ויטו ג'נוביז

דון ויטו ג'נוביז נולד בשנת 1897 בנאפולי-איטליה והגיע לארה"ב בשנת 1916. הוא עלה לצמרת המאפיה בזמן מלחמת הקסטלמרים של סוף שנות העשרים ותחילת השלושים של המאה הקודמת, ונודע כאחד המאפיונרים האכזריים ביותר שידעה המאפיה. בהמשך הוא תפס את ראשות המשפחה החזקה ביותר - משפחת לוצ'יאנו, החליף את שמה למשפחת ג'נוביז, והפך אב רוחני ומורה דרך לרבים מבני הדור הבא של המאפיונרים, בהם קרלו גמבינו, וינסנט גיגנטה, ואחיינו מייקל ג'נוביז.

בשנות העשרים, אחת מתקופות הזוהר של הפשע המאורגן בזכות חוקי היובש בארה"ב, חבר ג'נוביז לצ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו ולפרנק קוסטלו, שפעלו תחת הבוס הגדול של המאפיה באותה תקופה ג'וזפה (ג'ו הבוס) מסריה. בשנת 1931 כאשר חצה לוצ'יאנו את הקווים במסגרת מלחמת הקסטלמרים והצטרף למחנה היריב (זה שהנהיג סלווטורה מרנזנו), היה ג'נוביז אחד מארבעת המתנקשים ששלח לוצ'יאנו כדי לחסל את הבוס הקודם שלהם. שלושת האחרים היו ג'ו אדוניס, אלברט (התליין) אנסטסיה ובנג'מין (בגסי) סיגל. שישה חודשים לאחר מכן כאשר חיסל לוצ'יאנו גם את מרנזנו, השתלט על המאפיה הסיציליאנית בארה"ב והקים את המועצה ביחד עם יועצו הקרוב מאייר לנסקי, מונה ג'נוביז לחבר המועצה והפך לאחד הבוסים הבולטים בה.

ויטו ג'נוביז הצעיר

בשנת 1937 נחשד ג'נוביז בחיסולו של פרדיננד (הצל) בוצ'יה ונאלץ לברוח לאיטליה כדי לחמוק מהעמדה לדין. בעיר הולדתו, נאפולי, הוא נפגש עם הרודן  הפשיסט בניטו מוסוליני ו"תרם" לו 250 אלף דולר אותם שלף ממזוודה שאיתה הגיע מארה"ב, ובה 750 אלף דולר במזומן. התרומה למוסוליני אפשרה לג'נוביז מרחב פעולה בארץ המגף, הוא נחשב מקורב לדוצ'ה ואפילו הפך להיות ספק הסמים העיקרי עבור הרוזן ג'אן גאליזו קיאנו, שר החוץ של איטליה הפשיסטית וחתנו של מוסוליני. מאמינים גם שהיה זה ג'נוביז שבניסיון להרשים את הדוצ'ה הזמין את חיסולו של העיתונאי קרלו טרסקה שמוסוליני תיעב.

ג'ונביז (מימין) בסיציליה עם הפושע הנודע סלווטורה ג'וליאנו

בשנת 1946, לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה ומוסוליני כבר לא היה בין החיים, נעצר ויטו ג'נוביז בנאפולי לאחר שניהל רשת של שוק שחור שסחרה בעודפי הצבא האמריקאי, וגורש בחזרה לארה"ב כדי להתמודד עם האישומים ברצח שעדיין עמדו נגדו משנת 1937. כשהגיע ג'נוביז לארה"ב סייע לו חברו-יריבו הוותיק פרנק קוסטלו, שעמד אז בראש משפחת לוצ'יאנו, לחמוק מהאישומים נגדו כשדאג שהעד לרצח שבו נחשד ג'נוביז ב-1937 יורעל בזמן ששהה במעצר מגן, ממתין למשפט.

