אל קפונה ונאקי ג'ונסון (שלישי ושני משמאל) שלובי זרוע על הטיילת של אטלנטיק סיטי.
ועידת אטלנטיק סיטי, שהתקיימה בחודש מאי 1929, היא אחד האירועים החשובים בהיסטוריה של המאפיה בארה"ב, ועם זאת לא השתתפו בה שני הבוסים הגדולים של המאפיה הסיציליאנית בארה"ב באותה תקופה: ג'וזפה (הבוס) מסרייה וסלווטורה מרנזנו. מי שכן השתתפו בה היו הבוסים שיהפכו תוך זמן קצר (לאחר מלחמת הקסטלמרים שתתחיל כשנה לאחר מכן) לראשי העולם התחתון באמריקה - מנהיגי מועצת המאפיה וסינדיקט הפשע הלאומי - הדור הבא של הפשע המאורגן: גנגסטרים בסטייל, שכסף מהיר ועסקים גדולים מעניינים אותם הרבה יותר מאשר טקסים חשאיים, מסורות מיושנות וטיפוח שפמים עצומים - אנשים כמו צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, ג'ו אדוניס, אלברט אנסטסיה ואל קפונה שמצאו יותר שפה משותפת עם גנגסטרים יהודים כמו מאיר לנסקי ובגסי סיגל מאשר עם דונים סיציליאנים כמו מסריה ומרנזנו.
יותר מאשר הנושאים שנדונו בוועידה, שהתכנסה על הטיילת של אנוך (נאקי) ג'ונסון באטלנטיק סיטי, חשיבותה הגדולה של הוועידה היה בעצם קיומה - כינוס ראשון של ראשי כנופיות הפשע הגדולות מכל רחבי ארה"ב, בני לאומים, דתות וגזעים שונים (בעיקר איטלקים, ויהודים, אירים וגם שחורים) שהצליחו להכניס סוג של סדר בכאוס שהוא טבעו של העולם התחתון, ויצרו את התשתית להקמתו של סינדיקט הפשע הלאומי שנתיים לאחר מכן.
בשנת 1929 הסתיים עשור שבו עמדו בתוקפם חוקי היובש, שאסרו על צריכת אלכוהול, ייצור אלכוהול ומכירת אלכוהול בתחומי ארה"ב, וסופו לא נראה באופק (אף כי בסופו של דבר בוטל החוק היומרני בשנת 1933). תקופת היובש היתה תור הזהב של ארגוני הפשע, שהכנסותיהם מהברחת אלכוהול לתוך ארה"ב (בעיקר מקנדה ומאירופה), ייצור ומכירת אלכוהול היתה אדירה, גדולה לאין שיעור מהרווחים מכל שאר העיסוקים המסורתיים של הפשע המאורגן באותה תקופה כמו זנות, הימורים, גניבה, סחר בסמים וסחיטה גם יחד. יחד עם השפע הגדול שיצרו הרווחים מעסקי האלכוהול, גדלה גם השפעתם הפוליטית של הגנגסטרים וראשי הכנופיות הגדולות ועימה אחיזתם בעסקים חוקיים ובלתי חוקיים רבים אחרים בערי ארה"ב הגדולות - ניו יורק, שיקגו, פילדלפיה, בוסטון ודטרויט. תופעה חשובה נוספת שהביאה עמה תקופת היובש, היתה שיתוף פעולה הולך וגובר בין כנופיות פשע, שנדרשו לעבוד ביחד כדי לקיים את מערכי ההפצה וההובלה המורכבים שנדרשו כדי לשנע את מיליוני הליטרים של הנוזלים האסורים לאורכה ולרוחבה של ארה"ב ולאחר מכן למכור אותם.
כך, לראשונה בהיסטוריה של הפשע המאורגן באמריקה החלו לפעול ביחד כנופיות של איטלקים, אירים, פולנים ויהודים, אשר עד אז נהגו להילחם אלה באלה. טייקונים כמו ארנולד רוטסטין היהודי (עד חיסולו בשנת 1928), וויליאם (ביג ביל) דיוור האירי, ג'וני (השועל) טוריו האיטלקי ודומיהם, נזקקו לשירותי "ליווי" למשאיות עמוסות הסחורה שלהם שנעו בכבישים החשוכים של החוף המזרחי, אותם סיפקו הגנגסטרים הצעירים, ולאחר מכן הם היו צריכים לשתף פעולה גם עם פרטנרים אמינים שקנו את הסחורה וסיפקו אותה למסבאות, הברים והמועדונים שבהם נמשכה מכירת אלכוהול, לא פעם תוך עצימת עיניים של רשויות החוק.
