רוי אלברט ד'מאו היה חבר במשפחת גמבינו ונודע (לשמצה) בזכות הצוות המפורסם שהנהיג, שעסק בגניבת מכוניות, סחר בסמים וביצוע חוזי רצח, ושעל-פי הערכות ה-F.B.I היה אחראי בין אמצע שנות השבעים לתחילת שנות השמונים לכ-200 מעשי רצח בכל רחבי ארה"ב. הצוות של ד'מאו זכה למוניטין המפוקפק שלו גם בזכות השיטה שלו - לקצוץ את איבריהם של קרבנותיו במטרה להעלים את המסכנים ולמנוע את זיהויים.

ד'מאו נולד בברוקלין למשפחה איטלקית ממעמד הפועלים, אך התבלט כבר מילדות כאיש עסקים ממולח. כנער הוא החל לעסוק בהלוואות בריבית, ותוך כדי לימודים בבית ספר תיכון הוא ניהל עסק משגשג. לאחר שסיים את לימודיו הוא מצא עבודה חוקית בסופרמרקט, אך המשיך לנהל את העסק המצליח שלו מתוך בר שכונתי בשם Phil's Lounge, שבאמצע שנות השישים הוא כבר הפך לבעלים הסמוי שלו. המקום בברוקלין שעדיין קיים, נקרא היום the Gemini Lounge והוא עדיין עומד בגבו לבניין דירות שבו בוצעו עשרות מעשי רצח ובותרו גופותיהם של עשרות קורבנות ע"י הצוות של ד'מאו.

למרות שכבר בתחילת שנות השישים היו לד'מאו קשרים כאלה ואחרים לחברים או מקושרים למשפחת לוקזי מניו יורק, הקשר הממשי של ד'מאו למאפיה החל רק בשנת 1966 כאשר הכיר את אנתוני (נינו) גאגי - חבר משפחת גמבינו - האיש שהכניס אותו שנים לאחר מכן כחבר רשמי לקוזה נוסטרה (ובסוף גם הוציא אותו ממנה - אבל חכו לסוף). באותה תקופה היה נינו גאגי רק חייל במשפחת גמבינו, אך הוא כבר נחשב לאחד המכובדים שבחיילי המשפחה, מרוויח מצוין מעסקי ההלוואות בריבית ושותף שקט בעסקים לגיטימיים רבים. שיתוף הפעולה העסקי הראשון בין השניים היה ככל הנראה הלוואה משותפת שנתנו לסוחר מכוניות משומשות.

בסוף שנות השישים הרחיב ד'מאו את עסקיו. לצד העסק המצליח של ההלוואות בריבית הוא הקים צוות של בחורים צעירים שהתמקצע בגניבת מכוניות ובסחר בסמים. החבורה הזו הלכה ורכשה מוניטין עד שזכתה גם בעולם התחתון וגם בקרב רשויות אכיפת החוק לכינוי "הצוות של ד'מאו" (DeMeo Crew). הצוות המקורי של ד'מאו כלל את הרווי (כריס) רוזנברג (סוחר סמים מגיל 16 שד'מאו הכיר מילדות, הלווה לו כסף להרחיב את עסקיו ולבסוף צירף אותו לצוות והשתלט על עסקיו), האחים ג'וזף ופטריק טסטה (Testa), ג'וזף ("דרקולה") גגליאלמו בן דודו של ד'מאו ואנתוני סנטר.

הצוות של ד'מאו שגשג בזכות החוש העסקי המעולה של הבוס הקטן שלהם. בזכות מעשי הונאה מתוחכמים הוא הרחיב את עסקי ההלוואה בריבית עד שהפך לאחד הגדולים בתחום בעיר ניו יורק. בין לקוחותיו היו מרפאות שינים גדולות, מסעדות, שווקי פשפשים, סוחרי מכוניות ועוד. הוא היה רשום כעובד חברה לשיווק מוצרי ספורט, אך כמובן שהוא לא עבד בה. לשכניו נהג לספר כי הוא עובד בעסקי הבנייה, שיווק מזון ומכוניות משומשות.

