה בניו יורק אז - משפחת לוצ'יאנו. האנדר- בוס של משפחת לוצ'יאנו באותו זמן היה דון ויטו ג'נוביז השאפתן ותאב השלטון, שכבר זמן רב זמם להשתלט על הנהגת המשפחה (תוך סילוק מי שעמד בראשה אז - הבוס פרנק קוסטלו) ועל המועצה (תוך סילוק הבוס הגדול שישב בגלות בנאפולי - צ'רלי לוצ'יאנו).

ג'נוביז היה מוכן לעשות הכל כדי לחסל את אנסטסיה, שהיה המכשול האחרון בינו לבין הדחת קוסטלו מהנהגת משפחת לוצ'יאנו. לאחר חיסול האנדר-בוס של קוסטלו, ווילי מורטי, שהחזיק בניו ג'רזי צבא חזק שעליו נשען שלטונו של קוסטלו, הכוח הצבאי היחיד שגיבה את קוסטלו היה חברו הוותיק אנסטסיה.

ג'נוביז ניצל את חיסול שוליית החייט מברוקלין כדי לשכנע את האנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שהבוס שלו ירד סופית מהפסים ושאם הוא ייעלם ייטב לשניהם. לאחר שלמזימה הצטרפו שני כוחות חזקים נוספים שהיה להם חשבון עם אנסטסיה, טומי לוקזי ראש משפחת לוקזי והיועץ הוותיק של לוצ'יאנו מאיר לנסקי, מבצע חיסולו של הכובן המטורף יצא לדרך.

המבצע לחיסולו של "לורד התליינים" לא היה מבייש את "הלורד" עצמו בימיו הגדולים כראש חבורת רצח בע"מ. בבוקר ה-25 באוקטובר 1957 נכנס אנסטסיה למספרה במלון פארק שרתון במנהטן. שומר הראש שלו הוריד אותו בפתח המלון ונסע להחנות את המכונית בחניון התת קרקעי של בית המלון.

בעודו מתרווח על כסא הספר, נכנסו למספרה בריצה שני מחסלים כאשר צעיפים מסתירים את פניהם. הם העיפו את הספר מדרכם ופתחו באש מאקדחיהם לעבר אנסטסיה. לאחר המטח הראשון שנורה לעברו קפץ אנסטסיה מהכסא והתכוון להתנפל על תוקפיו, אך ברגע של בלבול הוא התקדם לכיוון המראה במקום לכיוון היורים עצמם, שניצלו את המצב ירו בו מטח כדורים נוסף.

מי שהזמין את הרצח של אנסטסיה (שלא פוענח מעולם ויוחס במשך השנים לשלושה צוותי מחסלים שונים - ג'ואי גאלו ושני אחיו, קרמיין פרסיקו וצוות מאנשיו, וחבורה של מחסלים, סוחרי הרואין מהאיסט סייד של מנהטן, שאירגן ג'וזף "ג'ו הבלונדי" ביונדו) היה קרלו גמבינו שתפס מיד את תפקיד הבוס. למספר 2 של גמבינו מונה ג'וזף ביונדו, מה שיכול להעיד אולי על מי באמת היה אחראי לחיסולו של אנסטסיה. ביונדו החזיק בתפקיד האנדר-בוס של גמבינו עד לפרישתו בשנות השישים, אז הוא הוחלף ע"י אניילו דלקרוצ'ה.

בשנת 1959 היה מעורב גמבינו במהלך של צ'רלי לוצ'יאנו ומאיר לנסקי להפליל את ויטו ג'נוביז ומספר בכירים נוספים במשפחת ג'נוביז בניהול רשת להברחת הרואין. בסיום הפרשה נידון ג'נוביז ל-15 שנות מאסר. מאחורי המהלך עמדה תוכניתו של לוצ'יאנו לסלק את ג'נוביז מהשטח כדי לפנות את המקום למי שלוצ'יאנו ראה כיורשו בתפקיד בוס כל הבוסים - גמבינו. עם הגב של לוצ'יאנו ועם התמיכה הכספית ממאיר לנסקי שהפעיל בתי הימורים מצליחים במיוחד בקובה ובאיי הבהמה, התבסס גמבינו מהר מאוד בראש המשפחה והפך את משפחת מנג'אנו (שכעת קיבלה את שמו) לאחד הכוחות החזקים ביותר במועצה ובסינדיקט הפשע הלאומי. לאחר שהמזימה של ג'וזף בוננו, ראש משפחת בוננו ואחד הכוחות החזקים ביותר במאפיה, לחסל את גמבינו בשנת 1962 נכשלה ובוננו נאלץ לברוח (לאחר שבוננו חזר הוא טען שהוא נחטף..), הפך גמבינו לבוס החזק ביותר מבין ראשי חמשת המשפחות.

