משפחת קולומבו (פרופצ'י)

joseph_profaci
Giuseppe_Magliocco3
Joseph_Colombo4
Vincenzo_Aloi
carmine_persico

פרופצ'י

מגליוקו

קולומבו

אלוי

פרסיקו

הוקמה: 1928

מקורות באיטליה: וילאלבה, סיציליה

אזור הפעילות המקורי: ברוקלין

הבוסים הגדולים: ג'וזפה פרופצ'י, ג'וזף קולומבו, וינצ'נזו אלוי, קרמיין פרסיקו

שמות בולטים: ג'וזפה מגליוקו, ג'ואי גאלו, פרנק אבטמרקו, בנדטו אלוי, ויליאם קוטולו, ויקטור אורנה, קרמיין ססה, ג'ואל קקצ'ה, ג'נרו לנג'לה, תומס גיאולי, ג'ון פרנזסה, גרגורי סקרפה, תאודור פרסיקו, אלפונס ("אלי בוי") פרסיקו, אלפונס ("ליטל אלי בוי") פרסיקו, אנדרו רוסו, ג'וזף יאקובלי, ג'ון דה רוס

משפחת קולומבו היא אחת מחמש המשפחות של ניו יורק. במקור היא נקראה משפחת פרופצ'י על שם מייסד המשפחה - ג'וזף פרופצ'י, אך הבוס שבא אחריו - ג'וזף קולומבו שינה את שמה על שמו ומאז נשמר שמה - משפחת קולומבו.

ג'ו פרופצ'י היה חלק מגל המאפיונרים הסיציליאנים ששטפו את חופי ניו יורק באמצע שנות העשרים, לאחר עלייתו לשלטון באיטליה של בניטו מוסוליני שניסה לחסל את המאפיה כדי להשתלט באופן מעשי גם על דרום איטליה. ככל הנראה היה פרופצ'י מחובר לדון קלוגרו ויציני - הבוס המכובד של המאפיה בוילאלבה ולמשפחת המאפיה הסיציליאנית הותיקה - גרקו מסיאקולי, הפרבר של פלרמו. פרופצ'י הגיע לניו יורק כשהוא כבר מחובר היטב לחבורת הקסטלמרים בראשות סטפנו מגדינו וג'וזף בוננו, ועיסוקו הרשמי היה ייבוא שמן זית. די מהר הוא הפך למנהיג של כנופיה בברוקלין ושטח שליטתו העיקרי היה בעיקר הרציפים.

בזמן מלחמת הקסטלמרים שמרו פרופצ'י והארגון שלו על מעמד נייטרלי, אך כמי שהיה קשור למנהיגי הפלג הקסטלמרי יצא פרופצ'י כאחד המנצחים. ברה-ארגון שערכו סלווטורה מרנזנו ואחריו צ'רלי לוצ'יאנו במאפיה לאחר המלחמה, קיבל פרופצ'י את הרשות להקים משפחת פשע משלו. פרופצ'י היה שותף להקמת מועצת המאפיה וסינדיקט הפשע הלאומי בשנת 1931.

על מעמדו של פרופצ'י בראשית ימיו בארה"ב ניתן ללמוד מהעובדה שהוא היה בין משתתפי ועידת הפשע הראשונה בקליבלנד בשנת 1928. בועידה, בה נטלו חלק מאפיונרים סיציליאנים בכירים, שאירח ג'וזפה פורלו הבוס של קליבלנד, השתתפו גם פסקואלינו לולורדו שייצג את אל קפונה וגיסו של פרופצ'י (שהיה גם האנדר-בוס שלו) ג'וזף מגליוקו. ועידת קליבלנד הסתיימה במעצרם של 14 מהמשתתפים, בהם פרופצ'י. מה שלא כל כך ברור בנוגע לועידת קליבלנד הוא כיצד נעדרו ממנה שני הבוסים הגדולים של התקופה - ג'וזפה מסרייה וסלווטורה מרנזנו שכבר החלו את ההתכתשות שלימים תהפוך להיות מלחמת הקסטלמרים.

פרופצ'י היה חבר קרוב של ג'וזף בוננו, לימים ראש משפחת בוננו, והקשר ביניהם התהדק עוד יותר כאשר הפכו למשפחה לאחר שבנו של בוננו - סלווטורה (ביל) בוננו נישא לאחייניתו של פרופצ'י. אלא שבניגוד לרבים מהבוסים החזקים של התקופה, בוננו ופרופצ'י נמנעו מלהיראות בציבור - במסיבות ובמסעדות יוקרה - ונפגשו בעיקר אחד בביתו של השני.

