אנג'לו לונרדו

Angelo Lonardo

1911-2006

אנג'לו לונרדו, שהיה האנדר-בוס והאקטינג-בוס של משפחת המאפיה של קליבלנד, נחשב לאחד המאפיונרים הבכירים ביותר ששבר את קוד השתיקה - האומרטה - והפך לעד מדינה. הוא גם נחשב למי שלמעשה חיסל את משפחת המאפיה של קליבלנד לאחר שבעקבות עדותו נשלחו כל בכיריה לכלא.

לונרדו עשה זאת בשנת 1983. הוא העיד נגד חברי המאפיה של קליבלנד אך גם נגד גנגסטרים ממקומות אחרים בארה"ב והכה את עולם המאפיה בתדהמה משום שמעבר לדרגתו הבכירה, היה לונרדו גם נצר לאחת ממשפחות המאפיה הוותיקות והמכובדות ביותר באמריקה. אביו, ג'וזף לונרדו, נחשב לבוס הראשון של המאפיה בקליבלנד בעידן שעוד טרם מלחמת הקסטלמרים והקמת הקוזה נוסטרה. לונרדו האב חוסל בשנת 1927 והיה זה בנו אנג'לו לונרדו אשר נקם את דמו של אביו שנתיים לאחר מכן (כשהיה בן 18) כאשר חיסל את רוצחו של אביו, סלווטורה טודרו.

לאחר החיסול ברח לונרדו הצעיר לשיקגו שם הוא הסתתר בחסותו של בן בריתו של אביו, אלפונס (ביג אל) קפונה. בסופו של דבר הוא נתפס אך ישב בכלא במשך שנה וחצי בלבד ולאחר ששוחרר וחזר לקליבלנד כבר יצא לו שם של איש כבוד ודרכו במאפיה של קליבלנד היתה סלולה. לימים הוא גם נישא לאחותו של הבוס האגדי של המשפחה - ג'ון צ'ליש.

אז מה הביא את המאפיונר הוותיק והמכובד (בשנת 1983 הוא כבר היה בן 72) להעיד נגד חבריו ובניגוד מוחלט לכל הכללים שהוא חי לפיהם כל חייו? זה כנראה היה החשש למות בכלא. זמן קצר קודם לכן הוא נתפס, נשפט והורשע על חלקו ברשת הברחת סמים שהפעילה המאפיה ונידון למאסר עולם. המאפיונר הזקן לא רצה למות בכלא, החליט לבגוד בכל חבריו והפך למאפיונר הבכיר ביותר עד אז שהפר את קוד השתיקה. לימים תפסו את מקומו כבוסים הבכירים ביותר ששברו את האומרטה סמי גרבנו האנדר-בוס של משפחת גמבינו מניו-יורק וג'וזף מאסינו הבוס של משפחת בוננו מניו יורק. 

לאחר שבחר להעיד נגד חבריו (גם בפני ועדת חקירה של הסנאט וגם בפני חבר המושבעים במשפט המועצה של 1986) הוכנס לונרדו כמובן לתוכנית הפדרלית להגנת עדים, אך הוא עזב את התוכנית ושב לקליבלנד שם הוא מת בשנת 2006 בגיל 95.

להלן קטעים נבחרים מתוך עדותו של אנג'לו לונרדו בפני תת הוועדה של הסנאט שחקרה את הפשע המאורגן (וושינגטון, 1988):

"קוראים לי אנג'לו לונרדו. אני בן 77 ואני חבר בקוזה נוסטרה. אני האנדר-בוס לשעבר של משפחת הפשע המאורגן בקליבלנד.

הפכתי לחבר בקוזה נוסטרה בסוף שנות הארבעים, אך הייתי מקושר לפשע המאורגן כבר מאז סוף שנות העשרים. אבי, ג'וזף לונרדו, היה הבוס לשעבר של המשפחה מקליבלנד.

