אלברט אנסטסיה

אלברט אנסטסיה היה אחד הבוסים המפורסמים בהיסטוריה של המאפיה, אשר נודע יותר מכל כאחד הרוצחים הגדולים בתולדות המאפיה בארה"ב וזכה לכינויים המצמררים "הכובען המטורף" ו"לורד התליינים".

אומברטו אנסטסיה (כך הוא נקרא במקור), בריון אלים וקשוח, הגיע לאמריקה מקלבריה בדרום איטליה סביב 1919 כשהוא בן 17 והפך מהר מאוד לפעיל בנמלי ברוקלין ולדמות מוכרת לשמצה באיגוד פועלי הרציפים של ניו יורק (טיפוסים קשוחים כשלעצמם). מהר מאוד גם התגלתה חיבתו לחיסול בני אדם, כאשר במהלך ויכוח עם פועל נמל אחר, מצא הפועל האחר את מותו ואנסטסיה מצא את עצמו בכלא סינג סינג, שם היה עצור למשך שנה וחצי. לאחר מכן הוא שוחרר בערבות עד לתחילת משפטו, אלא שארבעה אנשים שהיו אמורים להעיד נגדו נעלמו באורח פלא - דפוס שעוד יחזור על עצמו פעמים רבות לאורך חייו - והמשפט בוטל.

בתחילת קריירת הפשע המאורגן שלו שירת אנסטסיה באכזריות ובנאמנות (לזכותו יאמר - תכונה שתמיד אפיינה אותו) תחת מי שיהיה הבוס של המאפיה בניו יורק - ג'וזפה (ג'ו הבוס) מסריה וברבות השנים הוא נודע גם כאיש אמונם ובן בריתם של צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו ופרנק קוסטלו. בזמן מלחמת הקסטלמרים (מלחמת העולם של המאפיה בשנת 1931) אחורה) היה אנסטסיה אחד מראשי מחנהו של מסריה שנלחם ביריב שהגיע מסיציליה כדי להשתלט על המאפיה בארה"ב - סלווטורה מרנזנו. אך עם התמשכותה של המלחמה הצטרף אנסטסיה ללוצ'יאנו (גם הוא במקור איש מחנהו של מסריה) אשר הוביל את "התורכים הצעירים" - חבורת המאפיונרים מהדור החדש שביקשה להשתחרר מעול הבוסים המיושנים של הדור הקודם - המאפיונרים האולד סקול שכונו "מוסטש פיטס" (הפיטים המשופמים) בזכות השפמים המפוארים שנהגו לטפח.

אנסטסיה בצעירותו

לוצ'יאנו שיתף את אנסטסיה בתוכניתו לחסל את שני מלכי המאפיה הישנים - מסריה ומרנזנו - ולהשתלט על עולם הפשע המאורגן בארה"ב. אנסטסיה שהיה רעב לכוח ראה בתוכנית של לוצ'יאנו הזדמנות לשדרוג רציני במעמדו (כמובן אם היא תצליח) ונשבע ללוצ'יאנו שהוא יעשה עבורו כל מה שיבקש. כך הפך אנסטסיה לאחד מחברי חוליית המתנקשים שחיסלה את מסריה. באפריל 1931 נפגשו לוצ'יאנו ומסריה במסעדה בקוני איילנד כדי כביכול ללבן ביניהם את המחלוקות. לפי הסיפור השניים שיחקו קלפים עד שלוצ'יאנו ביקש את רשותו של מסריה לצאת לשירותים. ברגע שיצא לוצ'יאנו מהחדר, הופיעו לפתע במסעדה 4 מהתורכים הצעירים: אנסטיה, בנג'מין (בגסי) סיגל, ויטו ג'נוביז וג'ו אדוניס והחלו לירות לכיוונו של מסריה. תוך כמה שניות ג'ו הבוס, השליט הכל יכול של המאפיה בניו יורק, שתחב את אפו לענייניהן של כל המשפחות בכל ארה"ב, שהיה בוס כל הבוסים באופן רשמי במשך שלוש שנים אך בפועל שלט בעולם התחתון בניו יורק ולמעשה בכל ארה"ב יותר מעשר שנים, חוסל.

שישה חודשים לאחר חיסולו של מסריה, חוסל בשליחותו של לוצ'יאנו גם מרנזנו, וכך הפכה חבורת התורכים הצעירים - בראשות לוצ'יאנו, אנסטסיה, ג'נוביז, קוסטלו, מאייר לנסקי ובגסי סיגל לקובעת הסדר החדש בעולם התחתון האמריקאי.