השפעתו של גמבינו חרגה הרבה מעבר לגבולות משפחתו. בין היתר יוחס לו חיסולו של ג'וזף קולומבו, הבוס של משפחת פרופצ'י-קולומבו אשר נורה בעת שהתכונן לצעוד בראש מצעד הליגה האמריקאית-איטלקית למען זכויות האדם - ארגון שהוא הקים כדי למחות נגד הדימוי שנוצר לכל האמריקאים ממוצא איטלקי כאילו שהם כולם קשורים למאפיה... . לגמבינו מיוחסת גם שליטה כמעט מוחלטת במשפחת לוקזי תחת הנהגתו של הבוס קרמיין טרמונטי, מי שהחליף את הבוס הקודם של המשפחה - בן בריתו וחברו הטוב של גמבינו - טומי לוקזי. כמו כן מיוחסת לגמבינו הצבתו של חברו פרנק טיירי בראש משפחת ג'נוביז לאחר חיסולו של הבוס הקודם של המשפחה - תומס אבולי, חיסול שמיוחס גם הוא לגמבינו (בעקבות חוב של 4 מיליון דולר של אבולי לגמבינו, שאבולי סירב להחזיר).

בחודש אוקטובר 1976 מת קרלו גמבינו מהתקף לב. הוא נחשב לבוס הטוב ביותר שידעה המשפחה, שבתקופתו הפכה לרווחית והמצליחה ביותר. גמבינו שמר תמיד על פרופיל נמוך, לעומת שאר הבוסים שתמונותיהם הופיעו כמעט מדי יום על שערי העיתונים, מה שסייע למשפחה להתחזק וגם הפך אותו לאחד הבוסים הבודדים שלא בילה אפילו יום אחד בכלא.

כשהיה על ערש דווי, בחר גמבינו בפול קסטליאנו, בן דודו שהיה גם גיסו, ליורשו כראש המשפחה. הצעד הזה עורר את כעסו של אניילו דלקרוצ'ה, מי שהיה מספר שתיים של גמבינו מאז 1969 וחשב שעם מותו של הבוס הוא יירש את מקומו. אלא שבניגוד לציפיות מילא דלקרוצ'ה אחר הוראותיו של גמבינו ואיפשר לקסטליאנו לתפוס את כסא הבוס באופן חלק. קסטליאנו גמל לו בכך שהשאיר אותו בתפקיד מספר 2 במשפחה.

בסוף שנות השבעים היה קסטליאנו הבוס החזק ביותר במאפיה, כאשר רק אחד לא סר למרותו - הבוס האמביציוזי של משפחת בוננו - קרמיין גלנטה. לאחר שגלנטה חוסל ביולי 1979 הפך קסטליאנו לבוס הבכיר במאפיה. יחד עם זאת, במשך הזמן קסטליאנו נחשב יותר לאיש עסקים מאשר לגנגסטר. הוא חי באחוזה שלו בפרבר היוקרה טודט היל בסטאטן איילנד, ורק לעיתים רחוקות ביותר הסתכן בהגעה למנהטן או לחלקים האחרים של העיר. התנהגות זו גרמה לתרעומת בקרב רבים מהקפטנים והחיילים של המשפחה, במיוחד בקרב אנשיו של האנדר-בוס דלקרוצ'ה. הם הרגישו שהבוס מתרחק מהם ומאבד מגע עם השטח.

למרות שדלקרוצ'ה קיבל את "דין התנועה" והסכים, כמצוות קרלו גמבינו, לוותר על ההנהגה עבור קסטליאנו, אנשיו של דלקרוצ'ה אף פעם לא קיבלו את מנהיגותו של קסטליאנו וסברו שהבוס החדש ירש את התפקיד במקום לזכות בו. קסטליאנו נאלץ להפעיל כוח כדי "להרגיע" את אנשי הצוות של דלקרוצ'ה, ביניהם השם הבולט ביותר של המשפחה אז - הכוח העולה ג'ון גוטי.