ההיסטוריונים של המאפיה נוהגים לראות את חיסולו של פול רוטנברג, בעל אולפן להפקת סרטי פורנו, בשנת 1973, כחיסול הראשון של רוי ד'מאו. ד'מאו היה שותף סמוי באולפן של רוטנברג ולאחר שהאחרון נעצר ועלה החשש כי הוא עלול לסבך את ד'מאו וחמור יותר את פטרונו של ד'מאו - נינו גאגי - שגם הוא היה שותף סמוי באולפן של רוטנברג, הוחלט להסיר את האיום. דרך אגב, ההערכות של גאגי וד'מאו לא היו מופרכות, שכן מיד לאחר מעצרו של רוטנברג הוא החל בתהליך של קבלת מעמד של עד מדינה והחל לספר איך שני אנשים, בשם רוי ונינו, סחטו אותו.

בחודש יולי 1973 נפגשו רוטנברג וד'מאו, לבקשתו של ד'מאו, לארוחת ערב ידידותית. כשהגיע רוטנברג לפגישה הוביל אותו ד'מאו באיומי אקדח לסמטה חשוכה בקרבת המסעדה וירה לו שתי יריות בראש באמצעות אקדח עם משתיק קול. למרות שרשויות החוק ראו בד'מאו את החשוד המיידי ברצח רוטנברג ואפילו עקבו אחריו במשך זמן מה, מקרה הרצח מעולם לא פוענח וד'מאו לא הועמד לדין. מצד שני, הביצוע החלק של הרצח כנראה הקנה לד'מאו, כמובן בהמשך להצלחתו העסקית, את כרטיס הכניסה להפוך לחבר רשמי במשפחת גמבינו - תחת חסותו של אנתוני גאגי.

בשנת 1974 התפתח סכסוך בין הצוות של ד'מאו לבין סרסור בשם אנדרי כץ שניהל בית זונות מצליח בברוקלין. בחודש מאי 1975 שמע ד'מאו מקצין משטרה שקיבל ממנו שוחד שכץ הולך לשתף פעולה עם המשטרה בניסיון להוריד את ד'מאו מהווריד שלו. בחודש יוני פותה כץ (באמצעות אישה כמובן) להגיע למקום מבודד, שם ככל הנראה התנפלו עליו אנשיו של ד'מאו ודקרו אותו למוות. נערת הפיתוי העידה מאוחר יותר כי בין הרוצחים היא זיהתה את ג'וזף טסטה והנרי בורלי, אנשיו של ד'מאו. שניהם נעצרו אך לאחר שהראיות נגדם לא הספיקו (גופתו של כץ לא נמצאה מעולם) הם יצאו זכאים במשפט שנערך להם בתחילת 1976.

לפי ההערכות זה היה הרצח הראשון שביצע הצוות של ד'מאו והמקרה הראשון שהמחסלים נקטו בשיטת ביתור הגופה כדי להעלים ראיות, אם כי בשנת 2003 הגיע לידי ה-F.B.I מידע מפיו של סלווטורה ויטאלה, מי שהיה האנדר-בוס של משפחת בוננו, אשר טען כי בשנת 1974 הוא קיבל הוראה להעביר גופת גבר שזה עתה חוסל למוסך בקוינס, שם אמורים היו להיפטר ממנה. כשהגיע למקום, סיפר ויטאלה, הוא פגש שם את ד'מאו ועוד חברים מהצוות שלו. עוד טען האנדר-בוס לשעבר שלד'מאו היתה ביד סכין ענקית שנועדה ככל הנראה לביתור הגופה. עדות זו מעלה את האפשרות כי ד'מאו וצוותו נהגו עוד קודם לחיסולו של אנדרי כץ לבתר את גופות קורבנותיהם.