תחת פרופצ'י, המשפחה החדשה מברוקלין התפרסה על עסקי המאפיה הרגילים של התקופה שלאחר תקופת היובש - סחיטה, שליטה באיגודי עובדים, הימורים, חטיפות והלוואות בריבית קצוצה. מאוחר יותר הצטרפה המשפחה לחגיגת הסחר בסמים יחד עם שאר המשפחות, בעיקר ייבוא הרואין. על מעמדו של פרופצ'י ניתן ללמוד גם מכך שבסוף שנות הארבעים הוא הגיע לסיציליה כדי להשכין שלום בין שני ענפי משפחת גרקו שנקלעו למלחמה פנימית שאיימה על יציבות כל הקוזה נוסטרה.

פרופצ'י היה איש עסקים מוצלח, אכזר וקר רוח. עסקיו החוקיים והבלתי חוקיים הניבו לו מילונים והוא חי חיי פאר. היתה לו אחוזת ענק ושדה תעופה פרטי והוא נודע כרודף בצע אפילו יותר מהסטנדרט המאפיונרי הרגיל. הכפופים לו תיעבו אותו בשל כך ובמיוחד בשל הנוהג שלו לגבות מכל אחד מבני המשפחה בנוסף לתשלומים הרגילים גם 25 דולר בחודש כ"מס עבור משפחות של מאפיונרים שישבו בכלא", אף כי הכסף ברובו הגיע לכיסו. מי שלא שילמו את הכסף שילמו בחייהם, כמו כל מי שהימרה את פיו בכל נושא שהוא.

דווקא בשל כך זה די מפתיע שפרופצ'י שמר על שלטונו בראש המשפחה במשך יותר משלושים שנה, כמעט ללא איום על מעמדו. למרות שרבים מהמאפיונרים בני דורו - המאפיונרים אולד סקול, אלה שבגרו בסיציליה, הגיעו בגיל מאוחר יחסית לארה"ב וכונו ה-"Moustache Petes" - נרצחו או נדחקו לשוליים בסדר החדש שהנהיגו צ'רלי לוצ'יאנו וחבריו (שכונו "התורכים הצעירים" ע"ש המהפכנים התורכים) במאפיה, הצליח פרופצ'י לשמור על מעמדו ועל עוצמתו. את הצלחתו זו של פרופצ'י יש לייחס כנראה בעיקר לקשריו ההדוקים עם ג'וזף בוננו.

רק בשלב די מאוחר, בתחילת שנות השישים, לאחר שפרופצ'י כבר היה מבוגר והתרעומת על קמצנותו הגיעה לידי רתיחה, החלו כמה מהכפופים לו, בראשותם של האחים לארי, אלברט וג'וזף (קרייזי ג'ואי) גאלו, להתקומם. בוננו הטיל מס על חלק גדול מהרווח שהרוויחו האחים מעסקי הסחיטה שלהם ובשלב מסויים זה נמאס להם. התהליך הזה השתלב היטב בתוכניתו של המלך החדש של המאפיה בניו יורק - קרלו גמבינו, לשבור את ציר פרופצ'י-בוננו כדי להשתלט באופן מוחלט על העיר.

באופן סופי החליטו האחים גאלו לצאת נגד הבוס לאחר שפרופצ'י הורה לחסל את בנו של פרנק אבטמרקו, סוכן הביטוח שאיחר לשלם את ה"מס" שדרש ממנו פרופצ'י ונרצח בהוראת הבוס. גאלו לא הסכים להסגיר לידיו של פרופצ'י גם את בנו של אבטמרקו ובתגובה איים פרופצ'י להיכנס באחים. תגובת הנגד של הגאלואים הגיעה בחודש פברואר 1961, כאשר הם חטפו מספר בכירים במשפחה, ממקורבי פרופצ'י, בהם האנדר-בוס שלו - מגליוקו והקאפו ג'וזף קולומבו. בתמורה לשחרורם דרשו האחים שינוי במבנה חלוקת הרווחים של המשפחה וקטנת נטל התשלומים של הצוות שלהם. לראשונה נראה היה שפרופצ'י מתחיל להתגמש והקונסיליירי שלו - צ'רלס לוצ'יצ'רו, אפילו העביר את המסר שהבוס מסכים לשינויים הנדרשים.