היריבות בין ג'נוביז לקוסטלו התחילה עשר שנים לפני כן. בשנת 1936 הורשע צ'רלי לוצ'יאנו בניהול רשת בתי בושת ונשלח לכלא בצפון מדינת ניו יורק – כלא Dannemora (שכונה סיביר של ניו יורק) – לתקופה של בין 30-50 שנה. ראש המשפחה החזקה ביותר בארה"ב עוד ניסה להמשיך ולנהל את משפחתו מהכלא, באמצעות שני יועציו הנאמנים – פרנק קוסטלו ומאייר לנסקי – אך לאחר שהבין כי הדבר בלתי אפשרי בלי להרגיש ברגליים את רחובות ניו יורק, הוא החליט למנות את קוסטלו לבוס בפועל (acting boss) בהעדרו. קוסטלו המשיך להנהיג את המשפחה גם לאחר שחרורו של לוצ'יאנו מהכלא והגלייתו לאיטליה, בתמורה לסיוע שסיפק לצבא האמריקאי בזמן מלחמת העולם השניה. מינויו של קוסטלו הוביל מהר מאוד לחיכוך בינו לבין ג'נוביז, שהיה אז האנדר-בוס של לוצ'יאנו, ומה שבסופו של דבר מנע התלקחות של ממש בין השניים היה בריחתו של ג'נוביז לאיטליה ב-1937.

בחודש דצמבר שנת 1946 ארגנו לוצ'יאנו ומאייר לנסקי ועידה של כל ראשי המשפחות בארה"ב, בהוואנה בירת קובה – ועידת הוואנה. מספר מטרות היו לכינוס הוועידה, אליה הוזמן גם ג'נוביז. בין היתר ייעול הסחר הבינ"ל בסמים והבעיה של בגסי סיגל שהפסיד שישה מיליון דולר מכספי המשפחות בקזינו הכושל שהקים בלאס וגאס, אך המטרה העיקרית של הועידה היתה לבצר את מעמדו של לוצ'יאנו, שרק שוחרר מהכלא בארה"ב ונאלץ כעת לשבת באיטליה, כבוס כל הבוסים של המאפיה בארה"ב. אחד המכשולים בדרך להשגת מטרה זו היה ג'נוביז (שמאז שחזר מאיטליה הכריח את כל הסובבים אותו לכנותו דון ויטו), שהמאמץ שלו להשתלט על משפחת לוצ'יאנו בניו יורק ועל מעמד בוס כל הבוסים הסריח למרחקים והיה ברור לכל.  

ג'נוביז במעצר

המתח בין לוצ'יאנו לג'נוביז הגיע לשיאו בועידת הוואנה. בחדרו של לוצ'יאנו במלון נסיונאל, שם נערכה הועידה, סיפר ג'נוביז לבוס שהממשל האמריקאי יודע שהוא נמצא בקובה והחל להפעיל לחץ על שליט קובה, בטיסטה, לגרשו מהמדינה. משום שלוצ'יאנו לא יכול להישאר קרוב לארה"ב והוא חייב לחזור לאיטליה, המשיך ג'נוביז, הוא רוצה לרשת את האימפריה של לוצ'יאנו בארה"ב. לוצ'יאנו התפוצץ. הוא היה משוכנע שג'נוביז בעצמו היה זה שהלשין לרשויות בארה"ב שהוא נמצא בקובה. הוא התנפל עליו במכות רצח ושבר לו במקום שלוש צלעות. לקח שלושה ימים עד שג'נוביז יכול היה לטוס בחזרה, וכאשר העלו אותו לוצ'יאנו ואלברט אנסטסיה למטוס, הזהיר אותו לוצ'יאנו שאם הוא אי פעם יזכיר את המקרה המצער, הוא יהרוג אותו.

למרות הפיצוצים שקיבל מלוצ'יאנו ולמרות העזרה שקיבל מפרנק קוסטלו בחיסול העד במשפט נגדו, חש ג'נוביז בסוף שנות הארבעים שהוא ביזבז עשר שנים יקרות מחייו באיטליה בזמן שהיה צריך להיות ראש משפחת לוצ'יאנו, והוא היה נחוש לתפוס את ראשות המשפחה ולסלק משם את קוסטלו. הזעם של ג'נוביז על קוסטלו התחזק עוד יותר כאשר עם חזרתו מהגלות בנאפולי, הוא לא שב למעמדו במשפחה וכבר לא היה אחד הבוסים הבכירים במשפחה, אלא היה עכשיו קאפו רגיל – בוס רחוב – ראש צוות של חיילים.

