משפחת קולומבו (פרופצ'י)
ג'וזף קולומבו
הוקמה: 1928
מקורות באיטליה: וילאלבה, סיציליה
אזור הפעילות המקורי: ברוקלין
הבוסים הגדולים:
ג'וזפה פרופצ'י (1928-1962)
ג'וזף מגליוקו (1962-1963)
ג'וזף קולומבו (1963-1973)
קרמיין פרסיקו (היום - 1973)
משפחת קולומבו היא אחת מחמש המשפחות של ניו יורק. במקור היא נקראה משפחת פרופצ'י על שם מייסד המשפחה - ג'וזף פרופצ'י, אך הבוס שבא אחריו - ג'וזף קולומבו שינה את שמה על שמו ומאז נשמר שמה - משפחת קולומבו.
ג'ו פרופצ'י היה חלק מגל המאפיונרים הסיציליאנים ששטפו את חופי ניו יורק באמצע שנות העשרים, לאחר עלייתו לשלטון באיטליה של בניטו מוסוליני שניסה לחסל את המאפיה כדי להשתלט באופן מעשי גם על דרום איטליה. ככל הנראה היה פרופצ'י מחובר לדון קלוגרו ויציני - הבוס המכובד של המאפיה בוילאלבה ולמשפחת המאפיה הסיציליאנית הותיקה - גרקו מסיאקולי, הפרבר של פלרמו. פרופצ'י הגיע לניו יורק כשהוא כבר מחובר היטב לחבורת הקסטלמרים בראשות סטפנו מגדינו וג'וזף בוננו, ועיסוקו הרשמי היה ייבוא שמן זית. די מהר הוא הפך למנהיג של כנופיה בברוקלין ושטח שליטתו העיקרי היה בעיקר הרציפים.
בזמן מלחמת הקסטלמרים שמרו פרופצ'י והארגון שלו על מעמד נייטרלי, אך כמי שהיה קשור למנהיגי הפלג הקסטלמרי יצא פרופצ'י כאחד המנצחים. ברה-ארגון שערכו סלווטורה מרנזנו ואחריו צ'רלי לוצ'יאנו במאפיה לאחר המלחמה, קיבל פרופצ'י את הרשות להקים משפחת פשע משלו. פרופצ'י היה שותף להקמת מועצת המאפיה וסינדיקט הפשע הלאומי בשנת 1931.
על מעמדו של פרופצ'י בראשית ימיו בארה"ב ניתן ללמוד מהעובדה שהוא היה בין משתתפי ועידת הפשע הראשונה בקליבלנד בשנת 1928. בועידה, בה נטלו חלק מאפיונרים סיציליאנים בכירים, שאירח ג'וזפה פורלו הבוס של קליבלנד, השתתפו גם פסקואלינו לולורדו שייצג את אל קפונה וגיסו של פרופצ'י (שהיה גם האנדר-בוס שלו) ג'וזף מגליוקו. ועידת קליבלנד הסתיימה במעצרם של 14 מהמשתתפים, בהם פרופצ'י. מה שלא כל כך ברור בנוגע לועידת קליבלנד הוא כיצד נעדרו ממנה שני הבוסים הגדולים של התקופה - ג'וזפה מסרייה וסלווטורה מרנזנו שכבר החלו את ההתכתשות שלימים תהפוך להיות מלחמת הקסטלמרים.
פרופצ'י היה חבר קרוב של ג'וזף בוננו, לימים ראש משפחת בוננו, והקשר ביניהם התהדק עוד יותר כאשר הפכו למשפחה לאחר שבנו של בוננו - סלווטורה (ביל) בוננו נישא לאחייניתו של פרופצ'י. אלא שבניגוד לרבים מהבוסים החזקים של התקופה, בוננו ופרופצ'י נמנעו מלהיראות בציבור - במסיבות ובמסעדות יוקרה - ונפגשו בעיקר אחד בביתו של השני.
תחת פרופצ'י, המשפחה החדשה מברוקלין התפרסה על עסקי המאפיה הרגילים של התקופה שלאחר תקופת היובש - סחיטה, שליטה באיגודי עובדים, הימורים, חטיפות והלוואות בריבית קצוצה. מאוחר יותר הצטרפה המשפחה לחגיגת הסחר בסמים יחד עם שאר המשפחות, בעיקר ייבוא הרואין. על מעמדו של פרופצ'י ניתן ללמוד גם מכך שבסוף שנות הארבעים הוא הגיע לסיציליה כדי להשכין שלום בין שני ענפי משפחת גרקו שנקלעו למלחמה פנימית שאיימה על יציבות כל הקוזה נוסטרה.
פרופצ'י היה איש עסקים מוצלח, אכזר וקר רוח. עסקיו החוקיים והבלתי חוקיים הניבו לו מילונים והוא חי חיי פאר. היתה לו אחוזת ענק ושדה תעופה פרטי והוא נודע כרודף בצע אפילו יותר מהסטנדרט המאפיונרי הרגיל. הכפופים לו תיעבו אותו בשל כך ובמיוחד בשל הנוהג שלו לגבות מכל אחד מבני המשפחה בנוסף לתשלומים הרגילים גם 25 דולר בחודש כ"מס עבור משפחות של מאפיונרים שישבו בכלא", אף כי הכסף ברובו הגיע לכיסו. מי שלא שילמו את הכסף שילמו בחייהם, כמו כל מי שהימרה את פיו בכל נושא שהוא.