אבל פרופצ'י אפילו לא חלם להסכים, הוא רק קנה לו קצת זמן התארגנות לפני המכה שתיכנן להנחית על הגאלואים. בספטמבר 1961 חיסלו אנשיו של פרופצ'י את ג'וזף ("ג'ו ג'לי") גיואלי, חבר בצוות של האחים גאלו ובאותו חודש נעשה ניסיון לחסל גם את אלברטו גאלו בבר בברוקלין, ניסיון שנכשל רק הודות לשוטר שנכנס למקום במקרה. בתגובה הכריזו הגאלואים על מלחמה כוללת בפרופצ'י וניסו לחסל את אנשיו בכל מקום שבו ראו אותם. זו היתה המלחמה הראשונה שהכריזו בני משפחת גאלו על הפלג של פרופצ'י (המלחמה הבאה תגיע בעוד כעשור), אך גם בה וגם בזו שאחריה נחלו הגאלואים תבוסה.

כל אותה תקופה (1961-1962) ניסו ראשי יתר המשפחות - בניצוחו הפעיל של בוס כל הבוסים לעתיד קרלו גמבינו - להביא לירידתו של פרופצ'י מהבמה (חוץ מבוננו כמובן). פרופצ'י לא וויתר לבוסים, אך בסופו של דבר נכנע למחלת הסרטן. ביוני 1962 פרופצ'י מת והוחלף ע"י בן דמותו ג'וזף מגליוקו, גיסו והאנדר-בוס הוותיק שלו, גם הוא שנוא נפשם של הגאלואים אשר לא התכוונו להפסיק את המלחמה נגד ראשי המשפחה רק בשל העובדה שפרופצ'י הסתלק מהעולם.

ג'ואי גאלו תיכנן להמשיך את מסע הצייד שלו באנשיו של פרופצ'י. שניים מבכירי המשפחה, נאמניו של מגליוקו, קרמיין ("ג'וניור") פרסיקו ויו מקינטוש, היו המטרה הראשונית של הגאלואים - אך השניים ניצלו בנס מניסיון לחסלם. זמן קצר לאחר מכן הצילו למעשה הרשויות את מגליוקו. מספר מאנשיו של ג'ואי גאלו נעצרו והורשעו בעבירות סחיטה. הם הצטרפו לג'ואי גאלו עצמו שכבר היה בכלא, והצוות שספג מכה קשה התקשה להמשיך ולמהל את המלחמה. חיסול שני בכירים נוספים בצוות של גאלו, ע"י אנשיו של מגליוקו, סיים סופית את המלחמה לעת עתה.

לאחר סילוק האחים גאלו מהשטח, יכול היה ג'וזף מגליוקו להתרכז בניהול ענייני המשפחה ולחזור לעשות עסקים בלי הפרעה. אבל במקום זאת התפתה מגליוקו לקחת חלק במזימה מגלומנית של ג'וזף בוננו, ראש משפחת בוננו, שעלתה בסופו של דבר לשני הבוסים בכסא. מגליוקו, שלפי רוב התיאורים לא היה אדם חזק במיוחד או מנהיג, מצא את עצמו בשנת 1963 מסובך במזימה שזיעזעה את המאפיה בארה"ב - ניסיון הפיכה שאפתני ואלים שלא נראה כמותו מאז ימיו של צ'רלי לוצ'יאנו. התוכנית של בוננו היתה לחסל את הבוסים הבולטים ביותר של התקופה - טומי לוקזי, קרלו גמבינו וכנראה גם את בן דודו (של בוננו) סטפנו מגדינו, בכוונה להשתלט על המועצה ועל העולם התחתון בארה"ב.

בוננו הצליח לשכנע את מגליוקו להצטרף אליו לתוכנית. הוא הבטיח לו הנהגה משותפת של שניהם, ולמרות שקשה להאמין שאדם כמו בוננו היה חולק את ההנהגה, מגליוקו שכנראה היה אדם די קל לשכנוע, הצטרף למזימה. את המשימה לחסל את הבוסים הטיל מגליוקו על אחד הקאפואים שלו, ג'וזף קולומבו.