מצד שני ג'נוביז נזהר מלאיים על קוסטלו עד שיצבור כוח מחדש. המוניטין של קוסטלו כגנגסטר אהוד מאוד, המעמד הגבוה שלו במועצה ובנוסף התמיכה הנאמנה שקיבל מהאנדר-בוס של המשפחה שפעל בניו ג'רזי ווילי מורטי, מהקפואים הבכירים האחרים במשפחה ומראש משפחת מנג'אנו, אלברט אנסטסיה, עשו לעת עתה את קוסטלו לכוח שלא כדאי להתעסק איתו. מורטי, שהיה גם בן דודו של קוסטלו, החזיק אז צבא קטן אך חזק של חיילים נאמנים בניו-ג'רזי. ג'נוביז החליט בינתיים לשמור על פרופיל נמוך.

אבל פרנק קוסטלו לא היה היחיד שהביא לג'נוביז את העצבים כשחזר מאיטליה. כשהגיע לניו יורק גילה ג'נוביז שהאשה שהשאיר בעיר מצאה ניחומים בזרועותיו של בחור אחר. זמן קצר לאחר שאיתר את הבחור, נמצא המסכן מת בסמטה חשוכה במנהטן כאשר איבר מינו תקוע בפיו. זה היה ג'נוביז וזו היתה דרכו להביע כעס.

השקט הרועם של ג'נוביז לא נמשך זמן רב, ומהר מאוד הוא החל לחתור תחת מנהיגותו של קוסטלו. השיטה שלו היתה להלוות לחיילי המשפחה כסף או לעשות להם טובות כדי שיהיו "חייבים לו" ויאלצו "להחזיר לו" ברגע שיבחר. כמי שהיה בוס בכיר לשעבר הוא דרש וקיבל יחס של דון מהחיילים הפשוטים של המשפחה – בריוני הרחוב שלכלכו את הידיים בפעולות של סחיטה, שוד, חטיפות, גניבה ורצח – שהעריצו אותו ואת ההיסטוריה שלו. לעומת ג'נוביז, קוסטלו היה אהוד וזכה לכבוד גדול מצד הדרגים הגבוהים יותר של המשפחה – הבוסים והחיילים שניהלו את עסקי הצווארון הלבן של המשפחה, ניהול עסקי ההימורים, ההלוואות בריבית, הבנייה, פינוי האשפה, משאיות, רציפים, מרכזי קניות, איגודי מקצועיים, וכן העסקים הלגיטימיים הרבים שהיו בשליטת המשפחה. כך, דרך החיילים הפשוטים קנה ג'נוביז מחדש את מעמדו במשפחה, ולאחר שהצליח לחזק את מעמדו בתוך המשפחה, החל ג'נוביז לפעול גם כדי לקבל תמיכה מיתר חברי המועצה.     

לקח לג'נוביז עוד עשר שנים ארוכות ויקרות עד שהחליט שהגיע הזמן לבצע את המהלך נגד קוסטלו. לאחר שכוחו של קוסטלו נשחק בעקבות שימוע קפאובר שבו נאלץ להעיד בשידור חי בטלוויזיה על עסקי המאפיה (1950), ולאחר שהאנדר-בוס הנאמן שלו ווילי מורטי נרצח (1951) לפי הוראת המועצה, משום שסבל ממחלת העגבת (סיפיליס) שהתפשטה לראשו וגרמה לו לשיגעון, סכיזופרניה ואיבוד הלשון בזמן שהעיד בשימוע קפאובר, ולאחר שהקאפו הנאמן של קוסטלו, ג'ו אדוניס, בחר לחזור לעיר הולדתו, נאפולי, במקום לעמוד לדין בארה"ב ולהסתכן במאסר עולם (1956), הבין ג'נוביז שהזדמנות טובה יותר להשתלט על המשפחה לא תהיה לו.