דווקא בשל כך זה די מפתיע שפרופצ'י שמר על שלטונו בראש המשפחה במשך יותר משלושים שנה, כמעט ללא איום על מעמדו. למרות שרבים מהמאפיונרים בני דורו - המאפיונרים אולד סקול, אלה שבגרו בסיציליה, הגיעו בגיל מאוחר יחסית לארה"ב וכונו ה-"Moustache Petes" - נרצחו או נדחקו לשוליים בסדר החדש שהנהיגו צ'רלי לוצ'יאנו וחבריו (שכונו "התורכים הצעירים" ע"ש המהפכנים התורכים) במאפיה, הצליח פרופצ'י לשמור על מעמדו ועל עוצמתו. את הצלחתו זו של פרופצ'י יש לייחס כנראה בעיקר לקשריו ההדוקים עם ג'וזף בוננו.
רק בשלב די מאוחר, בתחילת שנות השישים, לאחר שפרופצ'י כבר היה מבוגר והתרעומת על קמצנותו הגיעה לידי רתיחה, החלו כמה מהכפופים לו, בראשותם של האחים לארי, אלברט וג'וזף (קרייזי ג'ואי) גאלו, להתקומם. בוננו הטיל מס על חלק גדול מהרווח שהרוויחו האחים מעסקי הסחיטה שלהם ובשלב מסויים זה נמאס להם. התהליך הזה השתלב היטב בתוכניתו של המלך החדש של המאפיה בניו יורק - קרלו גמבינו, לשבור את ציר פרופצ'י-בוננו כדי להשתלט באופן מוחלט על העיר.
באופן סופי החליטו האחים גאלו לצאת נגד הבוס לאחר שפרופצ'י הורה לחסל את בנו של פרנק אבטמרקו, סוכן הביטוח שאיחר לשלם את ה"מס" שדרש ממנו פרופצ'י ונרצח בהוראת הבוס. גאלו לא הסכים להסגיר לידיו של פרופצ'י גם את בנו של אבטמרקו ובתגובה איים פרופצ'י להיכנס באחים. תגובת הנגד של הגאלואים הגיעה בחודש פברואר 1961, כאשר הם חטפו מספר בכירים במשפחה, ממקורבי פרופצ'י, בהם האנדר-בוס שלו - מגליוקו והקאפו ג'וזף קולומבו. בתמורה לשחרורם דרשו האחים שינוי במבנה חלוקת הרווחים של המשפחה וקטנת נטל התשלומים של הצוות שלהם. לראשונה נראה היה שפרופצ'י מתחיל להתגמש והקונסיליירי שלו - צ'רלס לוצ'יצ'רו, אפילו העביר את המסר שהבוס מסכים לשינויים הנדרשים.
אבל פרופצ'י אפילו לא חלם להסכים, הוא רק קנה לו קצת זמן התארגנות לפני המכה שתיכנן להנחית על הגאלואים. בספטמבר 1961 חיסלו אנשיו של פרופצ'י את ג'וזף ("ג'ו ג'לי") גיואלי, חבר בצוות של האחים גאלו ובאותו חודש נעשה ניסיון לחסל גם את אלברטו גאלו בבר בברוקלין, ניסיון שנכשל רק הודות לשוטר שנכנס למקום במקרה. בתגובה הכריזו הגאלואים על מלחמה כוללת בפרופצ'י וניסו לחסל את אנשיו בכל מקום שבו ראו אותם. זו היתה המלחמה הראשונה שהכריזו בני משפחת גאלו על הפלג של פרופצ'י (המלחמה הבאה תגיע בעוד כעשור), אך גם בה וגם בזו שאחריה נחלו הגאלואים תבוסה.
כל אותה תקופה (1961-1962) ניסו ראשי יתר המשפחות - בניצוחו הפעיל של בוס כל הבוסים לעתיד קרלו גמבינו - להביא לירידתו של פרופצ'י מהבמה (חוץ מבוננו כמובן). פרופצ'י לא וויתר לבוסים, אך בסופו של דבר נכנע למחלת הסרטן. ביוני 1962 פרופצ'י מת והוחלף ע"י בן דמותו ג'וזף מגליוקו, גיסו והאנדר-בוס הוותיק שלו, גם הוא שנוא נפשם של הגאלואים אשר לא התכוונו להפסיק את המלחמה נגד ראשי המשפחה רק בשל העובדה שפרופצ'י הסתלק מהעולם.
ג'ואי גאלו תיכנן להמשיך את מסע הצייד שלו באנשיו של פרופצ'י. שניים מבכירי המשפחה, נאמניו של מגליוקו, קרמיין ("ג'וניור") פרסיקו ויו מקינטוש, היו המטרה הראשונית של הגאלואים - אך השניים ניצלו בנס מניסיון לחסלם. זמן קצר לאחר מכן הצילו למעשה הרשויות את מגליוקו. מספר מאנשיו של ג'ואי גאלו נעצרו והורשעו בעבירות סחיטה. הם הצטרפו לג'ואי גאלו עצמו שכבר היה בכלא, והצוות שספג מכה קשה התקשה להמשיך ולמהל את המלחמה. חיסול שני בכירים נוספים בצוות של גאלו, ע"י אנשיו של מגליוקו, סיים סופית את המלחמה לעת עתה.