אלא שקולומבו בחושיו המחודדים, הבין שהקורבנות המיועדים שווים הרבה יותר מאשר אלה שהוציאו עליהם את החוזה, והלך לגמבינו ולוקזי כדי לספר להם על המזימה של בוננו ומגליוקו. לאחר שהקשר נחשף, בוננו נעלם ומגליוקו נאלץ להופיע בפני המועצה ולתת הסברים. למרות שאף אחד לא היה מופתע אם המועצה היתה מענישה אותו בחומרה, בריאותו הרופפת הקנתה לו חנינה. הוא אולץ לשלם קנס בסך 50 אלף דולר ולוותר על תפקיד בוס המשפחה, אך הוא נשאר בחיים. אבל מגליוקו לא הרוויח יותר מדי זמן על האדמה. זמן קצר לאחר סיום הפרשה הוא נפטר מהתקף לב.

בתמורה לנאמנותו למי שצריך, קיבל ג'ו קולמבו את המפתחות למשפחת פרופצ'י ושינה את שמה כדי להעביר את המשפחה הקרועה ממאבקים פנימיים וחלשה גם כלפי חוץ, לעידן אחר - עידן קולומבו. בגיל 41 היה קולומבו הבוס הצעיר ביותר מבין ראשי המשפחות בניו יורק, מה שהעלה בקרב רבים במאפיה תהיות בנוגע לכשירותו לתפקיד. סימני השאלה בנוגע ליכולותיו כבוס התגברו כאשר בעקבות מעצרו של בנו, בחשד לזיוף דולרים, הקים קולמבו בשנת 1970 את הליגה האיטלקית-אמריקאית למען זכויות האזרח ("The Italian-American Civil Rights League") - ארגון שמטרתו היתה קיום פעולות מחאה של אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי אשר סבלו מדעות קדומות ומרדיפת הרשויות האמריקאיות בשל החשדות שכל האיטלקים האמריקאים קשורים למאפיה... .

במוסד כמו המאפיה, שקידש את החשאיות והתגאה בשמירת סודותיו, חשיפתו של קולומבו (שהחל להופיע על בסיס קבוע בטלוויזיה, להגיע לאירועים ציבוריים ולהתראיין בעיתונים) לא התקבלה בעין יפה. בחודש יוני 1970 הגיעו 50 אלף איש לכיכר קולומבוס במנהטן כדי להשתתף במצעד "יום האיחוד האיטלקי-אמריקאי" שארגנה הליגה. בין הצועדים היו אזרחים, פוליטיקאים ובדרנים ממוצא איטלקי. תחת הנהגתו של קולומבו הגדילה הליגה במהירות את מספר חבריה והפכה לתנועה כלל ארצית. התנועה קיבלה תנופה של ממש כאשר בנובמבר 1970 קיים פרנק סינטרה הופעה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, שכל ההכנסות ממנה הועברו לליגה. קולומבו הפך לאיש ציבור ודבק בטענותיו שכל פעילות ה-F.B.I נגד המאפיה הוא בעצם מסע הטרדה של הרשויות נגד אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי.

במקביל לפריחתו הציבורית, הפך מצבו של קולומבו בתוך המשפחה לקשה עוד יותר בעקבות שחרורו מהכלא של האויב הוותיק ג'ואי גאלו בחודש פברואר 1971. גאלו, אשר ניצל את הזמן בכלא כדי לטפח ברית עם עבריינים מרקע אתני שונה - בעיקר שחורים מהארלם ומברוקלין, החל להשתמש בקשריו אלה כדי לפגוע בפעילות של קולומבו במנהטן וגם בברוקלין.

חצי שנה לאחר מכן תיכנן קולומבו מצעד נוסף של הליגה, שישחזר ואף יעלה על הצלחתו של המצעד הראשון בכיכר קולומבוס. אבל בבוקר המצעד השני נורה קולומבו ע"י מחסל שהתחזה לצלם עיתונות. המחסל, בחור שחור בשם ג'רום ג'ונסון, ירה בקולומבו רגע לפני שזה עלה לנאום בפני באי המצעד. מיד לאחר הירי קפצו על ג'ונסון כמה מאנשיו של קולומבו, בהם בנו, והפילו אותו לקרקע, אך עוד לפני שהספיקו לתחקר אותו צץ גבר אפרו אמריקאי נוסף שירה למחסל בראש והרג אותו. המחסל של המחסל הצליח להימלט ומעולם לא נתפס.