כך למשל, באותה תקופה נוצרו הבריתות בין פרנק קוסטלו והקומבינה האירית בראשותו של הבוס ביל דוויר, שיתוף פעולה בין האירים לכנופיות השחורות של סטפני (המלכה) סט. קלייר ובאמפי ג'ונסון וכמובן שיתוף הפעולה בין האיטלקים ליהודים שהחל בקשר בין ארנולד רוטסטין וג'וני טוריו ושיאו היה הברית שנרקמה בין צ'רלי לוצ'יאנו ומאיר לנסקי. זה כמובן לא אומר שהכנופיות הפסיקו להילחם בינן לבין עצמן - לגמרי לא: תקופת היובש נחשבת לעידן האלים ביותר של מלחמות הכנופיות במיוחד בשיקגו ובניו יורק - אלא שהמלחמות כבר לא היו בין הכנופיות האתניות השונות, אלא בין בריתות שכללו כנופיות מכל הגזעים.
מרגע שהכנופיות השונות הבינו, בזמן תקופת היובש, את היתרונות שבשיתוף פעולה והשתחררו מכבלי המחוייבויות האתניות והנאמנויות הישנות, נפתחה הדרך לשיתוף פעולה כולל ונזרעו זרעי הקמתו של סינדיקט הפשע הלאומי - ארגון הפשיעה הכלל אמריקאי שהוקם בסופו של דבר בשנת 1931. מתחת לאפם של שני הבוסים הסיציליאנים הגדולים של התקופה, ג'ו מסרייה וסלווטורה מרנזנו, שאסרו כמעט באופן מוחלט על אנשיהם לשתף פעולה עם עבריינים לא סיציליאנים, נוסדה בשנת 1928 התארגנות של גנגסטרים סיציליאנים וראשי כנופיות ממוצא אתני אחר שזכתה לשם קבוצת שבעת הגדולים (The Big Seven Group). בפעם הראשונה בהיסטוריית הפשע של ארה"ב קמה התארגנות של הגנגסטרים הכי גדולים באותה תקופה, שפעלו בערים שונות, במטרה לעבוד ביחד ולשתף פעולה כדי להעצים את רווחיהם מעסקי ההברחה, ההפצה והמכירה של אלכוהול.
את שבעה הגדולים הרכיבו: ג'וני (השועל) טוריו - שחזר לניו יורק אחרי שכמעט חוסל בשיקגו; לאקי לוצ'יאנו - אז עדיין קאפו בארגון של (ג'ו הבוס) מסרייה ושותפיו ג'ו אדוניס ופרנק קוסטלו, גם הם עדיין באופן רשמי תחת ג'ו הבוס, ביחד עם שותפו האירי של קוסטלו אווני מאדן; מאיר לנסקי ובאגסי סיגל - ראשי המאפיה היהודית; אבנר (לונגי) זווילמן ו-ווילי מורטי מניו ג'רזי; נאקי ג'ונסון המלך של אטלנטיק סיטי ודרום ג'רזי; ארווינג (וואקסי) גורדון, הארי סטרומברג וארווינג ביץ מפילדלפיה וצ'רלס סולומון מבוסטון.
למנהל קבוצת שבעת הגדולים, שהוקמה במשרדו של לונגי זווילמן בניו ג'רזי, בחרו השותפים החדשים את ג'וני השועל שמצדו מינה את סגנו החדש בניו יורק, פרנק סגארינו, להיות מי שיעמוד בקשר ישיר עם שאר חברי הקבוצה וישתתף בפגישותיה (שנערכו במלון בלוודר בניו יורק או במשרדו של סגארינו בניוארק-ניו ג'רזי), בעוד טוריו עצמו נשאר ברקע ועסק בעיקר בקשרים עם ספקי האלכוהול בקנדה ובאירופה, בשכלול שיטות ההברחה והשינוע של האלכוהול המוברח בתחומי ארה"ב ובשימון כל הגורמים שאיפשרו לאופרציה הזו לפעול (משתפי פעולה במכס, במשמר החופים במשטרה ועוד).