באותו הזמן הפכה משפחת גמבינו להיות היעד העיקרי של מאמצי ה-F.B.I בתחום הלחימה בפשע המאורגן. אפילו חוקרי האירגון הופתעו לגלות עד כמה קל היה לחדור את מעטה החשאיות של המשפחה ולהתוודע את ההמתרחש בתוך קרביה. מכשיר האזנה שהושתל בתוך מנורה במטבח ביתו של קסטליאנו תפס מהר מאוד את הבוס דן בכל עסקיו הבלתי חוקיים עם הכפופים לו ובתחילת שנות השמונים עמד קסטליאנו בפני כתב אישום חזק שעלול היה להכניסו לכלא לשנים רבות. כשהבין קסטליאנו את מצבו הוא הודיע שלאחר שייכנס לכלא הוא רוצה שמי שיחליף אותו כבוס המשפחה יהיה תומס גמבינו - בנו של הבוס הקודם קרלו גמבינו, כשלצידו יכהן כאנדר-בוס תומס בילוטי - נהגו ושומר ראשו האישי של קסטליאנו. כמעט מיותר לציין שתכתיב זה הגביר עוד יותר את זעמם של אנשי מחנה דלקרוסה במשפחה.

מלבד ההאזנה לבוס קסטליאנו, כבר משנת 1980 האזינו חוקרי ה-F.B.I לטלפון של אנג'לו ("קוואק קוואק") רוג'ירו, חייל וותיק במשפחת גמבינו - מקורב מאוד לג'ון גוטי וחברו הטוב ביותר של אחיו של גוטי, ג'ין גוטי. רוג'ירו זכה לכינוי "קוואק קוואק" משום שדיבר בלי סוף ועבור ה-F.B.I מדובר היה באוצר של ממש. הם שמעו אותו מדבר על ענייני המשפחה, מארגן עסקאות סמים ומרכל על ראשי הארגון ובייחוד על קסטליאנו. על בסיס הבירבורים של רוג'ירו בטלפון הוגש בשנת 1983 כתב אישום נגד 13 מבכירי המשפחה (בהם הוא עצמו וג'ין גוטי) כתב אישום על עבירות של סחר בסמים.

לפי החוק האמריקאי זכאים מי שמוגש נגדם כתב אישום על בסיס האזנות סתר, לקבל לידיהם את ההקלטות כדי לתמללן. קסטליאנו דרש לקבל לידיו את ההקלטות במלואן, מה שהיה מגלה לו גם איך מדברים עליו בכירי המשפחה מאחורי הגב. אף אחד לא רצה שזה יקרה, במיוחד לא דלקרוצ'ה שניסה להניא אותו מלעשות את זה, אבל קסטליאנו לא ויתר. הוא ידע שמלכלכים עליו ורצה לשמוע את זה.

בשנת 1985, עוד טרם קיבל קסטליאנו לידיו את ההקלטות, הבין גוטי - אז כבר קאפו בכיר במשפחה - שהוא חייב לשים לסאגה הזו סוף ולאחד מחדש את המשפחה. בדצמבר אותה שנה חוסל קסטליאנו, ביחד עם שומר ראשו, טומי בילוטי, בפתח מסעדה ברחוב 46 במנהטן. להחלטה של גוטי תרמה במידה רבה מאוד העובדה שהסנדק שלו אניילו דלקרוצ'ה האנדר-בוס שהבטיח את נאמנותו לקסטליאנו למרות המחלוקת במשפחה, נפטר שבועיים לפני כן. אחרי שדלקרוצ'ה מת שום דבר כבר לא מנע מבעדו של גוטי לחסל את קסטליאנו. עם מותו של הבוס, תפס גוטי את השליטה על המשפחה. הוא מינה את דומיניק דה צ'יקו לאנדר-בוס ואת אנג'לו רוג'ירו לקאפו בראש הצוות שהיה שלו.

ג'ון גוטי זכה לכינוי הדון הנאה ("Dapper Don") ונודע בחליפות האיכותיות העשויות בעבודת יד ובעניבות המשי אותן נהג ללבוש. הוא היה אחד מהבוסים שנהנה לשזוף את עורו באור זרקורי התקשורת ולא פעם ידע איך לזרוק לעיתונאים הערות שנונות שהיקנו לו כותרות והכרה. תמונת אחוזתו בהווארד ביץ', קווינס הופיעה לא פעם בטלוויזיה והוא נראה באופן קבוע מבלה במסעדות היוקרתיות של העיר. השיטה של גוטי להימנע ממכשירי ההאזנה הרגישים של ה-F.B.I היתה לקיים את פגישותיו במקומות ציבוריים סואנים, שם יכולים היו אנשי הבולשת לצלם אותו אך לא לשמוע על מה הוא מדבר.