כאשר צורפתי לארגון - או נעשיתי חבר בקוזה נוסטרה - עברתי טקס קבלה. הוזמנתי לחדר במלון סטאטלר בקליבלנד וכאשר הגעתי למקום נשאלתי א  אני יודע מה אני עושה שם. באופן טבעי אתה אומר 'לא'. בחדר היו נוכחים ג'ון צ'ליש האקטינג-בוס, טוני מילאנו האנדר-בוס, הקאפו ג'ון ד'מרקו ופרנק בראנקטו. הם הסבירו לי שהם מציעים לי להתקבל כחבר בקוזה נוסטרה והגדירו לי את החוקים של הארגון. הם אמרו לי שחל איסור על שימוש בסמים, שאסור להיות בעלים של בית בושת או שיהיו לך זונות שיעבדו בשבילך, שאסור לך להתעסק עם אישה שנשואה לחבר בקוזה נוסטרה ושלא משנה איזו פעילות קרימינלית אתה מתכנן או מבצע - בכל מקרה אתה חייב לדווח על כך לבוס שלך ולקבל את אישורו. לאחר שהסבירו לי את החוקים נשאלתי אם אני עדיין מעוניין להצטרף לארגון. בשלב כזה אתה עדיין יכול לעזוב, אבל בנאדם שמציעים לו בדרך כלל מקבל את ההצעה. במקרה שלי, הצטרפתי והפכתי לחבר בקוזה נוסטרה.

לאחר שקיבלת את חוקי החברות בארגון, הם מרימים אריג שמונח על השולחן. מתחתיו מונחים אקדח ופגיון. אומרים לך שמעתה והלאה אתה חי ומת עם הפגיון ועם האקדח - אתה חי בדרך הזו ומת בדרך הזו. אחר כך נותנים לך קלף עם תמונה של קדוש מצוירת עליו. את הקלף הם מניחים על כפות ידיך ומציתים אותו. אתה צריך לנער את ידיך קדימה ואחורה עד שהקלף נשרף לגמרי והופך לאפר. לאחר מכן הם דוקרים את אצבעך עם סיכה כדי להגיר ממך דם ואז כולם מנשקים אותך על הלחי ואומרים: 'עכשיו אתה חבר'. לימים הבנתי שכדי שמישהו יציע אותך להתקבל כחבר בקוזה נוסטרה עליך להרוג אדם ולא להישבר בחקירת המשטרה, אבל היום זה כבר לא החוק. היום אתה לא חייב להרוג אדם כדי להתקבל לארגון אלא רק להוכיח שאתה שווה את זה, שאתה יודע לשמור על פה סגור ושאתה גבר שאפשר לסמוך עליו (stand up guy). יחד עם זאת, יכולים לדרוש ממך להרוג מישהו כדי להתקבל כחבר בארגון ואז אתה חייב לעשות זאת. במקרה שלי, אבא שלי נרצח על-ידי סלווטורה טודארו בשנת 1927. כנקמה, בן דודי דומיניק סוספיראטו ואני הרגנו את טודארו. זו היתה אחת הסיבות שהציעו לי להצטרף לקוזה נוסטרה.

בשנות השלושים, בן דודי, ג'ון ד'מרקו ואני רצחנו את ד"ר ג'וזפה רומנו מי שהיה אז הבוס של קליבלנד בגלל שלד"ר רומנו היה חלק במותו של אבי וגם בגלל שהאמנו שהוא הרג בן דוד אחר שלנו על שולחן הניתוחים. באותו זמן עדיין לא הייתי חבר בקוזה נוסטרה אבל ד'מרקו כבר היה.

כתוצאה מחיסולו של ד"ר רומנו הוציאה מועצת המאפיה חוזה על ראשו של ד'מרקו משום שהוא הרג בוס מבלי שקיבל את אישור המועצה לכך - אחד החוקים החשובים של הארגון. אני קיבלתי פטור מעונש דומה על חלקי ברצח בגלל שלא הייתי חבר בקוזה נוסטרה ולא הייתי מודע לחוקיה. לאחר מכן הוזמנתי לפגישה עם אל פוליצי הבוס של קליבלנד במיאמי, פלורידה. התברר שזו היתה פגישה של מועצת המאפיה שבה הגן פוליצי על מעשהו של ד'מרקו. אני עצמי כמובן לא השתתפתי בישיבה של המועצה, אך לאחר מכן פוליצי אמר לי שהוא פתר את הבעיה של ד'מרקו עם המועצה.

במהלך שנות השלושים הקפיאה המועצה את קבלתם של חברים חדשים לארגון. הסיבה העיקרית לכך היתה שמשפחות שונות, בעיקר בניו יורק, צירפו לשורותיהן אנשים לא נכונים. חלק מהחברים החדשים אפילו שילמו כדי להצטרף כחברים בקוזה נוסטרה. אני שמעתי שהיה איש עסקים ששילם 50 אלף דולר כדי להתקבל כחבר בארגון. בגלל ההקפאה לא הצטרפתי באופן רשמי למשפחה בקליבלנד עד שנות הארבעים.