הרעיון של שבעת הגדולים ובעיקר האופן בו יישמו הפושעים הכי גדולים של התקופה את הרעיון, שיכנע עוד רבים מהגנגסטרים הגדולים של התקופה להצטרף לארגון היעיל, כך שתוך זמן קצר שיתוף הפעולה של שבעה הגדולים כלל כמעט שלושים כנופיות, ארגוני פשיעה וגורמים נוספים (כמו למשל ג'וזף קנדי, אביו של הנשיא לעתיד ג'ון קנדי) מכל ארה"ב, שגילגלו ביחד את עסקי האלכוהול הבלתי חוקי והפכו את ה"Noble Experiment", כפי שכונו חוקי היובש, לאחד הניסויים הכושלים בהיסטוריה של המין האנושי. זה היה הרקע לכינוסה של ועידת אטלנטיק סיטי באביב 1929.
לא ידוע איך קיוותה אנני לנסקי, אשתו הטרייה של מאיר לנסקי, לבלות את ירח הדבש שלה, אבל קרוב לוודאי שכינוס של ראשי הפשע המאורגן בארה"ב, לא היה בדיוק האופן שבו היא דימיינה את סוף השבוע הרומנטי הראשון שלה עם בעלה הטרי. זו אמנם לא היתה סיבה לגירושין (אלה קרו רק 17 שנים לאחר מכן) אבל בכל זאת...
בתחילת חודש מאי 1929 התחתנו מאיר ואנני לנסקי, ואת ירח הדבש של הזוג הצעיר ראו חבריו הגנגסטרים של החתן הטרי כהזדמנות מצויינת לכינוס של ראשי ארגוני הפשע הגדולים שפעלו בארה"ב באותה תקופה. נכון שהבוסים הסיציליאנים הגדולים של ניו יורק לא זכו להזמנה וכמוהם גם כמה מהבוסים האירים הגדולים אשר האיטלקים והיהודים זממו לנשל בהקדם האפשרי, אך מלבדם הוזמנו לירח הדבש של הזוג לנסקי בעיר התענוגות האסורים אטלנטיק סיטי כמעט כל ראשי ארגוני הפשע הרציניים שפעלו בארה"ב באותה תקופה. בין התאריכים 13-16 במאי 1929 אירחו אטלנטיק סיטי ונאקי ג'ונסון את ירח הדבש של הזוג לנסקי, שהיה גם לוועידה הראשונה של ראשי הפשע המאורגן בארה"ב. מפגש של מי שישלטו בפשע המאורגן האמריקאי עוד שנים רבות קדימה והצעד המשמעותי ביותר לקראת שינוי פניו של הפשע המאורגן האיטלקי בארה"ב והקמתו של סינדיקט הפשע הלאומי, שיקום בסופו של דבר שנתיים לאחר מכן. אף אחד לא היה יכול להבטיח אירוע מוצלח יותר מבחינת פינוק, אוכל, בידור, אלכוהול ובעיקר ביטחון מפני הטרדה מיותרת של רשויות החוק, מאשר נאקי ג'ונסון, הבוס הגדול של אטלנטיק סיטי ודרום ג'רזי.
את האירוע אירגנו ג'וני (השועל) טוריו, צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו והחתן הטרי לנסקי - קודקודי ארגון שבעת הגדולים. ורשימת הנוכחים באמת נראתה כמפגש הפסגה של מי שהפכו את המונח "תקופת היובש" לבדיחה ושל מי שיהפכו תוך זמן קצר - לאחר המפץ הגדול (והנדרש) שבא בדמות מלחמת הקסטלמרים - לשליטי העולם התחתון וראשי המאפיה באמריקה.
מלבד לוצ'יאנו, קוסטלו ואדוניס, השתתפו בוועידה חברים בכירים נוספים ממשפחתו של ג'ו (הבוס) מסרייה כמו הבוס לעתיד ויטו ג'נוביז, ווילי מורטי מניו ג'רזי וגאיטנו (טומי) לוקזי וגאיטנו (טומי) גגליאנו, אז עדיין אנשי הצוות של גאיטנו ריינה ולימים הבוסים של משפחת לוקזי; ממשפחת ד'אקווילה השתתפו בוועידה הבוסים לעתיד וינסנט מנג'אנו, אלברט ("הכובען המטורף") אנסטסיה, פרנק צ'ליזי (דון צ'יצ'י) וקרלו גמבינו. עוד מניו יורק-ניו ג'רזי הגיעו באגסי סיגל חברו הטוב של החתן; לואיס (לפקה) בוכהאלטר ושותפו יעקב (גורה) שפירו; אבנר זווילמן מניוארק, מראשי שבעת הגדולים; דאץ' שולץ מהברונקס, אוון (אווני הרוצח) מיידן הבוס של מטבח הגיהנום במנהטן והקומבינה האירית ופרנק אריקסון, לשעבר סגנו של ארנולד (המוח) רוטסטין שאילולא חוסל חצי שנה קודם לכן, היה זוכה קרוב לוודאי למקום של כבוד באירוע. את אטלנטיק סיטי ייצג כמובן בעל הבית, נאקי ג'ונסון.