קולמבו נפצע באורח אנוש. הוא לא מת אך הפך לצמח ולא שב להכרתו עד שמת בשנת 1978 בביתו בניו ג'רזי. המקרה לא פוענח אף פעם ואיש גם לא לקח עליו אחריות, אך משום שמדובר היה בעבודה של מחסלים שחורים, ההנחה היתה שג'ואי גאלו הוא האיש שעמד מאחורי הרצח באמצעות בני בריתו מימיו בכלא.

חשוד מיידי נוסף בחיסול קולומבו היה הבוס החזק ביותר של התקופה קרלו גמבינו, שהיה למעשה פטרונו של קולומבו ושבזכותו הוא זכה בתפקיד בוס המשפחה. גמבינו, שנודע בין היתר בכך שעשה כמעט הכל כדי להסתיר את עצמו ואת ענייני המאפיה מעיניה השוזפות של התקשורת, זעם על מהלכיו הציבוריים של קולומבו. לפי הסיפורים דרש גמבינו מקולומבו להפסיק את פעילותו הציבורית בענייני הליגה, שמשכה את התקשורת להתעסק בענייני המאפיה, אך זה "ירק בפרצופו" כאשר סירב לעשות זאת. בנוסף לכך נטען כי המחסל, ג'ונסון, היה מוכר כקשור לאנשים שהיו מקושרים לבני משפחת גמבינו. תיאוריה נוספת ביחס לחיסולו של קולומבו היא שהיה זה הממשל האמריקאי שיזם את חיסולו כדי להרוס את הליגה, ושקולומבו היה מטרה מוצהרת של ה-F.B.I. שמו של קולומבו מוזכר גם ברשימת קורבנות הרצח בדו"ח "רצח הנשיא ג'.פ קנדי והפשע המאורגן" של רלף סלרנו - יועץ לוועדה המיוחדת בנושא התנקשויות.

מי שהחליף של ג'ו קולמבו בראש המשפחה היה וינסנט אלוי (לאחר תקופה קצרה שבה כיהן כאקטינג-בוס ג'וזף יאקובלי), אשר נקלע מחדש למלחמה פנימית בין הפלג שהוביל את המשפחה לבין הטוענים התמידיים לכתר - האחים גאלו, במה שמכונה מלחמת גאלו-פרופצ'י השנייה, שגם בה כמו בראשונה הפסידו האחים לפלג השולט ושבמסגרתה חוסל ג'ואי גאלו (אפריל 1972) כאשר סעד עם בני משפחתו במסעדת Umberto's Clam House ברחוב מולברי.

לאחר חיסולו הסופי של האיום מצד הגלואים, דרוש היה למשפחה שסבלה מחשיפת היתר של ג'ו קולומבו ומהמלחמות הפנימיות עם כנופית גאלו, קצת שקט כדי לחזור לעניינים. וינצ'נזו אלוי התחיל להחזיר את המשפחה לפסים של רווח והעביר בשנת 1973 את השלטון לקרמיין פרסיקו, שהתבלט כמנהיג במשפחה, אך היה נכנס ויוצא מהכלא עד שלא היה ברור אם אי פעם הוא יוכל ממש לעמוד בראשה.

בסופו של דבר התייצב פרסיקו בראש המשפחה והוא שולט בה עד היום מתוך תאו בבית הסוהר (בשנת 1986 נידון פרסיקו ל-139 שנות מאסר לאחר שהורשע בשורת עבירות לפי חוקי המלחמה בפשע המאורגן - RICO). מתוך הכלא מינה פרסיקו את האקטינג-בוסים שינהלו את המשפחה בחוץ. בשנים 1973-1974 היה זה ג'וזף (ג'ואי) בראנקאטו, בין 1974-1979 היה זה תומס ("הזקן") די-בלה, אלוף בהתחמקות מציפורני החוק שלחובתו היתה רשומה רק הרשעה פלילית אחת משנת 1932, בין 1981-1984 היה זה ג'נרו ("ג'רי לאנג") לאנג'לה ובין 1985-1986 אנתוני (סקאפי) סקרפטי.