במהלך שנות השבעים שיכלל ד'מאו את יכולות הצוות שלו. למעט במקרים שדרשו שיטות רצח שנועדו להעביר מסר (כדור בעין - תאבת בצע מוגזמת (מו גרין ספיישל); ידיים חתוכות - מגע עם שוטרים וכו') היתה שיטת הקיצוץ והעלמת הגופה של ד'מאו שיטת החיסול האידיאלית: אין גופה, אין ראיות, אין קצה חוט למחסלים וחשוב יותר אין קצה חוט למזמינים. הצוות של ד'מאו הבטיח (וקיים) עבודה נקייה והפך לשם דבר. שיטת החיסול של ד'מאו זכתה לכינוי "שיטת ג'ימיני" (the Gemini Method) על שם הבר של ראש הצוות - the Gemini Lounge, מקום המפגש של הצוות כמו גם המקום שבו בוצעו בד"כ עבודת החיסול והניסור.

ד'מאו מחוץ לג'ימיני לאונג'

"שיטת ג'ימיני" נחשפה בעקבות מעצרם של רבים מחברי הצוות בתחילת שנות השמונים. החברים דיברו והחוקרים הרכיבו פסיפס של עדויות שבסופו של דבר לימד על השיטה הרצחנית: בדרך כלל היה הקורבן מפותה להגיע לבר ואח"כ מפותה לצאת ממנו דרך דלת צדדית שהובילה ישר לתוך דירה שהיתה חלק מבניין דירות שניצב בגבו של הבר. בתוך הדירה היה מקבל את פניו של הקורבן אחד מחברי הצוות (בדרך כלל ד'מאו - כך לפי עדותו של חבר הצוות שהפך לעד מדינה פרדריק דינומה) כאשר בידו האחת אקדח עם משתיק קול ובידו השניה מגבת. תוך שניות היה מקבל הקורבן כדור בראש ומיד נעטף במגבת כדי למנוע זרימת דם מהפצע. מיד לאחר מכן חבר אחר בצוות (במקור היה עושה זאת כריס רוזנברג - עד שהוא בעצמו נרצח ע"י ד'מאו בשנת 1979) היה דוקר את הקורבן בליבו כדי לעצור את זליגת הדם דרך פצע הירייה בראש.

לאחר שהקורבן מת היו לוקחים אותו לחדר האמבטיה, שם היו מניחים אותו להתקרר עד שכל הדם היה נוזל, נקרש או קופא. פעולה זו נועדה למנוע את הלכלוך שעלול לעשות השלב הבא. בשלב הבא הניחו חברי הצוות את הגופה על גבי רצועות ניילון רחבות שהיו פרושות בחדר המרכזי בדירה והחלו לחתוך את הגופה - ידיים, רגליים וראש. חלקי הגופה המנוסרים היו מוכנסים לתוך שקים נפרדים. את השקים האלו הם היו מכניסים לקופסאות קרטון ואת הקופסאות היו שולחים למזבלה הגדולה של ניו יורק, בברוקלין, אליה היו נשפכים בכל יום מאות טונות של פסולת, מה שהפך את מציאת חלקי הגופות בה לכמעט בלתי אפשרי.

בתחילת שנות השמונים כאשר החלו רשויות החוק לסגור על הצוות של ד'מאו עלה רעיון לחפור במזבלה של ברוקלין כדי לגלות בה חלקי גופות, אך הרעיון נזנח במהירות לאחר שהתברר כי מדובר במבצע בלתי אפשרי. גרסה ימית של שיטת ג'ימיני היתה אותו תהליך בדיוק רק על יאכטה של אחד מחברי הצוות, אלא שאז סופם של חלקי הגופה היה בים, כבולים לשרשראות כבדות במקום במזבלה.

בשנת 1975 הפך ד'מאו לשותף סמוי בבית זונות/אולם פיפ-שואו בניו ג'רזי לאחר שבעל הבית לא הצליח לעמוד בהחזר הלוואה שקיבל מד'מאו. הוא המשיך להעמיק את עסקיו בתחום הפורנו ונודע כאחד ממפתחי ז'אנר סרטי הפורנו שבהם משולבים בעלי חיים. כאשר הבוס שלו, נינו גאגי, שמע על מעורבותו של בן חסותו בסרטים מסוג זה, הוא איים עליו שאם לא יפסיק להשקיע בתועבה הזו הוא יהרוג אותו (אז מי אמר שלמאפיונרים אין שום גבול?).