את שיקגו ייצגו בוועידה הבוס אל (פני צלקת) קפונה, ג'ק ("אגודל שמנוני") גוזיק, פרנק ניטי ופרנק ריו; מפילדלפיה הגיעו אנשי שבעת הגדולים וואקסי גורדון, הארי סטרומברג, ארווינד ביץ ומקס הוף; מקליבלנד מו דליץ ולואיס רוטקופף, ראשי "הצי היהודי הקטן"; מדטרויט הגיעו האחים אייב וג'וזף ברנשטיין, ראשי הכנופיה הסגולה; מבוסטון צ'רלס (קינג) סולומון, חבר שבעת הגדולים; מקנזס סיטי ג'ון לאציה; מטמפה סנטו טרפיקנטה ומניו אורלינס סילווסטרו קארולה.
אבל למרות האידיליה והכוונות הטובות לשיתוף פעולה ואחווה הגנגסטרית, הוועידה היומרנית כמעט שהסתיימה עוד לפני שהתחילה (כפי שאולי אפשר היה לצפות שייקרה באירוע שכינס את גדולי הפושעים של התקופה). הכל התחיל כשמנהלי מלון הפאר שאליו הגיעו הבוסים מכל רחבי אמריקה סירב לאפשר להם להיכנס אליו, למרות שכל חדריו הוזמנו מראש על-ידי נאקי ג'ונסון. זה היה מלון ("Atlantic City Break Hotel") שהכניסה אליו היתה מותרת לאמריקאים לבנים בלבד וכאשר ראו מנהליו את כל האיטלקים, היהודים והשחורים שממש לא תאמו את מדיניות האירוח של המלון הם פשוט סירבו לארחם במלון למרות כל הקשרים שהפעיל ג'ונסון.
מנהלי המלון לא ידעו כמובן עם מי הם מתעסקים, אבל אפשר להניח שהם התחילו להבין כאשר ראו את אל קאפונה מתפרץ בצעקות על נאקי ג'ונסון, דמות שבאטלנטיק סיטי איש לא העז להרים עליו את קולה. קאפונה, מכר ותיק של ג'ונסון, האשים אותו בכך שלא ביצע את הסידורים הנדרשים והשניים היו קרובים למכות.
בסופו של דבר היו מספיק גנגסטרים מסביב בשביל להרגיע את האווירה, אך העימות התחדש שוב במלון הריץ, אליו כולם עברו לאחר התקרית במלון הקודם. קאפונה התחמם מחדש ובלי להיכנס לפרטים, אפשר לומר רק שהנהלת הריץ נדרשה לחדש את הריהוט ואת התמונות בלובי המלון לאחר עזיבתו של בוס האאוטפיט.
אבל בסופו של דבר הצליחו הבוסים האחרים להרגיע את הבריון משיקגו והוועידה נכנסה למסלולה. אמנם קוראים לזה "ועידה", אך מרבית ה"ועידה" הית למעשה רצף של מסיבות שבהן דאג המארח נאקי ג'ונסון לאספקה שוטפת של אלכוהול משובח, אוכל מעולה, מופעי בידור וזונות לכל מי שזה לא היה ירח הדבש שלו או הגיע עם בת זוג. הזוג הטרי, מאיר ואנני לנסקי, קיבלו את הסוויטה המלכותית בריץ ואספקה קבועה של שמפניה לחדר. נשים שכן הגיעו עם בני זוגם הגנגסטרים, קיבלו מנאקי ג'ונסון מתנות יקרות: כובעי פרווה, תכשיטים ובגדים.
אף שמרבית דיוני הוועידה התקיימו בחדרי החדרים של הריץ ושל מלון אמבסדור, שגם בו שוכנו חלק מבאי הוועידה, חלק מהשיחות החשובות התקיימו גם על החוף האטרקטיבי של אטלנטיק סיטי, אליו ירדו הבוסים כדי לשכשך רגליים ולשטוף עיניים. הטיולים המשותפים, ברגליים יחפות, של הבוסים המהודרים על חוף הים ובטיילת ההומה של נאקי ג'ונסון משכו מהר מאוד את תשומת לב התקשורת המקומית, אשר דמויות כמו ג'ונסון, קאפונה, טוריו, לוצ'יאנו ואחרים כבר היו מוכרות לה היטב. הדיווחים והתמונות מאטלנטיק סיטי החלו לזרום לניו יורק, שיקגו ופילדלפיה, וגם אם לא ברור היה מה בדיוק מתרחש בעיר, לכולם היה ברור שקורה שם משהו שקשור לעולם התחתון.