לאחר סילוק האחים גאלו מהשטח, יכול היה ג'וזף מגליוקו להתרכז בניהול ענייני המשפחה ולחזור לעשות עסקים בלי הפרעה. אבל במקום זאת התפתה מגליוקו לקחת חלק במזימה מגלומנית של ג'וזף בוננו, ראש משפחת בוננו, שעלתה בסופו של דבר לשני הבוסים בכסא. מגליוקו, שלפי רוב התיאורים לא היה אדם חזק במיוחד או מנהיג, מצא את עצמו בשנת 1963 מסובך במזימה שזיעזעה את המאפיה בארה"ב - ניסיון הפיכה שאפתני ואלים שלא נראה כמותו מאז ימיו של צ'רלי לוצ'יאנו. התוכנית של בוננו היתה לחסל את הבוסים הבולטים ביותר של התקופה - טומי לוקזי, קרלו גמבינו וכנראה גם את בן דודו (של בוננו) סטפנו מגדינו, בכוונה להשתלט על המועצה ועל העולם התחתון בארה"ב.
בוננו הצליח לשכנע את מגליוקו להצטרף אליו לתוכנית. הוא הבטיח לו הנהגה משותפת של שניהם, ולמרות שקשה להאמין שאדם כמו בוננו היה חולק את ההנהגה, מגליוקו שכנראה היה אדם די קל לשכנוע, הצטרף למזימה. את המשימה לחסל את הבוסים הטיל מגליוקו על אחד הקאפואים שלו, ג'וזף קולומבו.
אלא שקולומבו בחושיו המחודדים, הבין שהקורבנות המיועדים שווים הרבה יותר מאשר אלה שהוציאו עליהם את החוזה, והלך לגמבינו ולוקזי כדי לספר להם על המזימה של בוננו ומגליוקו. לאחר שהקשר נחשף, בוננו נעלם ומגליוקו נאלץ להופיע בפני המועצה ולתת הסברים. למרות שאף אחד לא היה מופתע אם המועצה היתה מענישה אותו בחומרה, בריאותו הרופפת הקנתה לו חנינה. הוא אולץ לשלם קנס בסך 50 אלף דולר ולוותר על תפקיד בוס המשפחה, אך הוא נשאר בחיים. אבל מגליוקו לא הרוויח יותר מדי זמן על האדמה. זמן קצר לאחר סיום הפרשה הוא נפטר מהתקף לב.
בתמורה לנאמנותו למי שצריך, קיבל ג'ו קולמבו את המפתחות למשפחת פרופצ'י ושינה את שמה כדי להעביר את המשפחה הקרועה ממאבקים פנימיים וחלשה גם כלפי חוץ, לעידן אחר - עידן קולומבו. בגיל 41 היה קולומבו הבוס הצעיר ביותר מבין ראשי המשפחות בניו יורק, מה שהעלה בקרב רבים במאפיה תהיות בנוגע לכשירותו לתפקיד. סימני השאלה בנוגע ליכולותיו כבוס התגברו כאשר בעקבות מעצרו של בנו, בחשד לזיוף דולרים, הקים קולמבו בשנת 1970 את הליגה האיטלקית-אמריקאית למען זכויות האזרח ("The Italian-American Civil Rights League") - ארגון שמטרתו היתה קיום פעולות מחאה של אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי אשר סבלו מדעות קדומות ומרדיפת הרשויות האמריקאיות בשל החשדות שכל האיטלקים האמריקאים קשורים למאפיה... .
במוסד כמו המאפיה, שקידש את החשאיות והתגאה בשמירת סודותיו, חשיפתו של קולומבו (שהחל להופיע על בסיס קבוע בטלוויזיה, להגיע לאירועים ציבוריים ולהתראיין בעיתונים) לא התקבלה בעין יפה. בחודש יוני 1970 הגיעו 50 אלף איש לכיכר קולומבוס במנהטן כדי להשתתף במצעד "יום האיחוד האיטלקי-אמריקאי" שארגנה הליגה. בין הצועדים היו אזרחים, פוליטיקאים ובדרנים ממוצא איטלקי. תחת הנהגתו של קולומבו הגדילה הליגה במהירות את מספר חבריה והפכה לתנועה כלל ארצית. התנועה קיבלה תנופה של ממש כאשר בנובמבר 1970 קיים פרנק סינטרה הופעה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, שכל ההכנסות ממנה הועברו לליגה. קולומבו הפך לאיש ציבור ודבק בטענותיו שכל פעילות ה-F.B.I נגד המאפיה הוא בעצם מסע הטרדה של הרשויות נגד אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי.
במקביל לפריחתו הציבורית, הפך מצבו של קולומבו בתוך המשפחה לקשה עוד יותר בעקבות שחרורו מהכלא של האויב הוותיק ג'ואי גאלו בחודש פברואר 1971. גאלו, אשר ניצל את הזמן בכלא כדי לטפח ברית עם עבריינים מרקע אתני שונה - בעיקר שחורים מהארלם ומברוקלין, החל להשתמש בקשריו אלה כדי לפגוע בפעילות של קולומבו במנהטן וגם בברוקלין.
חצי שנה לאחר מכן תיכנן קולומבו מצעד נוסף של הליגה, שישחזר ואף יעלה על הצלחתו של המצעד הראשון בכיכר קולומבוס. אבל בבוקר המצעד השני נורה קולומבו ע"י מחסל שהתחזה לצלם עיתונות. המחסל, בחור שחור בשם ג'רום ג'ונסון, ירה בקולומבו רגע לפני שזה עלה לנאום בפני באי המצעד. מיד לאחר הירי קפצו על ג'ונסון כמה מאנשיו של קולומבו, בהם בנו, והפילו אותו לקרקע, אך עוד לפני שהספיקו לתחקר אותו צץ גבר אפרו אמריקאי נוסף שירה למחסל בראש והרג אותו. המחסל של המחסל הצליח להימלט ומעולם לא נתפס.