אבל ד'מאו לא הפסיק וגאגי לא סירב להמשיך לקבל ממנו כסף במעטפה שמנה כל שבוע. אחיינו של גאגי, דומיניק מונטיליו, שהפך בשנת 1983 לעד מדינה, סיפר שלאחר העימות הראשוני בין גאגי לד'מאו סביב נושא סרטי הפורנו עם חיות, הנושא לא עלה ביניהם שוב משום שגאגי המשיך ליהנות מהרווחים בגדולים שגרפו עסקיו של ד'מאו.

עוד עניין שבו כביכול לא ראו ד'מאו והבוס שלו עין בעין, היה העיסוק בסחר בסמים. בתקופת הבוס הגדול המשפחה דון קרלו גמבינו וגם בתקופת יורשו פול קסטלאנו, היה הסחר בסמים תחום אסור (לפחות מבחינה רשמית) על חברי המשפחה. יותר מזה, הבוסים אפילו הוציאו חוזה לא פעם על חברים במשפחה שהימרו את פיהם ועסקו בסמים. זה לא שהבוסים באמת היו מוטרדים מההשפעות החברתיות של הסמים על בני הנוער באמריקה, אלא בעיקר משום שעיסוק בסמים גרר אחריו המון תשומת לב מיותרת מצד רשויות אכיפת החוק, ונתפס כגורם סיכון שלא שווה את ההשקעה בו. הבוסים חששו גם שהעונשים הכבדים שעלול לקבל מי שנתפס על סחר בסמים יהפכו בקלות יתרה את מי שעומד בפני עונש כזה לעד מדינה או משת"פ של ה-F.B.I.

בקיצור, סמים היו טאבו עבור חברי משפחת גמבינו - לפחות מבחינה רשמית. באופן מעשי לא היה כמעט צוות במשפחה, וכנ"ל במשפחות הקוזה נוסטרה האחרות, שלא עסק בסחר בסמים. סכומי הכסף האדירים שגלגלו עסקי הסמים - בתחילה הירואין ואח"כ קוקאין, מריחואנה ושאר ירקות - היו פיתוי גדול מדי עבור אנשים בעלי מבנה אישיות של מאפיונרים. לכן כמו יתר חבריו, גם ד'מאו היה מעורב בעסקי הסמים למרות האזהרות שהגיעו מהדרגים הגבוהים ביותר במשפחה.

בסוף שנות השישים הרווחים של ד'מאו מסמים היו גדולים פי כמה וכמה מכל שאר העסקים שבהם שלח את ידו. אנשיו החלו למכור קוקאין ממש מחוץ ללאונג' שלהם והוא מימן עסקאות ענק של ייבוא מריחואנה מקולומביה לארה"ב. גאגי ראה איך המעטפות שקיבל מד'מאו הלכו ותפחו משבוע לשבוע, אבל למרות שידע בדיוק מהו מקור הכסף הוא לא שאל שאלות, והעמיד פנים כאילו אין לו מושג שבן חסותו סוחר בסמים.

בשנת 1976 היה ד'מאו עדיין רק מקושר למאפיה דרך עבודתו עבור נינו גאגי, אך הוא עדיין לא היה חבר רשמי בקוזה נוסטרה. הסיטואציה הזו הפכה קריטית כאשר בעקבות סכסוך שהתגלע בין ד'מאו לבין ג'וזף ברוצ'יני, חבר במשפחת ג'נוביז, על רקע עסקים מתנגשים בתעשיית הפורנו, השניים הלכו מכות וברוצ'יני העניק לד'מאו פנס גדול ושחור בעין. ד'מאו רצה להרוג את ברוצ'יני, אך משום שהאחרון היה חבר רשמי במאפיה ואילו ד'מאו היה רק מקושר, הוא לא יכול היה לעשות זאת מבלי להסתכן בחייו שלו. לפי אחד מחוקי הקוזה נוסטרה הידועים, כל עוד צד אחד "חבר" רשמי והצד השני רק "מקושר", אסור ל"מקושר" להרוג את ה"חבר" ואם הוא עושה כן, דינו מוות.