כפי שהוזכר קודם לכן, עצם חשיבותה של הוועידה היה בקיומה - בכך שראשי הפשע המאורגן בארה"ב התכנסו כדי לתאם את פעילותם, לגבש ולייעל שיתופי פעולה, לצמצם מחלוקות ולקבוע בהסכמה טריטוריות במקרים של מחלוקת, או כמו שאומרים שאף אחד לא ידרוך לשני על האצבעות.
נושא הדיון העיקרי היה כמובן התחרות הפרועה והבלתי נגמרת בין הכנופיות סביב הברחת האלכוהול לארה"ב והפצת הנוזלים האסורים ברחבי המדינה. שיחות רבות נערכו כדי לשפר את שיתוף הפעולה, להרגיע יריבויות ולמקסם את הרווח באמצעות הקמת ארגון אחד שיפעיל את כל הגורמים העוסקים בהברחת והפצת אלכוהול לא חוקי בארה"ב, כדי לחסוך בעלויות הכרוכות בפעילות נפרדת ובמלחמות בין הכנופיות.
נושא נוסף שנדון בהרחבה היה שיתוף פעולה והרחבת הפעילות בנושא ההימורים הבלתי חוקיים, בעיקר הפעלת בתי קזינו פיראטיים והקמת רשת הימורים בלתי חוקיים על מרוצי סוסים למתאמי הפעילות בתחום זה נבחרו מאיר לנסקי ופרנק קוסטלו.
נושא ההימורים היה אחד משני הנושאים שנדונו במסגרת דיוני "היום שאחרי". הכוונה היתה כמובן ליום שאחרי תקופת היובש. תקופת היובש יצרה מקור בלתי נדלה של הכנסה לכנופיות, שהחשש מפני סיומה הביא את הבוסים לדון במה יקרה אם האלכוהול יחזור להיות חוקי בארה"ב. מלבד הימורים, דנו הבוסים במסגרת דיוני היום שאחרי, גם בשיתוף פעולה והשקעה בעסקי אלכוהול חוקיים: ייצור, הפצה, מועדוני לילה ומסעדות - הכל כדי להיות מוכנים ולהשתלט על התחום מיד לאחר שיבוטלו חוקי היובש.
הקמת רשת ההימורים וההכנות לקראת השתלטות לעל ענף האלכוהול לאחר סיום תקופת היובש, נתנו לבוסים רשת ביטחון להמשך פעילות מאורגנת ומשותפת ביום שאחרי. כמו שאפשר להבין, סחר בסמים עדיין לא היה תחום ששווה בכלל לדון בו.
עוד נושא שנדון ארוכות במסגרת הוועידה היה התגברות האלימות במלחמת הכנופיות של שיקגו, אשר משכה את תשומת לב הציבור וחשפה גם את הבוסים בשאר ארה"ב להתעניינות הולכת וגוברת מצד התקשורת וחמור מכך מצדן של רשויות אכיפת החוק ואפילו מצדו של הנשיא הובר. התגברות הלחץ על הפשע המאורגן היתה כמובן תולדה של טבח סט. ולנטיינ'ס-דיי, שאירע שלושה חודשים קודם לכן, ולפי חלק מהמקורות נאלץ אל קאפונה לשלם עליו בכך שאולץ על-ידי טוריו ולוצ'יאנו להקריב את עצמו לטובת הארגון כולו: זמן קצר לאחר מכן איפשר קאפונה לרשויות החוק לעצור אותו ולשלוח אותו לכלא לתקופה קצרה, וזאת על-פי התיאוריה, כדי להחליש את האש הציבורית ולהקטין את הלחץ על יתר הבוסים. עם זאת, התיאוריה הזו אינה מקובלת על כל החוקרים, שכן קשה להאמין שאדם כמו קאפונה היה מוכן להסכים לקחת על עצמו תיק כזה ולהיכנס לכלא עבור האחרים, אפילו תחת לחץ של לוצ'יאנו וטוריו. כך או אחרת, בסוף שנת 1929 נעצרו קאפונה ושומר ראשו פרנק ריו בפילדלפיה על אחזקת נשק ללא רישיון, נידונו לעשרה חודשי מאסר (אותם ריצו בתא כלא מפנק שנראה יותר כמו חדר מפואר בבית מלון מאשר תא כלא) אך שוחררו כעבור מספר חודשים ושבו לשיקגו.