קולמבו נפצע באורח אנוש. הוא לא מת אך הפך לצמח ולא שב להכרתו עד שמת בשנת 1978 בביתו בניו ג'רזי. המקרה לא פוענח אף פעם ואיש גם לא לקח עליו אחריות, אך משום שמדובר היה בעבודה של מחסלים שחורים, ההנחה היתה שג'ואי גאלו הוא האיש שעמד מאחורי הרצח באמצעות בני בריתו מימיו בכלא.
חשוד מיידי נוסף בחיסול קולומבו היה הבוס החזק ביותר של התקופה קרלו גמבינו, שהיה למעשה פטרונו של קולומבו ושבזכותו הוא זכה בתפקיד בוס המשפחה. גמבינו, שנודע בין היתר בכך שעשה כמעט הכל כדי להסתיר את עצמו ואת ענייני המאפיה מעיניה השוזפות של התקשורת, זעם על מהלכיו הציבוריים של קולומבו. לפי הסיפורים דרש גמבינו מקולומבו להפסיק את פעילותו הציבורית בענייני הליגה, שמשכה את התקשורת להתעסק בענייני המאפיה, אך זה "ירק בפרצופו" כאשר סירב לעשות זאת. בנוסף לכך נטען כי המחסל, ג'ונסון, היה מוכר כקשור לאנשים שהיו מקושרים לבני משפחת גמבינו. תיאוריה נוספת ביחס לחיסולו של קולומבו היא שהיה זה הממשל האמריקאי שיזם את חיסולו כדי להרוס את הליגה, ושקולומבו היה מטרה מוצהרת של ה-F.B.I. שמו של קולומבו מוזכר גם ברשימת קורבנות הרצח בדו"ח "רצח הנשיא ג'.פ קנדי והפשע המאורגן" של רלף סלרנו - יועץ לוועדה המיוחדת בנושא התנקשויות.
עד היום לא ברור בוודאות מה היה חלקו של ג'ואי גאלו בניסיון החיסול של ג'וזף קולומבו (המשטרה סגרה לבסוף את התיק בקביעה שג'ונסון היה מתנקש בודד שפעל על דעת עצמו), אך עבור אנשיו של קולמבו לא היה ספק שגאלו עמד מאחורי הפעולה, מה שהוביל את משפחת קולמבו למלחמה חדשה: מלחמת קולומבו השניה.
בוס של משפחת מאפיה נשאר הבוס של המשפחה עד שהוא מת או עד שהוא מעביר את התפקיד באופן רשמי לאדם אחר. לכן, גם לאחר שהפך לצמח המשיך ג'וזף קולומבו להיחשב לבוס של המשפחה ומי שתפס את תפקיד האקטינג-בוס היה הקונסיליירי של המשפחה ג'וזף יאקובלי, אשר מיד עם כניסתו לתפקיד הוציא חוזה על ראשו של ג'ואי גאלו. בחודש אפריל 1972 חוסל גאלו בעת שסעד עם בני משפחתו במסעדת Umberto's Clam House המפורסמת ברובע איטליה הקטנה במנהטן. בתגובה לרצח שלח אלברט גאלו, אחיו של ג'וזף, רוצח שכיר שהגיע במיוחד מלאס וגאס כדי לחסל את יאקובלי, אלפונס פרסיקו וג'רי לאנג'לה. אלא שהרוצח מווגאס לא הכיר היטב את קורבנותיו וכך מבצע חיסול ראשי הפלג של קולמבו הסתיים בירי בארבעה חפים מפשע, מתוכם שניים נהרגו.
מיד לאחר חיסול גאלו נעלם יאקובלי וירד למחתרת. רק בשנת 1974 הוא הסגיר עצמו למשטרה, אך לא הועמד לדין ופרש מחיי המאפיה ככל הנראה לפלורידה. העובדה שיאקובלי היה מקורב מאוד לקרלו גמבינו, בוס כל הבוסים באותה תקופה ואחד החשודים העיקריים בחיסולו של ג'וזף קולומבו, עוררה תמיד חשד כאילו גמבינו המתוחכם, לאחר שהביא לחיסולו של קולמבו, הציב בראש משפחת קולומבו את איש אמונו יאקובלי, וזה – כדי לטשטש את עקבותיו של גמבינו – פתח במלחמה נגד האחים גאלו תוך האשמתם ברצח קולומבו. נשמע כמו מהלך קלאסי של קרלו גמבינו הערמומי, אך כנראה שלעולם לא נדע את האמת.
בכל מקרה, עם עזיבתו של יאקובלי תפס את תפקיד האקטינג-בוס של המשפחה וינסנט אלוי. לאחר הרעש סביב המשפחה עם ניסיון החיסול של קולמבו וחיסלו של ג'ואי גאלו, דרוש היה למשפחה שסבלה מחשיפת יתר קצת שקט כדי לחזור לעניינים. אלוי התחיל להחזיר את המשפחה לפסים של רווח, אך בשנת 1973 הוא נידון לתשע שנות מאסר בגין עבירות של מתן עדות שקר והונאת מניות והשלטון במשפחה עבר לקאפו קרמיין (הנחש) פרסיקו, שהתבלט כמנהיג במשפחה, אך באותה שנה הורשע גם הוא בעבירות של חטיפה והלוואות לא חוקיות ונידון לשש שנות מאסר. פרסיקו לאורך שנים היה נכנס ויוצא מהכלא ולא היה ברור אם אי פעם הוא יוכל ממש לעמוד בראשה.