בעיני רבים הפרופיל התקשורתי הגבוה של גוטי היה לצנינים. במיוחד לא אהב את ההתנהלות הזו הבוס הסופר דיסקרטי של משפחת ג'נוביז באותה תקופה וינסנט גיגנטה האיש שבמשך שלושים שנה התחזה לחולה רוח כדי להרחיק ממנו את ה-F.B.I וניהל את אימפריית הפשע שלו תוך שהוא מסתובב ברחובות בפיג'מה ונעלי בית ממלמל לאנשים ומדבר לעצים. גיגנטה שהיה בן ברית של קסטליאנו הוציא חוזה על ראשו של הבוס הרברבן. באפריל 1986 התפוצץ מטען חבלה שהונח במכונית שבה אמור היה גוטי לנסוע, אך הבוס לא היה במכונית. מי שכן היה במכונית ומצא בה את מותו היה האנדר-בוס דה צ'יקו. מי שבפועל ביצע את הפעולה היה אנתוני קאסו - בן ברית של גיגנטה - לימים האנדר-בוס של משפחת לוקזי.

בזכות התחמקותו מפיצוץ מטען החבלה והצלחתו לצאת זכאי בשלושה משפטים בהם ניצב על דוכן הנאשמים בסוף שנות השמונים, זכה גוטי גם לכינוי "דון טפלון", אבל בסופו של דבר השחצנות שלו עלתה לו ביוקר. לאחר לא מעט מאמצים הצליח ה-F.B.I בסוף שנות השמונים לשתול מכשירי האזנה בדירה ברובע איטליה הקטנה בה התגוררה אלמנה זקנה שנתנה לבוסים הבכירים לקיים בביתה את פגישותיהם החשאיות. בהאזנות הסתר נשמע גוטי מתכנן את פעילות המשפחה ולא פחות מזה מתלונן על הכפופים לו, בעיקר האנדר-בוס סמי (השור) גרבאנו. כאשר שמע גרבאנו את ההקלטות הוא החליט להפוך לעד מדינה ולהעיד נגד הבוס. בזכות עדותו נידון גרבאנו רק ל-20 שנות מאסר בגין 19 מקרי רצח וישב בסופו של דבר 5 שנים בלבד. פיליפ לאונטי, לשעבר האנדר-בוס של המשפחה מפילדלפיה, היה מוכן להעיד שגוטי התרברב בפני ראשי המשפחה מפילדלפיה שהוא היה זה שהורה לחסל את קסטליאנו.

בשנת 1992 הורשע גוטי בעבירות רצח וסחיטה ונשלח למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם בבית הכלא הפדרלי במריון, אילינוי. הוא המשיך לשלוט במשפחה מהכלא והכתיר את בנו ג'ון גוטי ג'וניור לבוס בפועל של המשפחה. ג'ון גוטי רצה שבנו ימשיך לתפקד כבוס של המשפחה, אך מועצת הקוזה נוסטרה הטילה וטו ולא הסכימה. גוטי ג'וניור נודע כחם מזג ועצבני ומצד שני לא היה מנהיג חזק וכריזמטי כאביו. בשנת 1996, לאחר שהסתיימו כל נסיונות הערעור של גוטי האב על מאסר העולם שנגזר עליו, מי שהפכו להיות הבוסים בשטח - בשלטון משותף - היו הקפואים הבכירים ג'ון ("Jackie Nose") ד'אמיקו, ניקולס קרוזו ופיטר גוטי.

בשנת 2002 מת גוטי בבית הכלא הפדראלי במריון, אילינוי ונראה היה כי מי שיתפוס את מקומו בראש המשפחה באופן רשמי יהיה קרוזו, אלא שמי שהחליף בסופו של דבר את גוטי היה אחיו פיטר גוטי. אלא שפיטר גוטי שלט במשפחה במשך פחות משנה והוחלף לאחר שהתברר כי הוא אינו מסוגל לנהל אותה. ג'ון ד'אמיקו תפס את ההנהגה מחדש (מי ששימש כאקטינג בוס עבורו באותו זמן היה ארנולד סקויאטרי) אך הוא נעצר במבצע גדול של הבולשת בפברואר 2008, ביחד עם ניקולס קרוזו, האנדר-בוס דומניקו ספאלו ועוד כחמישים מחברי המשפחה. לפי הסיפורים לא הצליח ד'אמיקו לשלם לעורך דינו בשל היותו מכור להימורים, ומי שנחשב כיום לבוס הרשמי של המשפחה הוא קרוזו אשר שוחרר בערבות, ברח ונחשב היום לאחד הפושעים הנמלטים המבוקשים ע"י ה-F.B.I