ג'ון צ'ליש הפך לבוס של המשפחה מקליבלנד סביב 1949. הוא החליף בתפקיד את אל פוליצי שהתעייף מהחיים בקליבלנד ופרש לגמלאות בפלורידה. באותה תקופה מנתה המשפחה של קליבלנד בין 50 ל-60 חברים והבוס צ'ליש לא הסכים לצרף שום חברים חדשים למשפחה. מסיבה זו הלך כוחה של המשפחה ונחלש ככל שחבריה הזדקנו או מתו. צ'ליש פשוט לא היה מוכן לקבל חברים חדשים. הוא היה הבוס של המשפחה עד מותו בשנת 1976 ואחת הסיבות העיקריות לקריסתה של המשפחה לאחר מותו היתה שבמשך כמעט שלושים שנה לא צורפו חברים חדשים למשפחה ולא נכנס אליה דם חדש.

למרות שהיתה ארגון קטן יחסית, היתה המשפחה מקליבלנד מעורבת בעסקי הקזינו של לאס-ווגאס בזכות שיתוף הפעולה עם 'הנערים היהודים' ("Jewish Boys") מורי קליינמן, מו דליץ, סמי טוקר, טומי מק'גיני ולואי רוטקופף. בסוף שנות הארבעים החל ווילבור קלארק לבנות את מלון-קזינו דזרט-אין (Desert Inn) בווגאס. קלארק היה זקוק להון נוסף ובסופו של דבר פנה לשותפות עם 'הנערים היהודים' כדי להשיג את המימון שהיה דרוש לו כדי לסיים את בניית היסודות של הקזינו. קליינמן, דליץ, טוקר, מק'גיני ורוטקופף היו מהמרים שבבעלותם היה הבוורלי-הילס סופר קלאב (Beverly Hills Supper Club) סוג של קזינו בקווינגטון, קנטאקי.

שנים אחדות לאחר מכן, לאחר שנפתח קזינו דזרט-אין, נתנו 'הנערים היהודים' לאל פוליצי, ג'ון קינג ופרנק מילאנו 'חתיכה' מהדזרט-אין בתמורה להגנה (protection) שסיפקה המשפחה מקליבלנד לבניית העסק. אני לא יודע את האחוז המדויק מתוך הקזינו שניתן למשפחה  אבל אני כן יודע שהמשפחה קיבלה את חלקה ברווחים מדי חודש בחודשו. פוליצי, קינג ומילאנו היו גוזרים את חלקם מהכנסות הקזינו ומעבירים את היתר לחברים נוספים במשפחה. הסידור הזה נמשך עד שהווארד הודג'ס רכש  את הדזרט-אין.

בזמן השותפות של 'הנערים היהודים' עם קלארק, הם השיגו גם חלק בקזינו סטארדאסט בלאס-ווגאס. המשפחה משיקגו דרשה מהיהודים 'חתיכה' מקזינו זה ומתישהו בתחילת שנות השישים נערכה ישיבה שבה נדונה דרישתם של החברים משיקגו, בה השתתפו גם נציגי המשפחה מקליבלנד. קליבלנד תמכו בעמדת שיקגו ודליץ את קליינמן קיבלו הוראה להעביר חלק מההכנסות לשיקגו. גם המשפחה מקליבלנד קיבלה אחוזים מהסטארדסט בזכות השתתפותם בישיבה. ג'ון צ'ליש וג'ק ליקאוולי ייצגו את קליבלנד בישיבה הזו. הם סיפרו לי שג'קי סרון וטוני אצ'רדו היו הנציגים של שיקגו. סרון בעצמו אמר לי שהמשפחה מקליבלנד נהגה בטיפשות בכך שלא השקיעה בסטארדסט מההתחלה ושהיא הפסידה מיליוני דולרים כתוצאה מכך. ג'ורג' גורדון, שותף בארגון של היהודים, היה מביא לקליבלנד את האחוזים משני בתי הקזינו. הוא היה מוסר את הכסף לצ'ליש שהיה מחלק אותו בין מספר מחברי המשפחה, ביניהם אני. אף פעם לא אמרו לי שהכסף שקיבלתי הגיע מהסטארדסט ומהדזרט-אין, אבל הנחתי שכך הדבר. המשכתי לקבל מזומנים אלה עד שהקזינואים נמכרו. הסיבה שהם נמכרו היתה שקליינמן רצה לפרוש לגמלאות.