בשנת 1986 מינה פרסיקו את ויקטור ("ליטל ויק") אורנה לנהל את הארגון בשטח. אלא שאורנה, בניגוד לכל האקטינג-בוסים הקודמים שמינה פרסיקו מתוך הכלא, שאף לתפוס את ההנהגה באופן מוחלט, ולא רק כאקטינג-בוס של המושך בחוטים מאחורי הסורגים. תוך זמן קצר החלה מלחמת שליטה במשפחה בין אורנה, שנתמך ע"י ג'ון גוטי ראש משפחת גמבינו (הוא לא היה מעז לעשות זאת בלי הגב הרחב של גוטי) לבין נאמניו של פרסיקו.

ניסיון כושל של אנשי פרסיקו לחסל את אורנה הוביל את האקטינג-בוס להביא את המחלוקת בתוך המשפחה להכרעת המועצה. מי שייצג את פרסיקו בפני מועצת המאפיה בעניין היה הקונסיליירי שלו - קרמיין ססה, האיש שהיה אחראי על ניסיון החיסול של אורנה.

בלי אישור או רשות מהמועצה, הותקף הקאפו הבכיר במחנהו של פרסיקו, גרגורי סקרפה, בירי ע"י אנשיו של אורנה בנובמבר 1991, בזמן שנהג ביחד עם בני משפחתו. סקרפה שנדבק באידס כמה שנים קודם לכן, בהחלפת דם, ושהתברר מאוחר יותר שהיה מודיע של האפ.בי.איי, ניצל אך זה לא היה הסוף. חמישה ימים לאחר מכן חיסלו אנשיו של אורנה את הנרי ("האנק דה בנק") סמורה, עוד אחד מנאמניו הבולטים של פרסיקו. המלחמה הפכה כוללת ושני הצדדים איבדו בקרבות מספר מאנשיהם. בעקבות התחממות הגזרה נכנסו גם המשטרה וה-F.B.I לתמונה וזמן קצר לאחר מכן נעצרו אורנה, הקאפו שלו פסקואלה (פטי) אמאטו ומספר גדול מאנשיהם, כמו גם מאנשיו של פרסיקו. עם מאסרם של רבים ממחנהו של אורנה, כולל הוא עצמו, הכריז פרסיקו על ניצחון מחנהו והמשיך לנהל את המשפחה מהכלא.

לימים הופצה שמועה, שככל הנראה היתה נכונה, שמועצת המאפיה שיחקה במהלך המלחמה משחק כפול, לא סייעה למשפחה לפתור את בעיותיה הפנימיות ותמכה לכאורה גם בפלג של פרסיקו וגם בזה של אורנה במטרה שהמלחמה הפנימית תימשך ותהרוס באופן סופי את המשפחה שגם כך היתה הרוסה וחלשה מבין חמש המשפחות.

לאחר שהסתיימה המלחמה, (שזכתה לכינוי מלחמת קולומבו השלישית) ביקש ג'וניור פרסיקו למנות את בנו (אז בן 39), אלפונס ("ליטל אלי בוי") פרסיקו, לתפקיד האקטינג-בוס של המשפחה. פרסיקו הבן נחשב למועמד לגיטימי כמי שהחזיק בדרגת קאפו כבר משנת 1986, אך משום שבאותה תקופה גם הוא עמד למשפט בשל התרועעות עם דמויות מוכרות מעולם הפשע המאורגן, הקים ג'וניור פרסיקו מועצה שתנהל את המשפחה. למועצה הזו מינה פרסיקו את אחיו, הקאפו טדי פרסיקו ואת הקפואים ג'וזף באודנזה וג'וזף טומאסלו. אבל המועצה הזו שלטה במשפחה זמן קצר ביותר, היות וכבר בתחילת שנת 1994 השתחרר מהכלא אנדרו רוסו, חבר בכיר וחזק במשפחה שהיה גם הוא קרוב משפחה של פרסיקו. מתוך הכלא בחר בו הבוס הזקן לתפקיד האקטינג-בוס של המשפחה ופירק את המועצה השקים זמן קצר קודם לכן.

אלא שגם תקופת הנהגתו של רוסו לא היתה ארוכה, שכן כבר בשנת 1996 הוא שוב היה מאחורי הסורגים ומי שהחליף אותו בראש המשפחה שהיתה חלשה ממלחמות פנימיות, איבדה את עיקר כוחה ונחשבה לקטנה וחסרת המשמעות מבין חמש המשפחות של ניו יורק, היה ג'ואל קקצ'ה (שנודע גם בשם ג'ו וואברלי).