מתוך הכלא מינה פרסיקו את ג'וזף (ג'ואי) בראנקאטו לסטריט-בוס והוא ניהל את המשפחה עד 1974 ולאחר מכן את תומס ("הזקן") די-בלה, אלוף בהתחמקות מציפורני החוק שלחובתו היתה רשומה רק הרשעה פלילית אחת משנת 1932, אשר שימש כראש המשפחה מחוץ לכלא עד שמת בשנת 1977. מלחמת קולומבו-גאלו השניה נמשכה בעצימות משתנה עד שנת 1975, אז בתיווך מועצת המאפיה נפרד הצוות של אלברט גאלו ממשפחת קולומבו, עבר למשפחת ג'נוביז ובכך הסתיימה המלחמה. תחת די-בלה הזקן נחלש כוחה של המשפחה, אשר לא הצליחה לעמוד מול עוצמתן של המשפחות האחרות - בעיקר משפחת גמבינו - אשר נגסו בעסקיה. את מקומו של די-בלה כסטריט-בוס של המשפחה תפס ג'נרו (ג'רי) לנג'לה.
בשנת 1978 מת ג'וזף קולומבו לאחר שבע שנים בתרדמת ופינה את כסא הבוס באופן רשמי לקרמיין פרסיקו, אשר זמן קצר לאחר מכן השתחרר סוף סוף ממאסר ויכול היה ליהנות ממעמדו כבוס של משפחת קולמבו גם מחוץ לכלא. פרסיקו, אחד הכוחות החזקים במשפחה, סומן כבר מתחילת שנות השבעים כבוס העתידי של המשפחה, אלא שכאמור מאז שנת 1972 הוא בילה בכלא ולא ברור היה איך הוא ייצא ממנו והאם יוכל להיות באמת הבוס של המשפחה.
עם שחרורו של פרסיקו מהכלא הוא החל לנהל את ענייני המשפחה ונראה היה שהוא דווקא עושה זאת היטב. בתקופה זו השתפר מעמדה של המשפחה והיא הצליחה להחזיר לעצמה מעט מכוחה ביחס למשפחות הגדולות, אלא שלרוע מזלה של המשפחה בשנת 1986 הורשע פרסיקו במסגרת משפט מועצת המאפיה, לצד כל ראשי הקוזה נוסטרה משאר המשפחות, בשורה של עבירות פשיעה מאורגנת ונידון ל-100 שנות מאסר. במשפט נפרד הוא הורשע ביחד עם חברים נוספים במשפחת קולומבו בעבירות של פשיעה מאורגנת ונידון ל-39 שנות מאסר נוספות.
פרסיקו היה הבוס הצעיר ביותר (בן 53) מבין ראשי חמש המשפחות אשר הורשעו במשפט מועצת המאפיה ולכן נחשבת משפחת קולמבו למשפחה שנפגעה בצורה הכי קשה מתוצאות המשפט שהכניס לכלא כמעט את כל הבוסים הגדולים של ניו יורק באותה תקופה. בזמן הרשעתו של פרסיקו במשפט מועצת המאפיה הוא כבר היה הבוס של המשפחה במשך כמעט 15 שנה ואילו לא הורשע מניחים כי היה מצליח להציבה בצמרת הקוזה נוסטרה.
אבל כל זה לא קרה ובסוף שנת 1986 החל פרסיקו לרצות עונש מאסר של 139 שנים שממנו, ידעו כולם כמובן, הוא כבר לא ישתחרר ולא יוכל לעמוד שוב בראש המשפחה מחוץ לכלא. זה לא מנע ממנו לשמור על תוארו כבוס של המשפחה ולדאוג באמצעות אנשיו כי רווחי המשפחה ימשיכו לזרום אליו. לשם כך עם מעצרו הוא מינה את אחיו הגדול אלפונס (אלי בוי) פרסיקו לאקטינג-בוס ועם מעצרו של אלי בוי הוא מינה לתפקיד את בנו אלפונס (ליטל אלי בוי) פרסיקו. לאחר שגם ליטל אלי בוי הורשע במסגרת משפט משפחת קולמבו בשנת 1986 מינה פרסיקו לתפקיד האקטינ-בוס את ויקטור (ויק) אורנה שהיה הקאפו של הצוות שבראשו עמד לפני כן ליטל אלי בוי. למרות שפרסיקו העביר לידי אורנה את הסמכות לקבל חברים חדשים למשפחה ואפילו את הסמכות לאשר חיסולים, היה ברור לכולם שאורנה מקבל את הדרגה כפיקדון, עד שליטל אלי בוי ישתחרר ואז ישוב בנו של הבוס הכלוא להחזיק בתפקיד האקטינג-בוס של המשפחה.
בהתחלה מילא אורנה את הפקיד שייעד לו פרסיקו, אך במאפיה כמו במאפיה, הכל מבוסס על מאזן הכוחות באותו רגע וסביב שנת 1990 כאשר הוא החל לחוש שפרסיקו מתחיל לאבד קשר עם השטח והחלטותיו מונעות מהמשפחה רווחים ובעיקר כאשר הוא הרגיש שהוא כבר מספיק חזק, הוא עשה את המהלך שלו ופנה לחברו ג'ון גוטי, הבוס של משפחת גמבינו, כדי שיסייע לו להפוך לבוס הרשמי של משפחת קולומבו. המהלך של אורנה נבע גם מכוונתו של פרסיקו לספר את סיפור חייו במסגרת סרט טלוויזיה שנעשה עליו. אורנה חשש שהסיפורים של פרסיקו, גם אם לא יפלילו אותו באופן ישיר, ישמשו את ה-FBI לחבר קצוות לא פתורים ואת התביעה כראיות בכתבי אישום עתידיים נגד חברי המשפחה, כפי שנעשה בפרטים מתוך הספר שפרסם ג'וזף בוננו, הבוס האגדי של משפחת בוננו.