במהלך שנות השבעים המשפחה מקליבלנד קיבלה כסף משני מקורות חיצוניים: המקור הראשון היה הכסף שהגיע מתרמית הקזינואים בלאס-ווגאס והמקור השני היה אחוזים מהכנסות המשפחה מפיטסבורג. המשפחה שלנו קיבלה בסביבות 40 אלף דולר בחודש מהתרמית בווגאס ו-25% מהכנסות המשפחה בפיטסבורג, בממוצע 5,000 דולר בחודש. אני לא הכרתי את הסידור הזה עד שלא נעשיתי אנדר-בוס בשנת 1976.  

תרמית הקזינואים בלאס-ווגאס החלה בשנות השבעים המוקדמות. החל משנת 1974 הייתי מקבל מהמשפחה בין 1000 ל-1500 דולר בחודש באמצעות מילטון (מייש) רוקמן גיסו של ג'ון צ'ליש. אני לא ידעתי מהיכן מגיע הכסף הזה אבל חשדתי שמקורו היה בבתי הקזינו של לאס-ווגאס. הבנתי את זה משיחות שונות שהיו לי עם רוקמן.

בשנות השבעים נתנה קליבלנד לפיטסבורג את השליטה על עסקי מכונות המכירה האוטומטיות וההימורים הלא חוקיים באזור יאנגסטון, אוהיו. בתמורה קיבלה קליבלנד 25% מהרווחים שהגיעו מפעילויות אלו באותם אזורים. מי שניהלו את עסקי המשפחה מפיטסבורג ביאנגסטון היו ג'ימי פראטו, חבר במשפחה של פיטסבורג, וג'ואי נאפלס, מועמד להצטרף אליה כחבר.

ג'ון צ'ליש מת בשנת 1976 ובפגישה שנערכה בביתו של הבוס המנוח אמר לי מילטון רוקמן שבקשתו האחרונה של צ'ליש היתה שג'ק ליקאוולי יחליף אותו כבוס של המשפחה. בהתחלה ליקאוולי לא רצה את התפקיד אבל אני אמרתי לו שהוא חייב לקבל אותו אם זו היתה בקשתו האחרונה של צ'ליש. לאחר מכן מינה ליקאוולי את ליאו מוצ'רי לתפקיד האנדר-בוס ואת טוני דלסנטר לקונסיליירי. יום אחד שאלתי את ליקאוולי אם הוא כבר נסע לניו יורק כדי להציג את עצמו, כבוס החדש של קליבלנד, בפני טוני סלרנו הבוס של משפחת ג'נוביז. ליקאוולי אמר לי שהוא לא עשה זאת וגם שהוא לא ידע שהוא צריך לעשות את זה. אמרתי לו שזה הדבר הנכון לעשות ולו רק מתוך כבוד לבוס של משפחת ג'נוביז המשפחה שמייצגת אותנו  במועצת המאפיה. בעקבות השיחה בינינו נסע ליקאוולי לניו יורק והציג את עצמו שם כבוס החדש של המשפחה שלנו. מאוחר יותר בשנת 1976 ליאו מוצ'רי נרצח בהוראתו של ג'ון נרדי ואני הפכתי לאנדר-בוס של המשפחה. לאחר שליקאוולי מינה אותי לתפקיד נסעתי גם אני לניו יורק כדי להציג את עצמי כאנדר-בוס של קליבלנד בפני טוני סלרנו. את סלרנו אני מכיר מאז שנות הארבעים ומתוך כבוד לו ולמשפחה שבראשה הוא עמד זה היה הדבר הנכון להודיע לו על מינויי לתפקיד.

כאשר נעשיתי אנדר-בוס סיפר לי מילטון רוקמן את כל הפרטים על תרמית הקזינואים הגדולה של המאפיה בלאס-ווגאס. הוא סיפר לי שהכל התחיל כאשר אלן גליק פנה לפרנק בליסטריירי וסיפר לו שהוא מנסה להשיג הלוואה מקרן הפנסיה של איגוד המובילים ונהגי המשאיות, כדי שיהיה לו כסף לרכוש בתי קזינו בלאס-ווגאס. בליסטריירי, שהיה הבוס של המשפחה במילווקי, סיפר על כך לניק סיוולה - הבוס של המשפחה מקנזס סיטי, מאחר וסיוולה שלט ברוי וויליאמס שהיה בכיר באיגוד הנהגים. סיוולה אמר לבליסטריירי שהוא ימצא לו מישהו בקליבלנד שיוכל לדבר עם ג'קי פרסר. הוא פנה למילטון רוקמן וביקש ממנו לדבר עם פרסר על ההלוואה שגליק מבקש מקרן הפנסיה של איגוד הנהגים. בתמורה לעזרתו הבטיח גליק לבליסטריירי שהוא ייתן למשפחות של מילווקי, קנזס סיטי וקליבלנד חלקים מבתי הקזינו.

