קרמיין גלנטה

קרמיין גלנטה, שנודע בכינויים "הסיגר" או "לילו", היה הבוס של משפחת בוננו מניו יורק בין השנים 1974-1979 ונחשב לאחת הדמויות מעוררות האימה והאכזריות בהיסטוריה של המאפיה בניו יורק. גלנטה היה בנו של דייג שהגיע לניו יורק מהעיירה קסטלמר דל-גולפו בסיציליה. הוא עצמו כבר נולד בשיכונים של מזרח הארלם, באזור שהיה מלא במהגרים שהגיעו כמו אביו מאותו אזור במערב האי בדרום איטליה, רבים מהם חברים במאפיה עוד מהארץ הישנה. 

במהלך שני העשורים הראשונים של המאה העשרים היה דודו של גלנטה, מנאנו גלנטה, חבר בכנופית "הרוצחים הטובים" שהחלה לפעול בשנת 1907, אשר הפכה המשך למשפחת בוננו. בראש הכנופיה (שמשטרת ניו יורק ייחסה לה כ-125 מעשי רצח בתוך העיר ומחוצה לה), עמדו ויטו בונוונטרה וסטפנו מגדינו מנהיגי הקהילה הקסטלמרית (יוצאי קסטלמר דל-גולפו), קרובי משפחתם של בני משפחת בוננו.

כך שלמעשה קרמיין גלנטה נולד לתוך משפחה שהיתה חלק מהמאפיה וגדל בתוך הפלג הקסטלמרי שלה, אותו פלג שהתייצב בשנת 1930 מאחורי סלווטורה מרנזנו במאבק נגד מלך המאפיה של ניו-יורק באותה תקופה - ג'וזפה (הבוס) מסריה - במלחמה שלימים קיבלה את השם מלחמת הקסטלמרים.

גלנטה בצעירותו

לכן זה לא מפתיע שאת קריירת הפשע שלו החל קרמיין גלנטה בגיל 11 כאשר הקים כנופיית רחוב של ילדים בלוואר איסט סייד של מנהטן. כבר כנער הוא התקבל כחבר רשמי במאפיה ובזמן תקופת היובש הוא שימש כמו רבים מצעירי המאפיה כגובה, אוכף ומאבטח בעסקי הברחת האלכוהול מקנדה לארה"ב. בשנת 1930 נעצר גלנטה ביחד עם אחרים לאחר שחבורה שבראשה עמד ניסתה לחטוף משאית בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין - השכונה של הקסטלמרים ברובע. ניסיון החטיפה התפתח לקרב יריות עם המשטרה שבמהלכו ירה גלנטה בקצין משטרה ופצע אותו בשתי רגליו. גם ילדה בת 6 ששהתה במקרה באזור נפגעה במהלך קרב היריות, ולמרות שגם היא וגם קצין המשטרה שרדו את האירוע, נידון גלנטה ל-12 שנות מאסר.

גלנטה (מסתיר את פניו) מובל למעצר

גלנטה שוחרר על תנאי בשנת 1939, כשהוא בן 29. התקופה הארוכה בכלא הפכה אותו למפלצת ועם שחרורו הוא החל לעבוד כרוצח עבור משפחת לוצ'יאנו (לימים משפחת ג'נוביז) שבראשה עמד עדיין (למרות שישב בבית הסוהר) בוס המשפחה ומלך המאפיה של ניו יורק - צ'רלי לוצ'יאנו. בין היתר חיסל גלנטה בשנת 1943 את העיתונאי האנרכיסט, יליד איטליה, קרלו טרסקה - ככל הנראה בהזמנת הקאפו הבכיר במשפחת לוצ'יאנו דון ויטו ג'נוביז אשר הזמין את חיסולו של העיתונאי כטובה לידידו (ומטרת חציו המחודדים של טרסקה)  הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני. באותה תקופה הסתתר ג'נוביז באיטליה לאחר שנמלט מארה"ב והוא היה בקשר קרוב עם הדוצ'ה על אף מלחמתו של הרודן הפשיסט במאפיה המקומית.

מתישהו בתחילת שנות החמישים מונה גלנטה לאנדר-בוס של משפחת בוננו, תחת הבוס האגדי של המשפחה ג'וזף בוננו. בשנת 1957 השתתף גלנטה בוועידה בפלרמו שבה דנו הבוסים מהארץ הישנה ואלו מהארץ החדשה בדרכים לייעול נתיבי הסחר בסמים מסיציליה לאמריקה. בין הבוסים האמריקאים שהשתתפו בפגישה (שלימים קיבלה את השם ועידת שתי המאפיות) היו ג'וזף בוננו וצ'רלי לוצ'יאנו (אז כבר גולה באיטליה לאחר גירושו מארה"ב), ובין הסיציליאנים ג'יוזפה גנקו רוסו, תומסו בושטה וגאיטנו באדאלאמנטי.