כדי לשמור על השלום ולמנוע הידרדרות למלחמות נוספות כמו מלחמת הקסטלמרים שפגעה בעסקים של כולם ודלדלה את כיסי הכנופיות, ייסדו לוצ'יאנו והחבורה את מועצת המאפיה שכללה את הבוסים של המשפחות הגדולות בארה"ב וביססה את מבנה חמש המשפחות בניו יורק. המועצה נועדה, ובמשך זמן רב הצליחה, לפתור מחלוקות בין המשפחות וליישב בדרכי שלום סכסוכים בנוגע לטריטוריות פעילות וחלוקת פעילות בין המשפחות. לצד המועצה פעל סינדיקט הפשע הלאומי שאיגד גם את כנופיות הפשע המאורגן הלא איטלקיות.

במבנה החדש הזה הפך אנטסטסיה (שזכה לכינוי "הכובען המטורף" גם בגלל שהיה מטורף וגם בגלל שתמיד חבש מגבעת) לאנדר-בוס של וינסנט מנג'אנו, הבוס של משפחת המאפיה הוותיקה מברוקלין שייסד עוד במאה ה-19 סלווטורה ד'אקווילה ושלימים תקבל את השם משפחת גמבינו על-שמו של הבוס הנודע שלה דון קרלו גמבינו.

הזרוע הביצועית של מועצת המאפיה ושל סינדיקט הפשע היתה חבורת רצח בע"מ (.Murder Inc), קבוצת רוצחים שהתבססה על מחסלים ממוצא יהודי ואיטלקי, אשר פעלו בשירות המאפיה והסינדיקט. בסיס הארגון היה בחדר האחורי של חנות ממתקים בברוקלין ומעריכים שבמשך שנות פעילותו (1932-1944) חוסלו על ידו בין 400 ל-700 איש. רבים ממקרי הרצח הלא מפוענחים של התקופה מיוחסים לו.

באופן טבעי, מי שהחליט לוצ'יאנו להעמיד בראש הארגון היה התליין אנסטסיה, ביחד עם אדם נוסף שרצח היה בשבילו כלי עבודה - לואיס "לפקה" בוכהאלטר. בניגוד ללפקה ולשאר חברי רצח בע"מ, אשר הועמדו לדין והורשעו, אנסטסיה מעולם לא הורשע באף מקרה רצח. באופן קבוע, כאשר כתב אישום או משפט נראו באופק, עדי המפתח נגדו היו נעלמים.

חבורת רצח בע"מ פעלה עד שנות הארבעים המוקדמות, אז נעצר אחד מחבריה - אברהם (אייב) רלס, שבתמורה לחסינות מהעמדה לדין הסכים להעיד נגד החבורה וסייע להרשיע רבים מחבריה, ביניהם הבוס המשותף לפקה. אנסטסיה הבטיח פרס של מאה אלף דולר למי שיחסל את אייב רלס, ולמרבה ההפתעה בדיוק בערב שלפני עדותו של רלס במשפט נגד אנסטסיה (12 בנובמבר 1941) הוא נפל מחלון חדרו השמור ע"י המשטרה במלון Half Moon בקוני איילנד. אגדות המאפיה מספרות שהיה זה פרנק קוסטלו שעשה עסקה עם השוטרים ששמרו על רלס באותו ערב, שידאגו שרלס כבר לא יגיע להעיד בבית המשפט. בשנת 1944, לאחר הרשעתו של לפקה והוצאתו להורג, נותר אנסטסיה המנהיג היחיד של רצח בע"מ, אך החבורה התפרקה זמן קצר לאחר מכן כאשר המשפחות החלו להוציא את החוזים שלהן בעצמן ולבצע את העבודות בעצמן.

בשנת 1936 הורשע צ'רלי לוצ'יאנו בניהול רשת של בתי בושת ונידון לעונש של בין 30-50 שנות מאסר. לפי אגדות המאפיה היו אלה אנסטסיה ומאייר לנסקי שאירגנו את התרגיל שהוביל בסופו של דבר לשחרורו של לוצ'יאנו מהכלא, בזכות ההסכם שנוצר בין הבוס הכלוא לבין הצבא האמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה, ולוצ'יאנו מעולם לא שכח לו את זה.

התוכנית היתה פשוטה: אנשיו של אנסטסיה, בראשותו של אחיו - אנתוני (טוני הקשוח) אנסטסיה, ששלטו בנמלי ניו יורק ביצעו מספר פעולות חבלה בנמלי ניו יורק ועיתונאים שעבדו עם המאפיה החלו לפרסם "חששות" כאילו מדובר בחבלה שבוצעה ע"י מרגלים גרמנים שחדרו לארה"ב. תוך זמן קצר הסכימו ראשי מודיעין הצי האמריקאי להיפגש עם לוצ'יאנו שהבטיח להם שאנשיו יגנו על הנמלים מפני ה"מרגלים הגרמנים". החלק השני של הסיוע שהבטיח לוצ'יאנו לאנשי מודיעין הצי האמריקאי היה ממשי יותר, ובא לידי ביטוי בקשר עם המאפיה בסיציליה שסייעה לכוחות הפלישה האמריקאים לארץ המגף. בתמורה לסיוע שסיפק לוצ'יאנו לצי האמריקאי בנמלי ארה"ב ובאיטליה, הוא זכה לתנאי מאסר טובים יותר לחנינה בסוף המלחמה.