רוקמן סיפר לי גם שגליק קיבל את ההלוואה מקרן הפנסיה של איגוד נהגי המשאיות ובכסף זה רכש את בתי הקזינו סטארדסט, פרמונט ודזרט-אין. לפטי רוזנטל ניהל את התרמית בלאס-ווגאס. קנזס סיטי היו מקבלים את הכסף מלאס-ווגאס ומחלקים אותו בינם, בין קליבלנד ומילווקי. רוקמן היה נוסע לקנזס סיטי או לשיקגו כדי להבטיח שקליבלנד תקבל את החלק שלה. הוא שלט בכסף והיה מחלק אותו בתוך המשפחה לפי אישור שהיה מקבל מצ'ליש ולאחר מכן מליקאוולי. ג'ק פרסר ורוי וויליאם היו מקבלים 1,500 דולר בחודש עבור חלקם בתרמית. המשפחה מקליבלנד קיבלה סכום של 40,000 דולר בחודש מרווחי תרמית הקזינואים.

מאוחר יותר, כאשר צץ סכסוך בין קנזס סיטי למילווקי בנוגע לאופן שבו יש לחלק את רווחי התרמית, נכנסה המשפחה משיקגו לתמונה - יישבה את הסכסוך והחלה לגזור 25% מרווחי התרמית. שיקגו יכלו לעשות זאת כי מילווקי וקנזס סיטי צייתו לשיקגו בדיוק כמו שקליבלנד צייתה לניו יורק.

כאשר הפכתי לאנדר-בוס גדל החלק שלי מרווחי התרמית. במשך תקופה מסוימת הייתי מקבל 10,000 דולר בחודש. ג'ק וויט (הכינוי של ליקאוולי), מייש (הכינוי של מילטון רוקמן) ואני היינו מחלקים בינינו את הכסף שהגיע אלינו לאחר שהיינו מעבירים חלק ממנו לג'ואי גאלו, טומי סיניטו וראסל פאפאלרדו.

לאחר דצמבר 1977 כמעט כל הכנסותינו מתרמית ווגאס נשארו בידיו של רוקמן שדאג לשלם לעורכי הדין שייצגו אותנו בעניין חיסול דני גרין, כך שמאז סוף 1977 סכומים שקיבלתי מהתרמית היו זניחים, אם בכלל.

בשני מקרים, בשנת 1978 וביוני 1979, נסעתי עם רוקמן וראיתי אותו מקבל את החלק של קליבלנד מאנתוני סיוולה. בהזדמנות שלישית, בערך באוגוסט 1979, ליקאוולי ואני התלווינו לרוקמן בנסיעה לשיקגו שם הוא קיבל את חלקה של קליבלנד בתרמית.

למיטב ידיעתי התרמית נמשכה לפחות עד שנת 1984. באוגוסט 1983 רוקמן קפץ לבקר אותי בכלא וסיפר לי שהוא בדרכו למיזורי כדי לאסוף את הכסף מהתרמית. כאשר שהיתי במתקן הכליאה לואיסבורג בשנת 1984 פרנק בליסטריירי סיפר לי שהתרמית עדיין פועלת.

מאז שנות העשרים המשפחה שלי היתה קשורה למשפחת ג'נוביז מניו יורק. תמיד היו בינינו יחסים טובים וזו הסיבה שהם ייצגו אותנו לאורך השנים במועצת המאפיה. משפחת ג'נוביז מייצגת גם את משפחות מגדינו מבפאלו ופיטסבורג.

לצד המועצה של ניו יורק ישנה מועצה נפרדת בשיקגו. שיקגו שולטת על כל המשפחות במערב, כולל המשפחה מדטרויט. המועצה של שיקגו קובעת ואוכפת את חוקיה על משפחות המערב ופותרת סכסוכים פנימיים בתוכן. אם פורץ סכסוך בין משפחות שקשורות לניו יורק למשפחות שקשורות לשיקגו יושבים נציגים משתי המועצות כדי להביא לפתרון המחלוקת. עד 1983, כאשר נכנסתי לכלא, ידעתי שטוני אצ'רדו עמד בראש המשפחה משיקגו ולפיכך גם בראש המועצה של שיקגו.