לאחר שסידר לעצמו את הגב של ג'ון גוטי, פנה אורנה לפעול בתוך המשפחה. הוא שלח את הקונסיליירי של המשפחה קרמיין ססה לבדוק עם הקאפואים של המשפחה מי מהם יתמוך במהלך הזה, אלא שססה לא הלך לקפואים אלא דווקא לפרסיקו לספר לו על התוכניות של אורנה לעשות לו פוטש במשפחה.
כששמע פרסיקו את החדשות הוא הורה מיד על חיסולו של אורנה ובחודש יוני 1991 נשלח על-ידי ססה מחסל שארב לאורנה מחוץ לביתו בלונג איילנד. איכשהו הצליח אורנה לזהות את המחסל לפני שזה הספיק לממש את משימתו וניצל. כשהבין אורנה שכוונותיו נחשפו הוא ניסה טקטיקה אחרת ופנה למועצת המאפיה. מי שייצג את פרסיקו בפני מועצת המאפיה בעניין היה הקונסיליירי שלו - קרמיין ססה, האיש שהיה אחראי על ניסיון החיסול של אורנה.
שלא במפתיע המהלך של אורנה לא אושר במועצת המאפיה. לא רק שהוא לא הציג שום סיבה טובה להחלפת הבוס הרשמי של המשפחה, אלא שגם התומך העיקרי שלו, ג'ון גוטי, היה האדם האחרון שמועצת המאפיה (בראשות הבוס של משפחת ג'נוביז וינסנט ג'יגנטה) היתה מוכנה לסייע לו ולחזק אותו. אורנה לא הצליח להוכיח שום תועלת מיוחדת בהחלפתו של פרסיקו (למעט תועלתו האישית) ולכן המועצה גילגלה אותו מכל המדרגות ונתנה את האות לתחילתה של מלחמה פנימית חדשה: מלחמת קולומבו השלישית.
בלי אישור או רשות מהמועצה, הותקף הקאפו הבכיר במחנהו של פרסיקו, גרגורי סקרפה, בירי ע"י אנשיו של אורנה בנובמבר 1991, בזמן שנהג ביחד עם בני משפחתו. סקרפה שנדבק באיידס כמה שנים קודם לכן, בהחלפת דם, ושהתברר מאוחר יותר שהיה מודיע של ה-FBI, ניצל אך זו היתה רק ההתחלה. חמישה ימים לאחר מכן חיסלו אנשיו של אורנה את הנרי ("האנק דה בנק") סמורה, עוד אחד מנאמניו הבולטים של פרסיקו.
כמיטב מסורת המלחמות הפנימיות של משפחת קולומבו גם זו היתה קטלנית ומדממת. יותר מ-15 בני אדם נרצחו במהלכה, חברי המשפחה, מקושרים וגם עוברי אורח שנקלעו לאש. 18 נוספים נעלמו ולא נראו יותר. 80 חברי משפחה ומקושרים נעצרו, רובם הורשעו ונכלאו, ביניהם טדי פרסיקו, אחיו של הבוס ובנו ליטל אלי פרסיקו, ג'ק דה רוס ורבים מבני משפחתו הקרובה של אורנה, בהם אחיו, שניים מאחייניו ושניים מבניו. כשמועצת המאפיה עומדת מהצד לא עושה דבר כדי להפסיק את המלחמה הפנימית, רק התערבות חיצונית יכולה היתה לסיים את הקרבות וכך אכן קרה.
בשנת 1992 הורשע אורנה בעבירות של פשיעה מאורגנת ונידון ל-100 שנות מאסר. סילוקו של המורד מהשטח סיימה את המלחמה, אשר גגבתה מהמשפחה מחיר רב: במסגרת ההליכים המשפטיים שנפתחו נגד חברי המשפחה הפכו 12 לעדי מדינה, כאשר הבכיר מביניהם היה הקונסיליירי לשעבר ססה. עדויותיהם של עדי המדינה הביאו למאסרם של 58 מחברי המשפחה (42 מהפלג של פרסיקו ועוד 16 מהפלג של אורנה. התובע במשפטם של רבים מחברי משפחת קולומבו, סיפר לימים כי המלחמה הפנימית סייעה לרשויות החוק להרוס את המשפחה מבפנים, לגייס עדי מדינה ולהגיע לכתבי אישום רבים ובמהירות רבה ביחס למקרים דומים. בשורה התחתונה המסקנה מאירועי מלחמת קולומבו השלישית היתה שהתעקשותו של קרמיין פרסיקו להמשיך ולשלוט במשפחה מתוך הכלא היא שהביאה בסופו של דבר להריסתה ולכך שמספר חבריה באותו זמן ירד עד ל-75 חברים בלבד.
בזמן שמשפחת קולומבו דיממה ממלחמה פנימית, סירבה מועצת המאפיה לאפשר לאיש מהמשפחה לקחת חלק בענייני מועצת המאפיה, ולפי הסיפורים אף נשקלה האפשרות לפרק את המשפחה. היה זה האנדרבוס של משפחת לוקזי, אנתוני קאסו, אשר הציע לחלק את הצוותים של משפחת קולומבו ולשלבם בתוך ארבע המשפחות האחרות, ובכך לסיים את המלחמה. האינטרס של המועצה להחליש את המשפחה ולהשתלט על עסקיה היה ברור. לימים הופצה שמועה, שככל הנראה היתה נכונה, שמועצת המאפיה שיחקה במהלך המלחמה משחק כפול, לא סייעה למשפחה לפתור את בעיותיה הפנימיות ותמכה לכאורה גם בפלג של פרסיקו וגם בזה של אורנה במטרה שהמלחמה הפנימית תימשך ותהרוס באופן סופי את המשפחה שגם כך היתה הרוסה וחלשה מבין חמש המשפחות. רק בשנת 2002 בעזרתו של הבוס של משפחת בוננו, ג'וזף מאסינו, הסכימו ארבע המשפחות להחזיר את משפחת קולומבו למועצה ורעיון פיצול המשפחה ירד מהפרק.