ד'מאו הלך לבוס שלו, נינו גאגי, הסביר לו את המצב ואמר לו שהוא הולך לחסל את ברוצ'יני, ולא מעניין אותו החוקים ולא מעניין אותו מה יהיו ההשלכות (על הסיטואציה סיפר לימים אחיינו של ד'מאו שהיה איתו אצל הבוס). גאגי נתן לד'מאו עצה אחת קטנה - אם אתה הולך על זה, תדאג שלא יוכלו לקשור את החיסול אליך. בחודש מאי 1976 ד'מאו והנרי בורלי חיסלו את ברוצ'יני בחמש יריות בעורף, במשרד של סוכנות מכוניות משומשות שהיתה בבעלותו. אחרי הרצח הם שדדו את המשרד והורו לעובדים במקום (לאחר שקשרו אותם, כיסו את עיניהם ולקחו את פרטיהם) להסביר למשטרה שברוצ'יני חוסל במהלך שוד שהשתבש. חודש לאחר מכן חיסל ד'מאו עבור גאגי את הגנגסטר וינסנט ג'וברנרה וחודש אחרי ג'וברנרה היה זה ג'ורג' בירום מפלורידה ששילם בחייו בעקבות הוראה של גאגי לבן חסותו. גאגי חשד בבירום שהוא היה זה שסיפק לשודדים מידע על ביתו בפלורידה שנפרץ זמן קצר לפני כן ורוקן מכל תכולתו. ד'מאו נשלח למדינת השמש הנצחית ע"י גאגי וחיסל שם את בירום.

בחורף 1976 עברה משפחת גמבינו טלטלה כאשר הבוס הגדול דון קרלו גמבינו מת והוריש את כתר הבוס במשפחה לגיסו פול קסטלאנו, למורת רחום של רבים מחברי המשפחה שראו כיורשו הטבעי של דון קרלו את האנדר-בוס האהוב שלו, אניילו דלקרוצ'ה. למרות שעדיין לא היה חבר במאפיה, השינויים בצמרת משפחת גמבינו השפיעו על ד'מאו באופן ישיר. הבוס שלו, נינו גאגי, קודם בעקבות השינויים וקיבל דרגת קפטן. גאגי היה עכשיו לקאפו של הצוות שבראשו עמד קודם לכן קסטלאנו עצמו והטיפוס שלו לצמרת יכול היה לעשות לד'מאו רק טוב. בנוסף לכך, עם מותו של גמבינו נפתחה הדרך להכנסתם של חברים נוספים למשפחה. למרות שקסטלאנו לא קיבל מיד חברים חדשים למשפחה, הוא היה נכון יותר לקבל חברים חדשים למשפחה (מה שנקרא to open the books) במקום לקדם חיילים מתוך המשפחה משום שהוא ידע שהם שונאים אותו.

אבל קסטלאנו, שהכיר את ד'מאו בזכות עבודתו עבור נינו גאגי, לא אהב את הטיפוס. לפי הסיפורים הוא אפילו אמר לגאגי בפירוש שהוא לא רוצה את ד'מאו כחבר מלא במשפחת גמבינו. קסטלאנו שהחשיב את עצמו כאיש עסקים יותר מאשר גנגסטר ושהעדיף להתמקד בעבירות צווארון לבן לא אהב את חיות הרחוב מסוגם של רוי ד'מאו, שלכלכו את הידיים בעסקים פרימיטיביים כמו גניבת מכוניות וחטיפת משאיות. הוא גם חשב שד'מאו הוא אדם בלתי צפוי, שלא מוכן לקבל מרות ושאי אפשר יהיה לרסן אותו. כל הניסיונות של גאגי לשכנע את קסטלאנו שיסכים לצרף את ד'מאו למשפחה, ואפילו שהוא יהיה ערב לו, לא שכנעו את הבוס החדש של המשפחה. וכך למרות מאות אלפי הדולרים שעשה ד'מאו עבור משפחת גמבינו (שהרי חלק מהסכומים שהוא היה מעביר לגאגי היו ממשיכים הלאה בסולם הדרגות), גם בשנת 1977 הוא עדיין לא התקבל כחבר רשמי במשפחה.