מאחר ומשפחת ג'נוביז ייצגה אותנו במועצת המאפיה, נסעתי מספר פעמים לניו יורק כדי לדון בענייני המשפחה. כפי שציינתי קודם לכן, בשנת 1976 ליקאוולי ואני נסענו לניו יורק כדי לתת כבוד (to pay respects) לטוני סלרנו. באותה שנה, לאחר הרצח של מוצ'רי, ליקאוולי ואני נסענו שוב לניו יורק כדי לבקש את עזרתו של סלרנו בחיסולם של דני גרין וג'ון נרדי. גרין ונרדי היו מגיעים לניו יורק מדי פעם כדי להיפגש עם פול קסטלאנו הבוס של משפחת גמבינו, כדי לדון עמו בעסקי הבשר המשותפים שלהם. סלרנו הסכים לדבר עם קסטלאנו ולסייע בחיסולם של השניים בביקורם הבא בניו יורק. אלא שגרין ונרדי לא נסעו שוב לניו יורק, כך שניו יורק מעולם לא השתתפה בחיסולם.

בשנת 1977 ליקאוולי ואני נסענו לניו יורק שוב כדי להיפגש עם סלרנו, הפעם כדי לבקש ממנו רשות לקבל עשרה חברים חדשים למשפחה שלנו. סלרנו נענע לבקשתנו ואפילו אמר לנו שאם אנחנו צריכים לגייס עוד חברים, שרק נגיד לו והוא ידאג לנו.

בכל פעם שרצינו ליצור קשר עם סלרנו היינו עושים זאת דרך ג'ון (פינאטס) טרונולונה. פינאטס, שמילא את תפקיד הקונסיליירי של קליבלנד בזמן שאני הייתי האנדר-בוס, היה מקורב מאוד לסלרנו ולמשפחת ג'נוביז. פעם הוא אפילו אמר לי בצחוק שהוא מחשיב את עצמו לחבר בשתי המשפחות - גם ג'נוביז וגם קליבלנד. פעם הוא סיפר לי גם שהוא שמע מסלרנו שמועצת המאפיה דנה למוות את ג'וני סימונה, קאפו במשפחה מפילדלפיה, לאחר שזה חיסל ללא רשות מהמועצה את הבוס של פילדלפיה אנג'לו ברונו. הוא סיפר לי שאחרי שסימונה שמע על החוזה שהוצא על ראשו הוא נסע לפלורידה כדי לבקש ממנו, טרונולונה, שידבר בשבילו עם סלרנו. טרונולונה נסע לניו יורק, על חשבונו של סימונה, ונפגש עם סלרנו בעניין אך זה אמר לו שגורלו של סימונה נחרץ. יחד עם זאת ביקש סלרנו מטרונולונה שיחזור למיאמי ויגיד לסימונה שהעניין נפתר ושיגיע לניו יורק כדי ליישר את ההדורים, כדי שאפשר היה לחסל אותו בקלות. ואכן, במצוות סלרנו, חזר טרונולונה לפלורידה, הרגיע את סימונה שהעניין שלו נפתר ושלח אותו לניו יורק כדי "לפגוש" את סלרנו. מספר ימים לאחר מכן נמצאה גופתו של סימונה בניו יורק. לאחר מכן טרונולונה התרברב שהוא היה זה שסידר את העניין.

סלרנו היה האקטינג-בוס של משפחת ג'נוביז בסוף שנות השבעים, כאשר הבוס של המשפחה פרנק (פונזי) טיירי היה חולה. סלרנו אמר פעם לליקאוולי ולי שכאשר פונזי ימות הוא יהפוך לבוס של משפחת ג'נוביז.

בשנת 1981 נסענו ליקאוולי, רוקמן ואני לשיקגו כדי להיפגש עם ג'קי סרון וג'ואי איופה ולבקש מהם להסכים לתמוך ברוי וויליאמס לנשיא איגוד המובילים ונהגי המשאיות מאחר והנשיא אז פרנק פיצסימונס כבר היה גוסס. סרון ואיופה הסכימו לבחירתו של וויליאמס ומשם המשכנו לניו יורק כדי להיפגש עם סלרנו. התקשרנו לג'ון טרונולונה בפלורידה וביקשנו ממנו שיארגן לנו פגישה עם הבוס של משפחת ג'נוביז בניו יורק. נפגשנו עם סלרנו שהסכים גם הוא למועמדותו של וויליאמס ואמר לנו שהוא ידאג שאנשיו יעשו כל מה שצריך כדי לתמוך בוויליאמס. העדפנו את וויליאמס על פניו של ג'קי פרסר משום שוויליאמס היה מקנזס סיטי במקור והיה לו את הגב של שיקגו.

