פול קלי
Paul Kelly
1876-1936
פול קלי (במקור: פאולו אנטוניני ואקארלי), מתאגרף יליד סיציליה 1876, שהגיע לאמריקה עם גל ההגירה הגדול של אומללי האי המוזנח בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 (סביב 1894), היה ראש כנופיית חמש הנקודות (The Five Points Gang) - הכנופיה הדומיננטית האחרונה במנהטן לפני כיבוש העולם התחתון של ניו יורק על-ידי המאפיה. בין חברי כנופיית חמש הנקודות היו כמה חברים שהפכו בהמשך לפושעים המוכרים ביותר בתחילת המאה העשרים, ביניהם ג'וני (לימים השועל) טוריו והנערים אלפונס (לימים פני צלקת) קפונה, סלווטורה (לימים לאקי לוצ'יאנו) לוקניה, ופרנקי ייל.
כנופית חמש הנקודות נקראה על שם האזור שבו החלה לפעול - אזור חמש הנקודות ההיסטורי במנהטן - בין הרחובות מולברי, אנתוני (היום וורת'), קרוס (היום פארק), אורנג' (היום בקסטר) ואזור ליטל ווטר (לא קיים היום), שכולם נפגשו בצומת אחת שנקראה צומת חמש הנקודות. חמש האצבעות שכנו בין ברודווי והבוארי, במה שהיום נחשב לצפון אזור הדאון-טאון של מנהטן.
בשנות העשרים של המאה ה-19 (סביב 1820) אזור זה היה מוזנח ועלוב ביותר, ונחשב לשכונת העוני של העיר (slum). שירותים מינימאליים לתושבים לא היו שם, אך לעומת זאת מועדוני הימורים ובתי בושת דווקא היו בשפע, מה שרק חיזק את המוניטין השלילי של האזור שהפך ידוע בכך שהוא לא בטוח לא ביום ובטח שלא בלילה. מעשי שוד ברחובות היו שם עניין שבשגרה. בשנת 1842 ביקר באזור הסופר המפורסם צ'רלס דיקנס והזדעזע מהמחזות שראה במקום ומתנאי החיים באזור. המקום היה כה ידוע בעליבותו עד שהוא אפילו תפס את תשומת ליבו של אברהם לינקולן שהחליט לבקר בו בשנת 1860 כדי לראות במו עיניו את הזוועה שכולם דיברו עליה. אזור חמש הנקודות, ולא במקרה, היה ידוע גם כאזור מושחת מבחינה פוליטית ולא פעם תוצאות בחירות אזוריות שם הראו מספר קולות גבוה יותר ממספר הבוחרים הכללי, בקיצור כר פורה לפעילות עבריינית.
בכיפה שלטו אז הכנופיות האיריות שניהלו מלחמות חורמה האחרת בשנייה (בעיקר ה- Whyos וה-Dead Rabbits, שסיפור מלחמתן הונצח בסרטו הנהדר של מרטין סקורסזה הגאון 'כנופיות ניו יורק' בכיכובם של ליאונרדו די קפריו ודניאל דיי לואיס) ומלחמות קשות לא פחות עם כנופיות בהן היו חברים בעיקר יהודים יוצאי מזרח אירופה וגרמניה כמו הכנופיה של הגנגסטר היהודי הראשון אדוארד (מונק) איסטמן. כנופיית חמש הנקודות סילקה את אחרונות הכנופיות האלה מהשטח.
ואקארלי הפך ל"פול קלי" זמן קצר לאחר שהגיע לאמריקה, אחרי שהבין שבתור מתאגרף מקצועי - בענף שנשלט באופן מוחלט על-ידי מהגרים שהגיעו לארה"ב מאירלנד - הוא חייב לאמץ לעצמו שם בעל ניחוח אירי. בעזרת כסף שהרוויח מקרבות אגרוף הוא החל להפעיל מספר בתי בושת בשכונה האיטלקית ממזרח לאזור בווארי (Bowery) בדרום מנהטן, שם הוא ייפתח מאוחר יותר מספר מועדוני אגרוף שהיו כיסוי לפעילות כנופיית הרחוב שהוא החל להקים סביב שנת 1900.