עם סילוקו של אורנה והשתלטותו מחדש של פלג פרסיקו על המשפחה, נסללה דרכו של אלי בוי פרסיקו (אז בן 39) לחזור לתפקיד האקטינג-בוס עם שחרורו מהכלא בשנת 1995. עד לשחרור היורש, מינה פרסיקו האב מועצה שתנהל את המשפחה, בה היו חברים אחיו, הקאפו טדי פרסיקו והקפואים ג'וזף באודנזה וג'וזף טומאסלו. בתחילת שנת 1994 השתחרר מהכלא אנדרו רוסו, חבר בכיר וחזק במשפחה שהיה גם הוא קרוב משפחה של פרסיקו. מתוך הכלא בחר בו הבוס הגדול לתפקיד האקטינג-בוס של המשפחה ופירק את המועצה שהקים זמן קצר קודם לכן.
עם שחרורו, על-תנאי, בשנת 1995 הפך ליטל אלי בוי פרסיקו לאקטינג-בוס של המשפחה. למרות שהמלחמה לכאורה הסתיימה עם הסתלקותו של אורנה, הרי שבשטח הזעזועים כתוצאה ממנה עדיין נמשכו, מה שהפך את המשפחה לקטנה, החלשה וחסרת המשמעות מבין חמש המשפחות של ניו יורק. בחודש מאי 1999 הורה פרסיקו הבן על חיסולו של וויליאם (ווילד ביל) קוטלו מראשי הפלג של אורנה. קוטלו הוזמן לישיבה שבה כביכול הוא אמור היה לקבל הצעה להפוך לאנדר-בוס של המשפחה ובכך לסיים סופית את הדם הרע בין הצדיים, אך מאז שיצא מביתו לאותה פגישה הוא לא נראה יותר מעולם.
אלא שכמו אביו, גם תקופת שלטונו של פרסיקו הבן נקטעה תוך זמן לא רב, לאחר שבסוף שנת 1999 הוא נעצר במיאמי ע"י שוטרי משמר החופים של פלורידה כאשר ביאכטה שלו נמצאו אקדח 38 מ"מ ומקלע אוטומטי, זאת כמובן בניגוד לתנאי שחרורו מהמאסר. הוא נשפט על החזקת נשק ללא רישיון ונידון לשנה וחצי מאסר.
עם מאסרו של פרסיקו הבן, מינה פרסיקו האב את הקאפו הברוטאלי ג'ואל קקצ'ה (שנודע גם בשם ג'ו וואברלי) לאקטינג-בוס החדש. למה ברוטאלי? אפשר ללמוד מהסיפור הבא: בתחילת 1987, זמן קצר לאחר שפרסיקו נעצר לנכנס לכלא לכל חייו, הוא הטיל על קקצ'ה משימה שלא כל אחד היה מוכן לקבל. בניגוד למסורת של הקוזה נוסטרה שלח פרסיקו את קקצ'ה לחסל את התובע הפדרלי שניהל את החקירה ואת העמדתם לדין של הבוסים הגדולים במשפט מועצת המאפיה – וויליאם ארנולד. על אף שהדבר היה מנוגד למסורת המאפיה ואפילו לא אושר על-ידי המועצה שהיתה הנפגעת העיקרית מפעילותו של וויליאם (וכמובן של הבוס שלו התובע הכללי רודי ג'וליאני לימים ראש עיריית ניו יורק בזמן אסון מגדלי התאומים ב-2001), קיבל קקצ'ה את המשימה. לצורך ביצוע החיסול הוא גייס שני אחים שהיו מקושרים למשפחת קולומבו, אדי ו-וינסנט קרניני, נתן להם פתק עם שם משפחתו של התובע הפדרלי ושלח אותם לבצע את החיסול. אלא שלתובע הפדרלי וויליאם ארנולד היה אבא, שגם הוא היה איש המערכת המשפטית – השופט ג'ורג' ארנולד. מאיזושהי סיבה חשבו המחסלים כי ארנולד האב הוא מטרת החיסול ובחודש מרץ 1987 חוסל השופט ארנולד במכבסה ציבורית ליד ביתו.
כששמעו ראשי המשפחות האחריות על הסיפור הם זעמו. לא במקרה חיסול אנשי חוק היה הדבר שממנו ניסתה המאפיה להימנע כמעט בכל מחיר (באמריקה וגם בסיצליה עד תקופת הקורליאנזים של טוטו ריינה). חיסול שוטרים, תובעים או שופטים היה מביא עימו כזאת מתקפה על הארגון, שאף ראש של איש חוק לא היה שווה את ההפסדים שהיו נגרמים מחיסולים כאלה. ראשי המשפחות הורו לפרסיקו לחסל את האחראים לרצח השופט ארנולד. כמובן שפרסיקו לא הורה על חיסולו שלו וגם לא על של נאמנו קקצ'ה, אז הוא הטיל על קקצ'ה משימה נוספת – לחסל את האחים קארניני אשר, כפי שנמסר לראשי המשפחות, הם האחראים לחיסול השופט. לצורך משימה זו גייס קקצ'ה שני חברים ממשפחות לוקזי ובוננו, אשר חיסלו את האחים קרניני בברוקלין בחודש יוני 1987. אלא שקקצ'ה לא הסתפק בזה וכדי לוודא שאיש לא יקשור בינו ובין הבוס שלו לרצח השופט, בחודש ספטמבר 1987 חוסלו בברוקלין גם שני הרוצחים של האחים קרניני.