בתמורה לתמיכה בו הבטיח וויליאמס למנות את פרסר לעמוד בראש קרן הפנסיה של האיגוד. אבל לאחר שהוא נבחר הוא חזר בו ולא מינה את פרסר לתפקיד. רוקמן אמר לפרסר לא לדאוג בקשר לעניין.

לאחר שוויליאמס אולץ לוותר על תפקידו, נסענו רוקמן ואני שוב לשיקגו הפעם כדי לבקש את תמיכת שיקגו במינויו של ג'קי פרסר, שהיה בן חסותו של רוקמן, לנשיא איגוד המובילים - דבר שהיה מחזק מאוד את מעמדה ואת כבודה של המשפחה מקליבלנד. אבל לסרון ואיופה היו מועמדים אחרים לתפקיד והם אמרו לנו שהם לא רוצים את פרסר כי הם יודעים שהוא מודיע של ה-F.B.I. רוקמן שאל את סרון איך הוא יודע שפרסר הוא מודיע, אבל סרון לא ענה לו ואמר רק שהוא יודע. בכל מקרה עזבנו את שיקגו עם הבטחה מסרון ואיופה שהם יחשבו על פרסר ויודיעו לנו בתוך שבוע או משהו כזה. ביום למחרת התקשר לרוקמן פקיד באיגוד הנהגים בשם דומיניק ואמר לו שפרסר בסדר מבחינתם של סרון ואיופה.

לאחר שהבטחנו את תמיכתה של שיקגו נסענו שוב לניו יורק כדי לפגוש את סלרנו. הוא שאל אם שיקגו הסכימו לפרסר ואמרנו לו שכן, אבל שהיו להם מחשבות שפרסר הוא מודיע. לאחר שרוקמן נשבע  בפני סלרנו שפרסר אינו מודיע, גם הבוס מניו יורק הסכים לבחירתו של פרסר לנשיא איגוד הנהגים. זמן קצר לאחר שפרסר נבחר הופיע מאמר בעיתון מקומי בקליבלנד שבו נטען שפרסר הוא משתף פעולה עם ה-F.B.I. פרסר הכחיש כמובן ואפילו דרש מהעיתון תיקון והתנצלות אך העיתון סירב. רוקמן ואני נסענו לניו יורק ופגשנו את סלרנו במועדון של ברחוב 116. סיפרתי לו על המאמר בעיתון והבטחתי לו שהדברים שנכתבו שם לא נכונים. ביקשנו ממנו לראות אם הוא יכול לעשות משהו בנוגע לסירובו של העיתון לפרסם תיקון והתנצלות. אחד מאנשיו של סלרנו התקשר לרוי כהן כדי לבקש את עצתו וכהן אמר לסלרנו שהבעלים של העיתון הוא אחד מלקוחותיו וגם חבר שלו. סלרנו נפגש עם כהן בעניין ואנחנו עזבנו את ניו יורק. זמן קצר לאחר מכן פרסם העיתון תיקון - לפיו פרסר אינו משתף פעולה - והתנצלות.

באחד מהביקורים שלנו בניו יורק סלרנו סיפר לי שסוכן F.B.I הצליח להסתנן לאחת ממשפחות ניו יורק וכבר היה ממש קרוב להתקבל כחבר במשפחה, אבל באותו שלב הוא עדיין לא ידע להגיד לי באיזו משפחה מדובר ועל איזה חייל/סוכן מדובר ורק אמר לי שהם עדיין מנסים לברר עוד פרטים.

כחבר בקוזה נוסטרה אני יודע שמלבד קליבלנד, כוללת הקוזה נוסטרה חמש משפחות בניו יורק, משפחה בלוס אנג'לס, בסן פרנסיסקו, בדנוור, במילווקי, בשיקגו, בקנזס סיטי, בדטרויט, בסט. לואיס, בבפאלו, בפילדלפיה, בבוסטון, בפרובידנס, בפיטסבורג, בניו אורלינס, בניו ג'רזי, בווינדזור, באונטריו, בטורונטו, במונטריאול ובקוויבק. כמו שאמרתי קודם, משפחת ג'נוביז דואגת במועצה לכל המשפחות מהמזרח (למעט יתר המשפחות מניו יורק) ושיקגו דואגת למשפחות מהמערב.

בתחילת שנות השמונים ידעתי שסלרנו הוא הבוס של משפחת ג'נוביז וידעתי גם שווינסנט ג'יגנטה, הקונסיליירי של משפחת ג'נוביז, הוא המועמד הבטוח להחליפו ולתפוס את כסא הבוס. ידעתי שסלרנו רכש כבוד גדול לפיל לומברדו והתייעץ איתו רבות לפני שהיה מקבל החלטות בענייני המשפחה.