בשנת 1903 נעצר קלי באשמת תקיפה ושוד, ונידון לתשעה חודשים בכלא. עם שחרורו מהכלא הוא הקים את "איגוד פול קלי" (Paul Kelly Association) - מועדון אגרוף חדש שנועד לגייס פושעים צעירים לארגון הפשע שהוא הקים כמה שנים קודם לכן. הכנופיה שהקים קלי הפכה להיות כנופיית הרחוב המשמעותית ביותר בהיסטוריה האמריקאית והכנופיה ששינתה את דפוסי הפעילות של כנופיות הפשע המאורגנות באמריקה. מס' 2 של קלי היה ג'וני (השועל) טוריו האגדי - מי שנחשב לאחד מאבות הפשע המאורגן בניו יורק וגם בשיקגו.
כנופית חמש הנקודות זכתה בצדק למוניטין של כנופיה אלימה שמוכנה להילחם עד מוות כדי לשמור על רווחיה ואכן היו לה רווחים גדולים מפעילות הימורים, זנות וגניבות. קלי וטוריו גייסו לכנופיה חברים מכל הכנופיות האחרות בניו יורק, אך רק את החזקים והאלימים ביותר. מכנופיית רחוב ג'יימס גייסו קלי וטוריו את אלפונס קפונה, לימים אחד הפושעים המסוכנים ביותר בארה"ב, מי שזכה לכינוי אויב הציבור מספר 1 ע"י ה-F.B.I בשנות השלושים של המאה העשרים. לאחר מכן היה זה שוב טוריו שהציע לקפונה להצטרף אליו למשפחת הפשע שהקים בשיקגו. גיבור רחוב נוסף שהצטרף לכנופיה היה צ'רלי לוצ'יאנו, לימים הפושע החזק ביותר בארה"ב - מלך המאפיה של ניו יורק - מייסד מועצת המאפיה וסינדיקט הפשע הלאומי.
חברים בכנופית חמש הנקודות
מה שייחד את כנופיית חמש הנקודות והפך אותה גם למצליחה והרווחית ביותר וגם לחוליה המקשרת בין כנופיות הפשע של זמנה למשפחות הפשע מאורגן שיקומו אחריה, היה ההבנה של קלי את היתרון והעוצמה הטמונים בשיתוף פעולה עם פוליטיקאים מושחתים. זה היה כנראה פרנקי ייל, אחד מסגניו של קלי, אשר פיתח את הרעיון ושיכלל אותו.
הפעם הראשונה שהבחינו בכנופיית חמשת הנקודות היתה בשנת 1901 בבחירות לטאמני הול (Tammany Hall) - המנגנון הפוליטי החזק ששלט במפלגה הדמוקרטית בניו-יורק. קלי הציע את שרותי חמש הנקודות לאחד מראשי הטמאני הול, הפוליטיקאי "ביג" טים סאליבן, שהסתייע בחברי הכנופיה כדי לעזור לבן בריתו הפוליטי טום פוליי לזכות בבחירות לראשות הארגון. זה היה ככל הנראה אחד המקרים הראשונים בהיסטוריה האמריקאית של שיתוף פעולה בין פוליטיקה לפשע מאורגן. יריבו של פוליי בבחירות ביקש לסגור את בתי הבושת בעיר. ביום הבחירות, הכנופיה של קלי, שמנתה אז כבר כ-1500 חיילים, תקפו את פעילי האגף היריב, חסמו את הכניסות לתאי ההצבעה, הפחידו את תומכי המחנה היריב והביאו בקלות לניצחונו של פוליי.
האויב הגדול ביותר של קלי ושל כנופיית חמשת הנקודות היו מונק איסטמן והכנופיה שלו, שמנתה בשיאה כ-2000 חיילים ושלטה בכל הצד המזרחי של ניו-יורק. איסטמן, בריון מהדור הישן, היה בדיוק ההפך הגמור מקלי שהתאפיין במראה מסודר, תמיד לבוש היטב, משכיל ומתוחכם (דובר צרפתית, איטלקית וצרפתית באופן שוטף), אשר הצליח להרשים רבים באליטה הניו יורקית ומשך אותם בקסמו למועדון הלילה שלו בין רחוב לפאייט ההומה והבוארי. איסטמן לעומתו היה בריון גס, מפחיד ומכוער שתמיד נראה כמו מישהו שהרגע סיים ללכת מכות.
בשנת 1901 פרצה מלחמה בין שתי הכנופיות. חייל של חמש האצבעות ירה באיסטמן בבטנו אך לא הצליח לחסלו. בתגובה שלח איסטמן את אנשיו לחסל חברים בחמש הנקודות ומלחמה פרצה בין הכנופיות. בספטמבר שנת 1903 קלי, ג'ון טוריו ועוד כ-50 מחברי חמש האצבעות ניהלו קרב יריות עם מספר דומה של חברים בכנופיה של איסטמן. אחרי הקרב, שנמשך מספר שעות, נספרו שלושה הרוגים ועשרה פצועים. איסטמן נעצר אך יצא לחופשי זמן קצר לאחר מכן בזכות שופט מושחת שקיבל מספיק כדי לשחררו.