רק חצי שנה לאחר מכן, בזכות שיתוף פעולה שיצר ד'מאו עם כנופיה אירית בשם ה"מערביים" (The Westies), אותה צירף פול קסטלאנו כזרוע של משפחת גמבינו והיא קיבלה על עצמה לבצע חיסולים שהמשפחה העדיפה שלא להוציא לפועל בעצמה, זכה ד'מאו להתקבל באופן רשמי כחבר במשפחת גמבינו. תפקידו הוגדר כמקשר בין משפחת גמבינו ל- Westies והוא הוזהר מראש שלא לבצע שום רצח מבלי לקבל את אישור המשפחה ובשום אופן לא לעסוק בסחר בסמים.

אבל למרות האזהרות הברורות, הצוות של ד'מאו המשיך למכור טונות של קוקאין, מריחואנה וגלולות LSD - הרווח היה פשוט גדול מכדי לוותר עליו אפילו לנוכח איומי הבוס של המשפחה שכעת ד'מאו כבר היה חלק ממנה באופן רשמי. גם לפקודה השנייה שקיבל עת התקבל למשפחה, ד'מאו לא בדיוק ציית והצוות שלו המשיך בחיסול אנשים ללא היתר מפורש מראשי המשפחה.

בחודש יולי 1977 חיסלו ד'מאו ואנשיו גנב מכוניות אחד ואת חברתו בת ה-19 לאחר שחשדו בו כי הוא משתף פעולה עם המשטרה. הם הותירו את הגופות גלויות כדי להעביר מסר, וכשנשאל ד'מאו מדוע רצח בחורה צעירה חפה מפשע, הוא הסביר כי גם היא היתה איום וצריך היה לחסל גם אותה. בשנת 1978 שמעו אותו מתרברב כי הוא וחבורתו חיסלו למעלה ממאה איש ושהוא מעמיד את שירותי החיסול שלו לא רק לרשות משפחת גמבינו, אלא לרשות כל המשפחות, תמורת 5,000 דולר לחיסול.

בנובמבר 1978 חיסל ד'מאו עם חברים מהצוות את אחד מחברי הצוות - אדוארד (דני) גרילו, לאחר שזה נחשד ע"י ד'מאו ונינו גאגי כי הוא עומד לשתף פעולה עם הרשויות ולהעיד נגד הצוות. גרילו, שנרצח, בותר ופוזר בשיטת ג'ימיני היה המקרה הראשון שבו חיסל הצוות את אחד מאנשיו. חבר הצוות השני שחוסל ע"י ד'מאו וחבריו האחרים לצוות היה כריס רוזנברג, חברו מילדות של ד'מאו, מספר 2 בצוות ומי שנחשב לבן בריתו הנאמן ביותר. רוזנברג עשה עסקת סמים עם סוחר סמים קובני שחי במיאמי. לאחר השלמת העסקה רצח רוזנברג את הקובני. אבל הקובני היה קשור לקרטל סמים קולומביאני שעבד באופן הדוק עם משפחת גמבינו ולכן זה היה עלול להיגמר בדם, והרבה, אם כריס רוזנברג לא היה משלם על מה שעשה.

ד'מאו קיבל הוראה לחסל את רוזנברג אך התמהמה במשך שבועות. במהלך תקופה זו חיסל ד'מאו בטעות סוכן מכירות שהוא טעה לחשוב שמדובר במחסל של הקרטל שבא לחסל אותו. הוא ראה את הסוכן הצעיר יושב במכונית ליד ביתו וכאשר נסע משם הוא עקב אחריו, התנגש במכוניתו וכשזו נעצרה הוא ירה בו והרג אותו. כשחזר הביתה אסף ד'מאו את בני משפחתו והסיע אותם לבית מלון מחוץ לניו יורק והורה להם להישאר שם.