אין שיתוף פעולה ממשי בין משפחת הקוזה נוסטרה של קליבלנד לבין הסניף המקומי של מועדון האופנוענים מלאכי הגיהנום. פעם אחת ג'וזף יאקובצ'י השתמש בעזרתם של מלאכי הגיהנום ברצח של ג'ו בונאריגו. את זה גיליתי לאחר שהרצח כבר התבצע. תומס סיניטו בא אלי ואלי ליקאוולי וסיפר לנו שבונאריגו מתכנן לחסל אותנו. נתנו לסיניטו רשות להוציא חוזה על ראשו של בונאריגו וזה ניתן ליאקובצ'י. הדבר הזה קרה לפני שיאקובצ'י התקבל כחבר במשפחה. רק לימים גילינו שסיניטו היה קשור לעסקי הסמים של זנגריה, והערכנו שהוא רצה לסלק את בונאריגו - שהיה מתחרה שלהם - ושלמעשה הוא העליל עליו שהוא רוצה לחסל אותנו.

טוני ליברטורה, אשר התקבל כחבר במשפחה של קליבלנד לאחר הרצח של דני גרין, הצליח פעם להשיג את רשימת המודיעים של ה-F.B.I בקליבלנד מתוך משרד הבולשת בעיר. הוא נתן את הרשימה לליקאוולי שהראה אותה לרוקמן ולי. ליברטורה אמר לליקאוולי שהוא השיג את הרשימה דרך אישה אחת שעובדת במשרד ה-F.B.I ושלה הוא הבטיח לשלם תמורת המידע. ליקאוולי אמר לי שהוא נצן לליברטורה כסף כדי לשלם לאותה אישה. אני זוכר שהרשימה כללה את שמו של דני גרין ועוד שמות של מודיעים שהייתי בשוק לראות את שמם מופיע בה. חלק מאותם אנשים הכרתי שנים. ליקאוולי ואני חשבנו שליברטורה הוסיף לרשימה שמות של אנשים שהיה לו סכסוך איתם או שהוא לא חיבב במיוחד. את הרשימה שרפנו בביתו של רוקמן והורנו לליברטורה שלא להביא שום מידע נוסף מהמקור של ב-F.B.I. אבל כשישבתי בכלא על החיסול של דני גרין שמעתי שליברטורה ממשיך לקבל מידע מהמקור של ב-F.B.I.

ליברטורה ניסה להשיג מה- F.B.I מידע גם על חברים בכירים בקוזה נוסטרה מערים אחרות ולהעבירו אליהם, כדי לחזק את מעמדו בעיניהם ולקנות את תמיכתם לתוכניותיו להשתלט על המשפחה של קליבלנד. זה לא הצליח לו כי החברים מהערים האחרות לא ראו בו - חבר שמנסה להשתלט על המשפחה בזמן שהבוסים שלו ניצבים בפני בעיות משפטיות חמורות ועלולים ללכת לכלא - אדם ראוי לאמון.

אדוני היושב ראש, הייתי חבר במאפיה רוב חיי הבוגרים. אני חייתי את המאפיה מאז שהייתי ילד קטן בקליבלנד. זה כבר לא אותו דבר. המאפיה השתנתה מאז הצטרפתי לארגון בשנות הארבעים, במיוחד בשנים האחרונות עם הרחבת העיסוק בסחר בסמים. תאוות בצע גרמה לחברים הצעירים להיכנס לתחומים הסמים ללא ידיעת המשפחות. החברים הצעירים האלה חסרים את המשמעת ואת הכבוד שהפכו את הדבר הזה (This thing - Cosa Nostra) לעוצמתי כמו שהוא היה בעבר. בנוסף לכך הממשלה הצליחה להרשיע חברים רבים, כולל רוב המשפחה שלנו בקליבלנד.

למרות זאת זה לא אומר שהקוזה נוסטרה גמורה, בקליבלנד או במקומות אחרים. רבים מחברי המשפחה שכרגע נמצאים בבתי הסוהר, ביניהם אנתוני ליברטורה, טוני סיניטו ואחרים, ישתחררו מהכלא בשנים הקרובות. בנוסף לכך יש בקליבלנד עוד צעירים רבים שאמורים היו להתקבל למשפחה, אך לא הספקנו לעשות זאת לפני שנכלאנו".