חלק ניכר מהפגישה הוקדש בכלל לשאלה האם המאפיה צריכה להיות מעורבת בסחר בסמים, סוגיה שהיה קצת מאוחר לעסוק בה אחרי יותר מעשרים שנה שלוצ'יאנו וחבריו כבר היו מסוחרי הסמים הגדולים בעולם. בכל מקרה לוצ'יאנו ובוננו היו תומכים נלהבים של העיסוק בסחר בסמים ולוצ'יאנו שיתף את הנוכחים בקשר שהיה לו עם המאפיה הקורסיקנית - מה שנודע כ"קשר הצרפתי".

השיטה עבדה כך: חומר הגלם היה מגיע מתורכיה ונשלח דרך הים לסיציליה, שם היה נאסף בסירות ומועבר למערב האי - שם היו המפעלים לייצור הירואין. ממערב סיציליה היו נשלחים הסמים לאמריקה, שם קיבלו אותם ג'וזף בוננו וקרמיין גלנטה שהיו אחראים על הפצתם ברחובות. בזכות המערכת המשומנת שעבדה היטב במשך זמן די רב (יחסית לשרשראות הפצת סמים) זכתה משפחת בוננו לכינוי המחמיא "משפחת ההירואין" (the Heroin Family). משפחת בוננו עשתה הון עצום מהמסחר בסמים כאשר גורמים בשאר המשפחות, אשר ראשיהן הורו באופן רשמי שלא לסחור בסמים, לקחו חלק באופן חשאי בפעילות. בראש כל האופרציה הזו בארה"ב עמד קרמיין גלנטה.

בשנת 1958 הוגש נגד גלנטה כתב אישום על סחר בסמים והוא נמלט מרשויות החוק וירד למחתרת. הוא נתפס כשנה לאחר מכן, בחודש יוני 1959 בניו ג'רזי, אז התברר כי לכל אורך התקופה הסתתק הבוס בבית בניו ג'רזי לא רחוק ממטה החיפושים אחריו. הוא שוחרר בערבות של מאה אלף דולר ובשנת 1969 הוגש נגדו כתב אישום נוסף על קשירת קשר לסחר בסמים, הפעם ביחד עם ויטו ג'נוביז, אז כבר הבוס של משפחת לוצ'יאנו (שאת שמה הוא החליף למשפחת ג'נוביז), ובכירים נוספים במשפחות ג'נוביז ובוננו. הוא נעצר שוב - הפעם ללא התנגדות.

הבית שבו הסתתר גלנטה בניו ג'רזי

מעצרם של גלנטה וג'נוביז נולד בעקבות תרגיל הפללה שיזמו לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, מאייר לנסקי וקרלו גמבינו, שמטרתו היתה לסלק את ג'נוביז מכס הבוס של משפחת לוצ'יאנו, באמצעות חשיפת קשר להברחות ההרואין של גלנטה והובלת רשויות החוק עד לפתח משרדו של ג'נוביז.

גלנטה נשפט ונידון לעשרים שנות מאסר (גם ג'נוביז נידון לתקופת מאסר ארוכה אך מת בבית הסוהר מספר שנים לאחר מכן) וישב בכלא שבו היה רוב מוחלט לאסירים שחורים, כולם רוצחים, שודדים ועבריינים מסוכנים. ואף על פי כן אף פעם אף אחד מהם לא העז להתעסק איתו. מספרים שפעם אחת נכנס גלנטה לאולם שבו היה הטלפון הציבורי ותור של עשרות אסירים עמד שם והמתין לתורו להתקשר. גלנטה לא נעמד בסוף התור אלא פשוט ניגש לטלפון, נעמד מול האסיר שבדיוק דיבר בו ואמר לו: "תן לי את הטלפון". האסיר לא היסס לשנייה, הניח את השפופרת והתרחק. קרמיין גלנטה היה איש מפחיד עם מוניטין של רוצח אכזר וגם בבית הסוהר וגם בקרב אסירים שחורים הוא נחשב לאדם שרצוי לעשות מה שהוא אומר.