כששמע נינו גאגי על המקרה הוא הורה לד'מאו לחסל מיד את רוזנברג כדי למנוע עוד אי הבנות מצערות מסוג זה וחיסול חפים משפע. במאי 1979 הגיע רוזנברג, שכלל לא היה מודע לכל הבלגן עם הקולומביאנים, לפגישה עם ד'מאו שירה בו בראש והרג אותו, אבל בניגוד לגרילו גופתו של רוזנברג לא הושחתה ולא הועלמה. הקולומביאנים דרשו שסיפור חיסולו של רוזנברג יופיע בעיתונות, אחרת הם לא יאמינו שהוא אכן קרה. ואכן גופתו של רוזנברג הוכנסה למכוניתו שהושארה במקום בולט לצד הדרך באחד הכבישים הראשיים של ברוקלין.

בנו של ד'מאו, אלכסנדר, כתב לימים בספר שפרסם כי חיסולו של רוזנברג השפיע קשות על אביו. גם חבריו של ד'מאו לצוות, ויטו ארנה ופרדריק דינומה, העידו שנים לאחר מכן כי חיסולו של רוזנברג הכניס את ד'מאו לדיכאון והוא הביע עליו חרטה לא פעם. דיכאון או לא, בסוף שנות השבעים ניהל ד'מאו את עסק גניבת המכוניות הגדול ביותר בהיסטוריה של ניו יורק. מאות מכוניות יוקרה נגנבו כל שבוע והועברו דרך נמלי ניו-ג'רזי לכווית ופורטו ריקו. בתקופה ההיא רק מעסק זה הרוויח ד'מאו 30 אלף דולר בשבוע.

בסוף שנת 1979 נקלעו נינו גאגי וד'מאו לעימות עם ג'יימס אפוליטו ובנו, ג'יימס אפוליטו ג'וניור - שניהם חברים במשפחת גמבינו וחיילים בצוות של גאגי. אפוליטו האב נפגש עם פול קסטלאנו וסיפר לו שגאגי וד'מאו ממשיכים לעסוק בסחר בסמים (כזכור, עבירה שהעונש הרשמי עליה במשפחת גמבינו היה מוות). אבל באותו שלב קסטלאנו לא יכול היה להרשות לעצמו לוותר על גאגי, שהיה הקאפו היחיד שהיה נאמן לו, ולא לאנדר-בוס הנערץ על שאר המשפחה דלקרוצ'ה. למעשה גאגי היה העיניים והאוזניים של קסטלאנו בשטח, והוא פסק לטובת גאגי והתיר לו לפעול בעניין כראות עיניו.

ימים אחדים לאחר מכן (אוקטובר 1979) חוסל אפוליטו האב ליד ה-Gemini Lounge. לרוע המזל, עד ראייה ליריות, שעבר במקרה במקום, הזעיק שוטרים שהיו לא רחוק משם. השוטרים הגיעו ולאחר קרב יריות שהתפתח בינם לבין גאגי (שהסתיים עם כדור אקדח נעוץ בגבו) הקאפו נעצר. ד'מאו שהתפצל מגאגי מיד לאחר הרצח וברח למקום אחר, לא נעצר וגם לא זוהה ע"י עד הראיה. גאגי הועמד לדין, אך במקום באשמת רצח אפוליטו וניסיון רצח (השוטר) הוא הואשם בסופו של דבר רק בהריגה - עבירה שהעונש שלה הוא עד 15 שנות מאסר. זמן קצר לאחר מכן, במרץ 1980, חוסל עד הראייה ע"י ד'מאו שהיה כעת האקטינג-קאפו של הצוות בזמן שגאגי בבית הסוהר. אבל גאגי יצא החוצה מהר מאוד. לקראת סוף שנת 1981 נתקע המשפט לאחר שאחד המושבעים ששוחד ע"י אנשיו של גאגי סירב לאשר את הרשעתו, וגאגי יצא לחופשי.