אנסטסיה (משמאל) עם עורך דינו

כאנדר-בוס של וינסנט מנג'אנו, ראש משפחת מנג'אנו (כאמור בעבר משפחת ד'אקווילה ולימים משפחת גמבינו) מברוקלין, המשיך אנסטסיה להיות הרוצח המטורף של המאפיה, אך כל עוד לוצ'יאנו וקוסטלו היו בסביבה כדי לרסנו, המצב עוד היה נסבל. אנסטסיה היה מספר 2 של מנג'אנו במשך 20 שנה, אך מנג'אנו אף פעם לא בטח בו. מנג'אנו חשש מפני הקשר ההדוק של אנסטסיה עם לוצ'יאנו ושאר התורכים הצעירים, התרגז מכך שאנסטסיה העדיף את חבריו מחבורת רצח בע"מ על פני המשפחה ועל כך שאנסטסיה היה מקבל הוראות מפרנק קוסטלו שהיה בוס של משפחה אחרת, מבלי שזה עבר דרכו.

אנסטסיה והבוס שלו היו בעימות כמעט תמידי, שהגיע לא פעם אפילו לתגרת ידיים, אז היה צריך להפריד בין השניים, בעיקר כדי לשמור על בריאותו של מנג'אנו שהיה מבוגר יותר, קטן יותר ולא היה לו שום סיכוי בעימות פיזי נגד "הכובען המטורף". אבל משהו בכל זאת החזיק את המצב כמו שהו במשך זמן רב ורק אחרי 20 שנה הגיע הפיצוץ (וגם זה כנראה רק בגלל שהבוס הוא דווקא זה שהחליט לחסל את מס' 2 שלו).

בשנת 1951 הגיעה לאוזניו של אנסטסיה השמועה שהבוס שלו מתכנן לו כיפה אדומה ולכן הוא החליט לפעול קודם במה שהוא בעצמו תיאר כהגנה עצמית. פיליפ מנג'אנו, אחיו של הבוס ושותפו להנהגה, נמצא ירוי בביצה לחוף הים בברוקלין באפריל 1951. וינסנט מנג'אנו נעלם באותו יום וגופתו לא נמצאה מעולם. למרות שאנסטסיה מעולם לא הודה כי היה לו קשר לחיסול האחים מנג'אנו, הוא הצליח לשכנע את ראשי המשפחות האחרות שוינסנט מנג'אנו זמם לחסל אותו. פרנק קוסטלו המכובד גיבה את אנסטסיה לכל אורך הדרך וכך זכה "הכובען המטורף" באמון המועצה וקיבל את תפקיד הבוס החדש של המשפחה.

אבל חוץ מהיסטוריה משותפת היתה לקוסטלו (שהיה אז הבוס של משפחת לוצ'יאנו - הגדולה והחזקה בניו יורק) עוד סיבה טובה לרצות לראות את חברו הוותיק עומד בראש המשפחה השנייה בגודלה בניו יורק. באותו זמן עמד קוסטלו בפני איום מתמיד מצידו של דון ויטו ג'נוביז. דון ויטו, שחזר לניו יורק לאחר גלות של עשר שנים באיטליה, ביקש להשתלט על משפחת לוצ'יאנו, שהוא היה בעבר האנדר-בוס שלה תחת לוצ'יאנו לפני שנאלץ לברוח לאיטליה כדי לחמוק מהעמדה לדין על רצח שביצע. ג'נוביז לא ממש הסתיר את כוונותיו וגם החל לפעול באופן מעשי. עד שנת 1951 סמך קוסטלו על האנדר-בוס הנאמן שלו, ווילי מורטי, שהחזיק צבא קטן ומיומן משלו בניו ג'רזי ושימש כזרוע הביצועית של קוסטלו, אך מורטי חלה בעגבת, יצא מדעתו, דיבר יותר מדי ולבסוף חוסל בהוראת המועצה. קוסטלו שראה איך ג'נוביז מפלס את דרכו מעלה במשפחה דרך החיילים בשטח, היה חייב כוח מבצעי חדש, ואנסטסיה הרוצח בראש משפחה שהוא עומד בראשה היה פתרון מצוין לנוכח השאיפות של ג'נוביז.