ולמי שעוד לא קלט את הטיפוס, נספר גם שזמן לא רב לאחר חיסול האחים קרניני עברה אלמנתו של אחד האחים (קים שהיתה נשואה לאדי) להתגורר עם קקצ'ה, וזמן לא רב לאחר מכן הם גם התחתנו. במהרה הם גם התגרשו. צריכים עוד? בשנת 1997 הורה קק'צה על חיסולו של השוטר ההיספני ראלף דולס. השוטר דולס נשא לאשה זמן קצר קודם לכן את גרושתו של קקצ'ה קים קרניני-קקצ'ה והקאפו חש מושפל מכך שאשתו לשעבר לא רק שהתחתנה עם שוטר אלא גם עם שוטר ממוצא היספני.
בקיצור, עם כמות כזו של גופות בחצר האחורית, לא מפתיע שגם תקופתו של קקצ'ה בראש המשפחה לא נמשכה זמן רב. בשנת 2003 הוא נעצר בחשד למעורבות ברצח השופט ארנולד, האחים קרניני ושני הרוצחים שלם, וכן לרצח שוטר לשעבר בשם קרלו אנטונינו שחוסל בניו יורק בשנת 1987. הוא הועמד לדין על כל אלה וגם על עבירות של פשיעה מאורגנת, נשפט ונידון בשנת 2004 למאסר עולם.
בשנת 2004 הואשמו גם ג'קי דה-רוס ואלפונס פרסיקו (האח של הבוס), הם על חלקם ברצח וויליאם קוטלו, ובתום משפט שנמשך שלוש שנים הורשעו גם הם ונידונו למאסר עולם. השליטה בחיי היום-יום של המשפחה עברה לידיו של תומס ג'יואלי אשר קיבל מפרסיקו את תפקיד הסטריט-בוס. ג'יואלי, מנאמניו של פרסיקו, היה אחד משלושת הרוצחים שלקחו חלק בחיסולו של האנדרבסו ויליאם קוטלו והוא גם זה שדאג להעלים את גופתו.
בחודש יוני 2008 הוגש כתב אישום נגד הסטריט-בוס ג'יואלי, ג'ון (סוני) פרנזסה האנדר-בוס של המשפחה, ג'ואל קקצ'ה הקונסיליירי לשעבר, הקאפו דינו קלברו ומספר חברים ומקורבים נוספים למשפחה, אשר ייחס להם שורה ארוכה של עבירות פשיעה מאורגנת, הלוואות לא חוקיות, סחיטה ושלושה מעשי רצח מתקופת מלחמת קולומבו האחרונה, בהם זה של ביל קוטלו. מי מהם שלא היה כבר בכלא נעצר.
באמצע שנת 2010 הורשע ג'יואלי בחלק מהעבירות שיוחסו לו ונידון ל-24 שנות מאסר. בתחילת שנת 2011 הורשע גם האנדר-בוס פרנזסה (אז בן 93) בסחיטה של שני מועדוני לילה במנהטן, פיצריה בלונג איילנד וניהול עסק של החוואות לא חוקיות וסחיטה, ונידון לשמונה שנות מאסר. איש לא האמין שהוא יזכה לראות את העולם שוב שלא דרך הסורגים, אך בחודש יוני 2017 שוחרר פרנזסה מהכלא מוקדם מהמתוכנן לאחר שמצבו הבריאותי החמיר. את יום הולדתו ה-100 חגג פרנזסה במועדון לילה ונראה מעולה ובריא לגמרי...
על מצבה הקשה של משפחת קולומבו בשנות האלפיים ניתן ללמוד גם מכך שלאחר מאסרו של ג'יואלי, מי שתפס את מקומו כסטריט-בוס של המשפחה היה ראלף ד'לאו אשר בכלל ישב בבוסטון ופעל משם. בסוף 2009 הואשם והורשע ד'לאו ביחד עם חברים נוספים במשפחה בסחר בסמים, סחיטה והלוואות לא חוקיות בבוסטון, ניו יורק, פלורידה ומקומות נוספים.
לאחר מאסרו של ד'לאו חזרה השליטה במשפחה פעם נוספת לאנדרו רוסו, בן דודו של קרמיין פרסיקו, אך גם הפעם הוא נהנה ממנה זמן קצר מאוד משום שבתחילת 2011 הוגש נגדו ונגד בכירים נוספים במשפחה כתב אישום בעבירות של רצח, סחר בסמים, והתערבות בענייני איגודים מקצועיים. במהלך המשפט התברר כי אחד הקאפואים של המשפחה, ריינולד מראני שימש במשך זמן רב מודיע של ה-FBI והקליט רבים מחבריו. בשנת 2013 הורשע רוסו (בן ה-78) ונידון ל-33 חודשי מאסר.
עם בוס רשמי (קרמיין פרסיקו) בכלא, אקטינג-בוס רשמי (ליטל אלי בוי פרסיקו) בכלא, אנדר-בוס רשמי בן 100 (פרנסזה) וסטריט-בוס (אנדרו רוסו) בן 83, לא ברור מ באמת מנהל כיום בשטח את ענייניה של המשפחה.
עדכון אחרון: נובמבר 2018