בשנת 1999 סיים (לעת עתה) "ליטל אלי בוי" פרסיקו את בעיותיו עם רשויות החוק כאשר זוכה מאישומי רצח שהיו קשורים למלחמה בתחילת שנות התשעים. הוא תפס את תפקיד האקטינג-בוס של המשפחה החלשה וביחד עם האנדר-בוס הנאמן של אביו, ג'ון (ג'קי) דה-רוס, הם החלו במסע חיסול של האופוזיציה שעוד נותרה במשפחה ובעיקר הצוות של הקאפו ויליאם ("ווילד ביל") קוטולו לשעבר מתומכיו של ויקטור אורנה. בחודש מאי אותה שנה הוזמן קוטולו לישיבה שבה כביכול הוא אמור היה לקבל הצעה להפוך לאנדר-בוס של המשפחה, אך מאז הוא לא נראה יותר. אחד מחייליו של קוטולו, ג'וזף קמפנלה, ניצל מניסיון חיסול נוסף של אנשי פרסיקו הבן ובעקבות זאת הסכים לשתף פעולה עם רשויות החוק ולפתוח פה על "ליטל אלי".

גם תקופת שלטונו של פרסיקו הבן במשפחה היתה קצרה מאוד, משום שבשנת 2000 הוא נעצר ע"י שוטרי משמר החופים של פלורידה כאשר ביאכטה שלו נמצאו אקדח 38 מ"מ ומקלע אוטומטי. הוא נשפט על החזקת נשק ללא רישיון ונידון לשנה וחצי מאסר. את ההנהגה קיבל מחדש הקאפו ג'ואל קקצ'ה.

בחודש ינואר 2001, ביום שבו שוחרר מבית הסוהר בשל עבירת החזקת הנשק, הוגש נגד פרסיקו הבן כתב אישום נוסף, הפעם בניו יורק, באשמת סחיטה והלוואות בריבית קצוצה בשוק אפור. הוא נעצר מיד והוחזק במעצר כחשוד גם בחיסולו של ויליאם קוטולו. בסוף אותה שנה הורשע אלפונס פרסיקו בעבירות של שיוחסו לו (לא כולל חיסול קוטולו), ונידון ל-13 שנות מאסר וקנס של מיליון דולר.

אבל זה עוד לא היה הסוף. בשנת 2004 הועמדו פרסיקו וג'קי דה-רוס לדין באשמת קשירת קשר לרצוח את ויליאם קוטולו וכן בעבירות נוספות על חוק איסור פשע מאורגן (RICO). בהליך הראשון זוכו השניים מההאשמות נגדם, אך בערעור הם נמצאו אשמים ובשנת 2007 הם הורשעו ברצח קוטולו ונידונו למאסר עולם.

נכון לשנת 2008 מצבה של משפחת קולומבו אינו ברור. לכאורה בראש המשפחה, שנחשבת לחלשה מבין חמש המשפחות, עדיין עומד קרמיין (ג'וניור) פרסיקו בן ה-74, אך בחוץ מנהלים אותה האקטינג-בוס תומס ("טומי שוטס") גיואלי (בתפקיד משנת 2004), האנדר-בוס ג'ון (סוני) פרנזסה שהיה מיריביו הגדולים של פרסיקו שבשל תנאי שחרורו מבית הכלא אסור במגע עם עבריינים מורשעים ולכן את מקומו כאנדר-בוס בשטח ממלא אנדרו רוסו. כקונסיליירי של המשפחה משמשים כנראה בצוותא האחים וינצ'נזו ובנדטו אלוי הזקנים והמכובדים. יחד עם זאת כאשר זה מגיע למאפיונרים כה קשישים, תמיד נשאלת השאלה האם הם באמת שולטים כמו שזה נראה, או שמא הם משמשים קולטי ברקים ובובות בידי צעירים מהם שנהנים להישאר בצלם של הזקנים.

לא ברור בדיוק מה כוחה של משפחת קולומבו כיום, אך בשנים האחרונות הצליחה המשפחה להימנע מכתבי אישום נגד בכיריה וגם מלשינים גדולים לא יצאו ממנה, כך שמאוד יכול להיות שבשקט בשקט היא מצליחה לבנות את כוחה.