גלנטה (מסתיר את פניו) על מדרגות בית המשפט

כאשר נאלץ ג'וזף בוננו לוותר על השליטה במשפחה בשנת 1968 (למרות שיש מי שאומרים שבוננו המשיך למעשה לשלוט במשפחה עד יום מותו ב-2002) מי שהשתלט עליה היה פול שאקה, ראש הפלג היריב לבוננו בתוך המשפחה. הוא ניסה לשקם את המשפחה המפוררת שסבלה משנים של מלחמות פנימיות אך בשנת 1971 הוא הורשע בעבירות של סחר בסמים ונכנס לכלא. החליף אותו בתפקיד הבוס נטלה אבולה שמת בשנת 1973 מסרטן. את אבולה החליף כבוס המשפחה  פיליפ (ראסטי) רסטלי, אבל לכולם היה ברור שהוא רק שומר את הכתר עבור הבוס האמיתי של המשפחה שצפוי היה להשתחרר תוך זמן קצר מהכלא.

ואמנם בשנת 1974, לאחר שגלנטה קיבל שחרור מוקדם על-תנאי, הוא תפס מחדש את מעמד הבוס במשפחת בוננו שמצבה היה אנוש ביותר אחרי זמן רב שמלחמות בין פלגים יריבים קרעו אותה מבפנים.

בזמן שהיה גלנטה בבית הסוהר, איבחן אותו הפסיכיאטר הראשי של הכלא כאדם שסובל מאישיות מופרעת, אבחון שהיה לו בסיס מוצק בעובדות. אחד הדברים הראשונים שעשה גלנטה כשיצא מהכלא היה לפוצץ את אחוזת הקבר של פרנק קוסטלו, לשעבר ראש משפחת לוצ'יאנו-ג'נוביז, שמת שנה קודם לכן. גלנטה היה משוכנע שקוסטלו היה מי שיזם את הפללתו - ביחד עם ויטו ג'נוביז - והוא רצה נקמה, אפילו שאובייקט הנקמה שלו היה כבר יותר משנה בקבר. פיצוץ הקבר של קוסטלו היה הודעת אזהרה ברורה לכל הבוסים: קרמיין גלנטה בחזרה בעיר והוא מתכוון להחזיר למשפחה המאוחדת שלו את המעמד והכוח שהיה לה לפני שהתפוררה ממלחמות פנימיות.

ואכן שחרורו של גלנטה מהכלא הכניס את שאר המשפחות למתח. הבוסים הוותיקים זכרו אותו היטב מהתקופה לפני שנאסר והכירו את יכולותיו. דיברו על השחרור של סוחר הסמים האכזר ברחוב, כמו שדיברו עליו בחדרי החדרים של הבוסים.

וגלנטה הצדיק את המוניטין שהיה לו. הוא רצה לחזור ולהשתלט באופן בלעדי  על שוק ההירואין בניו יורק ולא התכוון לקחת שבויים. הוא גייס רק את שהוא יכול היה לסמוך עליו במאה אחוז ובחר להסתמך על גברים מסיציליה שלא התקלקלו עדיין בניו יורק. שותפו בארץ הישנה היה לא פחות ולא יותר בוס כל הבוסים של סיציליה - ראש המשפחה מקורליאונה סלווטורה (טוטו) ריינה - ששלח לו שניים מאנשיו הנאמנים ביותר, באלדו אמאטו וסיזר בונוונטרה, כדי שישמשו שומרי ראשו. גלנטה האמין שרק על  מאפיונרים מסורתיים מסיציליה, כאלה שהתחנכו על נאמנות מוחלטת לבוס, אפשר לסמוך שלעולם לא יבגדו בו. הבעיה היתה שחברים אחרים במשפחת בוננו לא אהבו את העובדה שהבוס מביא גורמים מבחוץ לתוך המשפחה, מקרב אותם אליו ומאפשר להם להקים צוות חדש משלהם בתוך המשפחה.

סזאר בונוונטרה הסיצילאני

גלנטה התחיל לעבוד ובתוך זמן קצר הצליח להחזיר למשפחת בוננו הרבה ממה שאיבדה בשנים שבהן היה בכלא. ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה קשר הברחת ההירואין שרקם עם הקוזה נוסטרה בסיציליה, שלימים זכה לכינוי "קשר הפיצה" (Pizza Connection). קשר הפיצה היה קשר להברחת הירואין, הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, שנרקם בין גלנטה לבין משפחת המאפיה החזקה מפלרמו - משפחת בדלמנטי, שבראשה עמד אז דון גאיטנו בדלמנטי. הסיציליאנים היו מעבירים את הסמים לארה"ב ושם הם היו מופצים באמצעות רשת של פיצריות שנפתחו במיוחד לשם כך. הקשר שהחל לפעול בשנת 1975 והתגלה רק בשנת 1984 (חמש שנים לאחר מותו של גלנטה) גלגל במשך אותה תקופה 1.6 מיליארד דולר והסתיים לאחר שמספר מבריחים סיציליאנים נתפסו בשדה התעופה של פלרמו עם מזוודות מלאות במיליוני דולרים. קדם למעצר מבצע משותף ל-F.B.I, משטרת ניו-יורק והמשטרה האיטלקית. שתיים מדמויות המפתח שהיו מעורבות ב"קשר הפיצה" היו הסיציליאנים של גלנטה - בונוונטרה ואמאטו.