אנסטסיה הכובען המטורף

עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, כבוס הפך אנסטסיה לעוד יותר אלים ואכזרי מאשר היה לפני כן. בשנת 1952 הוא הורה לאנשיו לחסל עוזר חייט צעיר מברוקלין ששימש עד תביעה במשפטו של שודד בנק שלא היה קשור למאפיה ושאנסטסיה אפילו לא הכיר. "אני לא יכול לסבול מלשינים", נטען שאמר אנסטסיה לאנשיו, "תחסלו את הבחור". בחיסול עוזר החייט עבר אנסטסיה על אחד מחוקי המאפיה החשובים ביותר, שלא הורגים אנשים מבחוץ (או כמו שהיטיב להגדיר זאת פעם בגסי סיגל: "אנחנו הורגים רק אחד את השני").

חיסולו של שוליית החייט גרר אחריו הד ציבורי ועורר עניין פומבי לא רצוי בענייני המאפיה. לוצ'יאנו וקוסטלו הזדעזעו מהמעשה, אך הם לא יכלו לעשות דבר משום שהם היו זקוקים לאנסטסיה מול האיום של ג'נוביז שהלך והתגבר וכבר כמעט השתלט להם על המשפחה.

ג'נוביז היה מוכן לעשות הכל כדי לחסל את אנסטסיה. הבוס המטורף של משפחת מנג'אנו היה המכשול האחרון בינו לבין הדחת קוסטלו מראשות משפחת לוצ'יאנו והשתלטות עליה, והוא הצליח בערמומיות להפוך את הברוטאליות של אנסטסיה לכלי בידיו. כדי לסלק את אנסטסיה מהתמונה, חבר ג'נוביז לשלושה בני ברית וותיקים שלו: הבוס טומי לוקזי (ראש משפחת לוקזי - הרביעית בגודלה בניו יורק אז), האנדר-בוס של אנסטסיה, קרלו גמבינו, שהתחיל להבין שהבוס שלו ירד סופית מהפסים, והשלישי ואולי החשוב ביותר - מאייר לנסקי.

לנסקי, אף שכמובן לא היה חבר במאפיה, היה אחד האנשים החזקים ביותר בסינדיקט הפשע ועבד עם כולם (בראשם כמובן שותפו מילדות לוצ'יאנו). כל הבוסים ביקשו את קרבתו ורצו להיות שותפים שלו כי כולם ידעו שכל דבר שלנסקי נוגע בו הופך לזהב. במשך זמן רב הקפיד לנסקי שלא להתערב לא במאבק שבין ג'נוביז לקוסטלו ולא במאבק שנגזר ממנו בין ג'נוביז לאנסטסיה. ההיסטוריה של לנסקי וג'נוביז הלכה שנים רבות אחורה והשניים היו שותפים ויריבים לסירוגין עוד משנות העשרים, וכאשר אנסטסיה החל ללטוש עיניו לעסקי הקזינו המשגשגים ביותר של לנסקי בקובה וניסה להתחיל להפעיל במדינה בתי קזינו משלו, הצטרף היהודי הקטן (כפי שכולם כינו אותו) למהלך שנועד לחסל את "הכובען המטורף" שאמנם היה חברו משכבר הימים אך אלו כבר לא היו אותם ימים.

הידיעה בעיתון על חיסול אנסטסיה

המבצע לחיסולו של "לורד התליינים" לא היה מבייש את "הלורד" עצמו בימיו הגדולים כראש חבורת רצח בע"מ. בבוקר ה-25 באוקטובר 1957 נכנס אנסטסיה למספרה במלון פארק שרתון במנהטן. שומר הראש שלו הוריד אותו בפתח המלון ונסע להחנות את המכונית בחניון התת קרקעי של בית המלון. בעודו מתרווח על כסא הספר, נכנסו למספרה בריצה שני מחסלים כאשר צעיפים מסתירים את פניהם. הם העיפו את הספר מדרכם ופתחו באש מאקדחיהם לעבר אנסטסיה. לאחר המטח הראשון שנורה לעברו קפץ אנסטסיה מהכסא והתכוון להתנפל על תוקפיו, אך ברגע של בלבול הוא התקדם לכיוון המראה במקום לכיוון היורים עצמם, שניצלו את המצב ירו בו מטח כדורים נוסף. אנסטסיה, הרוצח המטורף, לשעבר ראש ארגון רצח בע"מ, ראש משפחת הפשע השנייה בגודלה בניו יורק, נפל מת על הרצפה. החיסול במספרה הפך מאז לאחד הסמלים של "תרבות המאפיה".

גופתו של אנסטסיה במספרה