אבל היה לו עוד מכשול אחד רציני בדרך להשתלטות על המשפחה. היה זה אלברט (שנודע בכינוי "הכובען המטורף") אנסטסיה, חברו משכבר הימים וכעת הבוס של משפחת מנג'אנו מברוקלין, משפחת המאפיה השניה בגודלה בארה"ב (לימים משפחת גמבינו), שהיה גם חברו הוותיק של קוסטלו. עם הכנסתו של אנסטסיה למועצת המאפיה בשנת 1951, לאחר שהחליף את וינסנט מנג'אנו בראש המשפחה בברוקלין (המשפחה הוותיקה שהקים סלווטורה ד'אקווילה), קיבלה הסיעה "הליברלית" במועצה (בני בריתו של קוסטלו) חיזוק משמעותי. בשנת 1953 כאשר צורף למועצה גם טומי לוקזי, ראש משפחת גגליאנו (לימים משפחת לוקזי), הסיעה "השמרנית" במועצה (ששלטה בה משנת 1936) עמדה בפני יריבות אמיתית – חבורה של "ליברלים" בדמותם של קוסטלו-אנסטסיה-לוקזי. ג'נוביז קפץ על ההזדמנות שזימן לו הקונפליקט בתוך המועצה, כדי להשיג את מטרתו. הוא הצליח לשכנע את הבוס טומי לוקזי ואת האנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שחיסולם של פרנק קוסטלו ובן בריתו אלברט אנסטסיה יסלול את הדרך לשלושתם להשתלט על הנתח המשמעותי ביותר של פעילות המאפיה בניו יורק ובארה"ב בכלל.

עשר שנים לאחר שחזר מהגלות באיטליה, נתן ג'נוביז את ההוראה. זה קרה זמן קצר לאחר שקוסטלו שוחרר מהכלא במאי 1957, לאחר שסיים לרצות עונש מאסר קצר. בזמן שצעד לכיוון המעלית בלובי בניין הדירות שלו במנהטן, נורה קוסטלו בראשו ע"י מי שהיה נהגו ובן חסותו של ג'נוביז – המתאגרף הצעיר והבוס לעתיד וינסנט ג'יגנטה. לפני שירה בו צעק גיגנטה לקוסטלו: "זה בשביל פרנק!". קוסטלו סובב את ראשו כדי לראות מי זה שצועק עליו, ובזכות סיבוב הראש הכדור שירה בו ג'יגנטה רק שפשף את פדחתו. קוסטלו נפצע באורח קל אך חייו ניצלו.

לאחר שקוסטלו נפל מדמם על הרצפה ברח החייל ג'יגנטה מהמקום (נהג המילוט שלו היה גם הוא בוס לעתיד - תומס אבולי), משוכנע כי הבוס חוסל. הוא ירד למחתרת והוריד קילוגרמים רבים ממשקלו כדי להסתיר את זהותו, אך זמן מה לאחר מכן הסגיר את עצמו מתוך תקווה שקוסטלו ישמור על קוד השתיקה של המאפיה ולא יפליל אותו. למרות הניסיון לרצוח אותו, אכן שמר קוסטלו על האומרטה בזמן המשפט, טען כי הוא אינו מזהה את גיגנטה ואיפשר את זיכויו.

למרות שניסיון ההתנקשות בקוסטלו נכשל, ג'נוביז מינה את עצמו לבוס של משפחת לוצ'יאנו. כדי להוכיח את השתלטותו על המשפחה, הורה ג'נוביז לכל חברי משפחת לוצ'יאנו שהיו נאמנים לו להגיע לכינוס שערך באחוזתו בניו ג'רזי. כל הקפואים של המשפחה הגיעו כדי להצהיר נאמנות לבוס החדש, מלבד הקאפו הנאמן האחרון שנשאר לקוסטלו, אנתוני קרפאנו (שמאוחר יותר ב-1959 שילם על כך בחייו).

לאחר שהחלים, קיבל קוסטלו את הצעתו של ג'נוביז להסכם שלום תמורת ויתור מרצון על תפקיד הבוס של המשפחה. בתמורה לויתור על הנהגת המשפחה קיבל קוסטלו את הזכות להמשיך ולהרוויח מכל עסקי ההימורים שלו בלואיזיאנה ובפלורידה וכן מכל העסקים החוקיים שלו. כל השאר עבר לג'נוביז. באופן רשמי ירד קוסטלו מדרגת בוס לדרגת חייל במשפחה אך הוא אף פעם לא נתפס ככזה. בעיני כולם, גם לאחר שנושל מתפקיד ראש משפחת לוצ'יאנו/ג'נוביז, נחשב קוסטלו ללא פחות מאשר בוס בדרגה הגבוהה ביותר בקוזה נוסטרה בארה"ב שהוא היה אחד ממקימיה. משפחת לוצ'יאנו – המשפחה הגדולה, החזקה, המרוויחה והמשפיעה ביותר במאפיה האמריקאית קיבלה כעת באופן רשמי את השם משפחת ג'נוביז.