בשנת 1978 גלנטה נעצר שוב לאחר שהפר את תנאי השחרור שלו ונראה מתרועע עם עבריינים מוכרים, אך הוא שוחרר בזכות עורך דינו רוי כהן, הפרקליט המבריק והמושחת (וההומוסקסואל) שנחשב ל"עורך הדין של המאפיה" וגם עורך הדין (והמנטור) של איש העסקים המוחצן דונלד טראמפ, לימים נשיא ארה"ב.

באופן טבעי הפעילות המוגברת של גלנטה פגעה בהרבה מאוד גורמים אחרים בקוזה נוסטרה וגם בתוך משפחת בוננו. לשיאו הגיע המתח בין גלנטה לבין שאר המשפחות לקראת סוף שנות השבעים, אז בניסיון להשתלט על רשת הברחת הירואין שניהלו חברים ממשפחת גמבינו, חיסלו אנשיו של גלנטה 8 חברים של המשפחה שהיתה אז אחת משתי החזקות באותה תקופה, אם לא החזקה ביותר (ביחד עם משפחת ג'נוביז).

התגובה לא איחרה להגיע. בחודש יולי 1979 נרצח גלנטה מספר דקות לאחר שסיים לאכול את ארוחת הצהריים שלו במסעדת "ג'ו אנד מארי" בשכונת ברונשוויק בברוקלין והתחיל לעשן את הסיגר שאף פעם לא מש מפיו. ביחד עם גלנטה חוסלו - באמצעות רובה צייד - גם אחד משומרי ראשו, לאונרד קופולה ובעל המסעדה (שהיה בן דודו של גלנטה) ג'יוזפה טוראנו.

זירת הרצח של גלנטה

הסיגר עדיין בפה

גופתו של גלנטה מפונה מהמסעדה

צוות המחסלים שהשתתף בחיסולו של הבוס היה מורכב מאנתוני אינדליקאטו, דומיניק טרינצ'רה, דומיניק ("סוני בלאק") נפוליטנו ולואיס גיונגטי - כולם חיילים בכירים וקאפואים במשפחת בוננו אשר היו בקשר עם אנשי משפחת גמבינו. באופן מעורר חשד שני המאבטחים הסיציליאנים של גלנטה יצאו מהעניין ללא פגע, מה שכנראה מוכיח שהספיק להם זמן קצר מאוד באמריקה כדי ללמוד את הדפוסים הבוגדניים של המאפיה המקומית ולנטוש את הבוס שהביא אותם מסיציליה. כשגופתו של גלנטה הובאה לבחינה פתולוגית נמצאו בה חמישה סוגים שונים של כדורים, למרות שלפי העדויות השתתפו בחיסול עצמו שלושה אנשים בלבד, מה שחיזק את התאוריה כי שני שומרי ראשו של גלנטה השתתפו בחיסול הבוס שלהם.

לאחר החיסול נמלטו אינדליקאטו והאחרים, ברכב גנוב, מזירת הרצח ולאחר שנטשו את הרכב בסמטה צדדית הלך אינדליקאטו לפגוש את אביו אלפונס ("סוני רד") אינדליקאטו שהיה קאפו בכיר במשפחה ואת דודו ג'יי.בי קארנונה. מצלמת מעקב של ה-F.B.I תיעדה את קארנונה מברך את אינדליקאטו הצעיר.

אבל למרות שאת הרצח ביצעו אנשי משפחת בוננו שנפטרו מהבוס שלהם, מי שעמדו מאחורי המהלך היו כאמור ראשי המשפחות האחרות של ניו יורק שגלנטה השאפתן התחיל לדרוך להם על האצבעות ולאיים על העסקים של כולם. קרוב לוודאי שגם פיליפ רסטלי שהחליף אותו כבוס המשפחה היה בסוד העניינים.

רק בשנת 1986 הועמד אנתוני אינדליקאטו לדין על מעורבותו בחיסול גלנטה והוא נידון למאסר של 12 שנה. אביו, "סוני רד" אינדליקאטו, נרצח כחלק מהמלחמה הפנימית שהתלקחה בתוך המשפחה לאחר חיסולו של הבוס.