בשנת 1980 סיים ה-F.B.I את חגיגת עסקי המכוניות הגנובות של ד'מאו. לאחר מעקב, שכלל צילום והאזנה למחסן שבו אוחסנו המכוניות הגנובות לפני השטתן לחו"ל, עצרו סוכני הבולשת הפדראלית מספר מחברי הצוות ומפעילי העסק וסגרו אותו. יחד עם זאת, לא נמצאה כל ראיה שקשרה את ד'מאו לעסק. ד'מאו הורה לעצורים מהצוות שלו, פרדריק דינומה והנרי בורלי, להודות בכל האישומים נגדם ולקחת עליהם את כל האחריות. הוא קיווה שבאמצעות הודאה של השניים תרד הבולשת מהגב שלו ותפסיק לחקור את הפרשה ואת שאר העסקים הקשורים.

ובחליפה

בשנת 1982 החל ה-F.B.I לחקור את עשרות המקרים שבהם דווח על אנשים שנראו נכנסים ל- Gemini Lounge ומאז נעלמו עקבותיהם. באותו זמן פחות או יותר הושתל גם מכשיר האזנה בביתו של חבר בכיר במשפחת גמבינו, אנג'לו (קוואק קוואק) רוג'ירו שזכה לכינויו בשל היותו פטפטן חסר תקנה. מכשיר ההאזנה קלט את רוג'ירו משוחח עם חברו הטוב ג'ין גוטי, אחיו של הקאפו הבכיר (ולימים ראש המשפחה) ג'ון גוטי, על חוזה שהוציא הבוס קסטלאנו על ראשו של ד'מאו ועל הקשיים למצוא מי שיעשה את העבודה.

הסיבה לחוזה היה חששו של הבוס מפני שיתוף פעולה של ד'מאו עם רשויות החוק לנוכח החבל ההולך ומתהדק סביב צווארו וצוואר הצוות שלו. ג'ין גוטי נשמע בקלטת אומר שאחיו פוחד לקחת על עצמו את החוזה משום שד'מאו מסתובב עם צבא של רוצחים ששומר עליו. עוד נשמע ג'ין גוטי בהקלטה אומר שג'ון גוטי הרג פחות מעשרה אנשים, לעומת ד'מאו שידוע שהרג לפחות 38 איש. לפי עדותו של סלווטורה (סמי השור) גרבנו, האנדר-בוס לשעבר של המשפחה שהפך לעד מדינה, בסופו של דבר מי שקיבל על עצמו את העבודה היה פרנק דה-צ'יקו נהגו ושומר ראשו הנאמן של קסטלאנו, אבל גם הוא ואנשיו לא הצליחו להגיע לד'מאו. בסופו של דבר מסר דה-צ'יקו את העבודה לאחד מאנשי הצוות של ד'מאו...

בחודש ינואר 1983 הלך ד'מאו למוסך של אחד מחברי הצוות שלו, פטריק טסטה, כדי להיפגש עם אנשיו. שבוע לאחר מכן הוא נמצא ירוי בתא המטען של מכוניתו הנטושה. הוא נורה מספר כדורים בראשו ופצע ירייה אחד נמצא גם בידו, מה שהביא את החוקרים להניח כי הוא הרים את ידו להגן על פניו כשנורה. לימים התוודה ריצ'רד קוקלינסקי, רוצח שכיר שפעל עבור משפחת גמבינו, כי הוא זה שחיסל את ד'מאו, אך ככל הנראה זו היתה עבודה של ג'וזף טסטה ואנתוני סנטר, בהוראת נינו גאגי.

לאחר מותו של ד'מאו החל ה-F.B.I לצוד את שאר חברי הצוות שאחד אחרי השני נעצרו, נשפטו ונשלחו למאסרי עולם, הרבה בזכות עדותם של חברי הצוות לשעבר שהפכו עדי מדינה - ויטו ארנה, פרדריק דינומה ודומיניק מונטיליו (אחיינו של נינו גאגי). בשנת 1985 נעצר הבוס של המשפחה - פול קסטלאנו. בין שורת האישומים שבהם הוא נאשם (במסגרת משפט מועצת המאפיה - משפטם של כל ראשי המאפיה של ניו יורק) היתה גם ההוראה לחסל את רוי ד'מאו, אבל עוד לפני שהחל משפטו של קסטלאנו הוא נרצח בהוראת מי שהפך לבוס הבא של המשפחה, ג'ון גוטי.