המלך החדש. ויטו ג'נוביז ב-1958

גם לאחר שתפס ג'נוביז את ראשות המשפחה, הבוס החדש עדיין לא היה רגוע. הפחד העיקרי שלו היה מפני חברו של קוסטלו, הבוס הרצחני של משפחת מנג'אנו אלברט אנסטסיה (שלא בכדי זכה לכינוי הכובען המטורף) שזעם על ניסיון החיסול של חברו הטוב. כדי לסלק את אנסטסיה מהתמונה חבר שוב ג'נוביז לבני בריתו הבוס טומי לוקזי והאנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שהכובען עמד בינו לבין תפקיד ראש משפחה וחבר במועצה. אנסטסיה, הרוצח המטורף, לשעבר ראש ארגון רצח בע"מ, ראש משפחת הפשע השנייה בגודלה בניו יורק, נורה ונהרג בזמן שישב במספרה במלון פארק שרתון בניו יורק באוקטובר 1957, ככל הנראה בידי האחים גאלו, המחסלים של משפחת פרופצ'י, בהוראתו של ג'נוביז ובידיעתו של הבוס החדש של המשפחה קרלו גמבינו.

לאחר שהשתלט על המשפחה וחיסל את יריביו העיקריים מחוצה לה, התפנה ג'נוביז למטרה אליה הוא שאף יותר מכל – תפיסת מקומו של צ'רלי לוצ'יאנו כבוס כל הבוסים. לשם כך החליט ג'נוביז לכנס את כל הבוסים של כל המשפחות בארה"ב, לוועידה שבה יכתיר את עצמו למלך המאפיה החדש. הועידה החשובה נקבעה להתקיים בעיירה הקטנה אפלאצ'ין שבמדינת ניו יורק, באחוזתו של אחד הבוסים מבפאלו ג'וזף ברברה. מי שבחר את המקום הפסטורלי היה הבוס הגדול של המשפחה מבפאלו (ומייסד משפחת בוננו) סטפנו מגדינו.

כשבעים בוסים, אנדר-בוסים וקונסיליירים מכל רחבי ארה"ב וקנדה הגיעו לוועידה שהפכה להיות אחת הפארסות הגדולות בתולדות המאפיה. שוטר שהבחין בפעילות לא שגרתית בעיירה השקטה (בכל זאת לא כל יום ולא כל יומיים מגיעות לעיירה  בשעטה עשרות לימוזינות שחורות, שפורקות מתוכן בפתח וילה אחת גברים רבים לבושים בהידור), הזעיק תגבורת כדי לברר מה מתרחש באחוזה השקטה, מבלי לדעת שהוא עומד להפתיע את ראשי המאפיה של כל אמריקה. כאשר ראו הבוסים את השוטרים הם החלו להימלט אל היער הסמוך, אך כמעט כולם נתפסו ע"י המשטרה. למרות שאף אחד מהבוסים, האנדר-בוסים או הקונסיליירים לא נכלא בעקבות ועידת אפלאצ'ין, קיומה של המאפיה שעד אז היתה רק בגדר שמועה שאיש עוד לא הצליח להוכיח, הפך לעובדה שכבר אי אפשר היה להכחיש. רבים מהבוסים שהושפלו בועידת אפלאצ'ין מעולם לא סלחו למגדינו, ברברה וג'נוביז על האסון.

ויטו ג'נוביז באזיקים

רבים מפקפקים בתיאורית החשיפה המקרית של ועידת אפלאצ'ין: שרק עירנות המשטרה המקומית היא שהביאה לפיאסקו הגדול בתלודות המאפיה. ישנן תאוריות רבות בנוגע לסיבות האמיתיות שהביאו לחשיפתה של הועידה, כאשר הנכונה ביותר היא כנראה שהיו אלה לוצ'יאנו, מאייר לנסקי ופרנק קוסטלו - יריביו הגדולים והמובסים (באותה עת) של הבוס החדש ג'נוביז - שנתנו למשטרה טיפ בנוגע למה שצפוי להתרחש באחוזה השקטה. תיאוריה זו מבוססת גם על העובדה ששניים מהמקורבים ביותר ללנסקי ולוצ'יאנו - הבוס קרלוס מרצ'לו מניו אורלינס והגגסטר היהודי ג'וזף (דוק) סטצ'ר מניו ג'רזי נעדרו מהכינוס במפתיע. תאוריה אחרת קושרת את הפיאסקו באפלאצ'ין לתוכנית של ראשי משפחות בוננו ומגדינו לחתור תחת הנהגתו של ג'נוביז.