פוליטיקאי בכיר מהטמני הול שהחליט שהקרב בין שתי הכנופיות חרג כבר מגבולות הפשע הנסבל, אירגן ועידת שלום בין קלי ומונק איסטמן. השניים הגיעו, לחצו ידיים, הבטיחו להפסיק את הלחימה, אך חודשיים לאחר מכן התחדשו הקרבות. שוב אורגנה פגישה בין השניים, והפעם הפתרון למחלוקות ביניהם נמצא בדרך מקורית - קרב איגרוף שייערך ביניהם. קלי אמנם היה מתאגרף מקצועי כשהיה צעיר יותר, אבל איסטמן היה אדם הרבה יותר גדול מיריבו. שניהם הסכימו. במשך כמעט שעתיים חבטו שני הגברים אחד בשני במחסן נטוש בברונקס, מוקפים במאות חברי שתי הכנופיות וגם צופים ניטרליים, אך הקרב הסתיים בשוויון והמלחמה נמשכה.
כשנראה היה שדווקא ידו של איסטמן על העליונה והוא החל להסתמן כמנצח, הוא נעצר על-ידי המשטרה. הקשרים הפוליטיים של קלי הוכיחו את עצמם. איסטמן נידון לעשר שנות מאסר על פריצה לבית וזה היה הסוף של הכנופיה שלו. סגנו, מקס ("קיד טוויסט") זוורבך, עוד ניסה לתפוס את מקומו בראש הכנופיה, אך הוא נורה בשנת 1908 ע"י חייל מחמש הנקודות, לואיס פיוגי, ויחד עם זוורבך חוסלה גם הכנופיה כמעט באופן סופי. טמני הול, אשר אנשיה השתמשו גם בחבורתו של קלי וגם בזו של איסטמן, ביקשה לחסל את המלחמה בין שתי כנופיות הבריונים שלה ומשכה את ידיה מאיסטמן. בלי התמיכה הפוליטית של הארגון החזק, איסטמן מצא את עצמו בכלא סינג סינג וקלי מצא את עצמו כמנצח.
עם מאסרו של איסטמן, שלט קלי כמעט לחלוטין בעולם התחתון של ניו יורק ופעילות חמש הנקודות התפשטה לחלקים נוספים בניו יורק ובניו ג'רזי והתרחבה גם לתחומים חדשים כגון השתלטות על איגודי עובדים. אלא שהתדמית האליטיסטית של קלי התחילה להרחיק ממנו כמה מאנשיו. בנובמבר 1908 ניסו שניים מהסגנים שלו, רייזור ריילי וג'יימס (ביף) אליסון לחסל אותו ולהשתלט על הארגון. הם נכנסו ביריות למטהו של קלי, בשעה שישב שם עם שומרי ראשו וירו לעברם. אחד משומרי הראש נהרג, אבל אחרי כמה דקות של חילופי אש הצליחו ריילי ואליסון להימלט כאשר הם מותירים את קלי פצוע. אנשיו מיהרו לקחת אותו לבית בטוח ולהחביאו לפני שייעצר. חודש לאחר מכן הסגיר עצמו קלי למשטרה, אך החשדות נגדו בוטלו בזכות קשריו הפוליטיים. ריילי נעצר בשנת 1911, נשלח לכלא שם איבד את שפיותו ומת לבסוף בבית משוגעים. אליסון נמצא מת ע"י המשטרה במרתף שבו התחבא בצ'יינטאון, ככל הנראה הוא מת מדלקת ראות.
הפרסומים בעיתונות בעקבות ניסיון החיסול החלישו את קלי. חבריו בצמרת העיר ובטמני הול החלו לתפוס מרחק, והמועדון שלו נסגר בהוראת המשטרה. מהחלונות הגבוהים החלו ללחוץ עליו להנמיך פרופיל ולנקות מפשע גלוי את אזור הבוארי. הוא הלך ואיבד מכוחו ועמו הכנופיה שלו. הוא ניסה עוד לשמור על קשריו עם השכונה הישנה באמצעות מינויו לנשיא איגוד פועלי הנמל הבינלאומי, תחת שמו המקורי - פול ואקארלי - כשבסיסו באזור צ'לסי בדרום מנהטן, אך הוא הושעה מתפקידו זה בשנת 1919. בשנת 1936 הוא מת מוות טבעי.