צ'רלי לוצ'יאנו, בוס כל הבוסים, שאיבד את משפחתו שלו לדון ויטו שנא את ג'נוביז עוד מאז ימי ועידת הוואנה, שנאה שגברה עוד יותר לנוכח מהלכיו האחרונים של ג'נוביז: ניסיון החיסול של קוסטלו, השתלטותו של משפחת לוצ'יאנו, החלפת שמה לג'נוביז והניסיון להפוך לבוס כל הבוסים. אבל כמי שאסור היה לו לדרוך באמריקה ידיו של לוצ'יאנו היו כבולות. בנוסף לכך עוצמתו של ג'נוביז ובעלי הברית הרבים שהיו לו בסוף שנות החמישים הפכו אותו למטרה בלתי אפשרית לחיסול. רק בשנת 1959 הגיעה ההזדמנות לנקמה.

ככל הנראה היתה זו יוזמה של לוצ'יאנו וחברו מאיר לנסקי, אשר ביחד עם קוסטלו תכננו לסלק את ג'נוביז, ולהעביר את השליטה במשפחה למי שלוצ'יאנו ראה בו את היורש המתאים ביותר לתפקיד בוס כל הבוסים – קרלו גמבינו. התוכנית היתה הפללת ג'נוביז ביחד עם וינסנט ג'יגנטה, קרמיין גלנטה ואחרים בביצוע עסקת סמים ענקית. מעצרם של ג'נוביז וגלנטה – הבוס לעתיד של משפחת בוננו, סילק את ראשי המועצה הנוכחיים מהזירה וסלל את הדרך להשתלטותו של גמבינו, בגיבוי לוצ'יאנו, על המאפיה בארה"ב. ג'נוביז (אז בן 62) הורשע ונידון ל-15 שנות מאסר.

כרטיס האסיר של ויטו ג'נוביז

אחד מחיילי המשפחה שהורשע ביחד עם דון ויטו ונכנס ביחד איתו לכלא היה המחסל של המשפחה ג'וזף ואלצ'י. שניהם היו מבועתים אחד מפני מהלכיו של השני. הבוס פחד שהחייל שלו יפתח את הפה וישפוך מידע שיקבור אותו ועוד רבים במשפחה לשנים ארוכות בכלא. החייל היה בטוח שהבוס שלו הוציא עליו חוזה כדי שלא יפתח את הפה (דבר שהיה נכון), מה שגרם לו אפילו לרצוח את אחד האסירים שישבו איתו כי הוא היה בטוח שמדובר במחסל מטעמו של ג'נוביז (דבר שלא היה נכון).

ואלצ'י, שלנצח ייזכר כחייל הראשון במאפיה שהפך למודיע וחשף את פעילות הארגון, אנשיו, ראשיו ואת שמו - הקוזה נוסטרה, לא התכוון לפתוח את הפה, עד שהוא לא הבין שהוציאו עליו חוזה וביקש להציל את חייו. הוא הוכנס לתכנית להגנת עדים ובמהלך משפט המאפיה של שנת 1963 הוא סיפר את כל מה שהוא ידע. והוא ידע המון. העדות שלו היתה כה מרתקת שהיא שודרה בשידור ישיר בטלוויזיה. אם למישהו עוד היו ספקות באשר לארגון, אחרי העדות של ואלצ'י כבר לא היה ספק יותר. המאפיה הפכה לסוד גלוי. לאחר עדותו בבית המשפט ניסה ואלצ'י להתאבד אך לא הצליח.

ג'נוביז בכלא

ג'נוביז מת בכלא בשנת 1969. באופן הכי אירוני שיכול להיות, הצליח הבוס המפחיד ביותר בתולדות המאפיה בארה"ב להגיע לתפקיד בוס כל הבוסים בשנת 1962, אחרי מותו של צ'רלי לוצ'יאנו באיטליה מהתקף לב, אך הוא נהנה מהמעמד ומהתואר רק מאחורי הסורגים. באופן אירוני לא פחות, נקבר ג'נוביז בניו יורק באותו בית קברות, וממש לא רחוק, מאויבו הגדול ביותר צ'רלי לוצ'יאנו שקרוב לוודאי התהפך בקברו.